רד"ך קלד

שתהיה כשרה ליבם אם חלץ לה הותרה צרתה הא ליתא דהא אנן תנן בפרק ר"ג מאמר לזו וחלץ לזו הראשונה צריכה גט ואמרינן בגמרא לימא מסייע ליה לשמואל דאמר חלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרתה חלץ לצרה נפטרה בעלת מאמר אלמא דשמואל בעלת מאמר כשר קאמר דאם חלץ לה לא הותרה צרתה ועוד יש לתמוה על דבריו ז"ל כאשר תמה עליו בעל מגיד משנה ז"ל וזה לשונו ודעתו בזה צ"ע שהוא ז"ל סבור שאם נתן האחד מאמר לאחת או נתן לה גט ואחר כך בה עליה אחיו ואחד מהם חלץ לאחרת שלא נעשה בה מעשה שאין חליצתה של זו פוטרת זיקת היבום של שניה וצריכה השניה גט וחליצה וכו' עד ונמצא שהוא ז"ל פוסק דלא כשמואל דאמר חלץ לבעלת גט לא נפטרה צרתה וכו' עכ"ל: ואני מוסיף ואומר שלא די שדבריו סותרין את דברי שמואל אלא שדבריו סותרין זה את זה דהא הוא ז"ל כתב בפרק ו' כשמואל וז"ל שלשה אחין שנים מהם נשואים שתי אחיות ויש לכל אחת משתיהן צרה וכו' עד אם חלץ לצרות נפטרו אחיות עכ"ל ותו תימא דבהאי מימרא גופה דבריו סותרין זה את זה דהא בתחלת דבריו כתב וצריכה א' מהן חליצה להתירה לזרים אלמא שחליצת האחת פוטרת צרתה ובעל מגיד משנה לתרץ קושיא זו שבש הספרים וכתב וז"ל עיקר הנוסחא כדברי רבי' בכאן וצריכה חליצה כל אחת מהן להתירה לזר שהוא סובר שחליצת אחת מהן אינה פוטרת צרתה עכ"ל: ותו קצת תימא על דבריו ז"ל דחליצה פחותה מאן דכר שמיה הכא דמה ליה לרב להזכיר ולומר נחלצה אחת מהן חליצה פחותה לא היה לו לומר אלא נחלצה אחת מהן הותרה היא וכו' ואפילו לגירסא אשר מצאתי במגיד משנה ז"ל שגורס נחלצה אחת מהן חליצתה פחותה נמי קשי' דמה הוצרך הרב להשמיענו דחליצתה פחותה הא כבר כתב למעלה ממנו וזה לשונו החליצה שחולץ וכו' עד ואם קדמה גט או מאמר בין מיבם זה בין מאחיו בין בה בין בצרתה הרי זו נקראת חליצה פחותה ויש ספרים שגורסין הרי זו נקראת חליצה פסולה ואליבא דגירסת כל הספרים קשה דלמה כתב הרב בכאן דחליצתה פחותה מאי נפקא לן מינה: ונראה לפרש דהוא ז"ל הזכיר בדבריו חליצה פחותה וכתב נחלצה אחת מהן חליצה פחותה משום דהוא ז"ל פוסק כשמואל וכתב תחלה וצריכה אחת מהן חליצה להתירן לזרים ובתר הכי רצה לפרש ולומר דהא דחליצה אחת מהן מתירתן היינו דוקא חליצת אותה שלא נעשה בה מעשה שחליצתה מעולה מחליצת חברתה אבל חליצה זו שנעשה בה מעשה אינה מתורתן אלא אם כן יחלצו לה כל האחין וזהו שכתב נחלצה אחת מהן חליצה פחותה וכו' דהיינו שנחלצה אותה שנעשה בה מעשה שחליצתה הוא פחותה הואיל ומחמת מעשה שקדם בגופה נפסלה החליצה וזיקתן קלישא טובא קרי ליה חליצה פחותה דהויא פחותא מכל החליצות שהיבמות ניתרות בהן ואף מהחליצות הפסולות שלא מחמת מעשה שקדם בגופה אלא מחמת מעשה שקדם בצרתה דהנהו אין זיקתה קלישא כל כך ואם כן הואיל והיא פחותה מכל החליצות קרי לה פחותה וקאמר שאם נחלצה אחת מהן חליצה פחותה דהיינו שנחלצה אותה שקדם בה מעשה הותרה היא אבל צרתה לא הותרה וכו' והיינו דברי שמואל ודלא כפירוש שמפרש מגיד משנה ז"ל דברי הרב זכרו לברכה: ולפי זה נראה שהנוסח היותר נכון כדברי הרב במה שלמעלה מזה הלשון הוא זו החליצה שחולץ ביבם וכו' עד ואם קדמה גט או מאמר הרי זו נקראת חליצה פסולה וכך מצאתי בספרים ישנים ואף על גב דלשינויא דמשנינן התם אליבא דשמואל דשמואל התחיל באחיות וכו' קאמר משמע דהיכא דחליצת שתיהן פסולות אף על גב דחליצת האחת מעולה אינה פוטרת צרתה דהא חליצת צרת רחל עדיפא מחליצת רחל דלא מיפסלא צרה אלא מכח רחל דהויא צרת קרובת חליצתו ולא דמי פסולייהו הא רב אשי משני התם דטעמא דשמואל הוי משום דלא אלימא זיקא לשוויה צרה כערוה ואע"ג דחליצתה פסולה הואיל והויא יותר מעולה פוטרת צרתה והרב ז"ל פסק כותיה שהביא דברי שמואל כפשטן בפרק שביעי וזה לשונו שלשה אחים נשואים ג' אחיות וכו' עד אם חלץ לצרות נפטרות אחיות אבל אם חלץ לאחיות לא נפטרו צרותיהן עד שיחלצו הצרות מפני שחליצות אחיו' חליצה שאינה מעולה וחליצה שאינה מעולה אינה פוטרת את הצרות כמו שבארנו עכ"ל ואפילו לשינויא אחרינא נמי היכא דחליצת האחת מעולה פוטרת צרתה לפירוש ריב"ם ז"ל שפירש עלה דההיא דקאמר רב אשי דב"ג ובעלת מאמר כי הדדי נינהו וזה לשונו וצריכות שתיהן חליצה אבל אם לא היו שוית חולץ לאותה שחליצתה מעולה ונפטרת חברתה ואף על גב דחליצה פסולה היא וחליצה פסולה לא פטרה צרתה הני מילי היכא דצרתה כיוצא בה אבל אי גרעה מינה נפטרת החליצה דידה והא דאמרינן התחיל באחיות לא יגמור בצרות ולא מיפטרא רחל בחליצת צרתה ואף על גב דחליצת רחל גרועה מחליצת צרתה דלא מיפסלא צרה אלא משום ליתה דידה דהויא צרת קרובת חליצתו ולא דמי פסולייהו מכל מקום כיון דמדאורייתא שוין פיסולייהו דצרות אחות אשה בכרות כמו אחות אשה גופה בזיקה דרבנן נמי יש להשוות צרת אחות חליצה לאחות חליצה דפיסול אחד הוא ושם אחד הוא ולא דמי לבעלת גט ולבעלת מאמר עכ"ל: הרי שפירש בהדיא דלהא שינויא נמי היכא דחליצת האחת מעולה אף על גב דתרווייהו פסולות פוטרת צרתה אם תחלוץ זו שחליצתה מעולה ואחיות וצרותיהן שאינן פוטרות אלו את אלו היינו משום דשווייא פיסולייהו ולפי פירושו ז"ל יתיישב היטב מה שיש לתמוה קצת במאי דפריך בגמרא התם על דברי שמואל דקאמר חלץ לאחיות וכו' ופריך מאי שנא חלץ לאחיות לא נפטרו צרות משום דהויא אחות אשה בזיקה חלץ לצרות נמי וכו' וקצת תירצו דאמאי קא פריך על דברי רב ושמואל לא עלה דההיא נמי דקאמר חלץ לבעלת גט ולבעלת מאמר וכו' ותו קשיא לשינויא דמשני התם דשמואל התחיל באחיות וכו' קאמר בשלמא גבי אחיות וצרותיהן אתי שפיר אלא גבי בעלת גט ובעלת מאמר קשיא דמאי שנא חלץ לבעלת גט לא נפטרה צרתה משום דהויא חליצה פסולה אם כן חלץ לצרה נמי לא תפטור בעלת גט ובעלת מאמר דהויא חליצה פסולה ולפירש ריב"ם אתי שפיר דיש לומר שהמקשה ידע שחליצה המעולה פוטרת צרתה ואף על גב דתרוייהו פסולות נינהו ומאי דפריך באחיות וצרות היינו משום דאלימא זיקא ופסולייהו שוין ומשני שמואל התחיל באחיות וכו' קאמר דהואיל ופסולייהו שוין כל אחד מהם צריכה חליצה: ולפי זה צריכים אנו לומר דההיא דתניא בריש רבן גמליאל כיצד אמר רבן גמליאל א"ג א"ג שתי יבמות שנפלו לפני יבם אחד נתן גט לזו וגט לזו וכו' עד וחכמים אומרים אסור בקרובות וחליצה לאחת מהן אלמא משמע דחכמים סברו דחליצת האחת פוטרת צרתה ואף על גב דחליצת שתיהן גרועה היינו משום דאינהו סברי אין זיקה והכי מוקמינן לה התם אליבא דרבה בר רב הונא דאמר חליצה פסולה דצריך חיזור אבל למאן דאמר יש זיקה אין חליצת האחת פוטרת צרתה דאין לומר דהא דאמרינן התם דחליצת האחת פוטרת צרתה היינו חליצת אותה שניתן לה גט באחרונה דגט האחרון גרוע טפי מגט הראשון וכדפירשו התוספות עלה דההוא דארבעה אחין דבעי למיפשט דבעלת גט ובעלת מאמר כי הדדי נינהו ומייתי ראיה מדמודה רבן גמליאל דיש גט אחר מאמר והקשו התוספות זכרם לברכה דאמאי לא אייתי ראיה מדברי רבנן נמי דהם נמי סברי דיש גט אחר מאמר ותרצו דמדרבנן לא מצו לאייתויי דהא רבנן קאמרו דיש גט אחר גט אף על גב דגט האחרון גרוע טפי אין טעמייהו בעדיפות ואם כן מצו למימר דמאי דאמרינן התם בחליצת האחת פוטרת צרתה היינו חליצת אותה שניתן לה גט באחרונה הא ליתא דלישנא דחליצה לאחת מהן משמע דאי זה מהן שתחליץ פוטרת צרתה והיינו טעמא דאף על גב דגט האחרון גרוע מכל מקום לא חשו רבנן לזה הגרעון לחלק בין חליצה לחליצה אלא חליצת שתיהן שוה לגריעות הואיל ולשתיהן ניתן גט דדווקא היכא שניתן גט לאחת מהן הוא דאמרינן דהיא אינה פוטרת צרתה אבל צרתה פוטרתה משום דזיקת צרתה חזקה הואיל ולא ניתן לה גט וזו שניתן לה גט זיקתה קלישא וחליצתה פחותה אבל היכא שניתן גט לשניהם תרוייהו זיקתן קלישא ואין הפרש בניהם לענין חליצה אלא חליצת שתיהן שוה לגריעת ומהאי טעמא לא פריך התם בריש ר"ג לשמואל דקאמר חלץ לצרה נפטרה בעלת גט לפי האי סברא דאמרינן דהיכא דחליצת שתיהן שוה שכל אחת מהן צריכה חליצה דחכמים דסברי חליצה לאחת מהן היינו טעמייהו משום דסברי אין זיקה ואם תאמר והא הכא בהא שנויא דמשנינן דשמואל התחיל באחיות קאמר קיימינן אליבא דמאן דאמר אין זיקה דהכי אמרינן לעיל מינה לדברי האומר אין זיקה קאמר ויש לומר כפירש ר"י דלמסקנא איירי שמואל אליבא דנפשיה דסבירא ליה יש זיקה והא דלא קאמר למסקנא אלא שמואל התחיל וכו' כיון שחיזר בו היינו משום דלא איירי לעיל מינה שום אמורא: וכן פירש ריב"ם נמי בהדיא וזה לשונו למאן דאמר יש זיקה אפילו בששתיהן שוות לגריעותא צריכות שתיהן חליצה כדאמרינן התחיל באחיות לא יגמור בצרות וכו' אלמא דמאן דסבר דהיכא דחליצת שתיהן שוה דאחת מהן פוטרת צרתה סבר דאין זיקה וההיא דאמרינן התחיל באחיות וכו' אליבא למאן דאמר יש זיקה קאמרינן דהיכא דחליצת שתיהן שוה כל אחת מהן צריכה חליצה אבל שחליצת האחד מעולה חולצת אותה שחליצתה מעולה ופוטרת צרתה ואם כן מה שכתב הרב וצריכה אחת מהן חליצה וכו' נתבאר היטב אליבא דתרי שנויי לפי מה שפירשתי אבל אכתי קשה דהא הוא ז"ל סבר דהיכא דחליצת שתיהן שוה שהאחת פוטרת צרתה שהרי כתב וצריכה אחת מהן חליצה להתירה לזרים ומיירי אפילו היכא דאיכא צרות כיוצא בה דהא איבמות רבות קאי ואם כן יש לתמוה על דבריו ז"ל דהא לשנויא דמשנינן דשמואל התחיל באחיות וכו' קאמר משמע דהיכא דחליצת שתיהן שוות אין חליצת אחת מהן פוטרות צרתה דהא חליצת צרות רחל לא גריעא מחליצת רחל ואפילו הכי אין חליצת צרתה פוטרתה ואף על גב דרב אשי קאמר התם דטעמא דשמואל הוי משום דלא אלימא זיקה ופליג אשנוייא קמא מכל מקום לא אשכחן ליה דפליג אשנויא קמא בהאי סברא ולומר דהיכא דחליצת שתיהן שוות דחליצת אחת מהן פוטרת צרתה: ונראה דמהאי טעמא הקשה ריב"ם ז"ל על פירוש רש"י זכרו לברכה במה שפירש עלה דההוא דקאמר רב אשי דבעלת גט ובעלת מאמר כי הדדי נינהו ופירש"י זכרו לברכה ויחליץ לאיזו שירצה שחליצת שתיהן גרועה וריב"ם זכרו לברכה הקשה על דבריו וזה לשונו הך בעיא טל כרחי' אליבא דמאן דאמר יש זיקה דלמאן דאמר אין זיקה אפילו חלץ לבעלת גט נפטרה צרתה ולמאן דאמר יש זיקה אפילו שחליצת שתיהן גרועה צריכות שתיהן חליצה כדאמרינן לעיל התחיל באחת לא יגמור בצרות ואף על גב דחליצת צרה לא גריע משל רחל עד כאן לשונו והשתא יש לתמוה על דבריו ז"ל דמאי קושיא הוא זה שהוא מקשה על פירש רש"י ז"ל והא רב אשי הוא דקאמר התם דבעלת גט ובעלת מאמר כי הדדי נינהו ורב אשי לית ליה ההוא שנויא דמשנינן דשמואל התחיל באחיות וכו' קאמר אלא סבר דטעמיה דשמואל הוי משום דלא אלימא זיקה אלא ודאי כדאמרן ואף על גב דפירש"י ז"ל פליג על ריב"ם ז"ל ולית ליה האי סברא אפשר לומר דאיהו ז"ל סבר כפירוש רש"י ז"ל שפירש דלההוא שנויא דמשנינן עלה דההיא דשלש אחיות יבמות שנפלו לפני שני אחין יבמין וקאמר שמואל דאחד חולץ לכולן ומפרש התם דאחד חולץ לכולן דקאמר אאמצעית קאמר דכי היכי דהיכא דחליצת