רד"ך קטו

ללמדנו אלא להקיש הnצות האמורות באוהל מועד לשמיטה דמה שמיטה נאמרו כלליה ופרטיה בסיני אף כל המצות הנאמרות בהואיל מועד וכו' אבל המצות הנשנות בערבות מואב מנין וזהו שכתב מנין שהקשו הדברות שנשנו וכו' אלא כך מ"ה בשלמא הדברות שנשנו או נאמרו באוהל מועד יש לנו בשמיטה שהשמיטה דומה להם שגם היא נאמרה בכלל הדברים הנאמרים באוהל מועד ולא נשנית בערבות מואב וכן היה ראוי יותר וכו' פירש ושמא תאמר דמה ראית להקיש המצות האמורות באוהל מועד ולומר שנאמרו דקדוקיה וחזרו ונשנו יותר משאר המצות הנאמרות דהואיל ואתה אומר שאוהל מועד חזרו ונשנו הכי נמי יש לנו לומר דמצות דערבות מואב דמאי שנא אותן מאלו לזה אמר הרמב"ן ז"ל שיש לנו לומר שיש לנו הפרש ביניהם וזה כי באוהל מועד היה מקום קדוש כמו בסיני ולסבה זו נאמרו בסיני ונשנות הרבה מצות באוהל מועד גם כן משום קדושתו אבל בערבות מואב אין לומר ואם תאמר דאין סברא לחלק בזה אלא שיש לנו לדמות כל מצות ולא נחלק אלו החלוקים הרחוקים אלא לומר שכל המצות הוקשו ומה שנשנו כדי לבארן לבנים וכמו שכתב הרמב"ן בפירושי על זה אומר הרמב"ן שיותר ראוי לומר כן הואיל ונשנו ואין סברא לומר שנאמרו בסיני וחזרו ונשנו ללא צורך או כדי ללמדו לבנים שיותר סברא לומר שנשנו לבאר פרטיהן ממה שנאמר אלו הסברות ואפשר שלזה הוצרך הרב רבינו משה בר נחמן זכרו לברכה לבאר בקושיא הראשונה ולומר שהרבה מצות נאמרו ולא כתב על שמיטת בלבד שאי לאו בהר סיני הייתי אומר שבאוהל מועד נשנו וכדפרישת לעיל והיינו משום שהיה רוצה להקשות הקושיא הזאת אם לא היה מבאר שהרבה מצות בשמיטה שנאמרו באוהל מועד ולא נשנו שמטעם זה יפלו עליו שתי קושיות ולכך אמר ואינו נכון בעיני כלל שהרבה וכו' פי' מטעם זה יש להקשות בשורש הן במה שאמר שהואיל ולא נשנה השמיטה לשמיטת קרקעות למדנו שנאמרו דקדוקיה מסיני הן במה שהקש שאר המצות שנשנו לשמיטה אין דבריו נכונים כלל מטעם שהרבה מצות וכו' עד אבל ענין ערבות מואב שנצטוה שם משה לבאר התורה לבנים פי' הואיל ומצינו בהדיא שהתורה הקישה כל המצות כולן מאלה המצות וגו' ואם כן צריכין אנו לומר שענין ערבות שנצטוה וכו' עד כאן כתבתי דברי הרמב"ן זכרו לברכה לעניות דעתי והשם יצילנו משגיאות ושלום כבודך ישגא לעד כחפצך וכחפץ הכותב חמיך דוד הכהן בכמ"ר חיים הכהן ז"ל: בית כב חדר א רבא דעמיה מדברנא דאומתיה הגאון והחכם השלם מורינו הרב רבי יעקב יצ"ו שלום וכל אשר לכבוד מעלת תורתך יצ"ו שלום ראיתי את אשר כתב כבוד תורתך וכבר שמעך שמעתי אמנם הגדלת על כל שמך אמרתך אכן חרדתי חרדה גדולה והיטב חרה לי עד מות אשר אנכי רואה קטגוריא בתלמידי חכמים ואף כי לדברי כבוד מעלת תורתיך אותו החילוק אינו בכלל תלמיד חכם מכל מקום בכלל תלמיד חכם יכונה ושמוהו במדינת אינגריאה לראש ולקצין וקורין אותו לתלמיד חכם ונמצא שם שמים מתחלל למה יאמרו ה"ה והבעלי בתים זונות מפרכסות זו את זו וכו' ומזה לא אאריך כי מה אדע ולא ידע מעלת כבוד תורתך רק שלא יחשבנו מעלת כבוד תורתך שלא השגחתי במה שכתבת ופלפלת לכן אשא ואתן מעט במה שכתב מעלת כבוד תורתך: א הנה כבוד תורתך הביא מאמר פרקא קמא דסנהדרין מנין לדיין שלא יפסע על ראשי עם קדש הנה פרקא בתרא דהוריות איתא בני חכמים ותלמידי חכמים שהצבור צריך להם מפסעים על ראשי העם וכו' הנה מעלת כבוד תורתך חלק באותו מעשה בפרק בתרא דכתובות בענין שוחד הנכתבים זה אחר זה שמעשה הראשון של שמואל שעבר במעברא אתא ההוא גברא הב ליה ידיה ואמר ליה פסילנא לך לדינא דההוא פסול גמור הוא והוא מדאורייתא משוחד לא תקח דקאמר בברייתא אפילו שוחד דברים וקאמר בגמרא כי הא דשמואל וכו' וכל אותם מעשים הנזכרים אחר מעשה דשמואל הם כולם חומרא בעלמא ומה שאמר הגמרא כי הא דשמואל קאידוקא על מעשה דשמואל ולא קאי כי הא על מעשים האחרים הנזכרים תכף אחר מעשה דשמואל והראיה של מעלת כבוד תורתך היא שהתוספת זכרם לברכה כתבו על הא דקאמר רב פפא לא לידון אינש לא למאן דסאני ליה ולא למאן דרחים ליה דאיירי באותו דבסמוך דפרח גדפא ארישיה והיא חומרא בעלמא ועמ' הש"ל כ"ת מדמזכיר ר"י זכרו לברכה ההיא מעשה דאמימר דפרח גדפא ולא הזכיר מעשה דשמואל שנכתב בגמרא קודם מעשה דאמימר שמע מינה דמעשה דשמואל היא דאורייתא ודאמימר והנזכרים אחרי כן הם חומרא בעלמא גם תי' מעלת כבוד תורתך למה הביאה הגמרא ששה מעשים זה אחר זה וכלם אמרו דמשום שוחד דברים החמירו על עצמם וכתב כבוד תורתך שכולם לא זו אף זו והנה על דברי כ"ת קשה לי טובא חדא שנראה לי שדוחק לחלק בשוחד דברים ונתת דבריך לשעורין ומי ידע איזהו אסור דאורייתא ואיזהו חומרא בעלמא לדעת מעשה דרבי ישמעאל בן אלישע לולי שמעלת כבוד תורתך ר"ל שלא זו אף זו קתני והוכרח לומר שהוא היותר קל היית אומר שהוא היותר חומר הרבה ממעשה ריב"י שהרי אף כי הנותן לא נתן דבר משלו דטובת הנאה לפי דברי מעלת כבוד תורתך אינו ממון מכל מקום רבי ישמעאל הרויח על ידו שהרי יכול ליתנו לכהן אחר קודם שבא אצל רבי ישמעאל ובריש פרק איזהו נשך נסתפק תלמודא במרבית בלא נשך כיון שעל ידי הלוה מקבל המלוה ריוח אף כי הוא בלי היזק הלוה ועוד כי בנדון דידן מגיע היזק לנותן שהרי יכול ליתנו לכהן קרוב והביאו עד רבי ישמעאל כדאיתא שם אמר ליה מהתם להכא ליכא כהן למתבא ליה וכו' ואם כן קרוב זה לשוחד ממש שהדיין קבל טובה' ממנו והוא הוזק להביאו ממרחק מה שאין כן בצנא דפירי שהוא לא קבל שום טובה שהרי שלו נטל והארוס לא הוזק בשום דבר שהרי בלאו זה היה מביאו למחרת כדאיתא שם ועוד אפילו אם נאמר שיש לחלק בין נתינת יד דשמואל ובין המעשם האחרים מכל מקום קשה מנא להם לתוספת זכרם לברכה לחלק כל כך שזה יהיה אסור דאוריית' והאחרי' חומרא בעלמא ראוי לתוספת זכרם לברכה לומר שהאחרים אסורים מדרבנן בהיותם דומים לנתינת יד: ועוד הנה בפרק זה בורר צריך קרא ששונא שלא דבר עמו ג' ימים פסול לדיין וקאמר אח"כ מדשונא פסול סברא הוא שגם האוהב פסול ומדלומד מסברא אוהב משונא אם כן האוהב הוא כל כך אוהב כערך שנאת השונא ועתה קשה לי כיון דאיכא קרא ששוחד דברים הוא אסור היינו דנתינ' יד דשמואל ואם כן מסברא גם השונא לערך אהבת נתינת יד האוהב גם הוא פסול כיון שאנו לומדים אוהב משונא הוא הדין שונא מאוהב ואם כן דזה בורר לימא לי השתא נתינת שוחד של נתינת יד הוא אסור מכל שכן שושבינו שהוא אהבה גדולה כשנאת השונא שלא דבר עמו שלשה ימים כי כל שוחד אסור מצד אהבה כדאיתא שם מאי שוחד שהוא חד: ועוד קשה לי שמדעת מעלת כבוד תורתך מעשה דרבי ישמעאל בן אלישע הוא היותר קל אם כן פרקא קמא דסנהדרין דקאמר ולאו אושפיזכני' את אמר ליה אין אמר ליה דינא אית לי אמר ליה פסילנא לך לדינא ואמרו שם התו' ז"ל מרחיק היה עצמו אבל מן הדין לא היה מפסיל וכו' ההוא דשני דייני גזירות דאייתי צנא דפירי עכ"ל והנה על כרחך אותו מעשה דרבי ישמעאל בר רבי יוסי דצנא דפירא היה היותר קל ולכן כתבו התוספות זכרם לברכה אותו מעשה להראות אותו מעשה שהיה חומרא בעלמא או הוא היותר חמור ורוצים לומר שאפילו אותו מעשה היה רק חומרא בעלמא והנה לדברי מעלת כבוד תורתך זה שנשנה אחרון מכולם מלבד מעשה דרבי ישמעאל בן אלישע אם כן אינו לא היותר חמור ולא היותר קל ואפילו אם נתרץ שלא לקחו התוספת זכרם לברכה מעשה דרבי ישמעאל בר רבי יוסי לא מפני חומרתו ולא מפני קולתו אלא מפני שדומין המעשים זה לזה כי אושפיזכניה אם נתן לו האושפיזא לאכול היה פורע אותו ואם נטל שלו נטל וכיוצא בזה שהביא הארוס צנא דפירי דקאמר שם רבי ישמעאל אם נטלתי שלי נטלתי ואם כן שני המעשים דומי' זה לזה מכל מקום קשה מפרקא בתרא דמכות דקאמר התם ושוחד על נקי לא לקח כגון רבי ישמעאל בר רבי יוסי ולדברי מעלת כבוד תורתך קשה למה לקח רבי ישמעאל בר רבי יוסי היה לו לומר רבי ישמעאל בר רבי אלישע ועוד קשה לדברי מעלת כבוד תורתך שבעל ספר מצות גדול זכרו לברכה מביא הברייתא ושוחד לא תקח אינו אומר שוחד ממון אלא אפילו שוחד דברים ומביא כל המעשים של פרקא בתרא דכתובות מלבד מעשה דרבי ישמעאל בר רבי יוסי ומלבד מעשה דרב ענן ואחר סיום המעשים כתב וזה לשונו בכולם מחשיבין שם שוחד דברים עכ"ל הרי שהשוה כולם: ולכן נראה לפרש ולתרץ כל קושיות דלעיל עם שאר דחקים דקשיא לי ואגב אורחיה אתרץ למה דלג בעל הסמ"ג זכרו לברכה מעשה דרבי ישמעאל בר רבי יוסי שנכתב בגמרא לפני מעשה דרבי ישמעאל בר רבי אלישע ולמה לא כתב מעשה דרב ענן הנזכר בגמרא באחרונה ונראה דכל הששה מעשים הנזכרים בגמרא כלם שוחד דברים הם וכלם אסורים מן התורה אכן מדאיצטרך ב' כתובים אותו דפרק זה בורר לאוהב ולשונא ואותו דפרקא בתרא דכתובות לשוחד דברים שמע מיניה דתרי מילי נינהו ולא ראי זה כראי זה ולכן נאמר האוהב והשונא היא פסול מצד שהוא אוהב או שונא נעשה כגופו ואין אדם רואה חובה לעצמו ומי שמקבל שוחד דברים אינו כל כך אהבה שבעבורו יטה משפט אבל הוא פסול משום שכאשר יסיר הגדפא או יושיט לו ידו שכנגדו יחשוב שיש אהבה בניהם ויסתתמו טענותיו כי מעשה דרב ענן שמביא שם שנסתתמו טענותיו ויש הפרש בין שני הפסולים הנזכרים למעלה שהפסיל שהוא משום אהבה אפילו לא ידע שכנגדו האהבה הוא פסול משום הטיית משפט אבל הפסול משום שוחד דברים אם שכנגדו אינו יודע השוחד לא יסתתמו טענותיו דאין כאן אסור כלל ודקאמר רב פפא לא לידין איניש לא למאן דרחים ליה ולא הביא שום פסול משמע ליה לר"י זכרו לברכה שאינו רק חומרא בעלמא וכן כל מעשים שהביא היו רק חומרא בעלמא שהרי תכף שאמר דינא אית לי השיבו פסילנא לך לדינא בלי ששאלו אם שכנגדו ראה הענין אם לאו אלא שהחמירו על עצמן מפני שהיא קצת אהבה והגמרא שהביא היכי דמי שוחד דברים כי הא ר"ל בהיות שאנו רואים שהחמירו שלא ליקח מפני קצת אהבה אם כן ראוי לומר שיסתתמו טענותיו ואשר כתבו התוספת זכרם לברכה ההיא דפרח גדפא ולא כתבו מעשים אחרים אשר שם היינו משום דמעשה של לקיחת גדפא היה דבר נקל ליקח הגדפא ותועלת מעט לדיין ואם כן לא היה ודאי כי אם חומרא בעלמא ואפילו אסור דרבנן אין שייך בו והוא הדין כל המעשים כי כולם כי הדדי נינהו ואם תאמר אם מעשה הגדפא היה היותר קל אם כן למה הביאו הגמרא כמעשה השני הרי הוזכרו שם ארבעה מעשים אחרים אחר מעשה דגדפא וזה מעשה דגדפא היה אמימר שהיה בימי רב אשי והגמרא הביאו לפני מעשה דמר עוקבא ולפני רבי ישמעאל בר רבי יוסי ולפני רבי ישמעאל בן אלישע ורב ענן שהיו לפניו: ועוד קשה איך נאמר שמעשה אמימר היותר קל והלא הוכחנו לעיל מסוף מכות שמעשה רבי ישמעאל בר רבי יוסי היה היותר קל ויש לומר דלענין חומרא שלא ידון מצד אהבה נטילת גדפא היא היותר קל כי אין שייך שם אהבה כדפרשתי לעיל אבל הגמרא שמפרש היכי דמי שוחד דברים כי הא ומביא כל המעשים לומר שכיוצא בהם פסולים מצד שלא יסתתמו טענותיו לענין זה הוי כל המעשים שמביא זה אחר זה לא זו אף זו קתני ולכן שינה הגמרא במעשה דאמימר וקאמר וזה לשונו אמימר הוה יתיב ודאין דינא פרח