רד"ך קיט

הראוי ואחר כך יחזור למקומו ויתפלל או ישלים תפלתו במקום שכבר התחיל והתפלל ב' ברכות הראשונות ולא יכנים עצמו באיסר ללא צורך דאין ספק שאסור למתפלל לצאת בעודו מתפלל דאפילו ראה אנס או קרון בא כנגדו דאמרינן בפרק אין עומדין דאם אפשר לו לקצר יקצר ואם לאו פוסק ואף על גב דכתב הר"ן בשם הירושלמי דאם אי אפשר לו לקצר ויכול הוא להתרחק ממנו בצד אחד שאין לו לפסוק מכל מקום דוקא שראה אנס או קרון בא כנגדו ואי אפשר לו לקצר הוא דאמרינן דמותר הוא לצאת ממקומו שאנוס הוא לכך אבל אם לא ראה אנס וכו' או שראה ואפשר לו לקצר אסור לו לצאת ממקומו ומהא דקדק ר"י בעל הטורים וכתב בטור אורח חיים דההיא דר' עקיבא דפרק אין עומדין בתחנונים שאחר התפלה הוה וכן דוקא במתפלל ומצא צואה כנגדו הוא דאמרינן שילך לפניו ארבע אמות או יסלקנה לצדדין אבל לצאת ממקומו בלי דוחק פשיטא שאסור וא"כ בנדון דידן לא מיבעיא לר"י בעל הטור שכתב דההיא דרבי עקביא בתחנונים של אחר התפלה הוה כדכתיבנא ואם כן אפילו במה שהוא מענין התפלה דהיינו כריע' והשתחוי' לר' עקיבא קאמר רי' שאסור למתפלל לצאת ממקומו קל וחומר לצאת ללא צורך כבנדון דידן דאפילו לדבריך קודם שיתחיל שיעור הראוי שלא יהא ככלב שב על קיאו: ואל יתחיל להתפלל לאלתר עד שיצטרך לצאת ממקומו בעת הקדושה או יתפלל במקום שהתחיל להתפלל כבר וגרע האי טפי ממאי דקאמר רבא בפרק מי שמתו דמי שהיה מתפלל ומצא צואה במקומו דהואיל וחטא אע"פ שהתפלל תפילתו תועבה כלומר הואיל וחטא לפי שלא בדק עד שלא התפלל תפלתו תועב' והלא דברים קל וחומר ומה זה שלא ידע שום ידיעה בעולם שיש שם צואה קאמר רבא שחטא על שלא בדק שליח ציבור המחזיר תפלה שיודע בודאי שאם לא יעמוד במקומו שיעור הראוי שצריך הוא לעבור ולצאת ממקומו לדעתך על אחת כמה וכמה שאם לא יעמוד קודם שיתחיל שיעור הראוי ויחזור למקומו בעת הקדושה כדעתך שיקרא עבריין וכ"ש שאינו חייב לחזור למקומו בעת הקדושה אלא שיש לו רשות לדעתך שאין לו לחזור ולעבור בדברי חכמים שאסרו לצאת ממקומו הואיל והרשות בידו אלא אפילו למי שמפרש דבאמצע התפילה הוה ההיא דר' עקיבא דוקא התם הוא שמותר שהכריעות וההשתחויות מענין התפילה הם אבל בנידון דידן שאינו מענין התפילה פשיטא שאסור לו לצאת ממקומו אלא יש לו לעמוד קודם התפילה שיעור הראוי לדעת כבודך או לעמוד במקום ההוא אשר התחיל להתפלל כבר ולא נתן לו רשות לעבור בדברי חכמים ולחזור למקומו ללא צורך וכל זה לדעת כבודך אבל לפי הנלע"ד שיש לו רשות לחזור לאלתר ואינו ככלב שב על קיאו אלא שיש לו לעמוד ולשהות מעט בין תפלה לתפלה כדכתיבנא צור ישראל משגיאות יצילנו ומזדונות יחשכני ומתורתו נפלאוש יראינו: נאום הטרוד בטרדי זמנו: דוד בכמ"ר חיים הכהן ז"ל: בית כד חדר א שאלה כתובה אחת שכתוב בתנאיה שאם חס ושלום תפטר האשה בחיי בעלה ולא ישאר לו ממנה זרע של קיימא שיחיה למד יום אחר פטירת אמו שיחויב הבעל להחזיר ליורשיה יורשי כתובתה שליש הכתובה שהוא החצי מכל מה שהכניסה לבעלה ונפטרה בחיי בעלה ונשארה ממנה בת שחיתה חמשה עשר ימים אחרי אמה לא יותר והיתה בת שנה כשנפטרה והיה לה אחות לנפטרית יהודית שבאת להתיהד עמה ונשאר להן אח חי שנטמע בין עכומ"ז ודעתו לבוא גם הוא לחסות תחת כנפי השכינה ועתה אחות הנפטרת שואלת מבעל אחותה שליש הכתובה והוא משיב אני ליורשיה היורשין את כתובתה ממשפחת בית אביה כתיב ואחיך הוא היורש ולא את כשיבוא הוא ויתבעני אשלים עמו התנאי או אפייסהו ילמדינו רבינו אם הדין אם ראובן בעל הנפטרת אם לאו ואם יהיה זה ממש כמו שכתב הרא"ש ז"ל בתשובת שאלה מסבתא ותרתין בנתין דאשתביין ושבקי ארעתא וכו': תשובה גם כי מדברי כ"ת יראה שהדבר פשוט בעינך שאין הבעל יורשה ולכך לא נסתפקת אלא אם תנתן הירושה בידי אחותה או לא לא אמנע ידי מלבאר כל הראוי לענ"ד ואני אומר דמסתמא אבי הנערה או קרוביה נתנו לה הנדוניא הכתובה בשטר וכן משמע מלשון כ"ת שכתבת שטר כתובה שכתוב בתנאיה וכו' וכיון שכ"ת לא ביאר בשאלתו אם בלשון השטר היה כתוב שנעשה התנאי כתנאי בני גד ובני ראובן כגון תנאי כפול וכיוצא בו או לא רצוני בזה אם היה כתוב בו על מנת שיחזיר בעלה חצי הנדוניא ליורשי אביה אם תפטר בתו קודם בעלה הוא נותן לבתו הנדוניא הכתובה בשטר ואם לא יחזירה בעלה אם תפטור אשתו קודם ממנו לא יהיה נכסי הנדוניא לבתו דהשתא אם לא יחזיר הבעל הנדוניא אחרי מות אשתו איגלאי מלתא למפרע שהנדוניא לא היתה של בתו מעולם אלא של אביה היתה ויורשי אביה יורשים הנכסים ההם או כתיב בו סתם שתנאי השטר יהיו כחומר כל התנאים העשויין כתיקון חכמים וכדכתב הסמ"ג בשם ר"י בסימן נ' וז"ל אומר ר"י כי שמא אם אומר סתם שיהיה כתנאי בנ"ג ובנ"ר יכול להיות שיועיל בלא כפילת התנאי וכן כתב המרדכי בפרק מי שאחזו וצריך אני להתעורר בדבר ולכתוב הנלע"ד בקיצור גדול בזה שאם באתי לבאר הדברים וראייתם בהרחבה יכלה הזמן ואתבטל ממלאכת שמים המוטלת עלי ואקצר ואעלה וזה שאם בלשון השטר כתוב כאשר כתבתי התנאי קיים ואינו יורש אפילו לר"ח שפסק כר' שמעון בן גמליאל דפ' הכותב דהמתנה שלא ירש בנכסי אשתו אין בדבריו כלום והתנאי בטל ובין היכא שהבעל מסלק עצמו מירושת אשתו כי ההיא דתנן במתניתן ובין היכא שהאב מתנה שלא ירש הבעל קאמר דתנאו בטל דבין לטעמא דקאמר רשב"ג במתניתן משום ע"מ שכתוב בתורה ובין לטעמא דיהיב ר"ח בשם הירושלמי משום דדמי למי שמסתלק מירושת אביו אין הפרש בין היכא שמתנה האב להיכא שמתנה הבעל דבין כך ובין כך התנאי בטל מאותם הטעמים בנידון דידן התנאי קיים אליבא דכ"ע כיון דבלשון השטר שכתב כ"ת משמע שאין התנאי ביניהם שלא יירש אלא שיירש ויחוייב להחזיר הירושה ליורשי אביה דבכ"ג מלתא דפשיטא היא דאליבא דכ"ע התנאי קיים כיון שאין כאן סילוק ירושה לא נשתנה זה משאר תנאי ממון דקי"ל כר' יהודה דסבר דהתנאי קיים ותדע לך שכן הוא דהא הרי"ף ז"ל הביא בהלכותיו בפ' הכותב מאי דגרס בירושלמי אילין דכתבי לנשיהן אי מיתא בלא בני כל מא דילה תהדר לבני נשי תנאי ממון הוא וקיים וכתב הרמב"ן ז"ל בשם רבו אליבא דר"ח דפסק כרשב"ג דהכא דהיינו טעמא דקיים התנאי משום שאינו מתנה עמה שלא יירשנה אלא יורשה ומתנה להחזיר ירושתו לבני נשא ופשיטא דכה"ג שפיר דמי אליבא דכ"ע: וכן הר"ן ז"ל כתב בפשיטות בסוף דבריו דאליבא דהרי"ף ז"ל דלא פסק כר' שב"ג אלא כרבנן ומאי דאתמר בירושלמי אי מיתא בלא בני וכו' אשתכחת לה בכותב לה ועודה ארוסה שאם מחייב עצמו להחזיר ליורשיה מה שיירש ממנה ודאי מהני אפילו בנשואה ותקנו בדבריו לשון ודאי דקאמר ודאי מהני לומר שאין כאן ספק ואע"ג דלא אתמר לא בתלמוד דידן בהדיא ולא בתלמוד ירושלמי ודאי הכי הוא דמלתא דפשיטא היא שאין זה התנאי גרוע משאר תנאי ממון ואע"ג דר"ח הוצרך לפרש ההיא דירושלמי כדי לתרצה לדבריו דפסק כרשב"ג דלאו בכתיבת הבעל לאשתו קא מיירי אלא בכתיבת האב לבתו דהוי כמתנה על מנת להחזיר ולא פירש כדפירש הרמב"ן ז"ל אליביה לאו משום דסבר דאין לחלק בין היכא שמתנה שלא יירשנה להיכא שמתנה ליורשה אלא שמתנה להחזיר הירושה דמילתא דפשיטא היא שיש לחלק כדכתיבנא וכדכתב הר"ן ז"ל ג"כ אלא שר"ח הוצרך לפרש דבכתיבת האב לבתו קא מיירי משום דלישנא דתהדר לבי נשא משמע דאירושה קאי ומשמע לי טפי לפרש שתחזור הירושה מעצמה היינו שמתנה האב שלא יירשנה דממילא קאי מהדרה ממה שנפרש אותה דקאי אבעל ולומר שהבעל יורשה ויחזירנה ליורשיה ובהכי הוה האי תנאי כתנאי האחר שמזכיר שם בירושלמי דפסק כרבי שמעון בן גמליאל דהיינו שהתנאי בניהם שלא יירשנה אלא שמחלק בין כתיבת הבעל לאשתו לכתיבת האב לבתו אי נמי הוצרך לפרש כן משום דאיהו סבר דאי כפירוש הרמב"ן בתרוץ דבריו לא הוה צריכא ליה לירושלמי לאשמועינן הא דמילתא דפשיטא היא דבכה"ג התנאי קיים כיון שאינו מסלק הירושה והוה ככל שאר תנאי ממון דקיימא לן שהתנאי קיים ולא הוה ליה לירושלמי לפרושי בהאי תנאי טפי משאר תנאי ממון וכן נמי אפילו לר"ת שפסק בפ"ק דקידושין כר' מאיר אליבא דרב ששת דאין קנין לאשה בלא בעלה והנותן מתנה לאשה על מנת שאין לבעלה רשות בה התנאי בטל בכה"ג שכתב בשטר מודה הוא שהתנאי קיים דהא אינו מתנה שלא יהא רשות בה אחרי מותה ולא יירש אלא שיירש ויחוייב הוא להחזיר ולנותנה ליורשיה וכדכתיבנא: ועתה אומר שאף אם התנאי שבניהם הוא שהבעל לא יירשנה מה שאין לשון השטר סובלו דא"ה שלא יירש חצי הנדוניא הו"ל למכתב מ"מ לרווחא דמילתא אמינא דאפ"ה התנאי קיים דהוה כמתנה ע"מ להחזיר לזמן פלוני או ליורשיו ונראה דמהאי טטמא אמר אביי בשלהי מי שהיה נשוי נכסי ליך ואחריך לפלוני ומת הבעל מוציא מיד הלקוחות ואחריה מיד הבעל וכו' ומשמע התם דהיכא שהתנה בהדיא ע"מ שלא יירש בעל דאין הפרש בין נשואה לשאינה נשואה דבין כך ובין כך אחרי מוציא מיד הבעל ואע"ג דהתם מוקי לה בנשואה ולא בפנויה היינו טעמא כדאמרינן התם דבנשואה כשאמר אחריך לפלוני הוה ליה כמו פי' דבעל לא ליקני משא"כ בפנויה מכלל שאם פירש בהדיא לומר שהוא נותן הנדוניא לבתו על מנת שבעלה לא יירשנה דשפיר דמי והתנאי קיים והיינו משום דהויא מתנה על מנת להחזיר לזמן פלוני ובהכי אתי שפיר טפי מאי דקאמר אביי אפילו אליבא דרשב"ג דריש פרק הכותב דסבר כדכתיבנא המתנה שלא יירש בנכסי אשתו שאין בדבריו כלום משום דמתנה על מה שכתב בתורה ותנאו בטל ולר"ח דפסק הלכה כרשב"ג מטעמא דדמי למי שמסלק עצמו מירושת אביו אתי שפיר דלית לן לדחוקי נפשין ולמימר דאביי פסק כרבנן דקאמר דהתנאי קיים ולהקשות לר"ח דפסק כרשב"ג דהכי מתנה על מנת להחזיר לזמן פלוני הוא ומש"ה אחריך מוציא מיד הבעל אליבא דכ"ע ומהאי טעמא נמי לית לן להוכיח דהלכתא כרבנן דר' מאיר דפ"ק דקידושין דסברי דיש קנין לאשה בלא בעלה דהא אביי סבר ואחריך מוציא מיד הבעל דמצי למימר דהכא טעמיה דאביי אהייא כדכתיב' משום דהוה מתנה ע"מ להחזיר לו או ליורשיו ולא שייכא מילתא דאביי לא בפלוגתייהו דרשב"ג ורבנן דריש פרק הכותב ולא בפלוגתא דר' מאיר ורבנן דפ"ק דקידושין ואם התנא כתנאי בנ"ג ובנ"ר כדכתיבנא התנאי קיים ואם לאו התנאי בטל ואם נדוניי' זו הבאה בשאלה היתה שלה קודם שנשאת לזה ולא נתנה לה אביה והכניסה בעלה ע"מ שבעלה לא יירשנה התנאי בטל דלא שייך השתא למימר דהויא מתנה ע"מ להחזיר לזמן פלוני דמיד כשנשאת זכה בהם הבעל ממילא כדין כל שאר נשים המכניסות לבעליהן נכסים אלא א"כ כתב לה הבעל בעודה ארוסה דין ודברים אין לי בהן דרשב"ג בפ' הכותב דאלת"ה מברחת דבפרק האשה שנפלו למה לי לשיירה בעינן וכדכתב הרמב"ן ז"ל בתשובת שאלה ואין להקשות ולומר דלרבנן דר' מאיר דפרקא קמא דקידושין דסברי דיש קנין