רד"ך קיד

פשיטא דאין לחוש לבעילתו וקצת יש לדקדק על דברי הרמב"ם ורבינו יעקב דמשמע מדבריהם דבמקדש על תנאי אי בעל קדושיו ספק ובקטנה אי בעל קדושיו ודאי אם כן מאי קא פריך בגמרא דיבמות פרק בית שמאי ובכתובות פרק המדיר והא אפלוגי בה חדא זימנא והא לא דמו דבמקדש על תנאי קדושיו ספק ובקטנה קדושיו ודאי כאשר הקשו התוספת ז"ל ותו לרבינו יעקב דסבר בקטנה דאם בא עליה אפילו בלא עדים היא מקודשת כדפי' וחלו קדושין הראשוני' ואלו במקדש על תנאי סבירא ליה דבעינן עדי' על הייחוד א"כ מאי קא פריך בגמרא והא איפליגו בה חדא זימנא והא לא דמו כאשר הקשו התו' ונראה לעניות דעתי דיש לחלק אבל אין לי להאריך בזה: ואין לומר דניחוש להאי איתתא עד שנחקור לדעת אם היו עדים בשעת הייחוד וא"כ הוי קדושין דהא תנן בפרקא בתרא דכתובות והאשה שאמ' אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר היא הפה שהתיר ואם יש עדים שהיתה אשת איש והיא אומרת גרושה אני אינה נאמנת אמרה נשביתי וטהורה אני נאמנת עכ"ל המשנה ואמרינן בגמרא בנתיה דמר שמואל אשתביין ואסיקנהו לארעא דישראל אוקמן לשבונייהו מאבראי ועיילי אינהו לבי מדרשא דר' חנינא הא אמרה נשביתי וטהורה אני וכו' עד אמרי ליה לרבי חנינא והא איכא עדים במדינת הים ומשני השתא ליתנהו קמן עידיה בצד אסתן ותיאסר הא קמן דכשאין עדים לפנינו אין לאוסרה ולימא דילמא איכא עדים ואין לומר דדוקא בשביוה הקלו כדאמרינן בקדושין פרקא קמא גבי ההוא גברא דקדיש באבנא דכוחלא ויתיב רב חסדא וקאמר שער' אי אית בה שוה פרוטה אי לא ואמרינן התם אמרי לה רבנן לרב חסדא והא איכא סהדי באורייתא דידעי דההוא יומא הוה בה שוה פרוטה ומשנינן השתא מיהא ליתנו קמן היינו דרבי חנינא דאמר רבי חנינא עידיה בצד אסתן ותיאסר ואמרינן התם אביי ורבא לא סבירא להו הא דרב חסדא אם היה לו בשבויה נקל באשת איש אישתא' מההיא משפחה בסורא ופירשו רבנן מינה ולאו משום דסבירא להו כשמואל אלא משום דסבירא להו כאביי ורבא עד כאן לשונם הא קמן דדוקא בשבויה הקילו אבל באשת איש לא ואם כן הכא נמי בנדון דידן אית לן למיחש דילמא איכא עידי ייחוד בישטרוגול"ו הא ליתא דאפילו באשת איש אם לא יצא קול שיש עדים במדינות הים אין לאוסרה כמו שפירשו התוספת התם בכתובות וזה לשונם והא איכא עדים במדינת הים אין לפרש דלא איכא עדים במדינת הים דאם כן תיקשי ליה נמי אמתניתן דקתני נשביתי וטהורה אני ואמאי דילמא איכא עדים אלא הכי פרושה הא יצא קול דאיכא עדים במדינת הים דיודעים שנשבית עכ"ל וא"כ הכא נמי אית לן למימר באשת איש דאי סלקא דעתך שיש לחוש ולומר דילמא איכא עדי' במדינת הים א"כ אמאי לא פריך אמתניתין דתנן האשה שאמרה וכו' ואמאי דילמא איכא עדים במדינת הים ולאביי ורבא דלא סברי התם בקדושין הא דר' חנינא אלא סברי דבאשת איש יש לחוש דילמא איכא עדים א"כ אמאי לא חיישינן אמתניתין כדלעיל אלא ודאי דוקא היכא דיצא עליה קול שיש עדים במדינות הים אז יש לחוש אבל אם לא יצא עליה קול פשיטא דאין לחוש: וכן מצאתי כתוב בשם הראב"ד וזה לשונו והא איכא עידים במדינות הים נראה לדעת הראב"ד ז"ל דמיירי דנפק עלייהו קלא דשבויית נינהו אי נמי אותם שבארץ ישראל אף על גב דעדים לא הוי מיהו כקלא הוי ומשום הכי הוי חיישי מאן דמקשי ליה לעדים מאי דלא חיישינן הכי במתניתין עכ"ל וכן נראה מדברי הרמב"ם שכתב בדין שבויה וז"ל ולא עוד אפילו יצא עליה קול שיש עליה עידי טומאה מתירין אותה עד שיבואו דבשבויה הקילו נראה שרצה להזכיר בדבריו מאי דפריך בגמרא כתובות ובקדושין ומאי דמשני וכן כתב המרדכי משם ראבי"ה וז"ל פירש ראבי"ה הא דאמרינן בקדושין הא איכא עדים במדינת הים הכי פי' הא אמרי אינשי דאיכא סהדי ועוד מצאתי כתוב משם רבינו אפרים דמשום הכי מקשה הכא ולא אמרינן דכיון שהם עשו ברמאות ואוקמינהו לשבונייהו אבראי איכא למיחש דכי היכי דאיגלו שבוניהו הכי נמי מיגלו עדים הילכך ניחוש דילמא איכא עדים במדינת הים אבל היכא דלא חזינן בה שום רמאות ליכא למיחש מידי עכ"ל: ח ומצאתי כתוב דרש"י פירוש והא איכא עדים דאמרי דבמדינת הים איכא עדים אבל לחששא בעלמא לא חיישינן דהא אמרינן במתניתין נשביתי וטהורה אני נאמנת ולא חיישינן למידי ומשום הכי לא מקשה אמתניתין עכ"ל מכל הני נראה דדוקא כשיש לנו רגלים בדבר שיש עדים אז יש לנו לחוש דילמא איכא עדים הא לאו הכי לא חיישינן אם נחלק נדון דידן לכל הני דלעיל ונאמר דבנדון דידן צריך לחקור דילמא איכא עדים נראה לעניות דעתי דאין לך חקירה גדולה מזה שהם כתבו כל המעשה כאשר עבר כמו שכתבו בסוף הכתב וזה לשונו כך היה המעשה לא פחות ולא יותר ואם כן אפילו לכתחילה היה לנו להתירה להנשא ומכל שכן דנשאה דפשיטא דלא תצא ומפני שרבים חשבו להרבות ממזרים בישראל ודעתי אינו כן בנדון זה הוצרכתי לכתוב הנראה לעניות דעתי: ואחלה פניך מורי למצוא חן בעיניך ותשיב לי תשובה עם הקודם ואף על גב שאני מצער למעלת כבוד תורתיך תמחול דלפום צערא אגרא ומחוייב אני לצערך בזה שהרי אפילו מאן דידע לדמות מילתא אי אתי דינא קמיה וגמיר הלכתא ומדמי מילתא למילתא אי אית ליה רבה מיבעי למיזל ולמישאל מיניה ואי לא אזיל ומשאיל מיניה תיתי עליה בישראל אחר והיינו רע ירוע וגו' ושונא תוקעים בוטח ודרשינן ליה ביבמות פרק בית שמאי רעה אחר רעה תבא לתוקע עצמו בדבר הלכה ואמרינן התם מאי תוקע עצמו לדבר הלכה דאתי דינא קמיה וגמיר הילכתא וכו' כדאיתא התם ואף על גב דמעלת כבוד תורתך רחוק ממני כמה פרסאות ולא מיחזי כאפקירותא וגם מסתייע לי מילתא דדוקא במקום רבי קאמר אביי בכתובות פרק אף על פי דאפילו ביעתא בכותחא לא לישרי איניש ואעפ"י שהרב מוחל על כבודו משום דלא מסתייעא ליה מילתא אבל שלא במקום רבו מסתייע ליה מילתא מכל מקום נער בער כמוני דאפי' צורתא דשמעתא לא ידענא שורת הדין נותן ואע"פ שרבי רחוק ממני מאה פרסאות ושואלו דעדיין אני צריך למודעי ולפום צערא אגרא ולכן אמוץ אחלה פניך שתכבדני נא ותשיב לי תשובה עם הקודם ותודיעני במה טעיתי ובמה לא טעיתי ובזה ימצא עבדך חן בעיני אדוני כי מלך במשפט יעמיד ארץ: נאום צעיר התלמידים דוד הכהן בכמה"ר חיים הכהן זצ"ל בית כא חדר א ב בחיר הבחורים ופאר החכמים הוא החכם השלם כבוד ר' דוד ויטל חתנו יצ"ו ממה שכתבת לי מענין הגט שהובא שמה מנפולי דרומנייא ונפלו בו ספיקות הן מכתב השליחות הן מגוף הגט אני אומר שמהספיקות אשר כתבת הגט כשר ומה שכתב כבודך שהאשה היתה ארוסה והוא כתב אנתתי כשאר הנשים בזה צריך עיון שמא יש להקפיד לכל הפחות לכתחלה וגם בשאר הדברים שבגט אם אפשר לעשות גט אחר יותר טוב ונעים כי שמעתי שהסופר שכתב הגט היה עם הארץ והוא היה המסדר ויש לחוש שמא לא נעשו הדברים כהוגן שכל מי שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין לא יהא לו עסק עמהן וכמדומה לי שכבר פסקתי בשאלה שגיטין שעושין אנשים כאלו יש לחוש בהם והבאתי ראיה לדברים אבל אם תרצה כבודך שאבאר ושאביא ראיה שמכתב השליחות אין חשש ולא במה שלא נכתב שם לי תכתוב לי ואבאר: א והנה אנכי שולח לכבודך ביאור הדיבור של התוספת ששאלת וגם הדיבור של הרמב"ן ז"ל שהיה כבר כתוב אצלי וזהו ביאור התוספת בפרקא קמא דיבמות לא רבי יוסי וכו' פירוש דאין להקשות דבשלמא למאי דסלקא דעתך מעיקרא דקאמר בגמרא דאו אינו דקאמר דאיכא למימר דלא אתי עש' ודחי לא תעש' שיש בו כרת אלא דמאי דמוקי לה כר' יוסי דאמר דהבער' ללאו יצתה ואין כאן כרת מאי או אינו דקאמר דמשום דשבת עשה ולא תעשה קאמר תנא דברייתא או אינו וכתב עוד והקשה וכי תימא או אינו אלא אפילו מיתת ב"ד פי' אע"ג דקיימא לן דלא אתי עשה ודחי לא תעשה ועשה ואם כן פשיטא דלא אתי עשה ודחי לאו דשבת דהוי לא תעשה ועשה ולא מ"ל לא תבערו דכתב רחמנא להכי מכל מקום האי תנא מספקא ליה משום דעשה דמיתת ב"ד עדיף מעשה דעלמא משום כפרה ומספקא שמא נאמר דמאי דק"ל דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה ה"מ עשה דעלמא אבל עשה דמיתת ב"ד דעדיף מעשה דעלמא משום כפרה דחי דחשיב עשה נגד עשה דמיתת ב"ד והוה ליה כמאן דליתיה לגמרי וה"ל כמאן דליכא אלא לאו גרידא דעשה דחי ליה כדילפינן מכלאים בציצית וכדכתב התוספות לעיל או דילמא דאפילו עשה דמיתת ב"ד עדיף מעשה דעלמא לא דחי עשה ולא תעשה דלא חשבינ' עשה כנגדו כמאן דליתא וכתב התוספות דהכי קאמר תנא דברייתא דלא מבעיא עשה דלא דחי לא תעשה ועשה עכ"ל: ב וזהו דבור של הרמב"ן ז"ל בפרשה בהר סיני כתב וז"ל בהר סיני מה ענין שמטה לענין הר סיני וכו' ע"כ לשון רש"י ואינו נכון בעיני כלל שהרבה מצות כשמטה שלא נשנו בערבות מואב ונדע בהן שנאמרו כללותיהן ופרטותיהן בסיני או באוהל מועד ועוד מנין שהקשו שאר הדברים שנשנו בערבות מואב לשמיטה ולא יהיו כללותיהן מסיני ופרטותיהן מערבות מואב וכן היה ראוי יותר לומר כי הנשנות נשנו לבאר פרטיהן כי לא נאמרו בסיני אלא כללותיהן ונראה לעניות דעתי שדעת הרב בהשיגו על דברי רש"י היא זו שרש"י ז"ל פירש לפי שלא מצינו שמיטת קרקעות נשנית בערבות מואב למדנו שכללותה ופרטיה מסיני ואם כן בהר סיני מה בא ללמדנו אלא להקיש כל המצות לשמיטת קרקעות והרמב"ן ז"ל מקשה עליו דדילמא בהר סיני הוצרך ללמדנו לגופיה להודיענו ששמיטת קרקעות נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני שממה שלא נשנית בערבות מואב אין לנו ראיה לומר שנאמרו פרטיה מסיני דדילמא באוהל מועד נאמרו זה אי אפשר לומר שמאחר שידענו שכל המצות בסיני נאמרו מי הזכיר לנו אוהל מועד לומר שדקדוקיהין נאמרו באוהל מועד הואיל ולא מצאנו בכתוב לומר שהשמיעה נאמרה באוהל מועד לזה אמר הרמב"ן ז"ל שהרבה מצות בשמיטה וילפינן אף שלא נזכר בשמיטה אוהל מועד אפילו הכי היה עולה בדעתנו לומר שבאוהל מועד נאמרו דקדוקיה שהרבה מצות בשמיטה שמה שכתבה תורה בראש ספר ויקרא וידבר ה' אליו מאוהל מועד וכו' כל המצות הנאמרות אחרי זה באוהל מועד נאמרו ולא היה צריך יותר לכתוב אוהל מועד ונדע בהן פירוש ונוכל לדעת בהן שנאמרו דקדוקיה בסיני או באוהל מועד אי לאו ההיקש ואם כן אי לאו בהר סיני הייתי אומר גם כן בשמיטה כמו שנאמר בשאר המצות הדומים לשמיטה שלא נשנו בערבות מואב שבאוהל מועד או בסיני נאמרו דקדוקיה הכי נמי היינו אומרי' בשמיטה ואם כן בהר סיני אתא לגופי' ללמדנו שבסיני נאמרו דקדוקיהן שלא נאמר בו כמו שנאמר בשאר המצות שלא נשנו בשמיטה שנאמר בסיני דכתיב בפרשה ואלה המשפטים בשביעית תשמטנה ונטשתה ונישנית פה שבראש הספר שבאוהל מועד נאמרו כל המצות הבאות אחרי כן ונדע בהן אבל נראה שהוא קצת דוחק הואיל והיא מביא אחרי כן בדבריו שנאמר בסיני משמע שקודם זה לא היינו מדברים על זה ועוד מנין וכו' פירוש הנאמר שיתור בהר סיני לא בא