רד"ך קמב

הוצרך רבינו בכל זה שסמך על הכלל ההוא שהזכרתי שכתב בפרק רביעי דאי חלצה בפסולה אינה מותרת להנשא לזר עד שתחלוץ חליצה כשרה וא"כ דבר פשוט הוא בדבריו זכרו לברכה שיש לנו לחזור אחר חליצה כשרה בכל האפשר לנו ולא הוצרך לבאר גבי דין זה דאחיות אלא דאפשר לחדא מיניהו שתחלוץ חליצה כשרה כדכתב בפ"ז וזה לשונו וכן אם קדם אחד מן האחין וחלץ לאחרונה הותרה הראשונה לשאר האחין שהרי הזיקה שאסרה אותה הסירה אחיו בחליצתו עכ"ל: וא"ת דמנא לי' לריב"ה לפרש דשנויא קמא אליבא דשמואל סבר' דבדנפל בבת אחת נמי אחד חולץ לאחת ואחד חולץ לאחת ופליג עליה דרב ורבי יוחנן וסבר דבדנפל בבת אחת אי אפשר לחדא מנייהו לחלוץ חליצה כשרה וכדפירשתי דלמא דבדנפל בבת אחת סבר דאחד מהן חולץ לשתי' מהם זה אח"ז והשני לשלישית כדי שתחלוץ השלישית חליצה כשרה והיינו כרב או כרבי יוחנן ובדנפל בזאח"ז אחד חולץ לאחת ואחד חולץ לאחת ואחד מהן לשלישית והיינו מאי דמשני מאי אחד חולץ לכולן אאמצעית דבין בזו ובין בזו אחד חולץ לשתים מהן וא"כ יש לתמוה על ריב"ה ז"ל דמנא לי' דשמואל פליג עליה דרב ורבי יוחנן אי משום דקאמר בפרק החולץ עלה דההיא מתני' דתנן שומרת יבם שקדש אחיו את אחותו וכו' דאם מתה אשתו אסור ביבמתו דכיון דנאסרה עליו שעה אחת נאסרה עליו עולמית דלמא דוקא בההיא דנאסרה עליו אסור תורה הוא דסבר דכיון דנאסרה עליו שעה אחת נאסרה עליו עולמית אבל היכא דנאסרה עליו אסור דרבנן כי הכא גבי פלוגתא דרב ורבי יוחנן מודה הוא בהאי סברא דהיכא דהותרה ונאסרה וחזרה והותרה חזרה להיתר' הראשון: ויש לומר דעל כרחך אית לן למימר דשמואל פליג עליה דרבי יוחנן בהאי סברא דהאי טעמא דרבי יוחנן דקא אסיר היכא דמתה ראשונה וסבר דאסור בשניה היינו משום דכל יבמה שאין אני קורא בה יבמה יבא עליה בשעת נפילה הרי כאשת אח שיש לה בנים ואסורא כדאיתא התם ואע"ג דדרשה דקרא לא הוי אלא באסור תורה אפי' הכי אמרינן דרבנן כעין דאורייתא תיקון ובאסור דרבנן נמי עבדינן הכי וא"כ לשמואל נמי הואיל ובאסור תורה סבר דהיכא דנאסר' עליו שעה אחת משעת נפיל' ואילך נאסר' עליו עולמי' ה"נ באיסור דרבנן דמההיא טעמא גופה דקאסר רבי יוחנן לשניה היכא דמתה ראשונ' אית לן למיסר אליבא דשמואל לראשונ' אפי' היכא דמתה שניה כדפירשתי: ואל תקשה לי מרב דמשמע התם דרב דמפליג בין איסור אחות אשה דהוי דאורייתא לאסור זיקה דהוי דרבנן דהא התוספו' מפרשים התם דמאי דקאמרינן התם אבל זיקה דרבנן ואין זיקה וכן נראה מדברי הרי"ף דשמואל פליג עלי' דר' יוחנן שכתב עלה דההיא דמתה אשתו דהלכתא כרב דקאמר מתה אשתו מותר ביבמתו משום דהוי יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתרה ונתן טעם לדבריו משום דקאי ר"י כותיה דקאמר בההיא דשתי אחיות יבמות שנפלו לפני יבם אחד מתה שניה מותר בראשונה משום דהיא יבמה שהותרה נאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתרה הראשון וקיימי רב ור' יוחנן תרוויהו בחדה טעמא לענין יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתרה הראשון והלכתה כוותייהו אלמא דשמואל פליג עליה דרבי יוחנן ולית ליה האי סברא דיבמה שהותרה ונאסרה וכו' לא באסור תורה ולא באסור דרבנן: מכל הא דלעיל עלו לנו דברי ריב"ה על מכונם שכתב על דברי הרמב"ם וז"ל ונראה מדבריו שפוסק כשמואל וכשנויא קמא דלפטור נפשה כי פטרה בחליצה גרועה פי' דהואיל והרב ז"ל לא הביא ההיא דאחיות דאית לן חליצה כשרה ולבאר לנו דאפי' הכי פוטרת נפשה בגרועה ממנה דהיינו בפסולה אלא באר לנו הדין זה ביבמות שאין לנו בהן חליצה כשרה אלא חליצה מעולה וגרועה שחליצת האחת מעולה היא אצל חליצת צרתה וחליצת השנית גרועה היא אצל חליצת צרתה אלמא דסבר כשנויא קמא דכל היכא דאית לן חליצה כשרה אינה נפטרת בגרועה ואם יקשה לך לומר והא רבינו ז"ל מפליג בין מפטר נפשה למפטר צרתה ואליבא דשנויא קמא לא מפלגינן בין מפטר נפשה למפטר צרתה הא לא תקשי לך דלפטור נפשה פטרה בגרועה פירוש דשנויא קמא נמי סברא דאי' יבמות דמפלגינן בהו בין מפטר נפשה למפטר צרתה והיינו היכא דלית לן חליצה כשרה דלפטור נפש' היכא דלית לן חליצה כשרה כההיא דיבמות רבות וכו' שהזכיר הרמב"ם פטרה בגרוע' ע"כ פי' דברי ריב"ה במה שכתב על דברי הרמב"ם ז"ל שיראה מדבריו שהוא פוסק כשנויא קמא ועתה אפרש דבריו במה שכתב דהראב"ד ז"ל פסק כשמואל וכשנויא בתרא וכו' ואני אומר דמה שפסק הראב"ד ז"ל כשנויא בתרא היינו במה שהוא סובר דאפי' היכא דאית לן חליצה כשרה כגון גבי אחיות אפילו הכי אם חלצו חליצה פסולה כגון שחלץ אחד לכולן שהותרו ולא כשנויא קמא דסבר דהיכא דאיכא חליצה כשרה אם חלצה בפסולה לא הותרה כדפירשתי: ואע"ג דלשנויא בתרא אחד חולץ לכולן אפילו לכתחלה והראב"ד ז"ל הוא פוסק דלא תחלוץ לכתחלה וא"כ יש לתמוה עליו דהוא ז"ל כמאן פוסק לא כשנויא קמא ולא כשנויא בתרא הא לא תקשה לך דהוא ז"ל פוסק כשנויא בתרא ומאי דסבר דלכתחלה לא תחלוץ היינו משום דהוא ז"ל פוסק כרבי יוחנן דנראה דפליג עליה דשמואל בהאי סברא דסבר דכל היכא דמצי למיעבד חליצה כשרה לא תחלוץ בפסולה לכתחלה דאם לא יחפוץ האיש לקחת יבמתו וחלצה נעלו כתיב ודרשינן בפ' כצד ובפ' החולץ כל העולה ליבום עולה לחליצה וכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה ואע"ג דהאי עולה ליבום מן התורה מ"מ לכתחלה היכא דמצי למיחלץ ההוא דמצי ליבם אין ראוי לחלוץ מי שאינו כשר ליבם אע"ג דפסולות לא הוי אלא מדרבנן וכדאשכחן בפרק החולץ דאמרינן התם עלה דההיא מתני' דתנן היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם וכו' בשלמא לא תתיבם שמא יהא ולד של קיימא וקא פגע באיסור אשת אח דאורייתא אלא לא תחלוץ אמאי לימא תהוי תיובתא דר"י דאמר חליצת מעוברת שמה חליצה ומשני דטעמא דמתני' כדר"י דתניא מעשה באחד שבא לפני ר"י אמר ליה מהו לחלוץ בתוך ג' א"ל תחלוץ ותחלוץ ומה בכך קרא עליו המקרא הזה אם לא יחפוץ האיש הא חפץ ייבם כל העולה ליבום עולה לחליצה וכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה: ופירש רש"י ז"ל התם כל העולה וכו' וזו הואיל ואינה עולה לייבום בתוך שלשה כדאמרן לעיל שמא יפגע באשת אח אינה עולה לפני השערה לזקנים לחליצה לאו משום פסול חליצה שהרי כמה נשים שנינו חולצות ולא מתיבמות היכא דלא אפשר אלמא חליצה הוא והאי נמי חליצה הוא ומדאורייתא רמיא עליה אם יבוא אליהו ויאמר דלא מעברא לכך קיימא ומיהו היכא דאפשר לאמתוני עד שתראה ליבום משהין לה עכ"ל הרי בהדיא דאע"ג דאם היא מעוברת אינה צריכה חליצה זו וכאלו אינו ואינה מפסדת בו כלום אם היא גרושה ארוסה ואם אינה מעוברת דאז החליצה מועיל בה הוא עולה ליבום נמי מן התורה ואם היה בא אליהו והיה אומר דלא מעברא היא כשרה ליבום מן התורה ואנן הוא דמספקא לן ורחמנא לא קא מספקא לי' וא"כ הוה ליה למימר דתחלוץ ממה נפשך דאם היא מעוברת וולד קיימא חליצתה כאלו אינו ואם אינה מעוברת שפיר קא חלצה או אף אם היא מעוברת ותפיל אליבא דר"י שפיר קא חלצה ואי הוה מיבם נמי: שפיר קא מיבם דלא קא פגע באשת אח ועולה ליבום הוא אפילו הכי הואיל ואנן אסרינן לה ליבם דחיישנן דלמא פגע וכו' ואפי' אם יבוא אליהו ויאמר דהא לא מעברא לא משגיחנן ביה דהא קטנה דלאו בת אעבורי היא וצריכה להמתין שלשה חדשים כדאמרינן התם אמרינן דלא תחלוץ דאם לא יחפוץ וגו' כת' והא דאמרינן בכמה דוכתי חולצות ולא מתיבמות כבר תירץ רש"י ז"ל שפירש וז"ל וכל הנך דאמרי רבנן דחולצות ולא מתיבמות כגון אחות זקיקה אחות חליצה ספקא צרת ערוה התם משום דלא אפשר דא"כ לעולם תאסר הלכך כיון דמדאורייתא בת ייבום היא חלצה אבל הכא דאפשר לשהויי משהין ויצא הדבר בהתר עכ"ל מכל זה נראה דהיכא דמצינן למעבד חליצה כשרה לא עבדי' חליצה פסולה ואע"ג דפסולות לא הוי אלא מדרבנן ומהאי טעמא פסק הראב"ד ז"ל הכא גבי אחיות דלכתחלה אחד חולץ לאחת ואחד חולץ לאחת דכל היכא דמצי למעבד חליצה כשרה לא עבדינן חליצה פסולה ומה שכתב ריב"ה ז"ל שהוא ז"ל פוסק כשנויא בתרא היינו במאי דפסקינן בחדא מתרי שנויי דפליגי אליבא דשמואל פסק הראב"ד כשנויא בתרא והיינו כדפירשתי: וכן נמי נראה מדברי הראב"ד שהביאם הרא"ש כמו שאכתוב בסמוך בס"ד ואפשר נמי לומר בדוחק דשמואל נמי מודה בסברה זו דדוחק גדול לומר דשמואל פליג עליה דר' יוחנן בהאי סברא הואיל ולא אשכחן שום חולק עליו בזה ומה דקאמרינן בשנויא בתרא אליבא דשמואל דנפשה פטרה בחליצה פסולה היינו היכא דסבר חלצה אבל לכתחלה לא תחלוץ בפסולה ומזה הטעם נקט לשון פטרה ולא נקט פוטרת דמשמע לכתחלה ואע"ג דשמואל קאמר אחד חולץ דמשמע לכתחלה י"ל דמשום דשמואל קאי בדנפל בבת אחת נמי דהתם ליכא חליצה כשרה כדפי' והתם אפילו לכתחלה חולצת בגרועה נקט אחד חולץ דהואיל בדנפול בזא"ז נמי אע"ג דאית לן חליצה כשרה אי חלץ א' לכולן מה דעבד עבד לא חש בלישניה דהתם נמי רשאי לחלוץ דחליצתו חליצה והותרה כולן לזרים: ואל יקשה לך ממה שכתב ריבה וז"ל ולאידך שנויא אחד חולץ לכולן לכתחלה דמשמע דבין בדנפל בבת אחת בין בדנפל בזו אח"ז אחד חולץ לכולן אפי' לכתחלה דהוא ז"ל קרי לה בתחלה ואפילו לפירש הראב"ד הואיל ואחד מהם רשאי לחלוץ לשלשתן וכולן פטורות בחליצתו ואע"ג דאיכא חליצת השני דחליצתו כשרה ולא מפליגינן בין חליצת הראשונה ובין חליצת השניה ובין חליצת השלישית בזה אלא אחד רשאי לחלוץ לכולן ולאפוקי משנויא קמא דסברא דאותו היבם שחלץ כבר לראשונה אינה רשאי לחלוץ לב' הואיל ואיכא חליצת אחיות דהוי חליצה כשרה דדוקא שלישית נפטרה בחליצה פסולה הואיל ולית לן חליצה כשרה אבל שניה לא להכי כ' ריב"ה א' חולץ לכולן בתחלה וקרי לה בתחלה דאע"ג דאפשר לן בחליצה כשרה נפטרה בפסולה והוצרך ריב"ה לכתוב מלה זו שרצה לפרש לנו שנויא בתרא דהא שמואל קאמר אחד חולץ לכולן וכן הוא ג"כ בנוסח ריב"ה ברוב הספרים שגורסין ושמואל אמר בין שנפלו בבת אחת בין שנפלו בזו אח"ז אחד חולץ לכולן כלישנא דגמרא ולא כנוסח הספרים שאינם גורסין אלא ושמואל אמר אחד חולץ ותו לא וא"כ הואיל ושמואל קאמר א' חולץ לכולן וא"ה סובר שנויא קמא אליבא דשמואל דאחד חולץ לאחת ואחד חולץ לאחת אם ריב"ה לא היה כותב כשנויא בתרא אלא אחד חולץ לכולן ולא היה מוסיף מלת בתחלה לא הוה משמע לן שום תוספות באור לדברי שמואל דמה שכתב דליפטר נפשה וכו' הוא טעם לבאורו להכי הוצרך ריב"ה להוסיף ולכתוב דלאידך שנויא א' חולץ לכולן בתחלה לבאר דלכולן דקאמר שמואל פי' לכולן ממש ואין פי' רובן כדעת שנויא קמא והיינו כדפי' והוא ז"ל הביא סוגית הגמרא ובארה כפשטה ואח"כ כשהביא דברי הרמב"ם וכתב שיראה מדבריו שהוא פוסק כשנויא קמא באר סברתו וכתב דלפטור נפשה וכו': וכן עשה ג"כ בדברי הראב"ד ז"ל שכתב והראב"ד פסק כשנויא בתרא והאריך ובאר סברתו והיה יכול לכתוב דיראה מדברי הרמב"ם שהוא פוסק כשנויא ותו לא וכן נמי היה יכול לכתוב דהראב"ד פוסק כשנויא בתרא ותו לא אלא שרצה לבאר לנו שהם ז"ל מוסיפין על באור בזאת הסוגיא והפסק העולה מתוספות באורם הוא זה דלדעת הרמב"ם ז"ל לשנויא קמא נמי לפטור נפשה פטרה בחליצה גרועה ולדעת הראב"ד לשנויא בתרא נמי אי אפשר בחליצה כשרה לא תחלוץ בפסולה והיינו שהם ז"ל מבארים סוגיא זו על הדרך שפירשתי: ומיהו מדברי הראב"ד ז"ל שהביא הרא"ש ז"ל כמו שכתב לעיל משמע בפירש הראשון דלשנויא בתרא אחד חולץ לכולן לכתחלה ואפילו