רד"ך קלו

ולפי זה הפירוש שפירש דבריתא צרתה כיוצא בה קאמר צריכין אנו לומר דבא עליה דקתני בבריתא דרך אגב קתני לה דהא אם בא עליה נפטרה אפי' צרתה הכשר' דאם בעלו קנו כדתניא בההיא ברייתא דמייתי בתר הכי בפרק כיצד וכדכתב הרב בפ"ז ואם כן תנא דבריתא הוה בעי לאשמועינן דאם בא עליה נפטרו אפי' צרת' הכשר' ליבום אלא משום דקתני חלץ לה וגבי חליצה לא נפטרה אלא צרתה כיוצא בה קתני נמי בא עליה ולא השמיענו התנא חדוש דעדיף טפי או נאמר דצרתה דקתני בבריתא לצדדין קתני לה דגבי בא עליה נפטר' אפי' צרתה הכשרה ליבום וגבי חלץ לה נפטרה צרתה כיוצא בה ואם תאמר הואיל ולפי סברתנו פוסק הרב דאם חלץ לאסורה הותרה האסור' אם כן למה ביאר לנו הרב גבי שניות וחייבי לאוין וחייבי עשה דאם חלץ לצרה נפטרה האסורה ולא חדש לנו חדוש דעדיף טפי דהיינו שיבאר לנו שאם חלץ לאסורה הותרה האסורה דבשלמא בלשון של מעלה ממנו שכתב שלשה אחין וכו' אין להקשות ולומר למה לא השמיענו דאם חלץ לצרה נפטרה צרה וכ"ש דנפטרה האחות די"ל דהרב נקט שיטת הגמרא כמנהגו ונקט דברי שמואל ממש ומ"ה קרי ליה משנה תורה כמו שכתבו המפרשים את דבריו אבל במה שכתב גבי שניות וחייבי לאוין וחייבי עשה יש לתמוה דאמאי קאמר דאם חלץ לצרה נפטרה האסורה ולא השמיענו חדוש דהיכא דשתיהן אסורות דאם חלץ לאסורה הותרה האסורה יש לומר דלא הוצרך לבאר לנו זה החדוש שכבר באר לנו בזה הלשון אשר אנו עוסקים בבאורו שמתחיל יבמות רבות וכו' דהיכא דנאסרות ליבום מדרבנן אלא דאין זיקתן קלישא דחליצת אחת מהן פוטרת צרתה ואע"ג דאם בא על אחת מהן לא נפטרה צרתה ואם כן כ"ש חייבי לאוין וחייבי עשה ושניות דאם בא על אחת מהן נפטרה צרתה כדכתב הרב בפרק שישי דיש לנו לומר דחליצת אחת מהן פוטרת צרתה ולא הוצרך הרב להשמיענו אלא דדמי לאחיות וצרותיהן דאם חלץ לאסורה לא נפטרה הצרה: ואל תקשה לומר דלפי זה מה הוצרך הרב להשמיענו דאם חלץ לצרה נפטרה האסורה דהואיל ואנו מבינים מדבריו דאפילו אם חלץ לאסורה נפטרה האסורה כל שכן אם חלץ לצרה הכשרה ליבום דנפטרה האסורה דיש לומר דלדידך מי ניחא דהואיל והצרה כשרה ליבום אפילו לכתחלה אם כן לא הי' צריך הרב להשמיענו שהיא פוטרת האסורה דאפילו צרה הכשרה ליבום פוטרת כל שכן האסורה אלא יש לומר דאגב דכתב הרב דין האחיות וכתב חלץ לאחיות וכו' וכן חלץ לצרות וכו' והיינו כדברי שמואל וכתב גבי שניות וחייבי לאוין וחייבי עשה יראה לי שכך הדין וכו' כתב נמי דאם חלץ לצרה וכו' ואם תאמר דמברייתא דפרק כיצד שהזכרתי יש לדקדק דהיכא דיבמה אסורה להתייבם אפילו בדיעבד אם בא עליה לא נפטרה צרתה בחלץ לה נמי לא נפטרה צרתה ואפילו אם אין זיקתה קלישא דמה הוצרך תנא דברייתא לאשמועינן גבי שניות וחייבי לאוין וחייבי עשה שאם חלץ לה נפטרה צרתה ולדעת הרב צרתה כיוצא בה קאמר כדפירשית משמע דוקא גבי שניות וחייבי לאוין וחייבי עשה שאם בא עליה נמי נפטרה צרתה הוא דאמרי' דאם חלץ לה נפטרה צרתה אבל היכא דאם בא עליה לא נפטרה אית לן למימר דהכי נמי בחלץ לה לא נפטרה צרתה ואין לומר דברייתא אתא לאשמועינן הכא דדוקא צרתה כיוצא בה פוטרה דלא תימא דפוטרת אפילו צרתה המעולה ממנה דבשלמא אם היה נזכר בהדיא בבריתא דחלץ לה פוטרת צרתה כיוצא בה הוה מצי למימר הכי אבל השתא דלא נזכר בבריתא אלא סתם צרתה אכתי מצינן למימר דצרתה מעולה ממנה קאמר דהעקר חסר מהספר ויש לומר דמאי דהוצרך תנא דברייתא לאשמועינן גבי חייבי לאוין וחייבי עשה דאם חלץ נפטרה צרתה משום דאתא לאשמועינן דגבי חייבי לאוין וחייבי עשה דוקא בדעבד הוא דנפטרה אבל לכתחלה אינה חולצת דלא תימא דוקא לענין ביאה הוא דאמרינן דאינה מתיבמת לכתחלה משום גזירת ביאה ראשונה אטו ביאה שניה אבל בחליצה דליכא למיגזר הכי חולץ אפילו לכתחלה קא משמע לן דכי היכי דאינה מתיבמת לכתחלה הכא נמי אינה חולצת לכתחלה ומשום הכי השמיענו הדין הזה גבי חייבי לאוין וחייבי עשה ולעולם אימא לך שאין הפרש בין חייבי לאוין לחייבי עשה ליבמה האסורה להתיבם אפילו בדיעבד אלא דאין זיקתה קלישא דבכולהו אם חלץ לאחד מהם נפטרה צרתה כיוצא בה או נוכל לתרץ ולומר דאגב דהוצרך להשמיענו דאם בא עליה נפטרה צרתה קתני נמי חלץ וכו': ולפי זה נראה שהפירוש אשר פירשתי למעלה דצרתה דקתני בבריתא דלצדדין קתני לה יותר נכון ולעולם אמינא דדעת הרב היא דדווקא ביבמות הנאסרות לייבום מחמת עצמן שהזיקה גרועה בהן כגון אחיות ובעלת גט או בעלת מאמר וכדפירשתי הוא דאין פוטרות צרותיהן כיוצא בהן דחליצתה פחותה וגרועה וכדפי' אבל בחליצת הצרות שאין פסול חליצתן מחמת עצמן אלא מחמת צרותיהן חליצת אחת מהן פוטרת צרתה ואף על גב דצרתה לא גריעה מינה כי היכי דיבמה שחליצתה כשרה פוטרת צרתה ואע"פ שהיא כיוצא בה ואיפשר נמי שהרב ז"ל הוכיח הדין הזה מהא דתניא בפרק ארבעה אחין דמייתינן לה התם סייעתא דרב אשי חלץ לאחיות לא נפטרו צרות אלמא דדוקא בכי האי גונא הוא דלא נפטרו צרות משום דחלץ לאחיות דחליצתן גריעא מחליצת צרותיהן הא בגונא אחרינא דהיינו היכא דחלץ לצרות נפטרו צרות ומדברי שמואל דקאמר חלץ לאחיות לא נפטרו צרות וכן לבעלת גט ובעלת מאמר ליכא למידק דהא יש לנו לדקדק בדבריו ולומר שדבריו סותרים זה את זה דהא בתר הכי קאמר חלץ לצרות נפטרו אחיות וכן בעלת גט ובעלת מאמר אלמא משמע דדוקא האחיות או בעלת גט או בעלת מאמר נפטרה אם נחלצה צרתה משום דגריעא מינה הא צרה כיוצא בה לא נפטרה אלא על כרחך צריכין אנו