רד"ך קלט

אחד מהן דחליצתו פחותה ומדפי' ואף על גב דיבמות אלו מדאורייתא פטורות מחליצה מכל מקום לא פלגינן בין יבם שחלץ חליצה פחותה ליבם שנתן גט לענין לפטור צרתה דבכולהו אינה נתרת אלא היבמה שחלץ לה אבל צרתה לא דרבנן כעין דאורייתא תקון וכדפרשתי: וכן נמי יש לנו לומר היכא דחלץ בעלת גט או בעלת מאמר לב"מ דלא הויא ב"ג או ב"מ ואחר כך חלץ לה היבם השני דלא הוי בעלת גט או בעלת מאמר דלא הותרו הצרות אלא אם כן יחלצו לה כל האחין שכל החליצות שחולצן לה פחותות הן הואיל ונחלצה תחלה מיבם שחליצתו פחותה קלישא זיקתה טובה וכדפירשתי גבי יבם ולפי מאי דפרישית דמאי דקאמר שמואל חלץ לבעלת גט ולבעלת מאמר מיירי אפילו היכא דאיכא אחים רבים אתיא שפיר ההוא פירכא דפריך בפ"ד אחין לשמואל לפי מאי דמשנינן התם דשמואל לדברי האומר א"ז קאמר ופריך התם בשלמא צרת דרחל לא תפטר וכו' עד צרת לאה אמאי לא נפטרה חליצה מעולה הוא ויס"ג חליצה כשרה הוא והקשו התוספת והא אסור ליבמה משום דאסור לבטל מצות יבמין ותרצו דמ"מ איכא מצות יבמין כצרת רחל וכו' עד ומיהו קשה דמ"מ איכא למיחש דלמא מיית הצרה ואיכא בטול מצות יבמין וכו' וכמו שהזכרנו למעלה ורבינו ז"ל לא סבר כתרוץ התוספת כמו שכתב לעיל ולפירש זה אשר פרשתי דשמואל מיירי היכא דאיכא יבמין שנים או שלשה אתי שפיר דה"נ בחלץ לאחיות וכו' מיירי היכא דאיכא שנים או שלשה יבמין וא"כ חליצת לאה חליצה כשרה היא דאפי' אם ייבם אותו לא קא מתבטל מצות יבמין דהא איכא יבמין אחרים ואין לחוש שמא ימותו דלמיתה דתרי לא חיישינן כדאמרינן התם ואפילו לא יהיו אלא שני יבמין בין הכל מותר ליבם אחד לייבם ללאה ואין לחוש שלא ימות היבם השני וקא בטלה מצות יבמין דהא איכא צרת רחל שהוא מותרת להתיבם אפילו ליבם המייבם ללאה כדפרשו התוספות התם ולמיתת היבם השני וצרת רחל לא חיישינן דלמיתא דתרי לא חיישינן כדפירשת וא"כ חליצת לאה כשרה הוא ופוטרת צרתה הכשרה לייבום כדין כל היבמות שפוטרת צרותיהן ואם תאמר לפי מה שפירש חליצת רחל נמי חליצה כשרה היא דהא מצי ליבמה האח הב' והיכי קאמר התם בשלמא צרה דרחל לא תפטר דחליצה פסולה היא ויש לומר דמאי דחשיב התם חליצה פסולה היינו היכא שחלץ לה היבם שחלץ ללאה דרחל הויא אחות חליצתו דשמואל חלץ לאחיות קאמר דמשמע דיבם אחד חלץ לשתיהן ואם תאמר לפי מה שאני עתיד לפרש דאליבא דשנויא קמא דשמואל אם אפשר לה לחלוץ חליצה כשרה דלא הותרה בפסולה קשה דרחל גופה אמאי נפטרה הא מחליצת אחיו דהויא חליצה כשרה ויש לומר דלמסקנא דקאמר דשמואל התחיל באחיות לא יגמור בצרות קאמר אתי שפיר דלפי זה יש לפרש דמאי דקאמר התחיל באחיות לא יגמור בצרות דאף אי חלץ לצרות האח שהתחיל וחלץ לאחיות לא נפטרו צרות עצמן הואיל וקיימה חליצת היבם השני שחליצתו כשרה והיינו לא נפטרו צרות דקאמר שמואל דאף אם חלץ להם לא נפטרו הואיל והתחיל באחיות וחליצת פסולה ולפי מאי דקא משני רב אשי דטעמי' דשמואל משום דלא אלימא זיקה יש לומר דלדידיה בדנפול בזה אחר זה דאית לן חליצה כשרה לא קמיירי והכי משמע קצת לישנא דחלץ לאחיות דהיינו שנפלו לפניו וחלץ לכולן כאחת בזו אחר זו ואם תאמר ולפי מאי דס"ד דשמואל לדברי האומר א"ז קאמר וקא פריך בשלמא צרת דרחל וכו' אמאי לא פריך ליה דרחל גופיה אמאי נפטרה וי"ל דהאי לא הויא אלא אליבא דשנויא קמא והשתא פריך ליה אפילו אליבא דשנויא בתרא והמתרץ שהשיב לו דצרות דקאמר שמואל צרות דרחל קאמר אליבא דשנויא בתרא קא משני ליה ולפי המסקנא אתי שפיר אליבא דתרי שנויי וכדפירשתי ואם תאמר דלפי מה שפי' דאליבא דשנוייא קמא יש לפרש דמאי דקא משני הכא דשמואל התחיל באחיות וכו' דלא נפטרו אפילו צרות ואף אם חלץ להם קשה דמנ"ל לרבינו ז"ל דהיכא דחליצת שתיהן פחותות דהיינו שנתן גט לשתיהן דשתיהן צריכות חליצה ואין חליצת אחת מהן פוטרת צרתה כדפי' דהא לפי מאי דפרישית לעיל רבינו ז"ל דקדק מהאי שנוייא כדפי': ולפירש זה שאני מפרש דלא יגמור בצרות דקאמר דאפילו צרות גופייהו לא נפטרו הואיל ואית לן חליצה כשרה אם כן מנ"ל לרבינו ז"ל האי סברא ויש לומר דרבינו ז"ל דקדק שפיר דאליבא דשנויא בתרא דסברא דנפשה פטרה בגרועה ואף אם יכולה לחלוץ בכשרה צ"ל האי שנויא דמשני דשמואל התחיל באחיות וכו' קאמר דה"ק ונפשה פטרה וא"כ לפי פי' זה שפיר דקדק רבינו ז"ל דהיכא דחליצת שתיהן פחותות דשתיהן צריכות חליצה וכדפירשתי ואף על גב דאליבא דשנויא קמא לא מצי לפרושי לה הכי מכל מקום לא אשכחן לה לשנויא קמא דליפליג עלה דשנויא בתרא בהאי סברא ולומר דהיכא דחליצת שתיהן פחותות דחליצת אחת מהן פוטרת את צרתה וא"כ לית לן למימר דשנויא קמא פליגא עליה דשנויא בתרא בהאי סברא הרי שעלו דברי הרב מיושבם על מכונם דאיהו ז"ל פוסק כשמואל בההיא דאחיות וצרות ובעלת גט ובעלת מאמר וצרותיהן וכן נמי בההיא דשלש אחיות שנפלו לפני שני אחין יבמין דהא הוא סובר דחליצה פסולה אינה צריכה חזור על כל האחין והיכא דחלץ היבם שחליצתו פחותה ליבמה אחת מהן הותרה הוא ואף שחליצת אחיו יותר מעולה דלמפטר נפשה לא בעינן חליצה מעולה אבל צרתה לא הותרה וחליצת אחיות חליצה פחותה היא כדפי' הוא ז"ל בפ"ז: ומשום הכי הרב ז"ל לא הוצרך להביא בפסקיו ההוא דג' אחיות שנפלו לפני שני אחין יבמין שהדין ההוא מבואר הוא תוך דבריו בזה הלשון שכתב יבמות רבות וכו' ובאר לנו כמה דינין בדרך קצרה ולכאור' נראה דאיהו ז"ל סבר כשנויא בתרא דשמואל כדפירשתי ומה שהוצרך להביא ההוא דאחיות וצרות דחלץ לאחיות לא הותרו צרות חלץ לנרות הותרו האחיות כמבואר בפסקיו בפ"ז היינו משום שבא לפסוק כשנויא דמשני רב אשי דטעמא דחלץ לצרות נפטרו אחיות משום דלא אלימא