רד"ך קלז

מחמת צרותיהן אתא שפיר ההיא סוגיא דפרק ר"ג דתנן התם כיצד עשה מאמר בזה ומאמר בזה שני גיטין וחליצה וכו' עד גט לזו וגט לזו צריכות הימינו חליצה וכו' עד בין יבם אחד לשני יבמות בין שני יבמין ליבמה אחת ואמרינן בגמרא על האי דתנן גט לזו וגט לזו וכו' לימא מסייע ליה לרבה בר רב הונא דאמר חליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין ויש לנו לדקדק על האי סוגיא דלמאי דס"ד דמתניתן סבר' דחליצה פסולה צריכה חזור מדקאמר צריכות הימנו חליצה אמאי קאמר לימא מסייע ליה וכו' ולא קשיא ליה קושיא דעדיף טפי דמתניתין קשיא רישיה לסיפיה דהא ברישא תנן שני גיטין וחליצה אלמא דחליצה אחת בעינין ותו לא: וכן משמע דחליצה פסולה אינה צריכה חזור וכן התרצן נמי אמאי לא הקשה לו וליטעמיך תיקשי לך רישא לסיפא ולפי מאי שפי' דלענין לפטור צרתה כיוצא בה יש הפרש בין חליצת הצרות שפסול חליצתן מחמת עצמן לחליצת הצרות שפסול חליצתן מחמת צרותיהן אתו שפיר דמצית למימר דמאי דתנן ברישא שני גיטין וחליצה דמשמע דבחליצת אחת מהן די היינו חליצת אחת מהן שאין פסול חליצתן מחמת עצמן דהיינו אותה שלא קדם בה מעשה דמתניתן קא מיירי ביבמות רבות והכי קאמר שני גיטין צריכות הן בודאי ואפילו אם יהיו מאה יבמות שאי אפשר לכל יבמות אלו להפטר בלתם אבל בחליצה אחד דיו דהיינו בחליצה אחד מצרותיהן שלא קדם בהם מעשה נפטרות כולן ואפילו צרותיהן דלא גריעי מינה אלא הוו כיוצא בה ומשום הכי לא תנן במתניתן שתי יבמות או שום קצבה אחרת דבימות רבות קמיירי והא דתנן בסיפא בין יבם אחד לשתי יבמות בין שני יבמין ליבמה אחת ה"פ בין שעשה מעשים אלו יבם אחד מהיבמין ההם לשתי יבמות מהיבמות ההם ובין שעשו מעשים אלו ב' יבמין מהיבמין ההם ליבמה אחת מהיבמין ההם דינו שוה ולעולם מתניתן ביבמות רבות קא מיירי ולפי זה נאמר דמאי דקאמר רבה בר רב הונא חליצה פסולה צריכה חזור היינו היכא דחלץ היבם שפסולו מ"ע דהיינו שעשה הוא מעשה הפוסל לחליצה לאחת מהיבמות ההן אבל אם חלץ היבם שלא עשה שום מעשה ליבמה שלא קדם בה מעשה אינה צריכה חזור אלא הויא פטורה ופוטרת את כל הצרות גם כן ואף על גב דתניא בבריתא בהדיא כיצד אמר ר"ג אין גט אחר גט שתי יבמות שנפלו לפני יבם אחד וכו' עד וחכמים אומרים וכו' עד וחליצה לאחת מהן הרי בהדיא דבשתי יבמות קאמרי רבנן דבחליצ' אחת מהן פוטרן ואף על גב דתרויהו פסולן מחמת עצמן מכל מקום מתניתן גופיה לא קשיא ליה מידי ואפשר דבריתא לא שמיע למה והמתרץ נמי לא הוה מצי למימר וליטעמיך תקשו לך מברייתא וכו' דלא שייך להקשות וליטעמיך אלא בקושיא דאבעי למקשן לאסוקי אדעתי' ולא אסקי' ופריך ליה אמאי לא אסיק אדעתין הא קושיא אבל היכא דלא אבעי לאסוקי אדעתין כי הכא דברייתא לא שמיע ליה לא שייך למימר ולטעמך תיקשי לך מברייתא וכו' ואי נמי שמיע לו מצינן למימר שעלה בדעת המקשן לפרש בדוחק ולומר דתנא דמתניתין ותנא דברייתא פליגי אי יש זיקה אי אין זיקה דתנא דברייתא סבר אין זיקה ושמע חכמים דקאמרי יש גט אחר גט ויש מאמר אחר מאמר ופירש דבריהם לסברתו דסבר אין זיקה וקאמר כיצד אמר ר"ג וכו' עד וחליצ' לאחת מהן דלמאן דסבר אין זיקה אפילו חלץ לבעלת גט נפטרה צרתה וכן חליצה פסולה אינה צריכה חזור והכי מוקמי' לה בריש ר"ג אבל תנא דמתניתין דסבר יש זיקה מפרש דברי חכמים ביבמות רבות וכדפירשתי ואפשר שמכח זה נמי קאמר לימא מסייע ליה לרבה בר רב הונא וכו' ונאמר זה הדוחק הגדול דפליגי תנא דמתניתין עם תנא דברייתא בהא ועל הדרך שפירש דפליגא אליבא דחכמי' דמר מפרש דברי חכמי' הכי ומר מפרש דברי חכמים הכי ולא נאמר דמתניתין וברייתא כאחד וברייתא מבאר מה שאמרו חכמים בפירש מבואר יותר ממה שיבאר במשנה שכן דרך הברייתות ומשני דמאי צריכות ממנו חליצה דקתני צריכות דעלמא ותנא דברייתא לא פליג עם תנא דמתניתין אלא הביא סברת חכמים מפורשים יותר ממה שהביא המשנה כדרך הברייתות לפרש המשניות וכן נמי ביבמין א' חולץ והיינו טעמייהו דחכמים דסברי חליצה אחת משום דסברי אין זיקה והכי מוקי לה רבה בר רב הונא בריש ר"ג: מכל זה הוכחנו דיש הפרש בין חליצת הצרות שפסול חליצתן מחמת צרותיהן דאין חליצתן פחותה לחליצת הצרות שפסול חליצתן מחמת עצמן שחליצתן פחותה וכדפירשתי וזהו שכתב הרב תחלה וצריכה אחת מהן חליצ' להתירן לזרים ובתר הכי רצה לפרש ולומר דהא דחליצת אחת מהן מתירן היינו דוקא חליצת היבמה שאין פסול חליצתה מחמת עצמן שחליצתה אינה פחותה אבל חליצת היבמה שפסול חליצתה מחמת עצמן שחליצתה פחותה אינה פוטרת אלא את עצמה: וזהו שכתב נחלצה אחת מהן חליצה פחותה הותרה היא אבל צרתה לא הותרה ואם תאמר אכתי קשה דלא הוה ליה לרב ז"ל למימר נחלצה אחת מהן חליצה פחותה דמשמע דבכל אחת מהן שייכא חליצא פחותה אלא הכי הוה ליה לרב למימר נחלצה אחת מהן שחליצתה פחותה דהוה משתמע שיש מהן שחליצתן פחותה ויש מהן שאין חליצתן פחותה ויש לומר דאי משום הא לא קשיא דיש לומר דהרב ז"ל לא קא מיירי דוקא איבמות שנבעלה אחת מהן בעילה פסולה או שנתן לה מאמר פסול אלא אכל יבמות שחליצתן פסולה דהיינו שפסול חליצתן מצד עצמן קאי בין על אלו שהזכיר תחלה בין אשאר יבמות שנותן גט לאחת מהן או לשתיהן או שניתן מאמר כשר לאחת מהן ואלעיל מינה קאי דקאמר יבמות רבות הבאות מבית אחד וכו' וכתב הרב תחלה דין היבמות ההן כשנבעלה אחד מהן בעילה כשרה או נחלצה אחת מהן חליצה מעולה וחזר ופירש לנו דינם כשנבעלה אחת מהן בעילה פסולה או ניתן לה מאמר פסול גם פירש לנו כשנחלצה אחת מהן חליצה פסולה והוא מה שאמר וצריכה אחת מהן חליצה להתירן לזרים ואחר כך חזר ופירש גם כן דינם כשנחלצה אחת מהן חליצה פחותה דהיינו שקדם מעשה מהמעשי' הפוסלין לחליצה באחת מהן ואחר כך נחלצה ונקראת חליצתה חליצה פחותה הואיל ופסול חליצתה מחמת עצמה דהויא פחותה מכל החליצות וכדפירשתי דחליצת היבמות שפסול חליצתן מחמת צרותיהן אינה נקראת חליצה פחותה ואף על גב דחליצתן פסולה: וכדפירש הרב זכרו לברכה בהדיא בפרק ששי וזה לשונו שלשה אחין עד אם חלץ לאחיות לא נפטרו צרותיהן מפני שחליצת האחיות חליצה שאינה מעולה וחליצה שאינה מעולה אינה פוטרת צרתה כמו שבארנו עד כאן לשונו אלמא דחליצת הצרות שפוטרת את האחיות דהויא צרות חליצה מעולה הויא ואף על גב שהוא חליצה פסולה וכי האי גוונא אמרינן בגמרא מכדי שמעינן ליה לשמואל דאמר חליצה מעולה בעינן דאמר שמואל חלץ לאחיות לא נפטרו צרות חלץ לצרות נפטרו אחיות וקרי לחליצת הצרות חליצה מעולה ואף על גב דחליצתה פסולה והיינו משום דחליצת האחיות שפסול חליצתן לא הוי מחמת צרתה פחותה היא מחליצת צרתה וכדפרשתי: ואל תתמה לומר למה לא פירש הרב זכרו לברכה בהדיא איזו חליצה נקראת חליצה פחותה דיש לומר דלא הוצרך לפרש לנו הואיל ופירש לנו שהחליצה היותר מעולה מכל החליצות נקראת חליצה מעולה והחליצה שקדם מעשה בין בה בין בצרתה נקראת חליצה פסולה אם כן חליצת כולן שוה לענין זה דנקראת חליצה פסולה אבל אין חליצת כולן נקראת חליצה פחותה אם כן לא היה צריך לפרש איזו נקראת פחותה דפשיטא דחליצה היותר פחותה נקראת חליצה פחותה דהיינו אותה שחליצתה יותר פחותה מכל החליצות ולפי פירוש זה אשר פירשנו מאי קאמר שמואל חלץ לבעלת גט ולבעלת מאמר לא נפטרו צרותיהן חלץ לצרות נפטרו בעלת גט ובעלת מאמר הוא בכלל דברי הרב ז"ל שהוא פוסק כמותו והיינו כדפירשתי שהרב ז"ל אבעלת גט ואבעלת מאמר כשר נמי קא מיירי: וכן נמי לפי פירש זה אתי שפיר מאי שיש לתמוה בדברי הרב ממה שכתב כשבא לפרש לנו שהוא פוסק כחכמים דיש גט אחר גט וכתב וזה לשונו כיצד יבם שנתן גט ליבמתו וחזר ונתן גט לצרתה הרי זה אסור בקרובות שתיהן וכן שני יבמין שנתנו שני גיטין ליבמה אחת זה אחר זה הרי זו כגרושה לשניהם ושניהם אסורין בקרובותיה ואחד מהן חולץ עד כאן לשונו ויש לתמוה בדבריו דלמה לא פירש לנו הרב ז"ל חליצת אחד מהן די כמו שאמר גבי שני יבמין דאחד מהן חולץ וכך אמרו חכמים בהדיא וחליצה לאחת מהם ולפי מה שפירש דמה שכתב נחלצה אחת מהן חליצה פחותה וכו' אכל יבמות דעלמא קאי בין איבמות שקדם באחת מהן גט או בשתיהן בין שקדם מאמר באחת מהן או בשתיהן וכו' דאם נחלצה אחת מהן נקראת חליצה פחותה אם כן מבואר הוא בדבריו ז"ל דכל אחת מהן צריכה חליצה ודלא כחכמים והיינו טעמא כדפרישת דחכמים סברי אין זיקה ולמ"ד אין זיקה אפילו חלץ לבעלת הגט נפטרה צרתה אבל אנן דסבירא לן יש זיקה אין חליצת בעלת גט אחת פוטרת בעלת גט אחרת וכדפי' אבל ביבמין אחד מהם חולץ דלפטור נפשה פוטרת בחליצה פחותה ואינה צריכה חיזור ואם כן עלו לנו דברי הרב מיושבים על מכונם ואם תאמר אכתי קשה דמאי האי שכתב הרב בסוף דבריו שאין חליצה פחותה מסלקת זיקת ייבום מבית זה עד שיחלצו לה כל האחין או עד שתחליץ כל אחת מהן דבשלמא בחליצת כל האחין שפיר קאמר דחליצה פחותה היא המסלקת זיקת ייבום מבית זה דכל האחין חולצין לראשונה שנחלצה חליצה פחותה וא"כ החליצה פחותה הוא המסלקת זיקת ייבום מבית זה אלא בחליצת כל אחד מהן מאי קאמר והא אינה מסולקת הזיקה מבית זה בחליצה פחותה אלא בחליצה מעולה דהא אנן קרינן הכא חליצה פחותה כשנחלצה ביבמה שאסורה להתייבם מחמת עצמה דהיינו אותה שקדם בגופה מעשה אבל חליצת שאר הצרות חליצה מעולה היא כדפי' וחליצת שאר הצרות היא המסלקת הזיקה ואפילו אם לא תחליץ היבמה שקדם בה מעשה דהא לפירש הרב פוסק כשמואל דחלץ לצרה נפטרה בעלת גט או בעלת מאמר כדכתב הרב וצריכה אחת מהן חליצה להתירה לזרים ואם כן אין הזיקה מסולקת מבית זה בחליצה פחותה אלא בחליצה מעולה ויש לומר דאי משום הא לא קשיא דמצית למימר דאף על גב דבעלמא חליצת אחת מהצרות שאין נאסרות לייבום מחמת עצמן פוטרת כל הצרות מכל מקום הכא הואיל ונחלצה היבמה שחליצתה פחותה בתחלה אף על גב דחליצה זו צריכה חזור מכל מקום אין חליצת שאר היבמות שנחלצה באחרונה מסלקת הזיקה מבית זה דהא סלקא החליצה הראשונה וכל היבמות ההם פטורות מן התורה אלא דרבנן הצריכוה חיזור ואם כן כשחולץ שאר היבמות הוה ליה כאלו חולץ אשה דעלמא מן התורה: והנה שכתבו התוספות זכרם לברכה בשם ה"ר אברהם מבורגי"ל ז"ל דלענין אסור אחות חליצה היכא דהויא אחות חליצה על ידי חזור לא קרינן בה אחות חליצה עכ"ל והיינו משום דעיקר החליצה המסלקת היבום היא החליצה הראשונה אלא דרבנן הצריכוה חזור אם כן שפיר קאמר הרב ז"ל שהחליצה הפחותה היא המסלקת הזיקה מבית זה אבל אכתי קשה דמדברי הרב ז"ל שכתב או עד שתחלוץ כל אחת מהן משמע דכל היבמות צריכות לחלוץ ואמאי הא חליצת אחת מהן שלא נעשה בה מעשה פוטרת את כלן כדכתב הרב וצריכה אחת מהן חליצה להתירן לזרים דלפי פירש נוסחת הרב כך היא ואין לומר דדעת הרב ז"ל היא דאף על גב דבעלמא חליצת היבמה שלא נעשה בה מעשה פוטרת צרתה הכא שאני דהואיל ונחלצה יבמה אחת מהן אף על גב דחליצה פחותה מכל מקום זיקת כל היבמות קלישא טובא דלא הויא אלא מדרבנן דמן התורה כולן פטורות מחליצה