רד"ך קכח

עוד ומסקנא דמילתא דהואיל ופירשה דלאחר מיתה נדרה יכולה לחזור בה וא"כ בנידון דידן כיון שחזר בו אין כאן נדר ומזה הטעם עצמו נמי לא שייך בנידון דידן לומר דמצוה לקיים דברי המת ואפילו אי הוו שייכי ביה כל החילוקים או מקצתם שחלקו רבותינו בעלי התוספות שם ובפ"ק דגיטין וכן המרדכי נלאתי לכותבם לאפס פנאי דכיון דאמרינן שהמת חזר בו כדפירשתי אין כאן קיום דברי המת וממה שחזר בבנותיו ואמר שינתן להם ה' דוק' בעד מה שהיו יכולת לשאל מירושת אביהם יש לבעל דין לחלוק ולא אאריך בזה כיון שאנו רואים שחזר בו במה שצוה לתת לעבדו דמה"ט מלתא דפשיטא שלא זכו העניים ואפילו להרא"ש כדכתיבנא וכ"ש להרמ"ה שפסק בהקדיש נכסיו או נתן לעניים דכיון דלא איפשיטא נכסים בחזקת נותן קיימי וממה שכתב בסוף דבריו שלא יוכל שום יורש מיורשיו לזכות בנכסיו יותר ממה שמניח לו דבר פשוט הוא שאין בדבריו ממש דהא תנן בפ' יש נוחלין האומר איש פלוני בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום ופירש רשב"ם משום דמתנה לעקור דבר מן התורה ובע"כ של זה יירש עם האחים ואינו יכול לסלקו מירושה זה אלא ע"י שיתן בלשון מתנה כל נכסיו לשאר בניו או שיאמר שאר בני יירשו כל נכסי עכ"ל: ו ומה שכתב כ"ת וז"ל ועוד היה צריך שיגיע השטר ליד מקבל המתנה מחיים כיון שרצה שיכתב בהא נמי ודאי שפיר קאמרת לפי הנלענ"ד דלא מבעיא להרא"ש ז"ל שכתב וז"ל אבל אם מסר לו השטר מחיים לא בעי יפוי כח אם נכתב השטר בלשון צוואה כדרך ש"מ שמצוה אל ביתו דאינו עומד אלא לראיה דאיכא למימר משנמסר לו השטר היתה דעתו שתתקיים צוואתו ולא אמרינן שמא לא גמר להקנותו וכו' אלא כשלא בא לו השטר מחיים עכ"ל ואחריו נמשך ריב"ה בנו ונראה דטעמא הוא דכיון שלא מסר לו השטר נמלך ואין כאן חשש דטרוף דעת או שאמדו דעת הנותן כו' כמ"ש בראש דברי בפרשי דבריו של רגמ"ה או שכל היכא שיש שטר אין חשש דטרוף דעת שבטוח הוא שדבריו יתקיימו וכדכתב המרדכי בשם רשב"א בשלהי יש נוחלין אלא אפילו לרשב"ם וכ"ת שפי' דמאי דאמרינן בפ' מי שמת פשיטא כתב לזה וכתב לזה היינו דכי אתי רב דימי אמר דייתיקי מבטלת דייתיקי כתב וזכה לזה וכתב וזכה לזה פליגי רב ושמואל ופי' רשב"ם כתב וזכה לזה כתב כל נכסיו לראובן ומסר לו את השטר לראיה וכו' והקשו התוספות וכן המרדכי ז"ל בשם ריב"א וז"ל א"כ הא דקאמר כתב לזה וכתב לזה היינו בלא מסירה וקאמר עלה דייתיקי מבטלת דייתיקי הא תנן בפ' יש נוחלין נמצא דייתיקי קשורה לו על יריכו אינה כלום וכתב המרדכי דר"ת פי' כפי' רשב"ם והא דאמרינן דייתיקי מבטלת דייתיקי היינו היכא שלא כתב לשם שטר אלא לשם צוואה בעלמא דמשמע מדבריהם דהיכא דכתוב השטר בלשון צוואה אין צריך למוסרו בחייו ליד מי שמזכה לו אלא בלא מסירת השטר קנה אחרי מותו אפשר בנ"ד מודים שלא קנה דהא בראש דבריו כתב ואני רוצה שתהיה לזאת הצוואה תוקף וחוזק כאלו נעשית ע"י סופר מתא מומחה מבלי שיוכל שום גברה בעולם לערער עליה וכיון שכתב שיהיה תוקף וחוזק וכו' משמע שיהיה לה תוקף וחוזק להקנות המתנה למי שנתנה קאמר דאי לראיה מאי חוזק ותוקף צריכה אלא ודאי נראה שדעתו היתה להקנות המתנה ע"י שטר והוי כשאר שטרות הכתובות לשם שטר ולא לשם צוואה ואין שטר לאחר מיתה: ואף אם נאמר שמפני שכתב בצוואה זו שרצונו הוא שתהיה לזאת הצוואה תוקף וחוזק וכו' ואגרע כוחה דאית לן למימר דלאו לגרוע כוחה בדברים הללו אתא אלא תלינן למימר דכיון שכתב הצוואה הראשונה אשר הניח בשלוניק ע"י סופר מתא כמו שכתב בצוואה זו היה סבור שאם יפחות בצוואה זו ממה שעשה בראשונה שתתבטל צוואה זו מקמי הראשונה ולהכי רצה להחזיק בה בכל מיני החוזק ולא בא בצוואה זו לומר שלא יקנה אותו המזכה להם עד לאחר מיתה ע"י שטר זה ודמי למה שכתב ריב"ה בשם הר"ם מרוטנבורק ז"ל וז"ל כתב לאחד והקנה לו וחזר וכתב גם לשני והקנה לו שהשני קונה אף בלא יפוי כח ואפילו אם לא הגיע השטר לידו מחיים דלא תלינן למימר דהאי קנין שני לגרועי אתא אלא תלינן למימר דכיון שכתב והקנה לאחד היה סבור שאם יפחות לשני ממה שעשה לא' שלא יקנה ולהכי הקנה לו ולא לאחר הקנין עד לאחר מיתה עכ"ל ונאמר דבנידון דידן נמי כדכתיבנא מ"מ אמינא דכיון דפלוגתא דרבבתא היא דלדעתו של הרא"ש וריב"ה בנו כל זמן שלא נמסרה הצוואה ביד המקבל לאו כלום הוא כדכתיבנא והוי פלוגתא דרבבתא מספק קנו היורשים דנכסים בחזקת יורשים קיימי ואין לומר דהיכא דאמרינן דאפילו בלא מסירת השטר קנה רבו על האומר דדווקא אם הגיע הצוואה ליד המקבל קנה דהרא"ש ז"ל ובנו ריב"ה סברי דבעינן שיגיע הצואה ליד המקבל המתנה: ורשב"ם ור"ת סברי דאפילו אם לא הגיע הצואה ליד המקבל המתנה קנה כדפירשתי: ונוסף עליהם הר"ם מרוטנבורק שכתב כתב לאחד והקנה לו וכו' ואפילו אם לא הגיע השטר לידו מחיים והוו תרי ותלתא ואחרי רבים להטות דאין לומר דר"י ז"ל שהקשה על פירוש של רשב"ם כדאיתא בתו' ובמרדכי פליג עליה דלא אשכחן ליה דפליג עליה ולא במאי דמשמע מדברי רשב"ם שאם מסר לו השטר בחייו שקנה ואינו יכול לחזור בו בחייו לא אשכחן ליה לחלוק עליו כלומר שאם לא מסר לו השטר בחייו ומת ולא חזר בו שלא קנה ואם כן הרא"ש ז"ל ובנו הוו תרי ורשב"ם ור"ת והר"ם מרוטנבורק הוו תלתא ואחרי רבים להטות דנראה דהר"ם מרוטנבורק לא קאמר לה אלא היכא דכתב לא' והקנה לו וחזר וכתב גם לשני והקנה לו דהתם אפילו לא הגיע שטר הצואה לידו קנה דהא היכא דלא כתב כלל אלא צוה בדברים בעלמא קנה והיכא שכתב שטר צואה הוא דאמרי שצריך שתגיע הצואה לידו מחיים שלא כיון זה בכתיבתו אלא שבמסירת הצואה תתקיים צואתו והכא שכבר כתב לא' וחזר וכתב לשני איכא למימר שלא כיון זה שתתקיים צואתו במסירת השטר בחייו אלא אמרינן שלא כתב לזה אלא שהיה סבור שאם יפחות לשני ממה שעשה לראשון שלא יקנה שני ולהכי כתב לו אבל לא כיון לזה שלא תתקיים צואתו אלא במסירת השטר בחייו אלא מה שכתב לשני הרי הוא כאלו אין כאן כתיבה כלל שצוה לתת לו בדברים שהם ככתובים וכמסורים וכענין שכתב הוא ז"ל דאף על פי שהקנה גם לשני השני קנה ואף בלא יפוי כח ואף ע"ג דלא הקנה אלא לראשון לא קנה בלא יפוי כח וכבר הבאתי דבריו למעלה וקל להבין: ואם כן עלה בידינו שמהטעם הראשון לא זכו העניי' ומהטעם השני כל נכסיו בחזקת היורשים כדפירשתי אלא א"כ מסר לאפוטרופס או לשום אדם הצואה בחייו לזכות בשבילם דבהכי חשיב מסירת הצואה כאלו מסרה למזכה להם המתנה דזכין לאדם שלא בפניו: ואם כן מסקנא דמלתא עניים לא זכו בשום צד ופנה ואפילו היכא שמסר הצואה לאפוטרופס או לשום אדם אחר בחייו והיכא שלא מסר לאחר בחייו נכסים בחזקת יורשים קיימי גם כי יש לי להאריך עוד קצרתי כי אני עסוק בלמוד למודי ואין לי פנאי הנראה לעניות דעתי כתבתי והשם יצילנו משגיאות: כה אמר נמוך ונבוך דוד הכהן בכמ"ר חיים הכהן ז"ל: בית כז חדר א שאלה בקהלות הקדושות של שלוניק הסכימו וקבלו עליהם שכל מי שישכור בית או חנות מעובדי כוכבים ומזלות או תוגר שלא יהא רשאי שום יהודי אחר ליכנס באותו בית או באותו חנות לדור בו כל זמן שהוא מושכר ליהודי אחר וגם אם יצא היהודי מהבית או מהחנות המושכ' לו לא יוכל שום יהודי אחר להכנס בו תוך שלשה שנים שיצא השוכר האחר ומעשה שהיה כך שלראובן משכן לו עובדי כוכבים ומזלות חנות אחד וזמן המשכונה ה' שנים בסך שלשים פרחים ובמשלם הה' שנים תפוק ארעא דא בלא כסף ואם ירצה עכומ"ז לסלק היהודי הנזכר או המשכונה הנזכר תוך ה' שנים כל עת שירצה העובד כוכבים ומזלות יוכל לסלקו בלא נכייתא כלל רק שיחזור לו הל' פרחים משלם ושמעון שכר החנות הנזכר בתוך החמשה שנים הנזכר ועתה אני שואל אם ראובן זכה בחנות הנזכר מכח הסכמות הקהלו' הנזכר או לאו: א תשובה לאפס פנאי דטרידנא בגירסאי ונוסף עלי כי לכדוני עונותי כי ארבעה ימים או שלשה קודם ר"ה עד הסוכות השכבתי על ערש דוי אבא בקצרה ואומר דלעניות דעתי מלתא דפשיטא שראובן זכה בחנות דלא מיבעיא לר"י ור"ת ז"ל דסברי דבמשכונתא בלא נכייתא אין מוציאין בדינין ואין חלוק בין בית לשדה דבכולהו אם הלווהו עליהם הוי מכר ולא הלואה כיון דאבק ריבת דרבנן הוא דהוי אלא אפילו לר"י אלפס דסבר דבכולהו דבלא נכייתא מוציאין אותו בדיינים וכן להרמב"ם ז"ל דדוקא בשדה בלא נכייתא אין מוציאין אבל בבית או בחנות כנדון דידן לא וכן לרש"י ז"ל לפי מה שפירשו התוספות ז"ל אפילו הכי בנדון דידן פשיטא דראובן השוכר הבית חזקתו חזקה מכח התקנה ואפילו אי הוה שייך כאן אסור רבית כגון שהיה המשכיר יהודי והיתה תקנת הקהלו' גם ביהודי' אלא דמוציאין הרבית מידו והקנייה קיימת דהא פשיטא דאי לאו דאסרה תורתינו הקדושה רבית דישראל לא הוה מפלגינן בין משא ומתן דרבית לשאר משא ומתן: וחדוש הוא שחדשה לנו התורה ברבית והנה באונאה פחות משתות וכן שתות אחרי עבור זמן האונאה שמקחו קיים גם כי מחסרו ממון וכן נמי אמרינן בפ' איזהו נשך דמשכנתא בלא נכייתא דקאמר התם דבדיניהם מוציאין מלוה למלוה גם כי בדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה משום דאינהו בתורת זביני אתא לידייהו והיינו משום שלא נאסר להם רבית גם כי המלוה הלוה לו על שדהו או על ביתו מכר הוא והוי להו כשאר מכר שבעולם וא"כ גם כי תורתנו הקדושה אסרה רבית לא משל אסור רבית יכשל כח וחזקת ההלואה והקנייה הנעשה כראוי כדרך הקניו' ואין לומר לדידהו דוקא הוי מכר משום שאין להם אסור רבית אבל לדידן שיש לנו אסור רבית כח הקנייה פקע או הקנייה דקנסינן התירה אטו אסורא דהא קיימא לן בפרק איזהו נשך כרבנן דרבי מאיר בשטר שכתב בו רבית גובה את הקרן ואינה גובה את הרבית ולא קנסינין התירא אטו אסורא ותו דהא אמרינן התם בפרק איזהו נשך אמר אביי האי מאן דמסיק זוזי דרביתא בחבריה וקא אזלו חטי ד' גרויי בזוזא בשוקא ויהב ליה איהו חמשא כי מפקינן מניה ד' מפקינן מיניה אידך אוזלי הוא דקא אוזיל גביה רבא אמרו ה' מפקינן מיניה דמעיקרא בתורת רבית אתא לידיה ואמר אביי האי מאן דמסיק ד' זוזי דרביתא בחבריה ויהב ליה גלימא בגווייהו כי מפקינן מיניה ד' מפקינן מיניה גלימא לא מפקינן מיניה רבא אמר גלימא מפקינן מיניה מאי טעמא כי היכא דלא לימרו גלימא דמיכסי וקאי גלימא דריבתא היא הרי לך בהדיא דאפילו לרבא קניית הגלימא קיים ולא מפקינן מיניה אלא משום לזות שפתים ואף על גב שקניית הגלימא היתה כאסור רבית וכן נמי לא הוי מפיק ה' אלא משום דאין אלו הה' אלא רבית אבל כל היכא שהלוה לו מעות על החנות אפילו לדור בו בלא נכייתא דמוציאין אותו בדיינים אף על גב דפירות החנות ברביתא אתא לידיה מכל מקום אחר שנכנס בו שכבר דר בו בכל שמשכירים הבתים