זיקה לשוויא לצרה כערוה ולא כשנויא קמא דמשני התם אליבא דשמואל דקאמר שמואל התחיל באחיות וכו' קאמר גם ביאר לנו הרב ז"ל בההוא לישנא דחליצת אחיות חליצ' פחות' היא שלא יטעה אדם בדברי הרב ז"ל לומר שהוא ז"ל אינו קורא חליצ' פחות' אלא אם נחלצ' בעלת גט או בעלת מאמר הואיל ומעשיו גרמו לו לפסול החליצ' שעש' מעש' שלא היה צריך בו כלל ופיחת החליצ' דהאי חליצ' לא הויא כשאר החליצות הואיל ונפסל על ידי מעש' אבל לענין אחיות שלא נעש' שום מעשה הפוסל אלא שמן השמים אירע הדבר ונפלו לפני היבמין שכל אחת מהן היא אחות זיקתו של כל אחת מהן או שנתן לאחת מהן חליצ' כדי לפוטר' בדין תור' אפשר שהיינו טועין לומר שזו לא תקרא חליצ' פחות' אלא חליצ' פסול' ותפטור צרת' דחליצת שתיהן שוה שיש לנו לדמות חליצות אלו לחליצות אסור מצו' ואסור קדוש' שפוטרת צרתה כיוצא בה כדפירשתי והכא נמי תפטור צרת' שחליצת שתיהן פסולות להכי ביאר לנו הרב ז"ל דחליצת אחיות חליצה פחותה הוא: ולפי פי' זה אשר פירשתי ואמרתי שהרב ז"ל דקדק בלשונו ויש הפרש בדבריו בין חליצה פחות' לחליצ' פסול' אל תקש' לי מריב"ה ז"ל מגרסת ספרי הדפוס שגורסין בדברי הרב במקום פחותה פסולה וז"ל והרמב"ם כתב וכו' עד או עד שיחלצו כל האחין לאותה שנחלצ' חליצ' פסולה שאין חליצה פסולה וכו' דנראה דטעות נפל בספרים ונוסחת של הרב מסייעני דמה לו לריב"ה ז"ל לשנות נוסחת הרב ולגרוס במקום פחותה פסולה דהא אין לומר שבא לבאר לנו הפך כל מה שפי' ולומ' דאין הפרש בין פחותה לפסולה דלאו נפקא מינה מידי בדין האחיות אשר מדבר בביאורו עד הנה עזרני ה' ופי' דברי הרב ז"ל לפי הנוסחה שמצאתי בספרים ישנים שגורסין למעלה בדין החליצה וז"ל ואם קדמה גט או מאמר וכו' הרי זו נקראת חליצה פסולה ולמטה בדין היבמות גורסין וצריכה אחת מהן חליצה להתירן לזרים וכן הוא גם כן בספרי הדפוס והשתא אתחיל לפרש דברי רבינו כפי נוסח הספרים אשר גורסין בענין החליצה וז"ל שאם קדמה גט או מאמר שנקראת חליצה פחותה ולפי הנוסח שכתב בעל מגיד משנה בדברי הרב שכתב שהנוסח' הנכונ' היא וצריכה כל אחת מהן חליצה להתירן לזרים ואומר שלפי זאת הנוסחא דעת רבינו לפסוק כרב דנראה לומר דרב פליג עליה דשמואל בההיא דאחיות וצרות במאי דקאמר חלץ לצרות נפטרו אחיות ורב פליג עליה וסבר דאם חלץ לצרות לא נפטרו אחיות הואיל וחליצת הצרות פסולה וכן נמי אם חלץ לצרות לא נפטרו ב"ג או ב"מ הואיל וחליצתן פסולה היא דהא רב סבר כרבה בר רב הונא דחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין ולא קא מפליג בין היכא שחליצת היבם החולץ מעולה משל חבירו לבין היכא שחליצת היבם החולץ פחותה משל חברו אלא אמרינן כל היכא שהחליצה היא פסולה צריכ' חזור ואף שחליצת אחיו יותר פחותה דהא רבה בר רב הונא לא אמר במעולה וגרועה אלא תלה שרש דבריו בפסלות החלוצה דכל היכא שהחליצה פסולה צריכה חזור וא"כ כ"ש שצריכה לחזור על כל הצרות דהא אליבא דשנויא' בתרא דמשנינן אליבא דשמואל מקילו טובא בחליצת אחין לענין חזור מחליצת הצרות דבחליצת אחין פוטרת היבמה את עצמה מזיקת כל האחין בחליצת אחת מהן ואינה צריכ' חזור באחין וחליצת הצרות צריכה חזור ואפי' לשנויא קמא דמשנינן אליבא דשמואל דאמרינן דכי היכי דבעי שמואל חליצה מעולה בחליצת היבמות כדי שתפטר צרתה בחליצתה ה"נ בעינן חליצה מעולה ביבמין כדי לפטור היבמה את עצמה מזיקת כל האחין וא"כ אליבא דרב לא מצי למימר דהואיל ורב סבר דחליצה פסולה צריכה חזור באחין כל שכן שצריכה חזור בצרות דהא אליבא דהאי שנויא חליצת הצרות וחליצת האחין שוין הם לענין חזור נהי דלאו כ"ש הוא מ"מ אית לן למי' דכי היכי דסבר דחליצה פסולה צריכה חזור באחין ה"נ סבר דצריכה חזור בצרות דשוין הם ולפי מה שאפרש בע"ה דלשנויא קמא נמי יש לחלק בין חליצת האחין לחליצת הצרות א"כ יש לנו לומר דהואיל ורב סבר דחליצ' פסולה צריכה חזור באחין כל שכן שצריכה חזור בצרות כדפי' ואין חליצת אחת מהן פוטרת צרתה ואף שחליצתה מעיל' משל צרתה ופליג עליה דשמואל דסבר חלץ לצרות נפטרו אחיות ועל דרך זו כתב הרא"ש בשם הראב"ד ז"ל כדי לפרש דברי הרי"ף שכתב בסתם דהלכתא כשמואל ולפי משך לשונו נראה דקאי במאי דקאמר שמואל חלץ לאחיות לא הותרו צרות וכו' וכתב עליו הראב"ד האי פסק כשמואל לא צריכה אהא מילתא דהא ליכא פלוגתא עילויה אלא וכו': והראב"ד כתב דלדברי הרי"ף ז"ל הלכה כרב דחליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין דהכי ק"ל דהלכתא כרב באסורי והוצרך לפסוק כמימרא בתרייתא דשמואל דאמר חלץ לצרות נפטרו אחיות דלא תימא כל חליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין ואלו שתיהן חליצות פסולות נינהו קמ"ל דכי אמרינן חליצה פסולה חוזרת הני מילי כששתי החליצות שוות אז צריכה לחזר על כל האחין וכל שכן על הצרות אבל אם אחת מהן מעול' מחברת' אע"פ שהיא נמי פסול' כגון חליצת צרות במקום אחיות המעול' שבהן פוטרת והגרועה אינה פוטרות ונכון היא עכ"ל הראש ז"ל הרי שכתב בהדיא דהואיל ורב סבר דחליצה פסולה צריכה חזור באחין כל שכן שצריכה חזור בצרות ואף על גב שהוא פוסק דהני מילי כששתי החליצות שוות אבל אם חליצת אחת מהן מעולה מחברתה אף על פי שהוא פסולה פוטרת את צרתה מכל מקום רבינו ז"ל פליג עליה ופוסק דכל היכא דהחליצה הויא פסולה אע"פ שהיא מעולה אינה פוטרת את צרתה אלא כל אחת מהן צריכה חליצה כמו שאפרש בע"ה וא"ת לפי מאי דפרישית וכן לדעת הראב"ד ז"ל התם בריש ר"ג דפריך ליה לרבה בר רב הונא דקאמר חליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין מסיפא דברייתא דקתני וכן אתה אומר בשני יבמין וביבמה