רד"ך קכג

הטענה דאת ברי דידי וזה טענת ספק היא ומכל מקום הסבא נסתלק מן הנכסים בין שהוא בר מתנא ובין שהוא בן היבם הילכך חולקי' הנכסים ביניהם ולסתום פה מי שהרצון ישלוט בו לומר דברים שאינם שיאמר הדבר מסופק אם מומר זה מין כדכתיבנא או הוא כמומר אוכל נבלות לתאבון ולפי זה ספק הוא אם יורש או לא נשיב לו ונאמ' כיון שהלכה כהנהו דסברי דמומר אינו יורש כדכתיבנא א"כ הרי הוא ספק וודאי שבאו לירש שהודאי יירש ולא ספק: כלל העולה בהא סליקנא ובהא נחיתנא שאם אין התנאי בשטר על דרך שכתבתי הבעל יורש ואם התנאי הוא על דרך שכתבתי אחותה היא היורשת הנלע"ד כתבתי והשם יצילנו משגיאות נאום דוד הכהן בכמ"ר חיים הכהן ז"ל: בית כה חדר א ב לדזיו ליה כבר בתיה אחי ההכ"ר שמואל הכהן יצ"ו כתבתי לי שאכתוב לך דעתי בלשון התוספות שאמרו בע"ז פרק אין מעמידין בד"ה חיויא טרקיה דלית ליה אסוותא וגם כי אני טרוד במסכת אחריתא והולך מחיל אל חיל כאשר ידעת וכ"ש שידי כבדה ולא אוכל לכתוב כמנהגי כי כבר זקנתי אכתוב הנלענ"ד: א וזה כי מה שכתבו התוספות שם ז"ל חיויא טרקיה דלית ליה אסוותא פ"ה שכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה וא"ת איהו נמי לא הוה ליה אסותא פירש לרש"י שפירש שהמיתה הבאה למי שנשכו נחש היא על שעבר על דברי חכמים ואינו מת מצד שטבע הנחש להמית בנשיכתו שנשיכת הנחש יש רפואה ואם הוא מת על עונש שעבר על דברי חכמים הוא מת לפי שאין כח בנשיכת הנחש להמית שהרי יש לה רפואה א"כ מאי אשריך דקאמר ר' ישמעאל וכו' על שלא גרם לעצמו שישכנו נחש ומה תירץ על מה שהקשה איהו נמי חיויא טרקיה דאע"ג דהעובר על דברי חכמים חייב מיתה מ"מ המיתה הזו לאו מחמת הנשיכה באה לו דמחמת הנשיכה היה יכול להתרפא אלא דלא מסתעייא ליה מילתא להתרפא ממנה מצד העונש שהוא נענש שעבר על דברי חכמים והא איהו נמי לא אסתעייא מלתא להתרפאות ומסתמא על שנתחייב מיתה לא אסתייעא ליה מילתא להתרפאות וכדתני ר' חייא מי שנתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו ואפ"ה היתה ידו של זה המין לרפאות שלא כנוהג שבעולם שבכל נשיכת נחש היתה לו סגולה לרפאות ואע"ג דלא מרגלה להו לאינשי בכך א"כ ה"נ בעובר על דברי חכמים נחש נושכו ומת כל העולם יתרפא ע"י זה שלא כנוהג העולם והיינו מה שהקשו איהו נמי לא הוה ליה אסותא וכן נמי קשה להם דהואיל דתלי טעמא משום שכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה משמע שסתם נשיכת נחש יש להם רפואה א"כ מאי האי דקאמר ר' ישמעאל אשריך בן דמא שלא באת לכך שישוך אותך נחש ותלה האשור שלו על שלא בא עליו רעת נשיכת הנחש והלא סתם נשיכת נחש יש לה רפואה ובן דמא אם היה עובר על דברי חכמים היה ראוי לרעה יותר גדולה מנשיכת הנחש שהיה מת והכי אית ליה למימר אשריך בן דמא שלא עברת על דברי חברך שכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה שנשיכת נחש לאו מידי עביד כיון דסתם נשיכת נחש יש לה רפואה ומי שמת על שעבר על דברי חכמים לא מדרך הטבע מת מה תאמר סתם נשיכ' נחש נמי ממית' מדרך הטבע א"כ מאי קאמר נחש דרבנן דלית ליה אסוותא והלא כל נשיכת נחש אין להם רפואה ואיהו נמי שנשכו נחש לא היתה לו רפואה מדרך הטבע ואין לומר דאע"ג דלא היתה לו רפואה מדרך הטבע מ"מ היתה לו רפואה ע"י זה כשנושכו על שעבר על דברי חכמים אין לו רפואה אפילו ע"י זה דלפ"ז נשיכת נחש לא מידי עבדה לענין מיתה והדרה קושיא לדוכתא דא"ה הוה ליה למימר אשריך בן דמא שלא עברת על דברי חבירך כדלעיל והיינו נמי מה שהקשו התוספות איהו נמי לא הוה ליה אסוותא ומתרצים דמי שעובר על דברי חכמים מת מצד טבע הנשיכה שיש נחשים נושכים וממיתים שהארס שלהם חזקה ומגדלת כאב יותר עד שניקב וממית ואי אפשר לשום בהם לרפאות ואי אפשר לפרש שהתוספות סוברים שכל נשיכת נחש יש לה רפואה ובגמרא מסי' מאי דקאמר ולא עבדת על דברי חברך שהיו אומרים ופורץ גדר ישכנו נחש לאו נחש ממש קאמר אלא חכמים הם הנחש הנושכים אותו שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב ואין ת"ח רשאי למחול על כבודו והיינו מה שכתבו התוספות ומסיק חיויא דרבנן דלית ליה אסוותא ישכנו והוצרכו לכך משום שאין דבריו של רש"י שפי' וז"ל חיויא דרבנן לית ליה אסיותא כלל שאם נשכו נחש בשביל שעבר על דברי חכמים לא תהיה לו רפואה כלל וימות משמע שנחש ממש ישכנו והקשו התוספות איהו נמי לא היה ליה אסוותא וכדפי' והוצרכו לפרש קושית הגמרא דקאמר דלמה לא הניחו ר' ישמעאל להתרפאות פריך שהרי אם ישכנו פעם אחרת יתרפא גם ממנה וגם כי קדמם רש"י ז"ל בזה משום שלא יעלה בדעתינו לומר שרש"י פירש כן משום דלדידיה כל נשיכת הנחש שוות שכולם יש להם רפואה דמאי דקא מתרץ התם נחש דרבנן דלית ליה לאו משום שנושך אותם נחש שאין רפואה לנשיכתו קאמר שכל האנשים שוים בזה אלא שעונש הוא שנענש על שעבר על דברי חכמים שכשישוך אותו נחש על זה אין לו רפואה אבל לדעת התוספות דסבר דיש נחשים שאין רפואה לנשיכתם ואותו הנחש ישוך למי שיעבור על דברי חכמים נאמר שקושית הגמרא הוא לומר מאי אשריך דקאמר ר' ישמעאל על שלא גרם לעצמו שישוך אותו נחש כיון דאיהו נמי נחש טרקיה והכי משמע לשון הגמרא לכאורה דקאמר אמר מר וכו' ופריך עלה ומשני דאשריך דקאמר הוא משום דנשיכת הנחש הזה שנשכו אינה כל כך קשה שהרי יש לו רפואה וקאמר ר' ישמעאל אשריך וכו' על שלא גרם לעצמו שישוך אותו נחש שאין לו רפואה שנשיכתו קשה מנשיכת הנחש שנשכו שנשיכת הנחש יש לה רפואה והעובר על דברי חכמים נושכו נחש שמצד קושי נשיכת ואין לה רפואה אי נמי הנחש הם החכמים שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב וכדאמרינן א"נ אפשר שדעתו של רש"י שלא כדעת התוספות דלמה לא הניחו ר' ישמעאל להתרפאות פרי' שהוא סובר דאשריך פריך כדמשמע לשון הגמרא להכי קאמרי דאעקר דבריו של ר' ישמעאל שלא הניחו להתרפאות פריך ולפ"ז אתי שפיר טפי אם נאמר שטעות נפל בספרים וחסרו ממלת דמעיקרא והגרסה הנכונה היא בתוספות וי"ל דאמעיקרא פריך וכו' פי' דלא פריך אאשריך דקאמר ר' ישמעאל אלא אעקר דבריו שלא הניחו להתרפאות שהתוספות סוברים שאין לומר דאאשריך פריך בעל התלמוד דאפי' הפי' לא שייך בהא לומר אשריך דמי שניצל מרעה גדולה ובאה עליו רעה קטנה הימנה הכי אין ראוי לומר לו אשריך כיון שבאה עליו רעה גם כי אינה כמו האחרת וכ"ש דסוף סוף לא הוה ליה אסוותא ולמה יאשרנו רבי ישמעאל על שלא נחש שנשיכתו קשה ואין רפואה למכתו כיון דסוף סוף נשכו נחש ולא יכול להתרפאות הימנה ומש"ה סוברים דאשריך דקאמר רבי ישמעאל שיצתה נשמתו בטהרה ולא עבר על דברי חבריו קאמר ופורץ גדר ישכנו נחש דקאמר לאו דוקא קאמר ליה לאשרו על שלא גרם לעצמו לנושכו נחש אלא אגב שאשרו על שלא עבר על דברי חבריו אפילו על מצוה דרבנן ועונש העובר על מצוה דרבנן שישכנו נחש נקט לה ולהכי קאמרי התוספות ז"ל דלאו אאשריך קאמר אלא אעקר דברי רבי ישמעאל שלא הניחו להתרפאו' והכי קאמרי הת' דקושית הגמרא כך היא כמו שפירש"י ז"ל דפריך אמאי לא הניחו ר' ישמעאל להתרפאות שהרי אם ישכנו נחש פעם אחרת יתרפא גם ממנה וקאמר דמעיקרא פריך הכי פי' דקושית הגמרא כך היא פי' כמו שפירש"י ז"ל אבל מאי דמסיק אין לפרשו כמו שפרש"י ז"ל אלא שנחש שאין לו רפואה אותו ישכנו ולא יתרפא עוד אבל לא ישכנו נחש שיש לו רפואה אי נמי חכמים עצמם הם הנחש וכדכתי' אי נמי במאי דקאמרי התוספות דמעיקרא פריך הכי פי' מה שאנו מקשים היא היא קושית הגמרא דאפשר אדעתו של רש"י ז"ל שלא כדעת התוספות ז"ל שהוא סובר דאשריך פריך וכדפרישית והתוספות ז"ל סוברים דהכי פריך איהו נמי חיויא טרקיה ולמה לא הניחו ר' ישמעאל להתרפאות על ידי זה שהרי אם ישכנו פעם אחרת יתרפא גם ממנה על ידי זה שלא כנוהג שבעולם: וכתבו התוספות עוד ומוטב שימות זכאי וכו' פירוש שאה יקשה לך דסוף סוף למה לא הניחו ר' ישמעאל להתרפאות לחיות חיי שעה כיון שאם לא יתרפא ודאי ימות עתה דהא ביומא אמרינן מחללים שבת לחיי שעה ומפקחים עליו את הגל בשביל חיי שעה הא לא תקשה לך דמוטב ימות זכאי בנשיכה זו בלא פריצת גדר ואף שימות עתה ולא יהיו לו חיי שעה ולא ימות חייב בפריצת גדר ואף אם יהיו לו חיי שעה לא חיישינן ע"ש ומעתה נתבאר לנו מה חדשו התוספות על דברי רש"י ז"ל ומה הוצרכו לפרש קושית הגמרא הואיל שגם רש"י ז"ל פירש כן ולמה התחיל להקשות בתשובת הגמרא וסיימו בקושיתה ומאי לישנא דמעיקרא פריך הכי קאמרי ולא קאמרי וי"ל דהכי פריך וכו': ודע אחי שזה הלשון הוא לשון ידוע בין הספרדים שאותו הבחור רבי שמואל שהיה מתלמידיו של החכם השלם כמ"ר יוסף פיצו ז"ל מקורפו כשבא שם והביא ג' או ד' לשונות והשבתי עליהם וזה היה אחד מהם איני זוכר מה השבתי לו בזה אכן זכורני שזה הלשון השבתיהו בישיבתו של החכם השלם הנ"ל ז"ל ר"ל זה הדיבור של ע"ז: ב גם כי היום סמכוני באשאשות רפדוני בחוחים כי הוא יום שמיני לכאבים חזקים ומרי שיחי על פטירת אחי כר' אליה כהן ז"ל לבית עולמו הנעי' וחיי לרבנן ולכל הישראלים שבק וידי כבדה אל אנחתי על פטירת הכבודה בתי תש"עמ היום כמו וא"ו חדשים מ"מ כבר למדוני רז"ל אפילו בשעת מיתה תורה אמרתי אכתוב ואפרש לשון התוספות אשר שאלתני גם כי אין דעתי צלולה וכתינוק שאין בו דעת לישאל אני: ואומר כי התוספות הוקש' להם דמאי דתנן אין נפרעין מנכסי' משועבדי' במקום שיש נכסים בני חורין ואפילו הן זיבורית לא אתיא כמאן דאמר שעבודא לאו דאורייתא כלו' הנכסים שמכר הלוה משועבדים לקונה אותם שהם שלו מדין תורה ואינם משועבדים למלוה מדין התורה גם כי ההלואה קדמה למכירה מדאורייתא נמי בלא טעמא דתיקון העולם אין למלוה לגאל ולהפרע ממה שמדבר תורה הוא למי שאינו חייב לו כי הנכסים ההם אינם משועבדים לו מן התורה וכן נמי דלא אתיא אפילו כמאן דאמר שיעבודא דאורייתא דאע"ג שהוא סובר שדבר תורה שמלוה בשטר גובה מנכסים משועבדים מ"מ הוא סובר מדין תורה אינו גובה מנכסי הלוה אלא מזיבורת ואפילו היכא שהנכסים בני חורין ללוה זיבורת תנן וקא יהיב טעמא דמפני תיקון העולם לא גבי ממשעבדי דמשמע דבלאו טעמא דת"ה היה גובה מעידית או מבינונית ואע"ג שהם משועבדים והא אליביה אפילו אם עידית ובינונית וזיבורית של הלוה כולן בני חורין אין לו כח לגבות מדין התורה לאחרים דמדין התורה ומתרצים מתניתין אתיא שפיר בין למאן דאמר שיעבודא דאורייתא ובין למאן דאמר שיעבודא לאו דאורייתא דאע"ג דמדין תורה אין למלוה כח לגבות מהמשועבדים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה מ"מ השמיענו תנא דמתניתן שחכמים היו מפקיעים כחם של אותם שקנאום גם כי מדין תורה הם שלהם והיו נותנים כח למלוה לגבות מהם ואפילו היכא שיש נכסים בני חורין זיבורית משום נעילת דלת אי לאו טעמא דת"ה וק"ל ופלוגתא דשיעבודא דאורייתא או לאו דאורייתא הוא בשלהי ב"ב ע"ש: נאום הנמוך ונבוך דוד כהן בכמ"ר חיים הכהן ז"ל: