רד"ך קלה

שני האחין שוה אחד חולץ ה"נ היכא דחליצת האחיות שוות חולצות האחת ונפטרת חברתה דלהך שנויא לא מפליגינן בין מפטר נפשה למפטר צרתה וא"כ הך שנויא לא סברה כההוא שנויא דמשנינן דשמואל התחיל באחיות וכו' קאמר אלא כשנויא דמשני רב אשי וסבר דהיכא דחליצת שתיהן שוות דחליצת האחת פוטרת צרתה והיינו יכולין לומר שגם הרב ז"ל סבר כפירוש ר"י ולכך כתב וצריכה אחת מהן חליצה להתירן לזרים אבל זה אי אפשר לומר לפירוש שאפרש לקמן בעזרת האל דהוא ז"ל לא סבר כפירש ר"י אלא סבר דלהך שנויא נמי דמשנינן מאי אחד חולץ לכולן דקאמר שמואל אאמצעית יש חולק בין מפטר נפשה למפטר צרתה ולא פליגא עלה דההוא שנויא דמשנינן דשמואל התחיל באחיות וכו' קאמר וא"כ לפי זה אין שום חולק בהאי סברא דסבר שמואל להאי שנויא דמשנינן אליבא דשמואל התחיל באחיות וכו' קאמר דהיכא דחליצת שתיהן שוות דשתיהן חולצות והיינו יכולין ליישב דברי הרב ז"ל ולומר דמההוא דאחיות לא קשיא ליה מידי דשאני אחיות דחמיר פסולייהו טפי ומשום הכי אם התחיל באחיות אין חליצת צרת רחל פוטרת את רחל ואף על גב דחליצתה עדיפא מחליצת רחל: ועל דרך זו פירשו התוספות ז"ל בשם מהר"ם עלה דההוא דאמר התם דשמואל לדברי האומר א"ז קאמר ופירשו התוספות בשם מהר"ם דאף על גב דלמ"ד א"ז חלץ לב"ג ולב"מ נפטרה צרתה אפילו הכי באחיות וצרות אין חליצתה פסולה דידהו פוטרת צרתה אפילו למ"ד א"ז דאחיות חמורי פסולייהו טפי ואם כן היינו יכולין ליישב דברי הרב ולומר דמההוא דאחיות לא קשה ליה מידי דאחיות חמור פסולייהו אבל בב"ג וב"מ חליצת אחת מהם פוטרת צרתה כיוצא בה והיינו כדברי חכמים דסברו חליצת אחת מהם אבל אכתי קשה דקשה דידיה אדידיה דהא הוא ז"ל כתב אחר כך נחלצה אחת מהם חליצה פחותה הותר' לינשא לזר זו שנחלצה אבל צרתה אסורא עד שתחלוץ גם היא עד כאן לשונו אלמא משמע דהיכא דחליצת שתיהן גרועה אין חולצת האחת פוטרת צרתה דהא איהו ז"ל קאי איבמות רבות שנבעלה אחת מהן בעילה פסולה או ניתן לה מאמר פסול והיינו איזו בעילה פסולה שתהיה או איזה מאמר פסול שיהיה בין על ידי גט שקדם בה או בצרתה ובין על ידי מאמר שקדם בה על ידי אחיו או בחברתה ע"י עצמו וכתב בסתם שאם נחלצה אחת מהם שחליצתה פחותה דהותרה היא אבל צרתה לא הותרה דמשמע איזו צרה שתיהיה ואפילו צרתה שקדם בה מעשה שהיא כיוצא בה ולפי זה ניחא מאי דהוה קשה לן דאמאי לא ביאור לנו הרב דין ב"ג וב"מ איזהו מהן עדיפא דהיא בעיא בגמרא ופשיט רב אשי דכי הדדי נינהו ולפי מאי דפרישית מבואר הוא בדברי הרב במה שכתב נחלצה אחת מהם וכו' ופוסק הרב ז"ל דכל אחת מהם חולצות והיינו כפירוש ריב"ם ז"ל ואם כן יש לתמוה בדברי הרב דקשה דידיה אדידיה שבתחלה כתב וצריכה אחת מהן חליצה להתירה לזרים אלמא דחליצת האחת פוטרת צרתה כיוצא בה דאף אם נפרש דבריו ולומר דמאי דקאמר וצריכה א' מהן חליצה להתירה לזרים חליצת אותה שלא קדם בה גט או מאמר קאמר שפוטרת צרתה וכדפירשתי מכל מקום מדבריו ז"ל משמע שהוא פוטרת צרתה ואף על פי שהוא כיוצא בה שלא קדם בה גט או מאמר דהא איבמות רבות קאי וכדפירשתי ואחר כך כתב נחלצה אחת מהן חליצה פחותה הותרה היא אבל צרתה לא הותרה וכתב בסתם דצרתה לא הותרה דמשמע אפילו צרתה כיוצא בה שקדם בה מעשה לא הותרה וכדפירשתי: ונראה לעניות דעתי לפרש ולומר דהרב זכרו לברכה סבר דדוקא בחליצת היבמות הנאסרות ליבום מחמת עצמן שהזיקה גרועה בהן ביותר כגון אחות זקיקתו ואחות חליצתו דדמי לאחות אשה דפטורה מן החליצה ומן היובם וכן בעלת גט דקלישא זיקתה שנפקע ממנה קצת זיקה או בעלת מאמר שאין חליצתה מתרת אותה לשוק כשאר כל היבמות אלא היא צריכה גט דבכל הני אשכחן בתלמוד שאינן פוטרות צרותיהן כדאמר שמואל חלץ לאחיות לא נפטרו צרות וכן חלץ לבעלת מאמר ולב"ג בהני הוא דאמרינן שאינן פוטרות צרותיהן ואף על גב דהוו כיוצא בהן ואף על גב דבעלת גט ובעלת מאמר לא מצאנו לומר אלא שאינן פוטרת צרותיהן המעולות מהן כדקאמר שמואל חלץ לבעלת הגט ולבעל מאמר לא נפטרו צרותיהן והיינו צרותיהן שלא ניתן להן גט או מאמר אבל צרותיהן כיוצא בהן לא אשכחן בתלמוד לומר שאינן פוטרת מכל מקום הואיל ואשכחן בתלמוד דאחיות אינן פוטרת צרותיהן כיוצא בהן כדמשמע מההיא שנויא דמשנינן אליבא דשמואל דאמרינן דשמואל התחיל באחיות וכו' קאמר ה"נ אית לן למימר בבעלת גט ובעלת מאמר שאינן פוטרת צרותיהן כיוצא בהן דכולן דומות זו לזו ושמואל נמי כולהו כי הדדי קאמר להו ובלשון אחד קאמר להו שכולן דומות זו לזו ואין דומות ליבמות שחליצתה כשרה: וכמו שהקשה ריב"ם ז"ל מההיא דאחיות על פירש רש"י שפירש עלה דההיא דאמרינן דבעלת גט ובעלת מאמר כי הדדי נינהו ויחלוץ לאיזו שירצה וריב"ם ז"ל הקשה עליו מההוא דאמרינן התחיל באחיות וכו' דמשמע דהיכא דחליצת שתיהן גרועה דשתיהן צריכות חליצה והיינו משום דאחיות ובעלת גט דומות דכולהו זיקתן קלישא וחליצתן פחותה וכן בעלת מאמר כדיפרשתי ולא דמו ליבמה שחליצתה כשרה ופוטרות את צרתה כיוצא בה אלא גריעי מינה אבל חליצת הצרות הנאסרות לייבום מחמת צרותיהן דאין זיקתן קלישא כל כך ועדיפא טובא מבעלת גט ומבעלת מאמר כדקאמר שמואל חלץ לבעלת גט ולבעלת מאמר לא נפטרו צרות חלץ לצרות נפטרו בעלת גט ובעלת מאמר והיינו משום דהני זיקתן קלישא והני אין זיקתן קלישא וא"כ חליצתה עדיפא טובא מחליצת היבמות שמצאנו בתלמוד שאינן פוטרת צרותיהן מנין לנו לומר דהני נמי אין חליצת האחת פוטרות את צרתה כיוצא בה ואפילו למאן דאמר דחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין ואם כן יאמר האומר דלדידיה כל הצרות נמי צריכות חליצה יש לומר דמיניה נמי ליכא למידק דהיכא דאין פסול חליצה מחמת עצמה דאין זיקתה קלישא דצריכה חזור דאיהו לא סבר דצריכה חזור אלא כי ההוא דשלש אחיות שנפלו לפני שני אחין יבמין דריש פ' ארבע' אחין דהתם זיקתה קלישא ועלה אמרינן בגמרא דסבר רב דחליצה פסולה צריכה חזור וכמו שאפרש לקמן אליבא דרבה בר רב הונא בע"ה אבל היכא דאין זיקתה קלישא אלא הן נאסרות לייבום מחמת צרותיהן יש לומר דאינהו נמי מודים דאין צריך חזור ואם כן הואיל ולא מצאנו בתלמוד לומר שאינן פוטרת צרותיהן כיוצא בהן יש לנו לומר שהדין בהם כדין שאר היבמות שחליצתן כשרה שכל אחת מהן פוטרת צרתה כיוצא בה דוקא באותן היבמות שפירש לנו בתלמוד שאינן פוטרות צרותיהן כיוצא בהן או בדומות להן יש לנו לומר שאין פוטרת אבל יבמות שחליצתן עדיפא טובא מחליצת אותן היבמות המפורשות בתלמוד יש לנו לומר שפוטרות צרותיהן כיוצא בהן כדין כל היבמות שחליצת האחת פוטרת צרתה כיוצא בה דבית חלוץ הנעל כתיב ודרשינן בפרק החולץ בית אחד הוא חולץ ואינו חולץ שני בתים: ולדעת התוספת ז"ל נראה דהיכא דלא קלישא זיקה אף על גב דאסורה ליבם פוטרת צרתה ואפילו צרתה דכשרה לייבום שכתבו עלה דההוא דפריך התם בפרק ארבע' אחין לפי מאי דמשני דשמואל לדברי האומר אין זיקה קאמר ופריך התם בשלמא צרת רחל לא תפטור דכיון דחלץ לה ללאה והדר חליץ לה לרחל הויא לה חליצה דרחל חליצה פסולה אלא צרת דלאה אמאי לא נפטרה חליצה מעולה הוא וכתבו התוספת זכרם לברכה וזה לשונם פירש רש"י זכרו לברכה מפני שיכול ליבמה ואם תאמר מכל מקום אסור ליבמה משום דהוי בטול מצות יבמין משום דאי הוה בעי לא הוי מצי מיבם לרחל דהיא אחות אשתו ואם כן אפילו אין זיקה אינו יכול ליבמה מיהו יש לומר דמכל מקום איכא מצות יבמין בצרת רחל דאינה רק צרות קרובת יבמתו ובעי חליצה שהרי היא זקוקה מן התורה ואם תאמר הא הויא רחל אחות אשה ואם כן מפטרא צרת רחל משום דהויא צרת אחות אשה יש לומר דכיון דבשעת מיתת היבם בשעת נפילה לא הויא צרתה דהא קיימינן השתא למימר אין זיקה נמצא שיכול לקיים מצות יבמין בצרת רחל גם לאחר שייבם לאה ומיהו קשה דמכל מקום איכא למיחש דלמא מיתי הצרה ואיכא בטול מצות יבמין לכך נראה לר' לפרש דאף על גב דאסור לייבם מכל מקום קרי ליה חליצה מעולה כיון דאין פסול דזיקה שלימה וליכא רק דאדמייבם חדא מיית אידך קרי לה חליצה מעולה אבל היכא דאקלישא זיקה שהזיקה גרועה בו כגון אחות זקוקתו ואחות חליצתו דדמיא לאחות אשה דפטורה מחליצה ומיובם וכן בעלת גט ובעלת מאמר שהפקיע קצת זיקה הויא חליצה גרועה עכ"ל הרי בהדיא שכתבו דאף על גב דאסורה ליבם מכל מקום חליצתה מעולה הואיל ולא קלישא זיקתה ופוטרת צרתה ואע"ג דצרתה כשרה ליבום דחליצה מעולה היא ואף על נב דנראה להוכיח מדברי הרב ז"ל שהוא אינו מפרש סוגיא זו כדעת התוספת ז"ל דלפי דעת התוספת ז"ל צריכים אנו לומר דהיכא דלא קלישא זיקה אע"ג דאסורה ליבם פוטרת צרתה ואפילו צרתה הכשרה לייבום והוא ז"ל לא סבר הכי שהרי כתב בפרק ז' וזה לשונו שלשה אחין וכו' עד יראה לי שכך הדין בשתי יבמות הבאות מבית אחד והאחת מהן אסורה על יבמה משום שניות או מחייבי לאווין או מחייבי עשה שאם חלץ לאסורה לא הותרה צרתה חלץ לצרה הותרה האסורה עד כאן לשונו הרי בהדיא דהוא ז"ל סבר דהיכא דחליצת יבמה אחת עדיפא מחליצת צרתה אין חליצת צרתה פוטרת ואע"ג דלא קלישא זיקתה שהרי הכא גבי שניות וחייבי לאוין וחייבי עשה אע"ג דלא קלישא זיקתן דאתי עשה ודחי לא תעשה ואם בא עליה נפטרה צרתה כדכתב הרב ז"ל בפרק ו' בהדיא א"ה הואיל ולכתחלה חולצת ולא מתייבמות משום גזירת ביאת ראשונה אטו ביאת שניה שאינה מצוה כדמסיק רבא בפרק כיצד אינה פוטרת צרתה דעדיפא מינה דהיא מתייבמות לכתחלה ואין עליה שום איסור מכל מקום לא הבאתי דברי התוספות ז"ל אלא לומר דסברא היא לחלק בין חליצת היבמות שפסול חליצתן מחמת עצמן שהזיקה גרועה בהן לחליצת היבמות שאין הזיקה גרועה בהן כל כך ואף על גב דאסורות על היבם: ולדעת הרב אני אומר כדפי' דיבמות האסורות ליבם אלא דלא קלישא זיקתן טובא פוטרת צרותיהן כיוצא בהן ואף על גב דיבמות דקלישא זיקתן טובא אינן פוטרת צרותיהן כיוצא בהן ולדעתו ז"ל ההוא דפרק ארבעה אחין דפריך אלא צרת דלאה תפטר וכו' אפרשהו בסמוך בעזרת האל ומהלשון הזה אשר הזכרתי שכתב הרב גבי שניות וחייבי לאוין וחייבי עשה וז"ל יראה לי וכו' נראה קצת להוכיח בדברי דהר"ם ז"ל סבר שיש הפרש בין חליצת הצרות האסורות להתייבם דזיקתן קלישא לחליצת הצרות האסורות להתייבם דאין זיקתן קלישא דהא קשיא לן על דבריו ז"ל במה שכתב דאם חלץ לאסורה לא נפטרה צרה מההוא ברייתא דמייתי רבא בפרק כיצד אסור מצוה ואסור קדושה בא עליה או חלץ לה נפטרה צרתה ואם כן יש לתמוה על דברי הרב ז"ל שכתב דאם חלץ לצרה לא נפטרה האסורה ובלאו דברי הרב ז"ל לא קשיא לדברי שמואל דסבר דאם חלץ ליבמה שחליצתה פחותה מחליצת צרתה לא נפטרה צרתה דמצי לחלק ולומר דדוקא היכא דנאסרה עליו בזיקה הוא דאמרינן דאינה פוטרת אבל היכא שנאסרה עליו מתחלה פוטרת וכדכתב בעל מ"מ ז"ל ואם כן בלאו דברי הרב לא קשיא ולא מידי אלא לדברי הרב ז"ל דמדמה ההוא דשניות וחיובי לאוין וחייבי עשה לההוא דאחיות קשה כדיפרשנו: אלא נראה לתרץ דבריו כדכתב בעל מגיד משנה ז"ל דאיהו ז"ל סבר דצרתה דקאמר בברייתא צרתה כיוצא בה קאמר ונראה דסבר דהיכא דשתיהן אסורות וחליצת שתיהן שוה חליצת אחת מהן פוטרת צרתה אבל היכא דחליצת' פחות' דקלישא זיקת' אין חליצת אחת מהן פוטרת צרתה וכדפירשתי: