רד"ך קכט

ברשותו של ב"ה לדידן שיש לנו החזקות רצוני לומר יורשי יהודי אחר ליכנס באותו חנות אם יוציאנו ב"ה אף על גב שצריך הוא לפרוע לו דמי פירות החנות מכל מקום קנין שכירתו וחזקתו לא בטלה: וכן נראה נמי ממאי דקאמר התם רבא בתר הכי האי מאן דמסיק תריסר זוזי ברבי' לחברי' ואגר ליה חצרא דמיתגרא בי' ואוגריה ניהלה בתריסר כי מפקינן מיני' תריס' מפקינן מיני' א"ל רב אחא מדפתי לרבינא ולימא ליה כי אגראי הכי דהו' קא משתרשי השתא דלא משתרשי לי כדאגרי כ"ע הוא דאגרנ' אנא משום דאמר ליה סברת וקבילת הרי לך בהדיא דאע"ג דאומדנא הוא שהמשכיר לא השכיר לו בשנים עשר אלא על הרבית שלו ובלאו הכי לא היה משכירו לו אלא ככל העולם בי' אפילו הכי כיון שסבר וקבל בי"ב של רבית אמרי' האסור יתבטל והמקח יהיה קיים ויתן לו י"ב ה"נ כיון שסבר וקבל בע"ה ונתן המלוה לו המעות ונכנס והחזיק בשכירות החנות אע"ג שעל דעת לדור בו ברבית נכנס בו א"ה חזקת מקחו לא נתבטל אלא יפרע לבעל הבית שכירתו והחזקה שלו ואין ביד בעל הבית להוציאו אלא חזקתו חזקה ככל החזקות שבישראל: וכל זה כתבתי לרוחא דמלתא אפי' אם כל המקח היה ברבית שנלמוד ממנו ק"ו לנדון שלפנינו שהמשכיר השכיר החנות מעובדי כומ"ז לה' שנים בשלשים פרחים וכן ג"כ ודאי בשטר שעשה עם עובדי כוכבים ומזלות בערכאות כתיב בו בהדיא ששכר החנות לה' שנים דבדיניהם המלוה לאכול פירות החנות בעד ההלואה לא עשה ולא כלום אלא צריך לפרוע לו שכירות החנות דפשיטא דחזקתו חזקה ואין לומר כיון דהתנה עובדי כוכבים ומזלות עמו שבכל עת שירצה יחזיר לו מעותיו ויסלקנו מהחנות א"כ אין קנייה כלל שהרי אם יתנם לו תוך ה' שנים לא הקנה לו דבר וכיון שכן הוא אפילו לא יתנם לו לא הקנה דבר דהוי אסמכתא שמסמיך אותו לומר שאם לא יתנם לו תוך ה' שנים יקנה אבל אינו גומר ומקנה דקיימא לן דאסמכתא לא קניא כדתנן בפרק איזהו נשך הלוהו על שדהו ואמר לו אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלשה שנים הרי הוא שלי הרי הוא שלו ואף על גב דאסמכתא היא דקיימא לן דלא קניא מוקמינן לה התם כדאמר ליה קנה מעכשיו ופירש רש"י זכרו לברכה וזה לשונו דאמר ליקני מעכשיו אם לא אתן לך מכאן עד ג' שנים דלאו אסמכתא היא אלא קנין גמור הוא שעל מנת מכר גמר החזיק בה מעכשיו בדמים הללו ואוזולי אוזיל גביה וזה קבל עליו שאם יחזור לו עד שלשה שנים שיקבלם עכ"ל ופשיטא דבנדון דידן קני מעכשיו לשכירות כדקאמר ליה ועדיף מיניה כיון שנתן המעות למשכיר וגם החזיק בה שנכנס השוכר לדור בו גם אם לא היה כתוב בשטר שעשו בערכאות כדכתיבנא אלא שהיה כתוב שם שנתן לו חנותו משכון ובמשלם חמשה שנים תפיק ארעא בלא כסף מה שאי אפשר להיות כן כדכתיבנא מ"מ לרוחא דעלמא אני אומר דאפילו הכי אין לאומר לומר דאין כאן שכירות אלא הלואה על המשכון דהא משכונתא דסורא דהוה כתיב ביה בשלם ז' שנין אילין תפיק ארעא דא בלא כסף הלואה דהא אליבא דכ"ע שריא ופירש רש"י ז"ל דלא מחזי כהלואה אלא הלוקח ממנו פירות השנים האלו במעות האלו עכ"ל וכן כתב הרמב"ם ז"ל שאין זה אלא אמי ששכר בפחות: ואף על גב דגרסינן התם ההוא אתתא דאמר ליה לההוא גברא זיל זבין לי ארעא מקריבי אזל זבין לה אמרה ליה אי הוו לי זוזי מהדרא לה ניהלי אמר לה את ונולה אחי אמר רבה בר רב הונא כל את ונולה אחי סמכא דעתי' ולא גמר ומקני ארעא הדרא פירי מאי רבית קציצ' הוי ויוצא' בדיינין או דלמא אבק רבית הוי ואינה יוצאה בדיינים ומסקינן דרבית קצוצה הוא דאמר רב פפי עבד רבינא עובדא וחשיב ואפיק פירי ההיא בזביני באסמכתא קא מיירי וכדמשמע לישנא דגמרא בההיא עובדא דלא קאמר ליה מעכשיו וכן נמי יראה מדברי הרמב"ם ז"ל וכדכתב הרב במ"מ משמו ואע"ג שהרב במ"מ כתב דאחרים אמרו ברבית קצוצה אפילו אמשכנתא קאמר ובאתרא דמסלקי והיינו שלא כדעת הרמב"ם ז"ל וכן הרי"ף כתב דבמשכנתא בלא נכייתא הוי רבית קצוצה ולמד ק"ו מזביני לאו משום דסבר דההיא עובדא דההיא אתתא זביני בלא אסמכתא הוא דודאי נראה מפשט' דעובדא כדפי' דההוא עובדא זביני באסמכתא הואי אלא דהר"יף ז"ל והנגררים אחריו סברי דכל זביני ואפילו באסמכתא עדיף מהלואה דהתם זביני והכא הלואה ואפילו אי ההוא עובדא בזביני בלא אסמכתא הואי א"ה נראה דבנדון דידן חזקת ראובן חזקה לדידן דאית לן חזקות לגבי עובדי כוכבים ומזלות דהתם היינו טעמא דאף על גב דמעכשיו קאמר לה ועל מנת מכר גמור החזיק בה אלא שקבל שאם יחזיר לו מעותיו שיקבלם מ"מ הואיל וברשות המוכר תליא מלתא להוציא הקרקע מידו הוה צד א' ברבית ודמיא לההיא דערכין המוכר בית בבתי ערי חומה הרי זה גואל מיד וגואל כל י"ב חודש הרי זו רבית גמורה אלא שהתורה התירה ומוקי לה רבא בגמרא לפרש"י דתנא דבריתא סבר דהואיל ולידי צד רבית הוא בא דהיינו שבידי המוכר לסלקו בכל עת שירצה כרבית גמורה הוא אלא שהתורה התירתו ולתוספת ז"ל דרך אחרת לא אכנס בה ע"כ לע"ד שבההיא סוגיא יש לפלפל הן לרש"י הן להרמב"ם ז"ל ולשאר המפרשים ולדקדק בהם דקדוקים וחלוקים לא אכניס עצמי בהם כי לא באתי אלא לקצר: אכן אני אומר דהתם טעמא משום בצד א' רבית הוא דהדרי פרי וקרקע ממילא הדרא שהרי כך היה התנאי ביניהם שאם יתן לו מעותיו שיחזיר לו הקרקע ומ"ה רבינא חשיב ואפיק פרי ולעולם אמינא דלדידן ד"ל חזקות לגבי עובדי כוכבים ומזלות חזקת ראובן במקומ' עומדת דאי משום אסור רבית כבר הוכחנו לעיל דמשום אסור רבית לא תתבטל המקח וחזקת ראובן חזקה שנתחזק והשכיר החנות אפילו שעה אחת אע"פ שלאחרי כן סלקו עובדי כוכבים ומזלות מה לי חזקת שעה מה לי חזקת יום א' דפשיטא דב"ד או קהל שתקנו אותה תקנה דעתן היתה שוה לחזקת שעה לחזקת חדש אחד שכל זה לתקנתם של ישראל עשו לבל יחזיקו ידי עובדי כוכבים ומזלות ולית דין צריך בשש דמאחר שברשות עובדי כוכבים ומזלות נכנס בביתו ונכנס והחזיק דחזקתו חזקה ואם נכנס באסור האסור יתבטל והחזקה קיימת וכמו שהוכחנו לעיל ולית דין צריך בשש לעניות דעתי וכל שכן שאין כאן אסור רבית כלל דהא ראובן השכיר החנות לד' או לב' או לשלש' שנים או אפילו ליום א' אם ירצה עובדי כוכבים ומזלות לסלקו שאז השלים זמן שכירתו ויקח שכירתו לפי הזמן שעמד שם לפי התנאי שביניהם ומה שהתנו ביניהם שאם יסלקנו שלא ינכה לו מן השלשים פרחים כלל לא מיבעיא לרש"י ז"ל שפירש עלה דההיא דאמרינן התם פשיטא באתרא דמסלקה ואמר דלא מסתלקין וכו' אלא באתרא דלא מסלקי ואמר מסתלקין למאי צריך למקני מיניה: ופרש"י דבשעת מתן מעות קא צריך למקני מיניה ואי לא קנו מיניה דבורא בעלמא הוא ויכול לומר לא אשנה מן המנהג וכן נראה מדברי הרמב"ם שכתב סתם וז"ל היה המנהג שאין המלוה מסתלק עד סוף זמנו וקבל המלוה עליו שיסתלק בכל עת שיבוא לו מעותיו הרי זה צריך לקנות מידו על כך עכ"ל דפשיטא שעובדי כוכבים ומזלות אינו יכול לסלקו בדינינו הואיל ואין קנין בתנאי סלוק זה אלא אפילו מה שכתב במ"מ ז"ל בשם הרמב"ם והרשב"א ז"ל דלאחר מתן מעות וגמר מעשה הוא שצריך לקנות מידו וכן נראה נמי מדעת הרא"ש ז"ל אבל בשעת מתן מעות והשעבוד אין צריך לקנות מידו אפילו הכי בנדון דידן נהי שצריך הוא להסתלק כפי מה שהתנה עם עובדי כוכבים ומזלות מכל מקום התנאי שהתנה עמו עובדי כוכבים ומזלות שלא ינכה לו מן המעות הנ"ל כלל לאו כלום הוא יראה שלא אמר כן אלא להסימכו שלא יסלקנו והויא אסמכתא דק"ל לא קניא דהכא פשיטא דהויא כההיא דאם אוביר ולא אעביד אשלם אלפא במוטבא דחשיב אסמכתא משום דגזים והכא נמי אין לך גזום גדול מזה שאמר לו שאם יסלקנו יחזיר לו כל מעותיו ולא ינכה לו דבר מן השכירות וחשיב גזום טפי ממאי דאמרינן גבי חמרא כל דאי לא קניא ואף על גב דחמרא אמכיר' קאי וכתבו התוספות ז"ל דהתם נמי חשיב כמו גזום לפי שעדיין לא הגיע זמן היין ונותנו עתה בזול כל שכן דחשיב גזום שאומר שיעמוד בחנותו בלי שכירות כלל ולפי זה נראה לע"ד דאפילו להרמב"ם ולהרשב"א ולהרא"ש דסברי דבשעת מתן מעות וקיום אין צריך לקנות מיד המשכיר להסתלק אם יסלקנו הלוה בנדון דידן מודים שאין כח לשוכר לסלקו דמידי הוא טעמא להרמב"ם ולנגררים אחריו אלא משום והלא לא קנו מעותיו על מנת כן אם כן בנדון דידן דקנו לו מעותיו על מנת שאם יסלקנו השוכר יסתלק בלי נכוי שכירות וסלוק בלא נכוי שכירות לאו תנאי הוא כלל דתנאי בסלוק תנאי בטעות הוי לדינינו ואין כאן תנאי והשכירות קיים והאורך בזה מותר לעניות דעתי: ומעתה אשוב אתפלא בו על שכתבת מה שכתבת על השאלה אשר שאלתני אתה השואל שגם כי בצדק כל אמרי פי הדברים פשוטים לעיני כל חכם שחזקת ראובן חזקה דכיון שהמשכיר ישראל והשוכר עובדי כוכבים ומזלות אין כאן צד להסתפק כלל שכיון שאין כאן אסור רבית אין כאן אלא מקח וממכר ואתה השואל באתר דזקוקין דנור ובעורין דאשא ונסתפקתם בדבר ושאלתני אמרתי אולי דעתי קצרה מהבין והדברים צריכים באור ואמרתי אכתוב ואבאר הדברים ואקבל שכר על הדרישה וגם כי דבר פשוט בעיני שחזקת ראובן חזקה כיון שראובן השכיר חנותו של עובדי כוכבים ומזלות שיתן לו שלשים פרחים בה' שנים ואם באולי ירצה העובד כוכבים ומזלות לקצר הזמן ולסלק היהודי מהחנות בעד שנה או בעד חדש או בעד יום אחד ויהיה זמן שכירתו יום אחד שיתן ליהודי כל מעותיו כל עוד שעומד בחנות ופשיטא דכיון לגבי עובדי כוכבים ומזלות דאין כאן אסור רבית שזה משכיר הוא את החנות כשאר כל השוכרים בשכר המתנת מעותיו וכמו שכבר פירשתי וכמו שאמרו בפרק איזהו נשך אשר כבר הזכרתיו למעלה דאיהו במשכנתא בלא נכייתא אי מפקי מלוה למלוה כיון שאין להם איסור רבית בתורת זביני אתא לידייהו ופירש רש"י הנך פירות לידי דלוקח דכל זמן שלא פרע לו מעותיו הכרם מכור לו עד זמן שפסקו ביניהם שיכול לפדותם עד כאן לשונו: ולרווחא דמילתא אומר בר מן כל מאי דאמינא דאפילו ביהודים הקונה בהנאת מלוה הוי מקח וממכר והוא כשקונה בהנאה שהיה הלוה נותן לאדם אחד או לא שיפייסנו שילוה לו או שירויח לו זמן הלואתו וכדאמרינן בפרק קמא דקידושין אמר אביי המקדש במלוה אינה מקודשת בהנאת מלוה מקודשת ואסור לעשות כן מפני הערמת רבית ומפרשינן בגמרא מאי הנא' מלו' דארוח לה זמנא ופרש"י דארווח לה זמן הלואתו ואמר לה התקדשי לי בהנאת זו שאת היית נותנות לאדם פרוט' שיפייסני על כך או לי ואפי' לאגר נטר לא דמי ואם פירש לה כך מקודשת ונראה שאם היה כיוצא בזה ליהודי' אפילו לא פירש נמי אלא קנה סתם בהנאת מלוה או קדש מקודשת דמסתמא בדרך זה הקנו זה לזה דהא כולי עלמא גמירי אסור רבית ואחזוקי אינשי לרשיעי מסתמא לא מחזיקינן וכן כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ומסתמא בדרך שאין בו איסור ריבת הקנו זה לזה ומה שהוצרך רש"י זכרו לברכה לפרש ואם פירש לה כך מקודשת לאו לאשמועינן שאם לא פירש לה כך אינה מקודשת אלא משום דקאמר אביי ואסור לעשות כן מפני הערמת רבית ולא קאמר ואסור לעשות כן משום דמחזי כרבית הוצרך הוא זכרו לברכה לפרש דכשפירש לה מיירי שאין כאן מחזי כרבית אלא הערמת רבית ואף אם נאמר שהקונה סתם בהנאת מלוה יש להסתפק שמלוה הוא קונה בשכר המתנת מעותיו דהוי רבית ונאמר שהקונה ברבית המקח בטל גם כי החזיק בה הקונה ועשה בה אחת מהדרכים שהמקח נקנה מה שאין כן כמו שכבר הוכחתי אותו