רד"ך קלג

פשיטא דלא נאמר ולא נאמר שום ראיה מכל מה שהביא: כללא דמילתא דבהסכמות ובתקנות אמדינא דעת מתקני תקנתא בין להוציא ממשמעות ההסכמה והתקנה מה שיראה לנו בין להכניס ולהוסיף בכלל התקנה מה שלא פירש בה והרי הוא כמותנה ועומד שם וכשם שהחרם חל על הדבר הנכתב והמפור' בהדיא גם על הנוסף מאומד הדע' חל: מה שנראה לפי עניות דעתי כתבתי דוד הכהן בכמ"ר חיים הכהן צ"ל: בית כט חדר א א טרם אענה אני ירא ושכלי מפני היראה לא יערה דבאתר דזיקוקין דנור ובעורין דאשא מאן עייל ומאן אפיק תמן וראש דברי אל כל אמת אשר הוא אל דעות אשאלה ממנו דעת לכוין שמיעה זו על אממתה לבל אכשל בה ואומר דבקתי בעדותיך ה' אל תבישני: ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש: דרך מצותיך ארוץ כי תרחיב לבי: כחסדך חייני ואשמרה עדות פיך: הט לבי אל עדותיך ואל אל בצע: נדבות פי רצה נא ה' ומשפטיך למדני: וזה החלי גרסינן בפרק ד' אחין אמר רבה בר רב הונא אמר רב ג' אחיות יבמות שנפלו לפני שני אחין יבמין זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת ואמצעית צריכה חליצה משניהם אמר ליה רבא מדקאמרת וכו' עד אי הכי קמייתא נמי אי דנפול בבת אחת הכא נמי לא צריכא כגון דנפול זו אחר זו נפלה חדא חלץ לה ראובן נפלה אידך חלץ לה שמעון נפלה אידך חלץ האי ומיפקע זיקתו וחלוץ האחר ומפקע זיקתו שמואל אמר אחד חולץ לכולן שמעינן ליה לשמואל דאמר חליצה מעולה בעיא דאמר שמואל חלץ לא נפטרו צרות חלץ לצרות נפטרו אחיות הכא קיימא חליצה דשמעון חליצה כשרה חליץ לה ראובן חליצה פסולה מאי אחד חולץ לכלם נמי דקאמרת אמצעית והא כולן קאמר כיון דרובן גביה קרי להו כולן ואי בעית אימא כי אמר שמואל חליצה מעולה בעיא למיפטר צרתה אבל נפשה פטורה עד כאן לשון הגמרא: וכתב ר"י בעל הטורים ז"ל וז"ל שלש אחיות יבמות שנפלו לפני שני אחין יבמין אם נפלו כאחד שלא הספיקה הראשונה לחלוץ עד שנפלה שניה ושלישית קאמר רב ששלשתן צריכות חליצה מכל אחד מהאחין ואם נפלה אחת תחלה וחלץ לה אחד מהם כשתפול השניה יחלוץ השני וכשתפול השלישית צריכה חליצה מכל אחד ואחד שחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין ושמואל אמר בין שנפלו כאחת בין שנפלו בזו אחר זו אחד חולץ לכלן ואיכא תרי שנוי בגמרא לשנויי קמא אחד חולץ לאחת והשני לשניה ואחד מהם אי זה שירצה חולץ לשלישית דכל היכא דמצו למיחלץ חליצה כשרה לא תחלוץ חליצה גרועה ולאידך שנויא אחד חולץ לכלם בתחלה דלפטור נפשה פטרה אפילו בגרועה: ופסק הרמ"ה כרב וכן פסק הרמב"ן והרמב"ם כתב יבמות רבות שנפלו מבית אחד שנבעלה אחת מהם בעילה פסולה או שניתן לה מאמר פסול כולן נאסרות ליבום וצריכה גט אותה שנבעלה או שניתן לה המאמר נתן לאחת מהן חליצה הותרה לינשא לזר אותה שנחלצה אבל צרתה אסורה עד שתחלוץ גם היא או עד שיחלצו כל האחין לאותה שנחלצה חליצה פסולה שאין חלוצה פסולה מסלקת יבום עד שתחזור על כל האחין עד כאן: ויראה מדבריו שפוסק כשמואל וכשנויא קמא דלפטור נפשה פטורה בחלוצה גרועה: והראב"ד פסק גם כן כשמואל ובשנויא בתרא דאפילו לפטור נפשה אי אפשר בחליצה כשרה לא תחלוץ חלוצה גרועה לכתחלה וזה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת ואחת מהן לשלישי ואי עביד חד וחליץ לכולהו מאי דעבד עבד ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש ז"ל עד כאן לשון בעל הטורים ז"ל: ומעתה אבאר דבריו לפי עניות דעתי ואומר שיש לנו להתישב על דבריו ז"ל חדא במה שכתב שיראה מדברי הרמב"ם ז"ל שהוא פוסק כשנויא קמא דלפטור נפשה פטרה בחליצה גרועה שדבריו סותרים זה את זה דהא אליבא דשינויא קמא לא מפלגינן בין מפטר נפשה למפטר צרתה כדמשמע בההיא סוגיא וכבר הבאתיה לעיל וכדכתב הוא עצמו בהביאו שינויא קמא ותו יש להתיישב בדבריו דהא מדברי רבינו ז"ל לא משמע לא כשינויא קמא ולא כשינויא בתרא דהא רבינו ז"ל לא הביא בדבריו ההיא דשלשה אחין שנפלו לפני שני אחין יבמין וכאשר אפרש בע"ה: וכן צריכים אנו להתיישב במה שכתב דהראב"ד ז"ל פסק כשינויא בתרא דאפי' לפטור עצמה אי אפשר בחליצה כשרה לא תחלוץ בגרועה לכתחלה שגם בזה דבריו סותרים זה את זה דהא אליבא דשינויא בתרא אמרינן דנפשה פטרה אפילו לכתחלה כדכתב הוא עצמו בהדיא בהביאו שינויא בתרא ואל יאמר האומר דטעות נפל בספרים שהחליפו השיטה שבדברי הרמב"ם ז"ל יש לגרוס כשינויא בתרא ובדברי הראב"ד ז"ל יש לגרוס כשינויא קמא דהא הרא"ש ז"ל הביא דברי הראב"ד ז"ל ומשמע מדבריו דהראב"ד ז"ל אליבא דישנויא בתרא דקאמר שהביא בפסקיו ההיא דשמואל דקאמר חלץ לאחיות וכו' וכתב וז"ל גופה אמר שמואל חלץ לאחיות לא נפטרו צרות וכו' עד וכתב רב אלפס ופסקו רבוותא הילכתא כשמואל וכתב הראב"ד ז"ל האי פסקא כשמאל לא צריכה אהא מילתא דהא ליכא פלוגתא עילווה אלא אפלוגתא דלעיל קאי דפליג בהדי רב בחליצה פסולה דאמר רב צריכא לחזר על כל האחין ופסקו כותיה דשמואל מיהו הני מילי באמצעית אבל בתרתי קמייתא כיון דאיכא שני יבמין זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת דכל מאי דאיפשר להדורי בתר חליצה כשרה מהדרינן ואפילו למפטר נפשה ואי עביד חד לחודיה וחלץ לכולהו מאי דעבד עבד עד כאן לשון הרא"ש ז"ל: הרי בהדיא שהוא ז"ל בהאי פיסקא מפרש דברי הרי"ף ז"ל דמאי דקאמר ופסקו רבוותא הלכתא כשמואל לא קאי כההיא