רד"ך קמ

אחת בלאו סיפא נמי ליפרוך ליה מרישא דקתני בשני יבמות דנפלו לפני יבם אחד דחליצה לאחת מהן דהא כל שכן הוא וי"ל דעדיף ליה למיפרך מסיפא דהוי בהדיא וא"ת לפי מאי דפרישית דלרב ולרבה בר רב הונא דקאמר בסתם חליצה פסולה צריכ' חזור היינו אפילו היכא שחליצת היבם החולץ מעולה מחליצת אחיו אכתי קשה מההיא סוגיא דר"ג שהבאתי לעיל דתנן התם כיצד עשה מאמר בזו ומאמר בזו שני גיטין וחליצה וכו' עד גט לזה גט לזה צריכות הימנו חליצה ואמרינן לימא מסייע ליה לרבה בר רב הונא דאמר חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין: ויש לנו לדקדק על ההיא סוגיא כמו שהקשיתי לעיל ולא נוכל לתרץ מה שכבר תרצתי דהא לפי מאי דפרישית רבינו ז"ל סבר דלרבה בר רב הונא חליצה פסולה צריכה חזור אי הוי חליצה מעולה מהחליצות האחרות וי"ל דנהי דרבינו ז"ל דלפי האמת הואיל ורבה בר רב הונא לא פירש אלא קאמר בסתם חליצה פסולה צריכה חזור אלמא דכל היכא דהויא חליצה פסולה אפילו אי הויא מעולה צריכה חזור דלא יצאה מכלל פסולה מ"מ מ"ה קאמר תלמודא התם לימא מסייע ליה וכו' ולא קא פריך רישא לסיפא דהמקשה הוה סבר דהוי מצי למדחי ליה ולומר דחליצה פסולה דקאמר רבה בר רב הונא חליצה פחותה מחליצת אחיו קאמר וכדפי' לעיל: ומשום הכי קפריך ליה דעדיף מניה וקל: ולעולם אני אומר דדעת רבינו ז"ל היא דרב פליג עליה דשמואל דסבר דהיכא דחלץ לצרות לא נפטרו אחיות או ב"ג או ב"מ וכדפי' והרב ז"ל פוסק כותיה דהא קיימא לן הלכה כרב באסורי ואף על גב שהוא זכרו לברכה פוסק בהדיא כשמואל דחליצה פסולה אינה צריכה לחזר על כל האחין דוקא בחזור אחין הוא דפסק כשמואל משום דרבי יוחנן דהלכתא כותיה לגבי רב סבר כשמואל דחליצה פסולה אינה צריכה לחזר על כל האחין כדכתב הרא"ש וז"ל ויראה מתוך דברי התוספות דאין הלכה כרב כי הקשו אהא דקאמר ר' יוחנן לקמן מתה שניה מותר בראשונה ופריך ליה ר"י בר' חנינא ממתני' דד' אחין ואמאי ניקום חד מנייהו לחלוץ לשנייה וכו' ואמאי לא פריך ליה לרב דלדידיה ק' טפי דיחלוץ לאיזו שירצה והאחרת תתייבם ותרצו משום דרב סבירא ליה חליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין ושניהם צריכים לחלוץ לא' הילכך א"א שתייבם השניה ומה שלא דקדק התלמוד לישני הכי משום דמוכחא מלתא דלר' יוחנן אין צריך לחזר שהרי כשהקשה לו רבי חנינא ולוקים חד מנייהו וליחלוץ לשנייה וראשונה תשתרי לאידך רבי יוחנן לא השיב לו והלא שניהם צריכים לחלוץ לשניה אלמא דר' יוחנן ס"ל דאין צריכין לחזר כשמואל דאמר לעיל אחד חולץ לכולן וכיון דר' יוחנן סבר כשמואל הלכתא כותיה עכ"ל הרי שכתב בהדיא דר' יוחנן סבר כשמואל דחליצה פסולה אינה צריכה לחזר על כל האחין וכיון דר' יוחנן סבר כותיה הלכתא כותיה ורבינו ז"ל נמי סבר כדעת הרא"ש דהלכתא כשמואל לענין זה דאין חליצה פסולה צריכה חזור באחין הואיל ור' יוחנן קאי כוותי' אבל גבי חזור הצרות שלא מצאנו אמורא אחר שיסבור כשמואל אין לנו להוציא פסק זה מן הכלל דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי: ומ"ה פוסק רבינו בחזור הצרות כרב דהיכא דהחליצה הויא פסולה כל אחת מהן צריכה חליצה ובחזור האחין כשמואל וכדפי' ולפי זה אתי שפיר הנוסחה שבדברי הרב בענין חליצה שאם קדמה גט או מאמר מיבם זה בין מאחיו בין בה בין בצרתה הרי זו נקראת חליצה פחותה: וכן נמי אתי שפיר הנוסחה שבספרי' הישני' שהזכיר שגורסי' הרי זו שנקראת חליצה פסולה דאין הפרש בין פחותה לפסולה שכל חליצה פסולה קרי לה הרב ז"ל פחותה שפירוש פסולה פחותה וגרועה וכדפי' רש"י ז"ל וכן נמי אתי שפיר הנוסחה שפי' בעל מ"מ בדברי הרב בדין היבמו' הרבות שגורס וצריכ' כל אחת מהן חליצה דהואיל והחליצה היא פסולה לאו פחותה צריכה כל אחת מהן חליצה והיינו כרב וכדפירשתי וכדכתב בתר הכי נחלצה אחת מהן פירוש מהיבמו' הרבות ההם וכדפי' לעיל חליצה פחותה פי' חליצה פסולה הותרה בין שתהי' מעולה מחליצת היבם האח' בין שתהי' גרועה מחליצת היבם האחר אין חלוק דלא קפדינן אלא לפסלות החליצה דהיכא דנחלצה חליצה פסולה דהותרה היא וכו' שכל אחת מהן צריכה חליצה והיינו כרב וכדפי' ואע"ג דגבי אחיות וצרות פסק רבי' כשמואל דחליצת הצרות פוטרות את האחיות כדכתב בפ"ז בהדיא דוקא בההיא דאחיות הוא דפסק הרב כשמואל דחלץ לצרות נפטרו אחיות אבל שאר חליצת פסולות אע"ג דהיו מעולות אינן פוטרות את צרותיהן דחליצה פסולה אינה צריכה חזור בצרות כרב והיינו טעמיה דרבינו ז"ל משום דגבי אחיות נראה קצת דסבר רב אשי כותיה דהא כשבא לתרץ דברי שמואל קאמר בסתם משום דלא אלימא זיקה ולא קאמר היינו טעמיה דשמואל ותניא נמי כוותי' כדאיתא התם אבל גבי ב"ג וב"מ דלא תניא כותי' וגם לא מצינו מי שיפסוק כמותו אין לנו להוציא פסק זה מן הכלל דרב ושמואל הלכה כרב באסורי: ואל יקשה לך לומר דמ"ש גבי אחיות אמרינן דחליצת הצרות פוטרת אותן אע"ג דחליצה פסולה וגבי שאר חליצות אינן פוטרות צרותיהן אף על גב דהוו מעולות דלא דמו שאר חליצות פסולות לחליצת צרותיהן של אחיות שכל אחד ואחד יש לו טעם בפני עצמו ואין האחד תלוי בחברו דגבי חליצת האחיות הטעם שחליצתן פסולה הוי משום די"ז וגבי ב"ג הטעם שחליצתן פסולה הוי משום ביאה אחר חליצה דלא לימרו גט להוציא וחליצה להוציא וכו' כדאיתא בריש ר"ג וכן טעמא דב"מ הוי משום ביאה אחר ביאה וכו' כדאיתא התם וגבי אחיות הצרות פוטרת את האחיות והיינו משום דכי תקון רבנן לזיקה תקון ליה כב"ג שהצרה תהא פוטרת את האחיות שלא הוחזיקו את הזיקה כל כך לומר הואיל וחליצת הצרה פסולה לא תהא פוטרת את האחות אלא הם אמרו שתהא זיקה והם אמרו שהצרות יהיו פוטרות את האחיות שלא רצו להחזיק את הזיקה כ"כ כדקאמר רב אשי התם אבל גבי שאר חליצות פסולות כגון חליצות צרת ב"ג או חליצת צרת ב"מ דחליצת ב"ג וחליצת צרתה הוו פסולות מגזרה חדא דהיינו משום ביאה אחר חליצה והך גזירה שייכא בצרה כמו בב"ג וכן נמי חליצת ב"מ וחליצת צרתה הויא פסולה משום ביאה אחר ביאה והך גזירה שייכי בצרה כמו בב"מ פסק רבינו כרב דסבר דחליצה פסולה צריכא חזור בצרות והואיל והני נמי חליצת' פסולה אע"ג דהויא מעולה אינה פוטרת את ב"ג או ב"מ דהואיל ולא מצינו שום אמורא שיפסוק כשמואל אין לנו להוציא פסק זה מן הכלל דלרב ושמואל הלכה כרב באיסורי ואחיות דפסקינן כשמואל שאני דכי תקון רבנן הכי תקון וכדפרשתי: ואם תאמר והיכי פסק רבינו ז"ל כרב לענין בעלת גט ובעלת מאמר דכל אחת מצרותיהן צריכה חליצה והא לפי מאי דאבעיא לן בפרק ד' אחין משמע דחליצה מעולה אף על פי שהיא פסולה פוטרת הצרה דאבעיא לן התם בעלת גט ובעלת מאמר איזו מהן קודמת פירוש שחליצתה תפטור צרתה וחליצת צרתה לא תהא פוטרת אותה ופשוט רב אשי דבהדדי נינהו אלמא משמע דהיכא דחליצת האחת מעולה דפוטרת את צרתה ודוחק גדול לומר דאף על גב דהלכתא כרב הך בעיא אליבא דשמואל וי"ל דכתב בבעלת גט ובבעלת מאמר דהוו תרי גזירות דבעלת גט הוי משום ביאה אחר חליצה ובעלת מאמר הוי משו' ביאה אחר ביאה קא מבעיא לן דאע"ג דרב סבר דחליצ' פסול' צריכה חזור הכא שאני דהואיל והוו תרי גזירות ויש כל כך הפרש גדול ביניהם דהאי מקרב והאי מרחק הוה ס"ד למימר דחד מנייהו יותר עיקר ויהא פוטר את הצרה אבל גבי בעלת גט וצרותיהן דבכולהו חליצתה פסולה מגזירה חדא או שאר חליצות פסולות שאין ביניהם החלוק הזה שבבעלת גט ובבעלת מאמר אין חליצת אחד מהן פוטרת צרתה דחליצה פסולה צריכה חזור בצרות כרב ופשיט רב אשי דבהדדי נינהו ושתיהן צריכות חליצה עד כה דברי בפי' דברי הרמב"ם בנוסח האחרת ולכל ב' הפי' אשר פי' הרב ז"ל פוסק כשמואל דחליצה פסולה אינה צריכה חזור באחין ואף על גב דשמואל בעי חליצה מעולה דהיכא דמצי למחלץ חליצה מעולה לא תחלוץ בגרועה ה"מ למפטר צרתה אבל למפטר נפשה פטרה אפי' בחליצה גרועה ולכאורה נראה דפוסק הרב כשנויא בתרא דשמואל: ומעתה אתחיל לפרש דברי ריב"ה ז"ל ואומר דהוא ז"ל תמה בדברי הרב דאמאי לא הביא בפסקיו ההיא דג' אחיות שנפלו לפני שני אחין יבמין הואיל והוא ז"ל פוסק כשמואל דחליצה פסולה אינה צריכה חזור באחין וכו' כמו שהקשתי לעיל וכ"ת שהדין ההוא מבואר הוא בדברי הרב וכדפירשתי לעיל הא ליתא דהא בדברי הרב ז"ל לא נתבאר לנו היכא דחליצת אחד מן האחין כשרה כגון רחל ולאה דנפל לפני ראובן ושמעון בזו אחר זו ונפלה לאה מתחלה וחלץ לה ראובן ואחר כך נפלה רחל דהשתא חליצת ראובן ברחל חליצה פסולה היא דהויא אחות חליצתו וחליצת שמעון כשרה וחלץ לה ראובן שחליצתו פסולה אם הותר' רחל בחליצת ראובן או לא הותרה הואיל וקיימא חליצת שמעון דהוי חליצה כשרה דהא רבינו ז"ל לא קא מיירי אלא איבמות הבאות מבית אחד וקאמר שאם נחלצה אחת מהן חליצה פחותה דהיינו שקדם גט או מאמר לפירושי הראשון או שניתן גט או מאמר לאיזו יבמה מהן לפירושי השני דהותרה הוא והתם חליצת כל היבמין וחליצת כל היבמות פסולה אבל היכא שחליצת אחד מן האחין כשרה וחלץ לה האח שחליצתו פסולה לא נתבאר לנו בדברי הרב ז"ל אם הותרה היבמה הנחלצת או לא הותרה עד שיחלוץ לה האח שחליצתו כשרה וכ"ת דהרב ז"ל סבר דלא הותרה בפסולה היכא דאיכא חליצה כשרה ומ"ה לא הזכיר בדבריו לפרש דחליצה פסולה פוטרת את הנחלצת אלא היכא דכולהו חליצות פסולות אבל היכא דחליצת אחד מהאחין כשרה לא הותרה עד שתחלוץ בכשרה הא ליתא דא"כ יש לתמוה על הרב ז"ל דכמאן פסק לא כשנויא קמא דשמואל ולא כשנויא בתרא דהא לשנויא קמא לא מפלגינן בין מפטר נפשה למיפטר צרתה דאפי' למפטר נפשה בעינן חליצה היותר מעולה ואף על גב דכולהו חליצות פסולות נינהו דאין חלוק כלל בין מפטר נפשה למפטר צרתה ולשנויא בתרא אפילו היכא דקיימא חליצה כשרה פטרה נפשה בפסולה דהא שמואל פליג עליה דרב דקאי בדנפל בזו אחר זו ועלה קאמר שמואל אחד חולץ לכולן וכדי לישב קושיא זו סבר ריב"ה דהרב ז"ל פסק כשנויא קמא דשמואל דלשנויא קמא נמי יש חלוק בין מפטר נפשה למפטר צרתה ואתחיל לומר דנלע"ד דריב"ה מפרש לה לההוא סוגיא לפי דעת רבינו ז"ל בדרך זו אשר אפרש בעזרת האל: ואומר דרבינו ז"ל הולך לפי שטתו דסבר דחליצת כל האחין חליצה מעולה היא וקשיא ליה לשנויא קמא דמשני מאי אחד חולץ לכולן אאמצעות אכתי קשה דמאחר דשמעינן ליה לשמואל דבעי חליצה מעולה כדקאמר חלץ לאחיות וכו' א"כ אמאי אחד חולץ לאמצעית דהוי חליצה גרועה ליחלצו לה תרוויהו דהוי חליצה מעולה דלהך שנויא לא מפלגינן בין מפטר נפשה למפטר צרתה דלמפטר נפשה נמי בעינן חליצה מעולה ותו קשה ליה קושמת ר"י בעל התוספות שהוקשה על האי שנויא ואכתי קשה דהא מסקינן לקמן מלתא דשמואל התחיל ולא התחיל קאמר וחליצת רחל לא פטרה צרה כשהתחיל באחיות וכן חליצת צרה לא פטר' רחל אלמא כשאי אפשר בשניה' אלא חליצה פסול' בעינן שיחלצו שתיהן והוא הדין הכא בעינן חליצה מתרויהו דלהך לישנא לא מפלגי' בין מפטר נפשה למפטר צרתה ועוד תמה הרב ז"ל על לישנא דגמרא דקאמר מכדי שמעי' לי' לשמואל דאמר חליצה מעולה בעינן וכו' עד הכא קיימא חליצ' דשמעון חליצה כשרה חליץ לה ראובן חליצה פסולה ותמה הרב על המקש' במאי דנקט ברישא דמילתיה לישנא דמעולה וקאמר מכדי שמעינן ליה לשמואל דאמר חליצה בעינן ובסיפא דמילתי' נקט לישנא דכשרה דקאמר הכא קיימא חליצה דשמעון חליצה כשרה והוה ליה למנקט לישנא דמעולה כדנקט ברישא דמילתיה ולמימר הכא קיימא חליצה דשמעון חליצה מעולה דהא היכא דנפל בבת אחת לית לן חליצה כשרה דכולן חליצות פסולות נינהו אלא שחליצת שמעון