רד"ך יג

ואם דקדק הרב הנזכר מדברי הרא"ש ז"ל ממה שכתב שהרי לא עשה מעשה בגוף האות ומשמע ליה לישנא דקאמר בגוף במקצת האות קאמר וכדכת' אח"כ שהקשה דברי הרא"ש ז"ל ובעל חזה התנופה שאמרו ימחוק את כולה לסוף דבריהם שאמרו שאינו עושה מעשה בגוף האות ודקדק ואמר הא אם עושה מעשה בגוף האות כגון שכתב קצתה הוי כתב וכשר הא נמי לא נהירא לפע"ד דהוא ז"ל הכי קאמר דאע"פ שעשה מעשה ועל ידי מעשה נעשית האות דהיינו מעשה דחקיקת תוכות אפילו הכי לאו כלום הוא הואיל ולא עשה מעשה בגופה והיינו מעשה שלם בכל גופה כמעשה דחקיקה דעלה קא מיירי דהוי בכל גופה והכי תידוק מיניה הא אם עשה מעשה בכל גופה דכשר וקל להבין וכן נמי קל להבין מה שלא פירוש בהדיא לומר שלא עשה מעשה בכל גוף האות ולא אאריך בזה ומאי דלא נקט לישניה דרש"י ז"ל שכתב לפי שלא צייר את האותיות לא קשה מידי דמר בלישניה ומר בלישניה ושניהם לדבר אחד נתכוונו: והחכם השלם כמוהר"ר יעקב הנזכר דקדק והוסיף מלת שום בכל דבריו שכתב דדווקא כשאינו עושה שום מעשה וכו' וכן בכל דבריו לעול' הוסיף מלת שום שום שמתוך התוספת הזה יראה דאפ' בעוש' מעש' כל דהוא באות דהיינו כמקצתה דכשר: ומטובותיה דמר אמינא דלא כן דברי הרא"ש ז"ל אלא שלא עשה מעשה קאמר דמעשה שלם בעינן דהיינו בכל גוף האות ולא מעשה כל דהוא דהיינו אפילו בקצת גוף מאות וכדפירשתי: ועוד אני אומר שאם היו דברי הרא"ש ז"ל שלא עשה שום מעשה אכתי הוה קשה לי דמנא ליה לרב הנזכר לדקדק הדקדוק אשר כת' דדלמא דהרא"ש ז"ל סבר שאפילו העביר עליו קולמוס דמשוי ליה אות והכי קאמר דווקא היכא שלא עשה שום מעשה דהיינו אפילו קולמוס לא העביר עליה אבל אם עשה שום מעשה דהיינו שהעביר עליה קולמוס שפיר דמי דכי היכי דהוי כתיבה לענין לשוויה לשמה כדמשמע בפרק שני דגיטין הכי נמי הוי כתיבה לענין לשוויה אות ופליג על הסמ"ג ז"ל ובעל התרומות דפשיטא דאין לומר דהרא"ש ז"ל סמך על דבריהם וכתב דבריו באופן יראה חולק על דבריהם ולא חשש וכל זה אני אומר לדעת כבוד תורת הרב הנזכר ואם היה אפשר לומר כן מה שדעתו של הרגיל בדבריהם ופרקו נאה לא יסבלהו לפי עניות דעתי כל שכן שיש לנו לומר שהרא"ש ז"ל לא חש בדקדוקים הואיל וכתב בתחלת דבריו בהדיא ימחוק את כולה וכן הוא האמת לפע"ד וכאשר אפרש בעזרת האל: ועוד אני אומר דמהעברת הקולמוס ודאינו מועיל לשוויה אות שכתב הסמ"ג ז"ל. נלמוד שאם כתב מקצת האות בכתיבה ומקצתה בחקיקת תוכות לא הוי אות דקל וחומר הוא כאשר אפרש בעזרת האל וא"כ אדדיקת מדברי הרא"ש ז"ל דמקצת האות תועיל לשוויה אות תדקדק דהעברת קולמוס תועיל ומהאי טעמא נמי אמינא דאין לדקדק מסוף התשובה אשר גם ממנה הוכיח הרב הנזכר כדכתיבנא וכן דקדק ממנה כמוהר"ר לוי בפסקו השני כדכתי' דאמינא לכל חד וחד מנייהו דאדיקת בגרידת קצת האות עם גרידת הסתימה יועיל תדוק דהעברת קולמוס עם גרידת הסתימה יועיל וכדפירשתי או תדוק תרווייהו לדידך דסברת דלשון הרא"ש בזה הוי כלשון תנא או אמורא והוי דווקא ותימא דווקא גרידת הסתימה לבד הוא דאינו מועיל אבל גרידת הרגל או העברת קולמוס עמה מועיל ופליג על בעל התרומות ז"ל ובעל הסמ"ג ז"ל וכדפרשתי ותו בר מכל הני דאמרן קשיא לי טובא על דבריו של החכם השלם כמוהר"ר יעקב דהא כתבנו לעיל לפע"ד שאם עשה מקצת האות ע"י חקיקת תוכות ומקצתה ע"י חקיקת יריכות הוא דפסול ופליאה דעת ממני ולא זכיתי לרדת לסוף דעתו של הרב הנזכר דנראה שהוא סובר שאף אם כתב חלק מהאות ע"י חקיקת תוכות דכשר ולא כן דעתי כדכתיב' לעיל ובשלמא למאושר שבחכמים פלפלא חריפא כמוהר"ר לוי בנו שדקדק ממה שכתב הרא"ש ז"ל אבל גרידת הסתימה אינו עושה אותה אות דמשמע לדעתו דהא גרידת מקצת האות עושה אותה וכן נמי לדברי הרב הנזכר במה שדקדק מהלשון הזה וכן נמי ממה שדקדק מדברי הסמ"ג כנראה בפסק הרב הנזכ' לא קשיא לי כולי האי דאי מהא אמינ' דלא קאמ' לה אלא על מ"ם שנסתמה שדי לה בגרידת הרגל השמאלי הואיל וכל האות נכתבה כדין ע"י חקיקת תוכות ועל דרך שכתב הרשב"א ז"ל בתשובתו כנזכר בפסק החכמים הנזכרים אבל לדקדק ממה שכתב הרא"ש כפי אשר פי' לשון הגמרא דקאמר הא דחק תוכות וקאמר פי' וכו' עד שלא עשה מעשה בגוף האות ולומר הא אם עשה שום מעשה הוי כתיבה דמזה נראה דסבר שאם כתב מקצת האות ע"י מקצת תוכות שהגט כשר לא ניחא לי כלל: ח ואפילו לדעת החכם השלם בנו קשיא לי טובא דבשלמא להרשב"א ז"ל דאף על גב דאנא נמי סבירנא כוותיה בהא דלדעת הרשב"א אין הפרש בין דבוק אות לאות ובין דבוק אות לעצמה או נפילת הטפה באות וכאשר אוכיח לפנים בעזרת האל דין הוא דבגרידת הרגל די משום שהוא סובר דבכולהו הן דבנפילת הטפה או הדבוק והן בדבוק אות לאות אינו פוסל אלא מכאן ולהבא ולא למפרע היכא שנכתב איזה צד מסויים מן האות כדין וזהו שנתן טעם לדבריו גבי קו"ף וכן רגל הקו"ף הדבוק גורדין הרגל וחוזרין וכותבין ואין צריך לגרוד כל האות כי הגג כדין נכתב וכדכתיבנא: וכן נמי כתב אבל אם נדבקה בראשה קודם שנגמרה אותו הראש צריך לגרוד את הכל שהרי לא נעשה שום דבר בהכשר משמע שאם נעשה באות שום דבר בהכשר אין צריך לגרוד את הכל וכן כתב ואם נדבקה באמצעה וכו' אותו צד שנדבק צריך גרידה משמע שהצד שלא נדבק דהיינו הגג שבכ"ף ושבקו"ף אין צריך גרידה וכן משמע עוד משאר דבריו ומדברי הרב משמע נמי תשובה לשאלת השואל אם אירע הדבוק אחרי שנגמרה האות ע"י נפילת דיו כגון שנכתב הקו"ף כולו כדין ונפל דיו והדביק הרגל בגג שאין צריך לגרוד הרגל אלא הדיו לבד הואיל וגם הרגל כדין נכתב וכן משמע נמי ממה שכתב אבל אם נדבקה בראשה קודם שנגמר אותו הראש וכו' ותלה טעמו בגמירת הראש ולא כתב סתם אבל אם נדבקה בראשה צריך לגרוד וכו' דהוה משמע דאף אם נגמרה הואיל והדבק בראש האות הרי היא כאלו נדבקה קודם שנגמרה אלא תלה הדבר בגמירת הראש אלמא שאם נגמר הראש אף על גב דנדבקה בראשה ע"י נפילת דיו אין צריך לגרוד האות ומיהו צריך לגרוד הדבק כדכתב הרב ז"ל אבל אם נדבקה האות לאחר שנגמרה צורתה כגון שנדבקו ברגליהן אין דבוק זה פוסל ותלה הטעם בגרידת האות וכתב כגון שנדבקו ברגליהן לומר דדווקא כשנגמרה האות בהכשר ונדבקו ברגליהן הוא שאין הדבק פוסל אבל אם נגמרה האות בהכשר ואח"כ נדבקה בראשה או באמצעה נהי שאין צריך לגרוד מהאות הואיל ונעשית בהכשר אבל לגרוד הדבק מיהא בעי: דלדעת הרב כל שנדבקו שלא ברגליהן אינה אות כאשר אפרש בעזרת האל וסבר שאם נכתבה בהכשרה אינה חוזרת ונפסלת לענין זה שלא יועיל לה נטילת הדיו או הדבק דהוי כאלו לא נכתבה אלא הואיל וכבר נכתבה בהכשר אף שנפסלה אחרי כן טול הפסול וחזרה האות לכשרותה וכאשר אפרש בעזרת האל: וכן הדין נמי אם נדבקו ברגליהן ונשתנית צורת האות ע"י כן לצורת אות אחרת שצריך לגרוד הדבק כאשר אפרש בע"ה ומהאי טעמא דפרישנא סבר הרב דהיכא שנדבק רגל הקו"ף לגגה דאינו פוסל הגג בכל היכא דנכתב כדין לא אמרינן דחוזרת ונפסלת למפרע בשום ענין וכדכתב נמי אבל אם נדבקה האות בראשה כגון שהיה כותב ברא ונדבק גגה של רי"ש לגגה של בי"ת צריך לגרוד כל הרי"ש הרי שדקדק וכתב כגון שהיה כותב וכו' דמשמע דבעת הכתיבה נדבקה ומשום הכי צריך לגרוד הרי"ש אבל אם לא נדבקה בעת הכתיבה לא ומהאי טעמא דאמרינן נמי הוא דסבר הרב דדווקא הרי"ש צריך לגרוד ולא הבי"ת והיינו טעמא שהבי"ת כדין נכתבה ואף אם נדבקה אחר כך אינה חוזרת להפסל למפרע ואף על גב דלדעת הר"ב ז"ל כל אות שאינה מוקפת גויל מארבע רוחותיה אינה אות וכאשר אפרש בעזרת האל מכל מקום הואיל וכבר נכתבה כדין אינה חוזרת להפסל למפרע וכך כתב הר"ב ז"ל בהדיא בתשובה אחרת וזה לשונו למעלה פסול לפי שעד שלא נעשית אות נפסלה צורתה והלכך אם בא לגרוד הרי זה חק תוכות ופסול שלא נעשית אות מעולם עד עכשיו שהוא גורדו אבל בנדבקו מלמטה נו"ן ווא"ו של תפארתנו ארצנו אחר שנגמרה צורת האות הוא שנדבקו ומתחלתה כשרה היתה ואם בא זה לגרדה אין זה חק תוכות והלכך אפילו אינו גורד כל שהוא יכול לגרוד כשרה וכדרבי זירא דאמר כל הראוי לבילה וכו' עכ"ל הרי שתלה טעם הפסול בשביל שלא נעשית אות כשנפסלה צורתה כלל העולה מדברינו דלדעת הרשב"א ז"ל בנכתב כדין תליא מלתא ולא מבעיא היכא שנגמרה צורת האות כדין ונעשית אות קודם שנפסלה צורתה דאינו גורד אלא הפסול שנולד ולא הוי חק תוכות הואיל ונכתבה כדין אלא אפילו היכא שנכתב צד אחד מסויים מהאות כדין והתחיל לכתוב הצד השני ונדבק אינו פוסל הצד הראשון אשר נכתב הואיל ונכתב כדין ואינו גורד אלא הצד השני שנדבק ולפנים נפרש דברי הרב בעזרת האל ואח"כ שפיר מצינו לחלק ולומר לגרוד חלק מהאות ולא כולה הואיל וחלק הראשון נכתב כדין והאחרון אינו פוסל את הראשון: אלא להרא"ש ז"ל דסבר דאין הדבר תלוי בנכתב כדין מדפסול אפילו היכא שנגמרה צורת האות ואחר כך נעלה הטפה ואינו די בגרידת הטפה דהוי חק תוכות וא"כ הוא סובר דהכתב הראשון אינו כתב הואיל ונפסל אחר כך דחוזר ונפסל למפרע והוי כאלו נמחקה האות ועתה כתובה ע"י חקיקת תוכות לדעתו ז"ל כמו אם נפל הדיו קודם שנגמרה צורת האות לבעל הסמ"ק או קודם שנכתב צד אחד מצויה מהאות להרשב"א ז"ל דאי מחק הטפה לבדה הוי חק תוכות הואיל ומה שנכתב לא היה לה שעת הכושר מעולם ואף על גב. דהכא כבר היה לה שעת הכושר מכל מקום להרא"ש ז"ל הוי כאלו לא היה לה שעת הכושר מעולם דהואיל ונפסלה אחר כך הוי כאלו נמחקה ועתה כאלו כתובה ע"י חקיקת תוכות לא ידעתי מאי מעליותא יש לשאר האות מהמ"ם מהרגל השמאלי שלה דהא רגל השמאלי נמי כבר נכתב ונחתם כדין אלא שהרב סבר דחזרה האות ונפסלה למפרע ע"י חקיקת תוכות וא"כ איך תגרוד ותכתוב הרגל השמאלי לבדו שאר האות דהוי כאלו נמחק כמו הרגל השמאלי במה נתקן דהא הכתב הראשון אינו כתב דלדעתו ז"ל הואיל וחזינן היכא שנגמרה צורת האות אינן די בגרידת הדיו לבדו וכדפירשתי ואין לומר דהאי דאמרינן דבכותב יריכות האות ונפסלה ע"י דבק או נפילת דיו דהוי חק תוכות חומרא הוא שהחמירו הגאונים אטו חק תוכות ולא מדינא אמרו כן וכדפירשתי ומשום הכי לא החמירו בה כולו האי אלא בגרידת הרגל השמאלי די הואיל ואין מדין אמרו כן דהא הוכחנו לעיל דלאו משום גזרה אמרו כן אלא מדינא אמרו כן ולפנים נבאר זה יותר בעזרת האל: ט ועוד אני אומר דפשיטא לפע"ד דאין לחלק ולומר דאף על גב דהרא"ש ז"ל פליג על הרשב"א ז"ל לענין דבוק אות לאות וסבר דבדבוק אות לאות גורד הדבק ודיו שאין כאן חק תוכות מכל מקום לענין דבוק אות לעצמה סבר כחלוקותיו של הרשב"א ז"ל דבנכתב כדין תליא מלתא והיכא דכתב צד מצויה מהאות כדין ואירע פסול בצד השני אין גורדין אלא הצד השני שאירע בו הפסול ולא נכתב כדין אבל לא הצד הראשון שנגמר כדין וכשנגמרה האות פליג על הרשב"א ז"ל דלהרשב"א אם נגמרה האות כדין אע"ג שקודם שהפסיק ידו מלכותבה נפסלה כגון פ"א וא"ו שנעשו טי"ת וכן מ"ם פתוחה שנסתמה גורד הדבק והדיו וכאשר אפרש בעזרת האל: אבל להרא"ש ז"ל אפילו אם נגמרה האות כדין ואם היה מפסיק ידו