דשמואל דקאמר חלץ לאחיות וכו' אלא קאי אפלוגתא דפליג רב ושמואל אי חליצה פסולה צריכה חזור והביאו הרי"ף ז"ל לעיל מינה ועלה קאמר דפסקו רבוותא הלכתא כשמואל וכתב ומיהו דוקא באמצעיתה וכו' והנה הרי"ף ז"ל פסק כשינויא בתרא דשמואל שלא הביא בפסקיו אלא שינויא בתרא דחשיב לשינוייא בתרא עיקר וכדכתב הרב רבינו אשר ז"ל ואפילו הכי כתב עליו הראב"ד ז"ל דלמפטר נפשיה מהדרינן בתר חליצה פסולה ולכתחלה לא תחלוץ בגרועה ולפי מה שאני עתיד לפרש מדברי הראב"ד ז"ל לא משמע כלל דסבר כשינויא בתרא ולקמן אפרשנו בעזרת האל: אבל מכל מקום קשה למחוק הספרים ולומר שגירסא זו תקן סופרים היא ותקנו שבתוך שתי שורות תקן רבינו יעקב בעל הטורים את עצמו ואף אם תקון סופרים הוא חכמים היו הואיל ותקנו גירסא זו שנראה שרבינו יעקב בעל הטורים ז"ל סותר את עצמו וצריכין אנו לעיין בגירסא זו: ותו יש להתיישב על דבריו ז"ל דהאי פיסקא לא הויא לא כשינויא קמא ולא כשינויא בתרא דהא פירוש משמעות דההיא סוגיא משמע דלשינויא קמא דשמואל בעי חליצה מעולה בין בצרות בין באחין ואי חלצה בגרועה לא נפטרה דכי היכי דגבי אחיות אם חלצה היבמה שחליצתה גרועה לא נפטרה היבמה שחליצתה מעולה הכא נמי אם חלץ היבם שחליצתו גרועה לא נפטרה היבמה הואיל ואיכא חליצת אחיו המעולה ולשנויא בתרא פטרא נפשה בגרועה אפילו לכתחלה כדכתב הוא עצמו בהדיא בהביאו שינויא בתרא וכדי לבאר כל זה אביא תחלה דברי הרמב"ם זכרו לברכה כאשר היא הנוסחא בפסקיו ואפי' דבריו במה שאני צריך לביאור דברי ריב"ה ז"ל ואף שבפירוש זה אשר אפרש דברי הרמב"ם ז"ל אני כחולק על פירושו של מגיד משנה לא למעשה אני מכוין אלא דרך משא ומתן אני כותב כל מה שאני כותב וכדקאמר ליה ר' יוחנן לרב אשי בפרק יש נוחלין דשאיל רב אשי מיניה דר"י כי קאמ' לן מר הלכה נעביד מעשה א"ל לא עד דאמינא לכו הלכה למעשה פירוש שכל עוד שאינו אומר הלכה למעשה לא למעשה אני אומר אלא להלכה אני אומר וז"ל הרמב"ם ז"ל בפרק י"ד דהלכות יבום וחליצה יבמות רבות הבאות מבית אחד כיון שנבעלה אחת מהן בעילה כשרה או נחלצה חליצה מעולה הותרו הכל ונסתלקה זיקת היבם מעליהם ואם נבעלה אחת מהם בעילה פסולה או ניתן לה מאמר פסול נאסרו כולן ליבום וצריכה גט זו שנבעלה או שנתן לה מאמר וצריכה אחת מהן חליצה להתירן לזרים שאין זיקת היבום מסתלק בבעילה פסולה נחלצה אחת מהן חליצה פחותה הותרה לינשא לזר אותה שנחלצה אבל צרתה אסורא עד שתחלוץ גם היא או עד שיחלצו כל האחין לראשונה שנחלצה החליצה פחותה שאין חליצה פחותה מסלקת זיקת יבום מבית זה עד שתחזור על כל האחין או עד שתחליץ כל אחד מהם עכ"ל: ומעתה אומר שיש לנו לדקדק בדברי הרב ז"ל במה שכתב נחלצה אחת מהן חליצה פחותה הותרה לינשא לזר אותה שנחלצה אבל צרתה אסורה דנראה מדבריו שרצה לפסוק כשמואל דקאמר חלץ לבעל מאמר ולבעלת גט לא נפטרו צרותיהן ויש לתמוה על דבריו ז"ל דהאי מאמר פסול שהזכיר הרב אי מאמר שאחר מאמר הוא מה לנו למאמר השני הא אפי' המאמר הראשון דוקא דינו בכך כדקאמר שמואל חלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרתה ואי מאמר שאחר הגט הוא נמי קשה דמה לנו במאמר הא קאמר שמואל חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרתה ואם כן הרב ז"ל למה לא הזכיר זה הדין על בעלת מאמר כשר ובעלת הגט כמו שנזכר בגמרא ואם לחשך אדם לחלק מאי זה טעם ולומר שאם היה מזכיר הרב זה הדין בבעלת מאמר כשר או בבעלת גט היינו מחמירין יותר כבעלת בעילה פסולה או כבעלת מאמר פסול והיינו אומרים דאם נחלצה אחת מהן לא נפטרה אפילו היא עד שיחלצו לה כל האחין או עד שיחלצו כולם ובא רב להשמיענו דבבעלת מאמר פסול ובבעלת בעילה פסולה נמי הותרה היא אם באת לכך אף אני אומר השתא שהזכיר הדין בבעלת בעילה פסולה ובבעלת מאמר פסול דבבעלת מאמר כשר או בבעלת גט אם נחלצה אחת מהם נפטרה צרתה נמי ואם כן היה לו לרב ז"ל לבאר לנו גם דין בעלת מאמר כשר ובעלת גט שלא נטעה והיה אפשר לחלק ולומר דבבעילה פסולה הוצרך הרב לבאר לנו הדין הזה משום דאם היה מזכיר בדין הזה בבעלת מאמר ובבעלת גט ולא בבעלת בעילה פסולה סלקא דעתך דדוקא בבעלת מאמר כשר ובבעלת גט אמרינן דאם נחלצה אחת מהן הותרה אבל צרתה לא הותרה משום דיבמות אלו צריכות חליצה מן התורה אבל בבעלת בעילה פסולה דמן התורה לא צריכה חליצה ורבנן הוא דאצריך משום דאי ביאה אחר הגט הוא גזרה משום ביאה אחר חליצה ואי ביאה אחר מאמר היא גזרה משום ביאה אחר ביאה כדאיתא בריש ר"ג אם חלץ לאחת מהן אי זו שתהיה הותרה צרתה נמי: להכי הוצרך הרב להשמיענו דרבנן כעין דאורייתא תקון הואיל וחליצה זו הויא חליצה פחותה צרתה לא הותרה: האמנם יש לתמוה בבעלת מאמר פסול שהזכיר הרב ותו דהוה ליה לרב לבאר גם כן דין בעלת מאמר כשר ובעלת הגט וכדפרישת ואין לומר דאיהו ז"ל סבר דמאי דקאמר שמואל חלץ לבעלת מאמר היינו בעלת מאמר פסול דכל היבמות פסולות ליבום אבל בבעלת מאמר כשר אפילו חלץ לה הותרה צרתה דהא אינה נאסרת ליבום דהא יש לה תקנה שאם נתן לה גט הותרה אפילו היא דמאי דעבד שקלינן וכלישנה בתרא דרבא מפרק ר"ג ואע"ג דאיהו ז"ל כתב וזה לשונו וירא' לי שלא הותרה אלא לאחיו אבל זה שנתן הגט איסורא היא לו מ"מ מאי דקאמר שמואל חלץ לבעלת מאמר וכו' משמע בין שחלץ לה בעל המאמר בין שחלץ לה אחיו ואם כן הואיל ויש לה תקנה