רד"ך קכב

ולעניות דעתי נראה דאין לך מחזק ידי הרשעים ונותן יד לפושעים גדול ממי שאינו מפקיע ירושת מומר כזה שהוא מחשב ואומר מה לי ללכת למ"ה לחזור לעבודת האל יתברך אי משום שלא תפקיע ירושתי ממני אעמוד ברשעתי ומרדתי וסוף סוף הירושה שלי היא ומצד זה יושב ועובד הבעל בכל יום ויום ומוסיף על חטאתו פשע שכופר בקונו בכל יום להנאתו ולא עוד אלא שמת פתאום והוא ברשעו ולא עוד שמרוב הנאתו בעבודת הבעל נקבע בלבו כפירה גמורה אפילו שבתחלת מומרתו לא היה לבו נוטה אחריה וכל שכן שבעונותינו שרבו יש כמה וכמה מומרים כזה שאנו דנין בו שיש להם קרובים באלו המקומו' וראויים הם ליורשם וכשידעו שאפי' אם ימותו הקרובים ההם ירושתם לעולם קיימת עומדים ברשעם וכופרים בקונם בכל יום ויום וקורה להם כל מה שכתב אבל כשידעו שאם ימתו הקרובים בעודם ברשעם הירושה נפקעת מהם שאנו מחשבים אותם פחותים מעובדי הבעל כל עוד שעומדים ברשעם להנאתן רבי' מהם ימהרו לשוב כדי שלא ימות מורישו פתאום ויפסיד הירושה נמצא לפי זה אם לא נפקיעה ירושת המומר כזה אנו מחזקים ידי הרשעים ופשיטא לעניות דעתי לראבי"ה ולהרמב"ם ז"ל דמומרין כאלו קונסים אותם שלא ירשו שהרי הרמב"ם ז"ל פירש הטעם שיקנסו כדי שלא לחזק ידי הרשעים ואין מחזק ידי הרשעים גדול ממי שאינו מפקיע ירושתו של זה לעניות דעתי וכדכתיבנא ומה שתלו בכח ב"ד וראייתו ונתנו הרשות בידם היינו משום שתמצא כמה מומרים שהמרו מדת יהודת לעובדי הבעל לרצונם או לאנסם ואנו רואים בהם שדעתם לשוב אלא שהם אנוסים אונס הגוף ולא אונס הממון כאותם אנוסים שהיו בדורם שאפילו אם היו מהם שהיו רוצים להניח כל ממונם ויצאו לשוב לא היה אפשר להם כמו אלו וכיוצא בהם ודאי ראוי לבית דין לחקור ולדרוש בדבר אם ראוי להפקיע ירושתם או לא ולמי אינו ראוי והרשות בידם וכן בההיא סבתא ותרתין בנתן שהביא הרא"ש ז"ל או קטנים שהמרו אבל במומר בכיוצא בנדון דידן פשיטא לעניות דעתי דקנוסים ועומדים הם מצד הדין ויש לקנסם שלא יירשו כיון שהם ברשעתם בעת פטירת המוריש ואפילו שעה אחת וכדכתב הרא"ש ז"ל בהדיא בתשובה ואל יקשה לך ממה שכתב בפסקיו וזה לשונו מכאן פוסקים דישראל מומר יורש את אביו וכן מסתבר שאף על פי שחטא ישראל הוא לקדש האשה ולגרשה מכל מקום אם אפשר טוב הוא לתת ביד ב"ד דלא יהבי ליה דאזיל ואכיל ברשעתו כדאמרינן לענין קנס בכתובות ואם ישוב תנתן לו ירושתו עד כאן לשונו ותאמר הרי לך שכתב שאם ישוב תנתן לו ולא תנתן ליורשיו אלא אם כן לא ישוב דאיהו ז"ל בפסקיו אזיל לטעמיה דפסק ומומר יורש וכו' ולדעתו אין כח ביד ב"ד להפקיע ירושתו שלא כתב אלא שיעמוד בידם עד שיראו אם ישוב או לא אם כן אין לומר שקמו היורשים האחרים תחתיו תכף כשמת המוריש אבל לפי מה שכתב בתשובתו הלכה למעשה דמומר אינו יורש פשיטא דקאמר והיורשים האחרים תחתיו וכמו שכתב הוא ז"ל בהדיא וכיון שאינו יורש מיד וכו' ונראה שהוא ז"ל בכותבי בפסקיו מה שכתב לא ראה אותה תשובה דרבינו יהודה שכתב דמומר אינו יורש ומשום הכי כתב שמומר יורש ולא הביא ההיא דרבי יהודה אבל כשראה התשובה הנזכרת חזר בו כיון שראה שרבינו יהודה כתב שאינו יורש והביא ראיה מהפסוק ולדעתו דקנס הוא שקנסוה חכמים והוא לא ידע שקנסוה חכמים אלא אחרי ראותו דברי רבינו יהודה ולכך בפסקיו לא כתב הדין כי לא ידע שקנסוה וכדכתיב' ואין לחלק בין מומר שהוזכר בפסקיו למומר שהביא בתשובותיו הרא"ש ולומר דבתשובותיו מיירי במומר שאנו רואים בו דאביק מיבק במינות ואין אנו רואים בו הרהור תשובה בפסקיו מיירי שיש ספק בידינו ואנו חושבים שיחזור היום או למחר או למחרתו דאי הכי ה"ל לרא"ש לפרש בין בפסקיו בין בתשובתיו באי זה מומר קמיירי ומדנקט בין בפסקיו בין בתשובתיו סתם מומר אלמא דבכאן וכאן במומר סתם קמיירי ותו אמ' והרא"ש ז"ל בפסקיו בכותבו בפסקיו ראה מה שכתב רבינו יהודה אלא שסבר שיש חלוק בין מומר למומר היה לו לפרש בתשובתיו וכן בפסקיו שאם המומר כך הדין כך ואם אינו כן הדין כך אלא ודאי נראה שהוא זכרו לברכה סובר שאין חלוק אלא שלא ראה תשובת רבינו יהודה בכתבי בפסקיו וכדכתיב' וק"ל ואפילו לרש"י ז"ל שהשיב לכל מה שכתב המרדכי משמו שכל הקודם לזכות בממון של מומר לעבודת הבעל בחייו זכה כנדון דידן מודה שאחות המומר לעבודת הבעל יורשת אחותה ולא המומר לעבודת הבעל דאין לומר שהבעל הנדוניא שהיתה לירש אותה המומר לעבודת הבעל זכה שהרי מחזיק בה בחיי המומר לעבודת הבעל אחרי מות אשתו וקדם לזכות בה דנראה דלא קאמר רש"י אלא בממון של מומר לעבודת הבעל ממש שכבר בא לידו וזכה בו והוא שלו אבל הירושה שהיתה ראויה לו אם לא היה מומר לעבודת הבעל כיון שלא באה לידו לזכות בה לא דאינה שלו אלא של היורשים האחרים דהא הוא כמאן דליתיה והירושה בחזקת שאר היורשים ולא בחזקתו ואפילו אם יאמר האומר דלדעתו של הראבי"ה והרמב"ם ז"ל מומר לעבודת הבעל זה יורש הוא שאף בידם להפקיע מהמומר לעבודת הבעל הירושה לפי ראות עיניהם מומר לעבודת הבעל זה אין ראוי להפקיע ירושתו מה שאין כן לע"ד דאדרבה ראוי הוא לקנס בזה ויותר מזה כדכתיב' א"ה כיון דרב גאון צדק ור"ח ורבינו יהודה וכן הרא"ש ז"ל להלכה למעשה פסקו שאינו יורש כדלעיל פשיטא שיש לנו לפסוק הלכה למעשה שלא לירש דהא הפוסקים שלא יירש הוו רובא והרא"ש ז"ל שהוא אחרון אחד מהם: ולע"דנ שיש להביא ראיה שכן הלכה גם אם הפוסקים שלא יירש הוו רובא והדבר שקול דפשיטא דאין לומ' דהלכה כהנהו דסברי דמומר לעבודת הבעל יורש דלכל הפחות ספק הוא וכיון דספק הוא יש לנו להכריע כנההו דסברי דמומר לעבודת הבעל אינו יורש ומסולק הוא מירושה זו דהא אפילו למאן דאמר יורש היינו דווקא אם ישוב הוא דקאמר יורש אבל אם לא ישוב לא דהא הרא"ש ז"ל דסבר בפסקיו בפ"ק דקדושין דיורש הוא אלא שכתב שתנתן ביד ב"ד עד אשר יראו אם ישוב או לא כמו שכבר הבאתי דבריו לעיל ואם כן אפילו למאן דפסק דיורש מודה שקנסוהו להיות מסולק מהר עד שובו שאינו יורש אלא אם ישוב ומאן דפסק שאינו יורש אפילו כשעמד בהמרתו לעבודת הבעל שעה אחת בעת פטירת המוריש נסתלקה ירושתו ממנו אם כן יש לנו דמספקא לומר שמא מסולק הוא מן הירושה ממה נפשך דהא בכל ספק ספקא אזלינן לקולא ואפילו בדאורייתא והכא הויא ספק ספקא ספק יורש אם ישוב ספק אינו יורש ואת"ל דיורש שמא לא ישוב וכן ספק ישוב ספק לא ישוב ואת"ל דישוב ספק יורש ספק אינו יורש ונראה שיש להביא ראיה לזה ממה שאמר רב נחמן בפרק אלו טרפות אינהו מיכל אכלי לדידן מסתם נמי לא סתי' בתמיה ויש לתמוה דמאי קאמר והא הא בהא תליא דהא ק"ל כרב דאמר חלב טמא אינו סותם ואמרינן התם ההוא חלב טמא דאתא לקמיה דרבא ואמר רבא למה ניחוש ליה חדא דהא אמר רב ששת חלב טמא נמי סותם ועוד התורה חסה על ממונם של ישראל א"ל רב פפא לרבא רב ואסורא דאורייתא ואת אמרת התורה חסה וכתבו התוספות ז"ל כדרב פפא הלכה ואם כן הא בהא תליא אלא נראה דרב נחמן הכי קאמר דאנן דמחמרינן ולא אכלינן הוא משום דמספקא לן דלמ' חלב טמ' הוא ולא בריר לן נמי אי הלכ' כמ"ד חלב טמא אינו סותם אלא שיש לנו לפסוק כמותו כיון שהוא מחמיר וטרפה אסורה דאורית' וק"ל בשל תור' הלך אחר המחמיר ורב פפא דפסק נמי להחמיר בההוא חלב דאתא לקמי דרבא לאו משו' דבריר' לן דהלכתא כרב אלא משום דהויא אסורא דאוריתא דיש לנו לילך אחר המחמיר וכדקאמר התם רב ואסורא דאוריתא ואת אמרת התורה חסה אבל היכא דספק אסור הוא כההיא דקאי עלה רב נחמן יש לנו לילך אחר המקל דהא הויא ספק ספקא ספק חלב טמא סותם ספק אינו סותם ואם תמצא לומר שסותם שמא חלב טהור הוא ולא מבעיא להרמב"ם זכרו לברכה דסבר דמאי דאמרינן דספק דאוריתא לקולא ומדרבנן הוא דמחמרינן אבל מדאוריתא בכל ספק מקילין ואם כן היכא דאיכא ספק דאוריתא מדרבנן הוא דאסור ויש לנו לילך אחר המיקל דקימא לן בשל סופרים הלך אחר המקל אלא אפילו למאן דסבר דמאי דאמרינן ספק דאוריתא לחומרא מדאוריתא הוא הא קימא לן דכל היכא דאיכא ספק ספקא אפילו בדאוריתא אזלינן לקולא ולאפס פנאי ולהפצרת המוביל לא בארתי הדברים בהרחבה גם כי יש להאריך בהם וא"כ בנדון דידן דמספקינן ביה במומר אם מסולק הוא מן הירושה וכן מספקינן ביה אם ישוב יש לנו לפסוק שאינו יורש ומסולק הוא מן הירושה וזכו שאר היורשים וכל שכן דצד ספק דלא ישוב אלים טפי כיון שהוא מומר לפנינו וחזקתו חזקת מומר ואף על גב דלא סמכינן אחזקת' היכא שהדבר יכול להתברר בפרקא קמא דפסחים וכדכתבתי בפסק אחד אשר כתבתי בארטא מטעמא דספק ספק' מסולק המומר הזה מן הירושה דאין לך דבספק ספקא נמי היכא שהדבר יכול להתברר לא מקילין דהא בהא דט' צבורין של מצה ואחד של חמץ ואתא עכברא ושקל ולא ידעינן אי חמץ שקל אי מצה שקל ונכנס לבית בדוק פסקינן שאם לא בטל שאפשר שיאכלנו כולו דהוי ספק ספקא אין צריך בדיק' ולא אמרינן כיון שהדבר יכול להתברר שהרי יכול לחזור ולבדוק את הבית לא נסמוך על ספק ספקא ויחזור ויבדוק אלא אמרי' דאין צריך לבדוקו ואף על גב דלא בטל דהוי ספקא דאוריתא וכן נמי אמרו התם בכמה דברים דהוי ספק ספקא דסמכינן אספק ספקא ואף על פי שהדבר יכול להתברר: ג ולרווחא דמלתא אני אומר עוד שאפילו אם היה הדבר שקול אם המומר יורש או לא שלא היה כח בידינו להכריע כמאן הלכה מכל מקום כיון שאחותה ודאי היא יורשת שלא במקום אח אף על גב דהכא יש אח ובמקום אח אין אחות יורשת הני מילי היכא דאח ודאי יורש כגון דאינו מומר דאתי קרבת האח ומסלק הנחלה מצד קורבת האחות דודאי מסלק ודאי אבל המומר שהוא אחיה הוא ספק יורש כיון דפלוגתא דרבבת' היא ולא אתי המומר שהוא ספק יורש לסלק הנחלה מחזקת אחות' שהיא ודאי ועל המומר להביא ראיה שהוא יורש שהמוציא מחבירו עליו הראיה ואחותה שהיא ודאי יורשת ולא המומר לעבודת הבעל שהוא ספק דהא תנן בפרק נושאין על האנוסה מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה ואין ידוע אם בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון הוא אינו יורש אותם אלא היורשים הקרובים לכל אחד מהם קודמין דיורשים מדחים אותם אלו אצל אלו שאומר לו אייתי ראיה דאחונא את ושקיל והיינו טעמא דכיון שהם ודאי יורשים והוא ספק שהוא בא לסלק הקרוב לנחלה מטענת ספק דהיינו שהוא אומר שמא בניו הקרובים יורשים שהם ודאי ולא הוא שהוא הספק ואף על גב שאם הוא בנו והם אינם יורשים לא אתי ספק ומוציא מידי ודאי שהמוציא מחבירו עליו הראיה הכא נמי אחותה שהיא ודאי יורשת אומרת למומר אייתי ראיה שהמומר יורש ותוציא הנחלה מחזקתי ואף על גב דבפרק החולץ אמרינן ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי מתנה ספק אומר אנא בר מתנה הוא ונכסי דידי ויבם אומר את ברי דידי ולית לך ולא מידי בנכסי הוי ממון המוטל בספק וחולקין ולא אמרינן דלייבום מהכא ויאמר האח אני ודאי יורש ואתה ספק שמספק אתה בא לסלק הנחלה מחזקתי שמא בן המת אתה שאם בני אתה ולא בנו אין לך שום ירושה בחיי ומהאי טעמא הוה ליה למימר שכל הירושה לאח ולא יחלוקו דהיינו הא דתנן בפרק נושאין על האנוס' שהבאתי לעיל דתנן הוא אינו יורש אותם אין להביא ראיה מזו שודאי וספק חולקין והא מההיא דנושאין על האנוסה לא משמע הכי אלא היינו טעמא דהתם כדכתב הרא"ש ז"ל דמיירי שהסבא קיים הילכך מכח קורבה אין היבם זוכה בנכסי' כי האב קודם והוא לזכות מכח