רד"ך יב

וכתקונה של אות קא עסיק מכל מקום הואיל ואין כאן האות המבוקשת הרי האות ההיא שבספר כאלו אינה וכמו שאפרש בע"ה. ועתה נעשית האות המבוקשת ע"י חקיקת תוכות דאי לא תימא הכי יש לתמוה על הגאונים הנזכרים מאין סמכו לפסול גט זה שאין בידם לגזור גזרה שלא מצאנוהו בתלמוד ולפסול הגט ע"י כן ותו אמינא דאי הכי היו מפרשים לנו טעמא מאי פוסלים גט כזה ולומר דהחמירו בה משום גזרה ואפילו אם הגזרה הזאת היה. לה סמך מן התלמוד וכל שכן דהויא גזרה חדשה שלא נזכרה בתלמוד כדפרישית דהוה להו לפרש ומדלא פירשו אדרבה נראה ממשמעות דבריהם דמדינא קאמר דסברי דהיינו אחק תוכות דפרק ב' דגיטין ממשמעות דבריהם וודאי מדינא קאמרי: ה ולרווחא דמלתא אוכיח עוד ואומר דוודאי מדינא קאמרי וזה כשהפוסקים הנזכר מקשים בחק תוכות שאמרו מההיא דפרק הבונה דאמרינן התם שאם נטל לגגה דחי"ת ועשה שתי זייני"ן חייב דמהתם משמע דחק תוכות כתיבה היא הואיל ובשבת חייב משום כותב ומכח דוחק זה כתבו ובשבת אפילו חק תוכות חייב דמלאכת מחשבת אסרה תורה כנזכר בדבריהם ואפשר שהם ג"כ דברי ר"י והשתא אי ס"ד דבהני דקאמר ר"י והנגררים אחריו דהוי חק תוכות לא מדין אמרו כן אלא משום גזרה כדפרישית אמאי לא קא מתרצי דשאני התם שהחי"ת נעשית ע"י חקיקה או כתיבת ירכות וכשבא עתה לתקנה ולעשות ב' זייני"ן לא הוי חק תוכות לפוטרו הואיל והחי"ת נעשית ע"י כתיבת יריכות ועכשיו בשבת נתקנו אלו השתי אותיות דאף על גב דלא נכתבו בשבת מכל מקום עד השתא אות אחרת היתה כאן ועכשיו נעשית שתי אותיות ע"י תקון זה ומשום הכי הוי כאלו כתב שתי אותיות אלו בשבת וחייב הואיל ובתחלה נכתבו ירכות החי"ת ע"י כתיבה ועכשיו בשבת נתקן שתי זיינ"ין ולעולם מצינו למימר דחק תוכות בשבת לא מחייב דכתיבה בעינן וחק תוכות לא כתיבה היא מכל מקום גבי גט פשוט כי האי גוונא משום גזרה וכדפרישית אלא וודאי נראה דכל הני שהזכירו הפוסקים הנזכר והנגררים אחריהם וכיוצא בהם חק תוכות הוא מדינא ואע"פ שיש לדחות אדחויי לא נסמוך שזו היא דרך ישרה שיבור לו אדם לע"ד וכל זה יועיל לנו להבא ומטעמא דכתיבנא וטעמי אחריני כחדא תמיהני על דבריו של החכם השלם כמוהר"ר יעקב במה שכתב על תשובת הרא"ש ז"ל וכן במה שכתב על דברי בעל הסמ"ג ז"ל וכן במה שכתב כמוהר"ר לוי בנו אלא שכל הקושיות אשר יקשו על דבריו של כמוהר"ר יעקב ז"ל לע"ר לא יקשו לכמוהר"ר לוי בנו כאשר יתבאר בע"ה ולמען יתבררו ויתלבנו הדברים כשלמה אעתיק גם אני הקטן התשובה הנזכרת גם כי העתיקוה הני אישלי רברבי אנשי שם אשר נקבו בשמות בפנקס וזה שכל רואה דברי אלה יכנסו דברי באזניו בהיות התשובה לפניו וזה לשון תשובת הרא"ש ז"ל ו שאלה מ"ם פתוחה שנדבקה בפתיחתה ונסתמה אם טוב יותר שיגרוד כל המ"ם ויכתוב אחרת במקומה או יגרוד הסתימה ויעשנה פתוחה: תשובה ימחוק כולה ויכתוב אחרת במקומה אבל גרידת הסתימה אינו עושה אותה דהוה ליה חק תוכות ואמרינן בפרק ב' דגיטין וכתב ולא וחקק וכו' עד ומשני הא דחק תוכות הא דחק ירכות פירוש חקק תוך האות וחוצה לה ונשארה האות עומד מעצמה לאו כתיבה היא שהרי לא עשה מעשה בגוף האות אלא אצל האות ונעשית האות מעצמה אבל ההיא דטבלא ופנקס שחקק גוף האות הוי כתיבה וכן כשהוא גורד סתימת המ"ם אינו עושה מעשה בגוף האות שנשארה אלא גורד הסתימה ובזה נעשית אות עכ"ל וכן אעתיק לשונו של בעל הסמ"ג ז"ל אף כי העתיקו כמוהר"ר יעקב בפסקו וזה לשון הסמ"ג ואם נפלה טפת. של דיו בחלל בי"ת או חי"ת או אות אחרת ועתה אין שמה הראשון עליה או ירך שמאל של מ"ם פתוחה נגע לשל תחתון ונעשית בכך סתומה או אות רי"ש נעשית דל"ת כי האי גוונא לא יועיל תקון למחוק הטפה ולגרוד בתער דהוי כחק תוכות ופסול בין בספר תורה ותפילין ומזוזות ובגט לא יועיל אח"כ להעביר הקולמוס על האות לא לרבנן ולא לרבי יהודה דאם מועיל על האות שנכתבה שלא לשמה לשוויה אות לשמה לשוויה אות לא יועיל עד כאן לשונו. ובעל התרומות ז"ל כתב וז"ל והיכא שנפל' טפת דיו בחלל בי"ת או חי"ת או אות אחת שעתה אין שמה הראשון עליה אין תקנה לגרוד הטפה ולתקן האות דהוי כחק תוכות ופסול וגם להעביר עליו קולמוס אחר התקון לא יועיל לא לרבי יהודה ולא לרבנן דאם מועיל על האות שנכתב שלא לשמה לשוויה לשמה לשוויה אות לא יועיל עכ"ל ועם היות דמנו כוותיה דמוהר"ר יעקב אמינא דעל מה שכתב לפרש תשוב' הרא"ש קשיא לי טפי ממאי דקשיא לי על דבר כמוהר"ר לוי בנו לפי מה שראיתי בפסקו השני מצורף לזה כי ההעתק שבא לידי בפסקם העלה הראשון בפסק הראשון של כמוהר"ר לוי לא בא לידי כי כבר היה קרוע כאשר ראה כ"ת בעברך בעיר הזאת ראיתי להעתיק חלק מדבריו של כמוהר"ר יעקב במה שכתב לפרש דברי כי עם שניהם יהיה לי משא ומתן דרישה וחקירה כדי לפרש דברי הרא"ש ז"ל ואתחיל ואומר כתב החכם השלם כמוהר"ר יעקב דמדכתב הרא"ש ז"ל באמצע תשובה חקק תוך האות וחוצה לה ונשארה האות עומדת מעצמה לאו כתיבה היא שהרי לא עשה מעשה בגוף האות ונעשית האות מעצמה וכן בסוף התשובה כתב וכן כשהוא גורד סתימת המ"ם אינו עושה מעשה בגוף האות שנשארה אלא גורד הסתימה ובזה נעשית אות שתי הלשונות האלו מורים דדווקא בשאינו עושה שום מעשה בכתיבה רק הגרידה לבדה הוי חק תוכות אבל אם כותב בה שום דבר שהוא כל הצד השמאלי הרי נגמרה האות בכתיבה ולא בגרידה גם הביא החכם השלם הנזכר לשון בעל חזה התנופה ואף שאינו נמצא בינינו אעתיק לשונו כאשר הביאו החכם הנזכר בפסקו וזה לשונו מ"ם פתוחה שנדבקה ימחוק כולה ויכתוב אחרת במקומה לפי שגרידת הסתום לא יעשנה והוה ליה כחק תוכות שאינו כתב אחרי שאינו עושה מעשה בגוף האות וכתב עוד וזה לשונו כי בין לשון התשובה ארוכה בין לשון בעל חזה התנופה היא מן ההכרח לבארו כמו שכתבתי כי היכי דלא תקשי לן רישא אסיפא דקתני רישא ימחוק כולה הא אם מחק קצתה אינו מספיק אימא סיפא שאינו כתב אחרי שאינו עושה מעשה בגוף האות הא אם עושה מעשה בגוף האות הוי חק תוכות אבל אם עשה שום מעשה ע"י כתיבה ולא נגמרה האות זולת אותה הכתיבה הוי כתיבה ולא חקוקה אלא וכו' עד אפשר לתקן לשון התשובה כי היכי דלא תקשי רישא אסיפא בשנאמר דיש כאן שלש חלוקות כמו שחשבנו וכו' עד ראוי ומחויב אצלנו שנאמר שאינן רק ב' חלוקות האחד שגרד הסתימה ולא כתב כלל הב' שגרד וכתב ואפילו שלא גרד רק חלק ממנה נוכל לומר ע"ד השלוח שגרדה כולה ופי' ימחוק כולה הוא לומר דאין די במחיקת הדבוק לבד רק שימחוק מהאות באופן שלא תשאר אות כמו שפירשתי וע"ד יצדק לשון כולה: וכתב עוד וזה לשונו והנני מודיע לתלמוד שיחפוץ לראות כתבי זה כי לא מלבי הארכתי קצת באלו הפלפולים בלתי צריכות כפי דעתי רק כתבתי כן לרווחא דמלתא אפילו כהודעת הקדמת בעל הריב אם ירצה לדקדק לשון תשובת הרא"ש ומה שכתב בתחלה כאלו היא משנה שנויה מפי רבינו הקדוש או לפחות כאלו הם דברי הרא"ש ז"ל כתובים בפסקיו אשר שם קבע הלכה לדורות להורות את בני ישראל כדת מה לעשות אך אמנם המשכיל אשר לא נפתה לבו אל אהבת ההרגל והמנהג ישית אל לבו כי תשובת הרא"ש נכתבה כדרך אגרת שלומים לצורך שעה להשיב אל האיש ההמוני אשר בתום לבבו רוצה לקיים מצוה ולברוח מן העבירה ופעמים רבות נעלמו ממנו הדינים הפשוטים כתובי' בספרי הפוסקים והוא לא ידע לעיין בספרים כאשר קרה מקרה לשואל הזה שאם היה יודע ספר הנה תשובת שאלתו ימצא בספר המצות ולאיש כזה ראוי שישיב הרב כמו לאיש המוני שצריך לעשות לו סייג ולכן השיב לו על דרך השלוח בתחלת דבריו ואמר לו ימחוק כולה ואח"כ בחתימת דבריו הודיע אמיתת הדין וכל חכם לב יבין המסובב הנמשך מאותה סבה אבל כדי להזהיר לשואל שלא יעשה החלוקה שזכר אם די בגרידת הדבוק התחיל ואמר ימחוק כולה כלומר השמר לך מהחלוקה הקלה אשר זכרת רק עשה האחרת ואין ספק שכאן נרמז שדי לו אם ישחית צורת המ"ם בגרידת הצד השמאלי ויחזור ויכתבנו עכ"ל ופלפלא חריפא כמוהר"ר לוי בנו הלך בשטתו אלא שהוא דקדק במה שכתב הרא"ש אבל גרידת הסתימה אינו עושה אותה אות וממה שכתב גם כן וכן כשהוא גורד סתימת המ"ם וכו' אלא גורד הסתימה ובזה נעשית אות: ז ועתה שמעו מלכים האזינו רוזנים כי עם נגידים אדברה ולא אבושה ואלה דברי דוד רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני לאמר בארח משפט עצתך תודיע ואל יהיו דבריך מועטים כאשר תלך אל בית האלהים ואף נגד הרים הגבוהים ואמרתי אני בלבי ארוצה לדבר אמת וענוה מדי דהוה בעצים הנדלקים באחוה וגם כי נחנו מה האשלח מלכא פתגמא אין אדם עומד על דברי תורה אלא א"כ נכשל עמה ואוחזה בסנסני הבינה ואעלה בתמרה אחר מחילה מוגמרה מצדיק כתמר ואתחיל ואומר כדאמר ריש לקיש על ר' מאיר פה קדוש אמר דברים אלו בתמי' ואחת לאחת למצוא חשבון חדא שלא זכיתי לירד בסוף דעתו של הרב ממה דקדק במה שאמר דמדכתב באמצע התשובה חקק וכו' עד ב' לשונות האלה מורים דדווקא בשאינו עושה שום מעשה וכו' דאי מהא דכתב חקק תוך האות וחוצה לה ונשארה האות עומדת מעצמה דקדק הרב הנזכר דטעמא דחק תוכות של כל האות דהכי משמע לשון האות דבאות הידוע קאמר דהיינו כולה הא אם חקק מקצת תוכה ומקצתה חקק האות עצמה הוי אכתיבה הא לא מחוורא לע"ד דהרא"ש ז"ל לא בא אלא לפרש פירוש חק תוכות דקאמר התלמוד והתלמוד לא בא אלא לתרץ הברייתות שלא יקשו זה לזה כדפירוש לעיל: ותדע שכן הוא דלפי דרכו של הרב הנזכר קשו דברי רש"י ז"ל אהדדי דהא בתחלה קאמר חק תוך האותיות וצדיהן והאותיו' בולטת אינו כתב אלמא דטעמא הוי משום שכל האות בולטת מאליה אבל בולטת מקצתה מאליה ומקצתה ע"י ציור הוי כתיבה והדר קאמר לפי שלא צייר את האותיות דמשמע דכל האות בעינן לצייר ואם צייר מקצתה לאו מידי הוא ולפי דרכו של הרב הנזכר אומר עוד דמדקאמר חק תוכות של אותיות לשון רבים יראה דדווקא אם חק תוכות של כל האותיות או לפחות שתים מהם הוא דפסול אבל חק תוך אות אחת לא אלא שיש להשיב על זה ולומר דמאי חק תוכות דקאמר התלמוד תוכות דעלמא וכדאמרינן מאי לחיים לחיים בעלמא ואף על פי כן דבר קשה הוא לפי דרכו של הרב הנזכר מה שרש"י ז"ל נקט בלישניה לשון רבים ולא נקט ל' יחיד כלשון הרב רבינו אשר ז"ל והוא מפרש לישנא דתלמודא היטב אלא שהדברים כך הם שרש"י ז"ל לא בא אלא לפרש לשון הגמרא ולא חש לדקדק בדבריו בין אות אחת לאותיות רבות ובין מקצת האות לכולה דמלתא דפשיטא היא דדין אחד להם הואיל ומוכתב ילפינן לה דמשמע אפילו חלק מהאות לא תהיה ע"י חקיקת תוך וכדפירשתי ולא בא התלמוד אלא לפרש הברייתות שלא יקשו זו לזו ופשיטא שהדין הזה נוהג אפילו במקצת האות וכדפירשתי ואף על גב דהרא"ש זכרו לברכה נקט בדבריו לשון יחיד דקאמר חקק תוך האות וכו' נקט האי לישנא לפי המעשה הבא לפניו דבאות אחת הוה אומר מר כלישניה ומר כלישניה וכאשר אפרש עוד בעזרת האל דפשיטא דלית לן למימר דפליגי רש"י ז"ל והרא"ש ז"ל בזה וכן נמי הרא"ש ז"ל לא חש לדקדק בדבריו במקצת האות לכולה דמלתא דפשיטא היא וכאשר אפרש עוד בעזרת האל: