רד"ך יא

ראיתי והנה שלשה אריות דבי עלאי שואגים על יבלי מים פלגים ובמ"ם פתוחה שנחתמה ומעיני לא חכים ולא טפש נעלמה מצפצפים ומהגים אם צריך לגרוד את כולה ולחזור ולכתבה או אם די בגרידת הרגל השמאלי ולחזור ולהשלימה הלא הם אנשי היחס והמעלה לשם ולתהלה בדקדוקי התורה ידם גברה הוא החכם השלם מופת הדור והדרו יחיד בדורו כמוהר"ר יעקב ן' חביב וסיני ועוקר הרים אספקלריאה המאירה כמוהר"ר אברהם צרפתי וצורבא מרבנן חכם ומסיק איש לביא כמוהר"ר לוי מאלה נפרדו חריף ומקשה כמהר"ר אברהם ומאושר שבחכמים כמהר"ר לוי ובאותיות אם נדבקו לעצמן ולגופן חיל אזרו איש לאחיו ידברו הביטו אליהם נהרו עתקו גם גברו וכזוהר הרקיע יזהירו ולי אמריהם יקרו מדבש ומנופת צופים עברו ושבתי אני וראיתי והנה מגלה עפה בשלש עשרה נפה מנופה דלתותי הגיפה לאמר נא רפא אות דבוקה ורפה ותן לה תרופה כאמרתך צרופה אם לשרפה ואם להנפה וממתא וויניזאה מאת גל אגוזים קופת הרוכלים כמוהר"ר אברהם האירה אף הזהירה לאמר עורה למה תישן ותתעוררה מהרה ולגבורים בא לעזרה ואולם אני מכיר מקומי בבית המדרש שידי קצרה שאין בידי לא לחם ולא שמלה לא זהירנא ולא נהירנא לא ידענא לדמויי מלתא למלתא שתיקתי יפה כי דעת הדיוט אינה מכרעת ומיפה מ"מ למצות אדוני נזרזתי וחשתי ולא התמהמהתי ומאמר ר' יוסי קיימתי כי לדבר מצוה נקראתי ואם ח"ו עם רבותי לא נמניתי לשוא ולשקר שמרתי ועניתי ואמרתי ראשית פריי הנה הבאתי ובמגלת ספר כתוב' עלי באתי כי מכתם לדוד שמה קראתי לדוד להזכיר להכתים ולהרשים לפזז לכרכר בכל עוז ובתורה יעוז בה נאה למלל גבורות להשמיע קול תהלות בכתמן ורשומן של אותיות גם כי ידבר עזות וכמאמר החכם במילי דאבות הוא היה אומר וכו' יהי רצון שתבנה עירך ותן חלקנו בתורתך וככה המאמרות קשורות ולחכמים ברמיזות ואשא משלי ואומר יסודתי בהר הקודש תרומת הקודש הוא האלוף הראש במשכנות כמוהר"ר יעקב לאריות ראש ובציוני משרתו אש לוהט אנכי אדרוש גם כי נכבדות אדבר בם אלי"ם סלה מלהרהר על מדותם לא אפרוש כי כן הורני קורוא הדורות מראש אבחר לחם חדש אפיל בשעריהם בקרב מחניהם סביב למשכנותיהם ובמים עזים נתיבה תקרה שאין עליה מעזיבה תשובת הרשב"א העמוקה והרחבה עם שלשת הרועים האבירים ראשי התעודה העולים שכם אחלקה מזבח אדוני אסובבה ולמשפט אקרבה אתהלכה ברחבה כיד אלהי עלי הטובה משובחת יד בבדיקה מרובה ואם את בראשה בסופה יהב אהבה רבה ומדה טובה מרובה בסוד קדושים רבה: חדר א ואומר דעלד"נ דהאי מלתא תליא פלוגתא דרבוותא ולבאר את זה אתחיל ואומר תניא בפ"ב דגיטין וכתב ולא וחקק ומוקי לה בגמרא כחק תוכות ופרש"י חק תוכות האותיות וצדיהן והאותיות בולטות אינו כתב למי שלא צייר את האותיות אלא חקק את סביבותיהן והעץ נשאר כמו שהיה בדפוס האותיות מעליו עכ"ל ואומר דמלתא דפסול היא לע"ד דחק תוכות פוסלים הן בכל האות הן במקצתה שאפילו אם נעשית מקצת האות על ידי חקיקת ירכות ומקצתה על ידי חקיקת תוכות עם כל זה פסול ואפילו אם כל האות בולטת כגון שעשאה על גבי טס מקצתה מגוואי על ידי רושם ומקצתה מבראי שדוחק אבראי והיא בולטת מגוואי או כגון שנפלה טפת דיו על הקלף ומחק הטפה ועשה על ידי חקיקת תוכות חלק מהאות כגון באות מ"ם מחק הטפה עד שעשאה צורת נו"ן ואחר כך השלים המ"ם על ידי כתובה ממש כי האי גוונא פוסל בספר תורה תפילין ומזוזות וגיטין דכתיבא כתיבה בהו דמשמע שכל האות צריך לעשותה על ידי כתיבה ולא על ידי חקיקה שכל האות צריך לכתוב ואם חסר ממנה אפילו קוץ אחד פסול כאשר יתבאר ב"ה והיכא שנעשה הקוץ ההוא על ידי חקיקת תוך דלאו כתיבה היא. הרי הקוץ ההוא לא נכתב והתורה אמרה וכתב דמשמע דאפילו קוץ אחד בעי למכתב ואם לא נכתב פסול וכאשר אבאר בעזרת האל וכן נמי במה שהצריכה התורה לכותבם לשמם וכן באותיות השם שצריך לכותבם לשם קדושת השם כל האות בעינן ולא מקצתה ב ולרווחא דמלתא אומר שאם באת לומר שאם כתב רוב האות כדין אף שכת' מקצתה ע"י חקיקת תוך דכשר הואיל ונכתב רוב האות כדין אף אנו נאמר שאם נכתב רוב הגט ע"י כתיבה אע"פ שמיעוטו נכתב ע"י חקיקת תוכות דכשר דהא וכתב לה ספר כתיב ונאמר שאם רוב ספירת הדברים ע"י כתיבה אף שמיעוטן ע"י חקיקת תוכות דכשר: ואל תשיבני ממאי דדרשינן וכתב לה לשמה ולא דריש ר' אליעזר אבל כתיבת הגט דדווקא תורף הוא דבעי ר' אליעזר לשמה ולא טופס ולא אמרינן שאם באת לכך אף אנו נחלק ונאמר שאם כתב מקצת התורף לשמה לר' אליעזר ומקצת החתימה לר' מאיר שפיר דמי וכו' כדכתיבנא גבי חקיקה דשאני כתיבה לשמה דוכתב לה אכריתות קאי דהיינו התורף והכי אמרינן בהדיא בפרק כל הגט עלה דההיא מתניתין דתנן התם הכותב טופסי גיטין וכו' עד מפני התקנה ואמרינן בגמרא והא כי כתיב לה אתורף כתיב ופירוש רש"י דבקרא כריתות כתיב דהיינו תורף עכ"ל: ואע"ג דבפרקא קמא דגיטין קאמר רב אמי ורב אשי לבר הדיא שאינו צריך לעמוד על כל אות ואות וכן נמי קאמר ר' אליעזר התם אפילו לא כתב בו אלא שטה אחת לשמה שוב אינו צריך וכן נמי קאמר רב אשי אפילו לא שמע אלא קל קולמסא וקן מגילתא התם היינו טעמא דאמרינן דמסתמא כתבו לשמה בעשותו המעשים האלה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וכן כתבו התוספות בהדיא במילתיה דרבי אליעזר וז"ל פירוש שלא ראה אלא שטה ראשונה דמסתמא סיימו לשמה עד כאן לשונו: ג ולרווחא דמלתא אומר עוד שיש לנו להביא ראיה מפרק ב' דגיטין שאם כתב בגט מקצת האות שלא לשמה דפסול וממנו נלמוד בנדון שלפנינו דתרווייהו מקרא דוכתב ילפינן להו דאע"ג דלשמה מלה ילפינן לה מכל מקום הכי אמר קרא כתוב לשמה ובכל מאי דבעינן כתיבה בעינן לשמה וא"כ בנדון שלפנינו בעינן שאפילו חלק מהאות לא תהיה ע"י חקיקת תוכות כי היכי דבעינן שיכתוב כל חלק וחלק מהאות לשמה כדמשמע מפרק שני דגיטין דגרסינן התם אמר רב נחמן אומר היה ר' מאיר אפילו מצאו באשפה חתמו ונתנו לה כשר ואמרינן התם איתיבי' כשהוא כותבו כאלו כותבו לשמה מאי לאו כשהוא כותבו לתורף לשמה כאלו כותבו לתופס לשמה לא כשהוא חותמו לשמה כאלו כותבו לשמה והשתא יש לדקדק ולומר דאי סלקא דעתך שאם כתב מקצת האות לשמה הוי כאלו כתבה כלה לשמה אמאי קא משני התם כשהוא חותמו לשמה כאלו כותבו לשמה ומוקי לה חד בחתימה וחד בכתיבה ואע"ג דבתרווייהו לישנא חדא קתני דהיינו לישנא דכתיבא לישני דעדיף מניה ולוקי תרווייהו בחד עניינא ולימא דהכי קאמר כשהוא כותב חלק מהאות של החתימה לשמה כאלו כותבו לשמה פירוש כאלו כותב גם החלק הנשאר לשמה ובהכי מתוקמא שפיר דרישא וסיפא בחד עניינא וכחלק האות אע"ג דהוי מהחתימה שייך ביה שפיר טפי לשון כתיבה וכן נמי שייך ביה לשון זכר או לישני כשהוא כותב מקצת חתימת הגט לשמה או רובה כאלו כותב גם שאר החתימה לשמה והכי קאמר כשהוא חותמו לשמה כאלו חותמו לשמה כלומר כשהוא חותם מקצת חתימתו של גט לשמה כאלו חותם גם שאר החתימה לשמה וכן נמי המקשה אמאי לא קאמר כשהוא כותב מקצת לשמה כאלו כותב גם החלק הנשאר לשמה או כשהוא כותב רוב התורף או מקצתו לשמה כאלו כותב גם שאר התורף לשמה והוה אתי שפיר טפי דבתופס לשמה לא בעינן לכולי עלמא והוי קצת דוחק כאלו דקאמר לפי סוגיית הגמרא אלא וודאי ופשיטא לעניות דעתי דבעינן שכל האות נכתב לשמה ואם נכתב חלק ממנה שלא לשמה פסול דוכתב לה כתיב דמשמע דכל כתב יהא לשמה ואפילו חלק מהאות וא"כ הכא נמי בעינן שכל האות לא תעשה ע"י חקיקת תוכות ואם כתב אפילו חלק ממנה. על ידי חקיקת תוכות פסול דוכתב כתיב לומר דבכל הגט בעינן כתיבה ואפילו בחלק מהאות כדפרישית ולרווחא דמלתא אומר עוד שאין להקשות על דברי אלה מההיא שנוייא דבפרק שני דגיטין דמוקמינן ההיא דוכתב ולא וחקק בחק תוכות ופי' רש"י דחק תוכות של אותיות וכו' כדלעיל ויאמר האומר דמדלא מוקי לה בחק תוכות של מקצת האות ומקצת הכתב על ידי חקיקת ירך אלמא שאם עשה כך דהוי שפיר כתיבה דהא לאו מלתא היא דהתם לא הוצרך התלמוד אלא לתרץ מאי דקשיא לן התם מההיא ברייתא דטבלא ופנקס אההיא דוכתב ולא וחקק ומחלק בין חק תוכות לחק ירכות אבל לענין זה אם יש לחלק בין מקצת האות לכולה לא קא מיירי תלמודא ומלתא דפשיטא היא דמה שפוסל בכתיבת כל האות פוסל במקצתה וכדכתי' וחק תוכות דפוסל בכל האות פוסל גם במקצתה וכן נראה מפי' רש"י שפי' התם לפי שלא צייר את האותיות משמע מדבריו דציור כל האות בעינן ולא מקצת' והאי מלתא דפשיטא היא לעניות דעתי כדכתיבנא ולרווחא דמלתא אומר דתדע שכן הוא דאדדייקת ממאי דמשני התם הא דחק תוכות להכשיר במקצת האות תדוק ממאי דמשני הא דחק ירכות ופי' רש"י ששבח הכתב זו היא כתיבה ותאמר דמשמע מזה שאם כתב מקצת האות ע"י חקיקת תוכות ומקצתה על ידי חקיקת יריכות לאו כתיבה היא מדלא מוקי לה כחק מקצת ירך גוף האות דאין לומר דטעמא דלא מוקי לה הכי משום שהיה צריך לומר דברייתא קא מיירי היכא שמקצת האות בולטת ומקצתה שוקעת ותלמודא סבר דבכי האי גוונא לאו כתיבה היא מטעם שהיא בולטת ושוקעת דאי הכי תקשה על תנא דברייתא גופיה דלמה השמיענו הדין בכתב על גבי טבלא ופנקס ולא השמיענו על גבי טס כי היכי דלישמעינן רבותא דהתם אפשר שתעשה מקצת כתיבת האות בחקיקת ירך ומקצתה בחקיקת תוך וכל האות בולטת כגון שתעשה מקצתה מגוואי ומקצתה מבראי ואפי' הכי הוי כתב ומיהו אם משום הא אין ראיה דיש לומר דתנא דברייתא דטבלא ופנקס לא אתא לאשמועינן אלא דכתב שעל גבי טבלא הוי כתב ולאפוקי מבע"ה אבל בין מקצת האות לכולה לא אתא תנא דברייתא לאשמועינן אלא דדברים פשוטים הם לע"ד דמה שפוסל בכל האות פוסל במקצתה דכתב בעינא בין בכולה בין במקצתה כדפרש. ד ומעתה אייסד יסוד לע"ד ואומר דמה שכתב בספר התרומות ובסמ"ג ובמרדכ"י ז"ל והנגררים אחריהם בשם ר"י שאם נפלה טיפת דיו תוך בי"ת ונעשית פ"א או בחלל אות אחרת שעתה אין שמה הראשון עליה או מ"ם פתוחה. שנדבק חרטום השמאלי למשוך התחתון ונעשית סתומה וכן כל כי האי גוונא אין תקנה לגרוד הטפה או הדבק דהוי חק תוכות מדינא אמרו כן ולאו חומרא בעלמא היא שהחמירו הפוסקים הנזכרים בזה דאף על גב דבכל הני ירך האות נעשית ע"י כתיבה ואפשר לומר דלא דומה לההיא דחק תוכות דבפרק ב' דגיטין דהתם לא עשה מעשה בירכות כלל אלא חקק תוך האות וחוצה לה אבל הכא עשה מעשה בירכותיהן של האותיות ויאמר האומר דמה לי אם נעשו ירכות האות המבוקשת ע"י חקיקה או כתיבת ירכות מה לי אם נעשו ירכות אותיות אחרות ע"י קן דבין כך ובין כך ירכות האות נפשו ע"י חקיקת כתיבת ירכות וא"כ יש לנו לומר דמדינא בכיוצא באלו אשר נזכרו בדברי ר"י לא הוי חק תוכות דלא דמי לההיא דחק תוכות דפרק ב' דגיטין דהתם קא עסיק בעשייתה של אות והכא. קא עסיק בתקינה וכדפרישית אלא חומרא היא שהחמירו בהם הגאונים משום גזרת חק תוכות אפילו הכי נראה דמדינא אמרו כן דסברי דאע"ג דירכות האות נעשו ע"י חקיקת או כתיבת ירכות