רד"ך קכא

ומבעי לן התם מאי קאמר ומסיק דהכי קאמר אכל לתאבון הרי זה ממיר דת יהודית להכעיס הרי זה מין פירוש דאוכל חלב שמא לתיאבון אכלו שהוא טוב לאכול משום הכי קאמר זה האוכל נבלות וטריפות וכו' פירוש נבלה שמתה מחמת חולי וטרפה שנשברה מפרקתה שמא הולכות ואינה הולכות ואינה ראויה לאכילה ואם כן לא אכל אלא להכעיס אבל לא מיירי כשנשחטה בסכין דלא הוה קרוי בסתמא ממיר דת יהודית להכעיס דשמא אכלה לתאבון שהיתה טובה לאכול כך פירשו התוספות ז"ל בפרק אין מעמידין הרי לפנינו שאם לא נראה אותו אוכל דברים שאינם ראויים לאכילה אע"פ שאנו רואים אוכל חלב ודברים הראוים לאכילה מומרים לתאבון חשבי' ליה כהממירים דת יהודית לדת עובדי הבעל שבמלכות פוליא שהמירו דתם לאונסם ולא ראינום שאוכלים דברים שאינם ראוים לאכילה ומה שעומדים שם במלכות פוליא ואינם בורחים להנאתן הם עומדים ואם מראים שמשתחוים לבעל לאונסם הוא כדי שלא יהרגו ועוברים על מצות ונקדשתי וכו' שהיה להם ליהרג או לצאת משם והוו ממירים לאותו דבר להנאתן דהיינו לתאבון ודמו לסבתא ותרתין בנתיין דאשתביין וכו' עד כאן לשונו שם: וכן נמי כתבתי בפסקי אחד אשר פסקתי בילדותי במעשה שאירע בקורפי ועתה חוזר אני בי ואומר דכל אותם הממירין שהמרו דת יהודית לדת עובדי הבעל לאונסם ובידם לצאת ממקומם ללכת אל מלכות אחרת ולשוב בתשובה ואינם יוצאים אלא עומדים בדת הבעל במקום אשר אנסום ומשתחוים להבעל להנאתם הרי זה כמומר אוכל נבילות להכעיס וגריעי מיניה דהא בפרק אין מעמידין אמרינן אתמר מומר פליגי רב אחא ורבינא חד אמר לתאבון מומר פירוש אוכל נבילות לתאבון מומר להכעיס מין וחד אמר אפילו להכעיס מומר אלא איזהו מין זה העובד הבעל ומדקאמר זה העובד הבעל סתם ולא קאמר מומר להבעל כלומר להשתכר על ידי עבודתו אלמא בעובד הבעל ליכא לאפלוגי בין היכא דעבדו להכעיס להיכא שעבדו להשתכר דבין כך ובין כך מין הוא אליבא דכולי עלמא משום דהבעל חמירא טובא שהמודה בה ככופר בכל התורה כולה ואפילו המחשב מחשבה בה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה כדאיתא בפרקא קמא דקדושין קל וחומר לעושה מעשה בה והנאתו בו דהקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה להכעיס ולא דמי למומר לאחד משאר עבירות שבתורה ונראה דמהאי טעמא פירש רש"י ז"ל בפרקא קמא דקדושין עלה דההיא דתניא התם או לעקר זה הנמכר לעבודת הבעל עצמה וזה הנמכר לעבודת הבעל עצמה לחטוב עצים ושאר צרכיה לא לשם אלהות כלל עד כאן לשונו ונדחק הוא ז"ל לפרש כן משום שאם נמכר לעבודת הבעל לשם אלהות אע"ג דלהנאתן עובדה כדי להשתכר אפילו הכי מורידין אותו ואין פודין: ב וכן יראה נמי מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפרק הלכות רוצח ושמירת נפש וזה לשונו והמינים והם עובדים עבודות הבעל או העושה עבירות להכעיס אפילו אכל נבלה או לבש שעטנז להכעיס הרי זה מין עד כאן לשונו: ומדהוצרך לכתוב המינים והם עובדי עבודת הבעל וכו' ולא קצר לומר המינים העושים עבירות להכעיס ועבודת הבעל בכלל היה והאריך בדבריו להביא עובד עבודת הבעל וכת' סתם העובד עבודת הבעל ובעושה עבירות פירו' להכעיס אלמא משמע שהרב סובר כמו שכתב דבעבודת הבעל אין לחלק בין עובדו להנאתו בין עובדו להכעיס דבין כך ובין כך מין הוא: וכן נראה גם כן ממה שהקשו התוספות ז"ל בפרקא קמא דחולין עלה ההיא דאמר רב ענן מומר לעבודת הבעל מותר לאכול משחיטתו שכן מצינו ביהושפט מלך יהודה שנהנה מסעודת אחאב ופירש רש"י ז"ל אחאב וסיעתו חזינן בהו דעובדי עבודת הבעל הוו ובנבלה לא אשכחן בהו דפקרו ואיכא למימר דיצרא דעבודת הבעל תקיף עלייהו והקשו התוספות ז"ל וז"ל תימא דבפרק בתרא דהוריות פליגי רב אחא ורבינא במומר להכעיס מאי הוי מין או מומר אבל עובד עבודת הבעל לכולי עלמא הוי מין ולקמן תנינא שחיטת מין לעבודת הבעל עד כאן לשונם ואי סלקא דעתך שיש לחלק בין עובד עבודת הבעל להשתכר לבין אינו עובד עבודת הבעל להשתכר דבעובד להשתכר לאו מין הוא מאי קשיא להו לתוספות דלמא ההוא מומר לעבודת הבעל דקאמר רב ענן מותר לאכול משחיטתו מומר להשתכר קאמר דומיא דאחאב וסיעתו דאנוסים מחמת יצרם הוו ולמלאות תאות יצרם הוא שהיו עובדים דהא לא אשכחן בהו דפקור בנבלה ובשאר איסורים בחשבו שישתכר בעבדו לעבודת הבעל דמה לי בהיותו משתכר למלא תאות יצרו מ"ל משתכר בממון אלא ודאי נראה שהתוספות סוברים דבעובד עבודת הבעל אפילו עובדו להנאתו מין הוא וכדכתיבנא ומשום הכי הקשה מה שהקשה והיינו טעמ' שהתו' כתבו בפ' בן סורר ומורה גבי רודף בן ברית ולא מומר דמומרין לעבודת הבעל מורידין ולא מעלין עכ"ל וכתבו מומר סתם ולא חלקו בין מומר להכעיס בין מומר להנאתו כדכתיב' וכן נמי הגאוני' ושאר הפוסקים אשר אכתוב בע"ה בענין הירוש' לא כתבו אלא מומר סתם ולא חלקו בין להנאתו בין להכעיס והיינו מהטעם שכתבתי ועובדא דסבתא ותרתין בנתן דנשאל הרא"ש ז"ל לא דמי לנדון דידן כלל דהתם השואלים להרא"ש ז"ל לא שאלו אלא מטעם שעוברות שבתות ואוכלת נבילות לפי מה שבא בלשון השאלה ועליה השיב הרא"ש ז"ל מה שהשיב דאע"ג שנשאו לעובדי הבעל אפשר שבעליהן לא היו מקפידים לדקדק אי פלחי להבעל אי לא ויש לנו לדונן לזכות ולהעמידן בחזקתן ולומר דלאו עובדות הבעל הן ודמי לההיא דאכל חלב דהוריות ואפילו אם בעליהן היו מקפידים ומדקדקים אחריהן אם היו משתחוות להבעל או לא והן היו משתחוות מפני הסכנה לאונסן הוא שהרי אין בידם לצאת מהמקום ההוא שבעליהן משמרים אותן ואינן עוברות אלא על לא תחללו ונקדשתי שאם יצאו יהרגו אבל האנוסים שבספרד ופורטוגאל ושאר ארצות שנאנסו בשעת ההמרה כבר ידוע ומפורסם שחוקרים ודורשים אחריהן ופשיטא שהולכים ומשתחוים להבעל מצד פחדם ובידם לצאת מהפחד ההוא ולבא תחת ממשלת אדוננו יר"ה ולחזור בתשובה כאשר באו רבים מהם ושבו והם יושבים שם להנאתן כדי להרויח ממון או שלא להפסיד מאשר להם והרי הם עובדים עבודת הבעל להשתכר פשיטא דמינין הם ומורידין אותם דבעבודת הבעל דחמירא משאר עבירות שכל המודה בה ככופר בכל התורה כולה ליכא לאפלוגי בין עובדו להכעיס לעובדו להנאתו וכדכתיבנא ובר מן דין אמינא דנראה דלענין יראת האלהות אין אדם מחשב חסרון הכיס שיבא לו כדי שיעבוד אלהיו וכל מי שאינו עובדו מצד חסרון כיס שיבא לו ודאי אינו מחשיבו לאלוה דהא בפרק רבי ישמעאל אמרינן בית נמרוד הרי היא כעבודת הבעל שהניחוה עובדיה בשעת שלום ומותר אף על גב דכי בדרינהו רחמנא כשעת מלחמה דמי אי בעי למיהדר הדור אמרינן ומדלא הדור בטולי בטלוה הרי לך דמקילין בבית נמרוד ומתירין אותה דמדלא הדור אמרינן בטולי בטלוה: ואי סלקא דעתך לומר שמחשב האדם חסרון כיס שיבא לו אם יעבוד אלהיו ומניחו ואינו עובדו להנאתו גם כי לבו אין נוטה לכפור בו אם כן בית נמרור אמאי מותר דילמא הא דלא הדור משום חסרון כיס הוא דלא הדור שהדרך ממעטת הממון מכמה סבות: וכן נמי שנוי המקום עד שהוצרך הקדוש ברוך הוא להבטיחו לאברהם על הממון כשאמר לו לך לך מארצך וממולדתך וכו' אלא ודאי קים להו לרבנן שכל מי שאינו כופר באלהיו והוא עובד ומשתחוה לאל אחר להנאתו דהיינו כדי שירויח הממון או כדי שלא יפסיד משלו אפילו שעה אחת כל שכן בנדון דידן דאתרע חזקת המומרין שנאנסו בשעת ההמרה להימיר את עצמן מדת יהודית לעבודת הבעל משום דודאי לן שיש ביניהם שלבם נוטה לעבודת הבעל אחרי שרואים את ישראל כי מטה ידם דהא קאמר רב אשי התם גבי הא דתני גבי בימוסאות של עכומ"ז בשעת ההמרה אע"פ שההמרה בטל אותם בימוסאות לא בטלו דהיינו טעמא משום דודאי ישראל מומר היה ופלח בה ברצון ופירש רש"י ז"ל וזה לשונו ודאי ישראל מומר הוא ואי אפשר בכל העובדים שלא יהיה בהם אחד מומר אחרי שרואים את ישראל ידם מטה לבו נוטה לעבודת הבעל עד כאן לשונו ומדחזינן הני שעדין עומדין בהמירתן ולא יצאו לשוב בתשובה שלימה לעבודת בוראם יתברך ממ"ה הקב"ה רגלים לדבר שאלו הם אותם שנטה לבם לעבודת הבעל ומיני' הם ומורידי' אותם ומעתה לא מבעיא למה שכתב המרדכי ז"ל בשם רב צדק גאון ובשם רבינו חננאל דמומר אינו יורש את אביו והא דפריך בפרקא קמא דקדושין דלמה ישראל מומר מוריש לבניו דהוא מומר היה והורישו לבניו ומדקשיא ליה מההיא דקדושין אלמא דדבר תורה קאמר אינו יורש דאי לא תימא הכי אלא לרב גאון צדק ורבינו חננאל קנס שקנסו חכמים קאמר מאי קשיא להו ממהיא דקדושין כיון דהתם בדבר תורה קאמר דיורש ורב גאון צדק ורבינו חננאל אמרו קנס שקנסו חכמים ופקעו ירושתו ממנו אלא ודאי רב גאון צדק ור"ח דבר תורה קאמר דמומר אין לו דין ירושה ואמינא דלא מבעיא לדידהו דודאי אית לן למימר דכיון שאין המומר יורש מיד כשמת' אחותו זכתה אחותה היהודית בנכסי אחותה שמתה ולא היה למומר מעולם זכות בהם דכיון שהתיר' פקעה ירושתו ממנו עמדה האחות במקומו וזכתה בנכסי אחותה: וכן נמי כתב הרא"ש ז"ל בתשובה אפילו לדעתו של רבינו יהודה שכתב בספר הדינין שמומר אינו יורש ופירש הוא ז"ל דבריו דמדרבנן קאמר קנס הוא שקנסוהו וכתב הוא ז"ל בההוא עובדא שנשאל עליה על מומר שהיה נותן ירושתו שהיה לו לירש מאביו לאמו ומת אביו ותבעה אמו הנכסים ויורשי המומר תבעו גם כן הנכסים ע"כ דכיון דאין המומר יורשו אף על גב דקנס הוא שקנסוה מיד כשמת אביו זכתה אם המומר בנכסי אבי אביה ולא היה למומר מעולם זכייה בהם ומתנתו לא הויא מתנה כלל וכיון שהפקיעו ירושתו עמדה הבת במקומו וזכתה בנכסי אבי אביה שצדקי דמצית למעבד ביה ביהדות ובשאינו יהודית להעמיד הנחלה אין עונש בדבר על זה אלא אפילו לאביה ז"ל שכתב דמומר יורש הא כתב איך יש כח ביד חכמים להפקיע הירושה דהיינו היורשה שהוא יורש וממילא יורש שאחריו קם במקומו שהמומר לענין הירושה הרי הוא כאלו לא היה מעולם והכי דייק לשון אך דקאמר ליה עלה ההיא דקאמר דמומר יורש והיינו זה כדכתב הרא"ש ז"ל ולמתעקש שיאמר דאיהו סבר שיש כח להפקיע ירושתו וכל הקודם יזכה נשיב לו ונאמר דמה חטאו היורשים האחרים וכן המוריש שנוציא ממונו מחזקת אותו השבט אי משום שחטא זה יקנסו אותו יורש והוי כאלו לא היה ראש היורשים וממילא שאר היורשים יורשים ויהיה הממון בחזקת אותו השבט וכיוצא בזה כתב הוא ז"ל שכתב המרדכי ז"ל בשמו וזה לשונו ונראה לראבי"ה דאפילו לדברי הגאון דסבר דמומר אינו יורש נראה דהאב יורש בנו מומר דאמאי נקנסה לאב ואם כן הכא נמי אמאי נקנס שאר היורשים אי משום שהימיר זה יקנסו אותו ויפקיעוהו מן הירושה כאלו לא היה מעולם ושאר היורשים מה חטאו דקנסום ונפקיעם מהירושה: וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ' ששי דהלכות נחלות וז"ל ישראל שהימר דת יהודית יורש את קרוביו הישראלים ואם ראו לאבד את ממנו ולקנסו שלא יירש כדי שלא לחזק ידי הרשעים הרשות בידם ואם יש לו בנים בישראל תנתן ירושת אביהם המומר להם וכן המנהג תמיד במערב עד כאן לשונו הרי שמדברי הרב ז"ל נראה שיש לקנסו כדי שלא לחזק ידי הרשעים: