רד"ך קלח

ורבנן הם שהצריכו חיזור ואם כן הואיל ומן התורה הם פטורות אית לן למימר דגריעו מיבמה שקדם בה גט שאין חליצתה פוטרות צרתה והיינו משום דזיקתה קלישא טובא וכדפירשתי הא ליתא שאם באת לכך אם כן היכא דנבעלה בעילה פסולה דמן התורה כולן פטורות ואין זיקת יבם עליהם אלא מדרבנן הוה לן למימר דכל אחת מהן צריכה חליצה והיכי כתב הרב וצריכה אחת מהן חליצה להתירן לזרים וקאי נמי איבמות שנבעלה אחת מהם בעילה פסולה אלא ודאי נראה דכי היכי דבבעלת מאמר אמרינן דבעלת מאמר אינה פוטרת צרתה הואיל ופסול חליצתה מחמת עצמה וכדפירשתי אבל צרותיה אחת מהן פוטרות חברתה הכי נמי בבעל בעילה פסולה שאם נחלצה היא אינה פוטרת צרתה הואיל ופסול חליצתן מחמת עצמן אבל שאר הצרות הואיל ופסול חליצתן לא הוי מחמת עצמן אחת מהן פוטרות צרתה דלא פלוג בין בעלת בעילה פסולה וצרותיה שאינן צריכות חליצה אלא מדרבנן לב"מ וצרותיה הצריכות חליצה מן התורה דבכולהו אם נחלצה היבמה שקדם בה מעשה שפסול חליצתה מחמת עצמן והויא חליצתה פסולה וכדפירשתי אינה פוטרות צרתה ואם נחלצה היבמה שלא קדם בה מעשה שאין פסול חליצתן מחמת עצמן אחת מהן פוטרות צרתה ואדרבה מסברא הוה לן להקל ביבמה שנבעלה בעילה פסולה וצרותיה הואיל ואין צריכות חליצה מן התור' והוה לן למימר דבחליצה כל דהו ואפילו בחליצת אותה שקדם בה מעשה שיהיו כולן פטורות ואפילו מדרבנן הואיל ומן התורה כולן פטורות בלי חליצה אלא דלא פליגי רבנן בתקנתא וכי היכי דבב"מ אמרינין דאינה פוטרות צרתה הואיל ואינה נפטרת בחליצה לבדה אלא היא צריכה גט הכא נמי בבעלת בעילה פסולה אינה פוטרות צרתה הוא שגם היא אינה נפטרת בחליצה לבד אלא היא צריכה גט ואם כן הכא נמי אית לן למימר בחליצה פחותה דהויא כבעלת גט דהיא אינה פוטרות צרותיה וצרותיה פוטרות זו את זו ואם כן היכי כתב הרב ז"ל שאין חליצה פחותה מסלקת זיקת יבום מבית זה עד שתחלוץ כל אחת מהן דמשמע דכל היבמות צריכות לחלוץ והא חליצת אחת מהצרות שאין פסול חליצתה מחמת עצמה פוטרת את כולן כדפי': ואין לומר דדעת הרב ז"ל בזה שכתב או עד שתחלוץ כל אחת מהן לומר שצריכה לחלוץ כל אחת מהיבמות שחליצתה פחותה שאם קדם מעשה בב' או בג' צריכות כולן לחלוץ אבל שאר היבמות אין כולן צריכות לחלוץ אלא אחת מהן חולצת והשאר פטורות וכדכתב הרב וצריכה אחת מהם חליצה להתירן לזרים דלישנא או עד שתחלוץ כל אחת משמע שכל היבמות של בית זה שאנו מדברים בו צריכות לחלוץ ואם דעת הרב כן היה לו לפרשו בהדיא וזה מבואר: ועוד אם באת לפרש דברי הרב בדרך זה ולומר דאיבמות שחליצתה פחותה כתב הרב ז"ל שצריכות כולן לחלוץ אם כן נראה שהוא ז"ל פוסק שאם נחלצו כל היבמות שחליצתם פחותה שנסתלק זיקות יבום מבית זה ואף אם לא חלצו שאר היבמות וזה אינו ותו יש לנו לתמוה בדברי הרב ז"ל דהא הרב ז"ל פוסק כשמואל דחליצה פסולה אינה צריכה לחזור על כל האחין ואם כן אמאי לא הביא הרב ז"ל בפסקיו ההוא דשלש אחיות שנפלו לפני שני אחין ולהשמיענו אם הוא פוסק כשנויא קמא דשמואל וכי היכי דאם חלץ ליבמה שחליצתה פחותה אמרינן דלא נפטרה צרתה אלא צריכות כולן לחלוץ הכי נמי אם חלץ האח שחליצתו פחותה מחליצת אחיו דיבמה זו לא נפטרה וצריכה חליצה מאחיו גם כן שחליצתו יותר מעולה לפטור עצמה דשמואל חליצה מעולה בעי ואם כן גבי שלש אחיות שנפלו לפני שני אחין יבמין אחד חולץ לאחת ואחד חולץ לאחת או אם הוא פוסק כשנויא בתרא דשמואל דסברי דאף על גב דגבי יבמות אמרינן דאם חלצה היבמה שחליצתה פחותה דלא נפטרה צרתה המעולה ממנה גבי יבמין אם חלץ האח שחליצתו פחותה נפטרה יבמה זו אף על גב דחליצת אחיו המעולה מחליצתו של זו שחלץ ואם כן גבי שלש אחיות שנפלו לפני שני אחין אחד חולץ לכולן דשמואל לא בעי חליצה מעולה אלא לפטור צרתה אבל עצמה פטרה אפילו בחליצת האח שחליצתו פחותה ואין לטעון לומר דהוא ז"ל לא הוצרך להזכיר ההוא דאחיות דהואיל וביאר לנו שאם חלץ לב"ג או לבעלת מאמר הותרה היא אבל צרתה לא הותרה והיינו מה שכתב נחלצה אחת מהם חליצה פחותה וכו' וכדפי' משמע דלמפטר נפשה פטרה אפילו בחליצה פחותה אף על פי שאפשר שתחלוץ צרתה שחליצתה יותר מעולה ותפטר גם זו ואם כן הכא נמי בשלש אחיות אם חלץ אותו שחליצתה פחותה הותרה אותו שנחלצה הא ליתה דהא שמואל קאמר חלץ לבעלת גט ולבעלת מאמר לא נפטרה צרתה וכן באחיות וצרות ואפילו הכי פליגי שנויא קמא ושנויא בתרא אליבא בההיא דשלש אחיות ואם כן יש לתמוה על הרב ז"ל דלמה לא ביאר לנו אי סבר כשנויא קמא או כשנויא בתרא ויותר יש לתמוה על ר"י בעל הטורים ז"ל שכתב דמדברי הרב יראה שפוסק כשנויא קמא דהא מדברי הרב לא משמע לא כשנויא קמא ולא כשנויא בתרא: ונלע"ד לפרש ולומר שמבואר היא בדברי הרב דהיכא דחליצת א' מהאחין פחותה וחלץ לאיזו יבמה מהיבמות ההן שהותרה היא ואף שחליצת אחיו יותר מעולה וזהו שכתב הרב נחלצה אחת מהן חליצה פחותה ולא כתב נחלצה אחת מהן שחליצתה פחותה או חלץ ליבמה שחליצתה פחותה דהרב ז"ל לא קא מיירי דוקא היכא דחלץ לבעלת גט או לבעלת מאמר שהחליצה היא פחותה מצד היבמה ולא מצד היבם אלא קאי בין היכא שהחליצה פחותה מצד היבמה ולא מצד היבם כגון היכא דחלץ אחד מהאחין שלא עשה שום מעשה לבעלת גט או לבעלת מאמר ובין היכא שהחליצה פחותה מצד היבם ולא מצד היבמה כגון היכא שנתן לה גט או מאמר אחד מהיבמין לאיזו יבמה מהיבמות ההם ואחר כך חלץ לצרתה שלא קדם בה מעשה ואין פסול חליצתה מחמת עצמה שאותה החליצה נמי הויא פחותה הואיל ומחמת מעשה שעשה היבם החולץ נפסלה חליצתה וחליצתו פסולה מחמת עצמו וקלישא זיקתו מזיקת שאר האחין דדעת הרב היא דכי היכי דאמרינן ביבמה דהויא בעלת גט או בעלת מאמר דלא נפטרה צרתה ואפילו חלץ לה אחד מהאחין שלא עשה שום מעשה דהא שמואל חלץ לבעלת גט או לבעלת מאמר וכו' בסתם קאמר ולא קא מפליג בין היכא דליכא אלא יבם אחד לבין היכא דאיכא יבמין רבים וחלץ לה היבם שלא עשה מעשה אלא בין היכא שחלץ לה האח שעשה מעשה ובין היכא שחלץ לה האח שלא עשה מעשה לא נפטרה צרתה והיינו משום דחליצת בעלת גט פחותה היא כדפירשתי הכא נמי אית לן למימר שאם חלץ אחד מהאחין שחליצתו פחותה ליבמה שאין חליצתה פחותה כגון שנתן גט או מאמר לאחת מהיבמות אלו ואחר כך חלץ לאחת מצרותיה שלא קדם בה מעשה דלא הותרה אלא היא אבל צרתה לא הותרה דזיקתו של זה קלישא טפי מזיקת שאר האחין הואיל ועשה מעשה באחת מיבמות אלו וחליצתו פסולה מחמת עצמו: ולפי זה לכאורה נראה דהרב ז"ל פוסק כשנויא בתרא דאלו דאליבא דשנויא קמא דלא מפליג בין מפטר נפשה ובין מפטר צרתה פשוט הוא בדברי שמואל דלא קא מיירי היכא דאיכא אחין רבים וחלץ לה האח שחליצתו פחותה דבכי האי גוונא אפילו היא עצמה לא הותרה דהא שמואל חליצה מעולה בעי אלא נראה לכאורה דהרב ז"ל פוסק כשנויא בתרא ומשום הכי דקדק הדקדוק הזה שכתבתי דאף על גב דשמואל בעי בצרות חליצה מעולה מיהו הואיל ומפליגין בין מפטר נפשה ובין מפטר צרתה ושמואל קאמר סתם חלץ לבעלת גט ולבעלת מאמר וכו' ולא קא מפליג כדפי' אלמא דאפילו היכא דאיכא אחים רבים קא מיירי וסבר דכל היכא דאיכא חליצה פחותה בין מצד היבם בין מצ' היבמה כדפירשתי דהותרה הוא אבל צרתה לא הותרה דאף על גב דשמואל לא קאמר אלא היכא דחלץ לבעלת גט ולבעלת מאמר מיהו פשוט הוא בדבריו שהוא הדין נמי היכא דחלץ בעלת גט ובעלת מאמר לאחת מהיבמות דלא הויא בעלת גט ובעלת מאמר דטעמא מאי סבר שמואל דהיכא דחלץ לבעלת גט ולב"מ דלא הותרה צרתה משום דזיקתה קלישא הא נמי זיקתו קלישא דאיהו שליחותייהו דיבמות קא עבדה איהו נמי שליחותייהו דאחין קא עבד ודוקא בלמפטר נפשה היא דמקילינן אבל למפטר צרתה כי היכי דחליצת היבמה שחליצתה פחותה הואיל וזיקתה קלישא אינה פוטרת צרתה ה"נ חליצת היבם שחליצתו פחותה אינו פוטר את צרתה מזיקת שאר האחין הואיל וזיקתו קלישא דדוקא בלמפטר נפשה הוא דמפליגינן ומקילין אבל בלמפטר צרת' לא מפליגין: ואפשר שזו היא דעת רבינו יעקב בעל הטורים ז"ל שהביאו דברי הרב ז"ל כתב וזה לשונו והרמב"ם ז"ל כתב יבמות רבות שנפלו מבית אחד שנבעלה אחת מהן בעילה פסולה או שניתן לה מאמר פסול וכו' עד נתן לאחת מהן חליצה הותרה וכו' ודקדק ולא הביא דברי רבינו ז"ל כצורתן שגרסת רבינו מההוא נחלצה אחת מהן חליצה פחותה והוא גורס כדברי רבינו ז"ל נתן לאחת מהן חליצה וכו' והיינו משום שהוא ז"ל לא הביא דברי הרב בכאן אלא לבאר לנו דעתו בדין אשר הזכיר דהיינו בדין שלש אחיות שנפלו לפני שני אחין יבמין ורצה לבאר לנו שבכלל דברי הרב נכלל דין זה שהרב ז"ל מדבר גם כן היכא שהחליצה היא פחותה מצד היבם ולא מצד היבמה וכדפירשתי דהיינו שחלץ לאחת מהן היבם שעשה מעשה ומשום הכי הוא גורס כדברי הרב נתן לאחת מהן חליצה ויש לגורסו נתן בפתח דהיינו שנתן לאחת מהן חליצה אותו היבם שאנו מדברים בו דהיינו היבם שעשה בהן מעשה וגרס גירסא זו כדברי רבינו שהוא ז"ל לא הביא דברים רבים בכאן אלא לבאר לנו דעתו בדין האחיות אשר הוא מדבר בהן כדפרשתי והודיע לנו שמדבריו נראה שהיא פוסק כשמואל וכשנויא קמא ואף על גב דלכאורה נראה דפסק כשנויא בתרא וכדפי' מיהו כדדייקת ביה שפיר נראה דסבר כשנויא קמא כדכתב רבינו יעקב בעל הטורים ז"ל כמו שאפרש לקמן בעזרת האל: והשתא אתי שפיר טובא מה שכתב הרב ז"ל בסוף דבריו וז"ל שאין חליצה פחותה מסלקת הזיקה מבית זה עד שתחלוץ כל אחת מהן דמשמעות דבריו הוי שאם יבואו לסלק הזיקה מבית זה בחליצה פחותה צריכה לחלץ כל אחת מהן ואף על גב דחליצת כולן פחותה ואין כאן אלא חליצה פחותה מסתלקת הזיקה דחליצה פחותה נמי מסלקת הזיקה כשתחלוץ כל אחת מהן והיינו לומר דאף על גב דחלץ לכולן היבם שחלץ לראשונה שחליצתה פחותה נסתלקת הזיקה מבית זה הואיל וחלץ לכולן אבל אם חלץ היבם שחליצתו פחותה לאחת מהיבמות ההם ואח"כ חלץ יבם אחר שאין חליצתו פחותה לצרתה שלא קדם בה מעשה שאין חליצתו פחותה נפטרה כל הצרות דחליצה שאינה פחותה אף על גב דהויא פסולה פוטרת צרתה כיוצא בה כדפרשתי לעיל ומשום הכי דקדק הרב ז"ל וכתב נחלצה אחת מהן חליצה פחותה וכו' עד או עד שיחלצו כל האחין לראשונ' שנחלצ' חליצה פחות' דהיינו לומר אימתי הן נפטרות כל הצרות בחליצתה של זו שנחלצה החליצ' פחותה כשיחלצו לה כל האחין דבחליצ' פחותה בעינן חליצת כל האחין להתיר צרתה אבל אם חלץ היבם שאין חליצתו פחותה ליבמה שאין חליצתה פחותה אין אנו צריכין לחליצת שאר האחין אלא כולן פטורות ודוקא היכא דחלץ לה האח שלא חלץ לראשונה שחליצתה פחותה דחליצה זו לא הויא חליצה פחותה אבל אם חלץ לה האח שחלץ לראשונה שחליצתה פחותה לא הותרה הצרות דחליצה זו נמי פחותה היא דאף על גב דלא נתן גט או מאמר היבם הזה החולץ לשום יבמה מהיבמות אלו מכל מקום הואיל וחלץ לבעלת גט ולבעלת מאמר גריעה טובה מהיבם הנותן גט או מאמר מהאי קלישא זיקתה טובא ואם יבואו לסלק הזיקה בחליצת יבם זה צריכה שתחלוץ כל