לומר דחדא מינייהו דוקא או רישא או סיפא וחדא מינייהו דרך אגב קאמר לה ואם כן מדברי שמואל ליכא למידק מאן לימא לן דרישא דוקא וסיפא דרך אגב קאמר לה דאגב דנקיט ברישא חלץ לאחיות לא נפטרו צרות נקט נמו בסיפא חלץ לצרות נפטרו אחיות דילמא סיפא דוקא ורישא דרך אגב נקטיה ואם כן אית לן למידק מסוף דבריו דקאמר חלץ לצרות נפטרו אחיות דווקא אחיות היא דנפטרו משום דגריעי מנייהו הא צרות כמותן לא נפטרו אבל מברייתא דייקינן שפיר דלא נקט במלתיה אלא חלץ לאחיות לא נפטרו צרות דמשמע דוקא בכי האי גונא הוא דלא נפטרו הא בגונא אחרינא נפטרו ואם כן חלץ לצרות נפטרו צרות והתם בפרק ד' אחים דייק מינה לאיתויי סייעתא דרב אשי הא חלץ לצרות נפטרו אחיות: ואם תאמר לפי מאי דפרי' צריכים אנו לומר דהשתא לפי האמת מאי דקאמר שמואל חלץ לאחיות לא נפטרו צרות וכן מאי דקאמר חלץ לבעלת גט ולבעלת מאמר לא נפטרו צרות הוי דווקא ואם כן לפי זה הואיל ושמואל סבר דחלץ לבעלת גט לא נפטרה בעלת גט כמותה כדמשמע מההיא שנויא דמשנינן שמואל התחיל באחיות וכו' קאמר אמאי לא נקט במילתיה רבותא טפי דהיינו לומר חלץ לבעלת גט לא נפטרה בעלת גט כמותה והוה שמעינן כ"ש צרה דעדיפא מינה דלא נפטרה: ואם תדחה ותאמר דמשום הכי לא קאמר שמואל חלץ לבעלת גט לא נפטרה בעלת גט משום דהוה ס"ד למימר דה"ה אם חלץ לצרה לא נפטרה צרה דכי היכי דבעלת גט אינה פוטרת בעלת גט כמותה הואיל וחליצת שתיהן שוה לגריעות ה"נ צרה אינה פוטרת צרה כמותה הואיל וחליצת שתיהן שוה שהן פסולות מחמת צרותיהן ומשום הכי נקט חלץ לבעלת גט לא נפטרה צרה כי היכי דנדוק מינה דדוקא היכא דחלץ לב"ג הוא דלא נפטרה צרה משום דב"ג גריעה מינה הא היכי דחליצתן שוה פוטרת צרתה דהיינו היכא דחלץ לצרה נפטרה צרה דאלו חלץ לבעלת גט לא נפטרה בעלת גט כדמשמע מההיא שנויא דמשנינן דשמואל התחיל באחיות וכו' קאמר וכדפירשתי אי משום הא לא אורייא דבסיפא דמלתיה נמי הוה ליה למימר בהדיא חלץ לצרת ב"ג נפטרה צרות ב"ג דהשתא הוה ידעינן שפיר דחלץ לב"ג לא נפטרה צרתה דהא אפילו בעלת גט כיוצא בה קאמר שמואל דלא נפטרה כל שכן צרתה דעדיפא מינה דלא נפטרה: וכן נמי הוה ידעינן שפיר דחלץ לצרה נפטרת בעלת גט ובעלת מאמר דאפילו צרה כמותה פוטרת כל שכן בעלת גט ובעלת מאמר דגריעה מיניה דלא נפטרה ותו קשה דאליבא דרב אשי דסבר דמאי דקאמר שמואל חלץ לאחיות וכו' כפשוטו וטעמיה דשמואל משום דלא אלימא זיקה אם כן מרישא דמלתיה דשמואל דקאמר חלץ לאחיות לא נפטרו צרות דהתם לא הוה מצי למימר חלץ לאחיות נפטרו אחיות הוה שמעינן שפיר הא חלץ לצרות נפטרו צרות ואם כן הוה ליה לשמואל לאשמועינן רבותא טפי גבי בעלת גט ובעלת מאמר דהיינו לומר חלץ לבעלת גט ולבעלת מאמר לא נפטרו בעלת גט ובעלת מאמר דהא לפי מאי דפרישית אף על גב דרב אשי פליג אשנויא קמא דקאמר שמואל התחיל באחיות וכו' קאמר וסבר דטעמיה דשמואל משום דלא אלימא זיקא מכל מקום לא פליגי עלה בהאי סברא דסבר דהיכא דחליצת שתיהן פחותה דשתיהן צריכות חליצה ויש לומר דהאי דנקט שמואל במלתיה חלץ לבעלת גט ולבעלת מאמר לא נפטרה צרתה דרך אגב נקטיה דאגב דנקט ברישא חלץ לאחיות לא נפטרו צרות דהתם לא הוי מצי למנקט חלץ לאחיות לא נפטרו אחיות נקט נמי בסוף דבריו חלץ לבעלת גט לא נפטרה צרתה: ועל דרך זה תירצו התוספות ז"ל על מה שהקשו על הא דמייתי סייעתא מברייתא והקשו וזה לשונם ואם תאמר שמא בריתא מיירי בהתחיל ולא התחיל ומתרצינן וזה לשונם ויש לומר דאם כן הוה לית לפרושי בהדיא בהתחיל ואף על גב דאוקימנא למלתיה דשמואל הכי ולא מפרשי' הכי משום דהיה רוצה לומר כסדר האחרון חלץ לבעלת גט מהתם לא שייך התחיל וגמר בצרות ולהכי לא פירש אותו בשום אחד מהנך עכ"ל ומזה אין להאריך דקל להבין אי נמי מצינן למימר דשמואל הכי נמי קאמר חלץ לבעלת גט לא נפטרה בעלת גט דצר' סתם קאמר דמשמע כל צרה בין צרה שאינה בעלת גט ובין צרה שהיא בעלת גט כיוצא בה איזו שתהיה לא נפטרה ונקט במלתיה לשון הנהוג בתלמוד דהיינו לומר חלץ ליבמה נפטרה צרתה ובסיפא דמלתיה דקאמר חלץ לצרה וכו' היינו צרה שאינה בעלת גט ואף על גב דבסיפא דמלתיה קאמר נמי בסתם חלץ לצרה וכו': ולפי מה שפירשתי דצרה דקאמר שמואל ברישא כל צרה קאמר ואפילו בעלת גט אם כן הוה ליה לשמואל לפרושי בסיפא דמלתיה דקאמר חלץ לצרה לאיזו צרה קאמר כדי שלא נטעה לומר בהפך דלא נפטרה צרה דקאמר ברישא דמלתיה דוקא צרה דעדיפא מיניה קאמר וחלץ לצרה וכו' דקאמר בסיפא דמלתיה כל צרה קאמר ואפילו בעלת גט הואיל ולפי' צריכין אנו לומר דצרות דנקט שמואל ברישא דמלתיה ובסיפא דמלתיה מחולקים בפי' ואם כן נאמר חלץ לבעלת גט נפטרה בעלת גט בהא ליכא למטעי דהתם בסיפא דמלתיה משמע שפיר דצרת ב"ג דאינא בעלת גט קאמר דאין דרך התלמוד בכך לסתום בתחלה ולומר חלץ לצרה בסתם ולפרש בסוף ולומר נפטרה בעלת גט אלא לפרש בתחלה ולומר לאיזו יבמה חלץ דהיינו לומר חלץ לבעלת גט בהדיא והכא דקאמר שמואל חלץ לצרה סתם ולבסוף פירש וקאמר נפטרה בעלת גט משמע שפיר דחלץ לצרה דקאמר ולא פירש איזו יבמה הוא הויא יבמה שאין בה שום מעשה אלא שהיא צרה לחברתה ולא הוצריך לפרש ולומר לצרת ב"ג הואיל וקאמר ברישא דמילתיה חלץ לבעלת גט וכן בסיפא דמלתיה נפטרה בעלת גט משמע דצרות בעלת גט קאמר וקל להבין: ולפי זה הפירוש אשר פירשתי דלענין לפטור צרתה כיוצא בה יש הפרש בין חליצת הצרות שפסול חליצתן מחמת עצמן לחליצת הצרות שפסול חליצתו