רד"ך קיג

שפיר אלא אי אמרת בעידי כתיבה מי מצטרפי אלא אמר מר אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד ומאחר דפריך מיניה משמע דסבירא ליה כוותיה ואם כן אית לן למימר דבדיני גיטין וקדושין עדות עדים שלא ראו כאחד פסול אבל בדיני ממונות הא פסקינן בפרק זה בורר דהלכתא כר' יהושע בן קרחה ומשום זה סברי הרמב"ם ורבינו יעקב דהא דמשמע בפרק השולח דסבר רב אשי שהוא בתרא כרבנן דר' יהושע בן קרחה ומייתי מדבריהם ראיה דלבריו היינו משום דסבירא ליה דאפילו ר' יהושע בן קרחה מודה בדיני גיטין וקדושין והתרצן תירץ דילמא כר' יהושע בן קרחה סבירא ליה פי' דילמא דאפילו בדין גיטין חולק דסבירא ליה כותיה וגם התרצן לא קאמר אלא דילמא כר' יהושע וכו' בדרך דוחק: ואין להקשות לרבינו יעקב ולהרמב"ם אם כן אותם האומרים בהאומר דהמקדש בעד אחד אין חוששין לקדושיו אמאי לא קאמרי אפילו המקדש בעדות עדים שלא ראו כאחד דהם לא באו ללמוד לנו אלא דין המקדש בעד אחד אבל דין עדות עדים שלא ראו כאחד בדיני גיטין וקדושין פשיטא להו דהוי כעד אחד ואי המקדש בעד אחד אינה מקודשת גם המקדש בעדות עדים שלא ראו כאחד אינה מקודשת ואי המקדש בעד אחד מקודשת גם המקדש בעדות עדים שלא ראו כאחד היא מקודשת ונראה לעניות דעתי דאין לומר דמה שהזכירו הרמב"ם ורבינו יעקב דין זה במתייחד עם אשתו המגורשת ולא הזכירוהו בדין כל המקדש אם כן דוקא במתייחד עם אשתו המגורשת קאמרי אבל לא בשאר המקדשין דאין הפרש בין זה לשאר המקדשין אלא נראה לעניות דעתי שהכונה שהזכירוהו במתייחד עם אשתו המגורשת מפני שגם הגמרא מזכירו לשם דקאמר ולנה עמו בפונדקי ולא קאמר נתייחד עמה שהרי הדין הזה הוא אפילו בנתייחד עמה כאשר כתב למעלה אלא נקט ליה עמו בפונדקי משום דבלינת הפונדקי נמצאים עדים כאחד ולכן הזכירוהו רמב"ם ורבינו יעקב בדין זה דין עדות עדים שלא ראו כאחד לומר לנו דמאי דנקט התנא לנה עמו בפונדקי היינו משום דלשם נמצאים עדים כאחד כדפי' ולפיכך מאי דהוה בעי לאוקומי בפר' האומר אלא בעד אחד וגם למאן דאמר דהמקדש בעד אחד חוששין לקדושיו לא מצינן למימר הכי אלא משום דבלינת הפונדקי שכיחי אינשי וראה אותם עד אחד או בא להודיענו דגרושה מן האירוסין אפילו בלינת הפונדקי אינה צריכה הימנו גט: מכל הא דלעיל נראה דבמתייחד בלא עדים אין לחוש לקדושיו למאן דסבר דהמקדש בעד אחד אין חוששין לקדושיו דפסקו רוב הפוסקים כמותו ואפילו מאן דסבר דהמקדש בעד אחד חוששין לקדושיו מכל מקום מודה הוא דהמקדש בלא עדים אין לחוש לקדושיו ואין לתמוה להא דגרסינן בהמדיר אמר רב כהנא משמיה דעולא המקדש על תנאי ובעל צריכה המינו גט זה היה מעשה ולא היה כח ביד חכמים להוציאה בלא גט לאפוקי מהאי תנא דאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי ישמעאל והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת ויש לך אחרת שאף על פי שלא נתפשה מותרת ואיזו זו שקדושיה קדושי טעות שאפילו בנה מורכב על כתפה ממאנת והולכות לה עד כאן לשונו הרי דרבי ישמעאל נקט בלשונו אפילו בנה מורכב על כתפה לרבותא דידעינן דודאי בעל ומאי רבותא הוא דאיצטרך הכתוב למכתב הוא והא כולי עלמא מודו דהבועל לשם קדושין שלא בעדים אין לחוש לקדושיו ואפילו בנה מורכב על כתפה דידעינן דודאי בעל אפילו הכי בעינן עדים לפחות בשעת הייחוד אם כן מאי רבותא דבנה מורכב על כתפה קאמר רב יהודה ומאי לאפוקי מהאי תנא דקאמר בגמרא והא אנן סבירא לן דהבועל לשם קדושין שלא בעדים אינה מקודשת אלא ודאי נצטרך לומר דכשבנה מורכב על כתפה אפילו שלא היו עדים בשעת הבעילה דמקודשת היא דלא בעינן עדים אלא שנדע שבעל אבל הקדושין חלין אפילו שלא בעדים ומאחר דבנה מורכב על כתפה אין לך בעל גדול מזה ומייתי נמי האי ברייתא בפרק בא סימן לענין קדושי קטנה במשנה תינוקות שהביאה שתי שערות דתנן התם תינוקות שהביאה שתי שערות אינה יכולה למאן רבי יהודה אומר עד שירבה השחור על הלבן ואמרינן בגמרא ומודה רבי יהודה שאם נבעלה לאחר שהביאה שתי שערות שוב אינה יכולה למאן חברוהי דרב כהנא סבור למעבד עובדא כרבי יהודה ואע"ג דנבעלה אמר להו רב כהנא לא כך היה המעשה בבתו של רבי ישמעאל שבאת למאן לב"ה ובנה מורכב על כתפה ואותו הוזכרו דבריו של רבי ישמעאל בבית המדרש אמר דבר שאמר אותו צדיק יכשל בו זרעו דאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי ישמעאל והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת ויש לך אחרת שאף על פי שלא נתפשה מותרת ואיזו זה שקדושיה קדושי טעות שאפילו בנה מורכב על כתפה ממאנת והולכות לה ונמנו וגמרו עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות פירוש ולא עביד עובדא עכ"ל ופירשו התוספת התם וכן נמי בפרק המדיר דהאי נמנו וגמרו דקאמר לאפוקי מדרבי ישמעאל דליכא למימר לאפוקי מדרבי יהודה דהא רבי יהודה מודה בנבעלה וזאת נבעלה שהרי בנה מורכב על כתפה היא מכל זה משמע דכשבנה מורכב על כתפה בין בקדושי טעות בין בקדושי קטנות דודאי לן דנבעלה אפילו שלא בעדים חשבינן ליה כנבעלה בעדים ולכך קאמר רבי ישמעאל אפילו בנה מורכב וכו' דחשבינן לה כנבעלה בעדים אפ"ה ממאנת והולכת דאי לאו הכי מאי רבותא היא דקאמר אפילו בנה וכו' הא אפילו גדול המקדש אותה שלא בעדים אין חוששין לקדושיו כדפירשתי והוה ליה למימר אפילו נבעלה בעדים אבל בנה מורכב על כתפה מאי רבותא הוא אלא ודאי נראה דבקדושי ביאה לא בעינן עדים הא פירש רבינו יעקב במקדש על תנאי משיש עדים על הייחוד מיירי וזה לשונו ואם קדש על תנאי ובעל סתם ויש עדים על הייחוד צריכה גט מספק אפילו בעל לאלתר שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובעל לשם קדושין עד כאן לשונו ואם כן רב כהנא דקאמר לאפוקי מדרבי ישמעאל כשיש עדים על הייחוד מיירי ורבי ישמעאל סובר דכשיש עדים על הייחוד ואפילו בנה מורכב על כתפה דידעינן דודאי בעל והוה ליה כאלו ראוה עדים שנבעלה אפילו הכי ממאנת והולכת והאי דנקט אפילו בנה מורכב על כתפה ולא נקט אפילו ראוה עדים שנבעלה היינו דרך גוזמא דמאחר שיש עדים על היחוד ועידיה בצידה אומרים דנבעלה וגם אנו בעצמינו רואים דנבעלה אפילו הכי ממאנת וכו' ולישנא דאפילו בנה מורכב על כתפה הכי דייקא דלא קאמר אפילו הולידה בן אלא אפילו בנה וכו' דהוה כאלו העדים בצדה צועקים שנבעלה אפילו הכי ממאנת ודרך גוזמא נקטיה ואין לתמוה על מה שכתב רבינו יעקב ז"ל בקדושי קטנה שלא הזכיר בה כשיש עדים על הייחוד וזה לשונו במה דברים אמורים שיכולה למאן לאחר י"ב שנה כשבדקו אותה וכו' עד בד"א שיכולה למאן כשבדקין אותה ולא הביאה בשלא בעל אחרי היות לה י"ב שנה ויום אחד אבל אם בא עליה אחרי כן אינה יכולה למאן עד כאן לשונו הרי שלא הזכיר בכאן עדים כמו שהזכיר בשאר מקומות וגם הרמב"ם ז"ל כתב כדברי רבינו יעקב וז"ל בד"א שלא בא הבעל עליה אחר שנעשית בת י"ב שנה ויום אחד אבל אם הגיעה לזמן הזה ונבעלה הואיל ובעילה קונה מן התורה כמו שבארנו הרי זו אינה ממאנת עכ"ל דנלע"ד דכוונת הרמב"ם ז"ל היא כמו שגילה כוונתו בפ"ד דהלכות קדושין וז"ל אבל גדול שקדש את הקטנה וכו' עד ולמה קטנה יוצאה בלא גט מפני שקדושיה אינם קדושין מן התורה אלא קדושי קטנה מדברי סופרים והן תלוים שאם ישבה עם בעל עד שגדלה גמרו קדושיה ונעשית אשת איש ואינו צריך לחזור ולקדשה אחר שגדלה והנה שכתב דאחר שגדלה נעשית אשת איש ואינו צריך לקדשה ואם כן נראה דמאי דכתב לעיל קדושי קטנה הן תלויין שאם ישבה עם בעלה עד שגדלה כוונתו היא אם ישבה עמו כבעל ואשתו דהיינו שבא עליה שאז נעשית אשת איש ואינו צריך לקדשה קדושין אחרים דכשבא עליה אחר שגדלה הואיל ועשתה דבר שמתקדשה בו מן התורה אעפ"י שלא היו לשם עדים הרי גמרה בלבה שהיא רוצה בקדושין הראשונים ואלו קדושי כסף ונראה לי דלישנא דאינו צריך לקדשה קדושין אחרים דייקא הכי דאי סלקא דעתך דכוונת הרמב"ם ז"ל היא שבביאה זו מתקדשת אם כן מאי אינו צריך לקדשה קדושין אחרים פשיטא דמאחר דקדשה בביאה שוב אינו צריך לקדשה ואמאי לא קאמר הכי במגרש את אשתו ובא עליה בפני עדים דקאמר התם דמקודשת היא קדושי ודאי אלא ודאי נראה לי דכוונתו היא דאלו קדושין הראשונים כדפרשתי ואינו צריך לקדשה קדושין אחרים וכן כתב רבינו יעקב ז"ל בהלכות קדושין וזה לשונו המקדש את הקטנה אינם קדושין אבל אחר שהגדילה חלין הקדושין ואינו צריכה קדושין אחרים עד כאן לשונו: ז ועוד כתב הרמב"ם זכרו לברכה באותו הפרק וזה לשונו המקדש אשה שחציה שפחה וחציה בת חורין אינה מקודשת קדושין גמורים וכיון שנשתחררה גמרו קדושיה כקדושי קטנה שגדלה ואינו צריך לקדשה קדושין אחרים עכ"ל נראה דסבירא ליה כרב נחמן דאמר בפרק השולח דבחציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לראובן ונשתחררה וחזרה ונתקדשה לשמעין דגמרו קדושי ראשון ופירש"י זכרו לברכה דעל ידי השחרור גמרו קדושי ראשון והבא עליה אח"כ למיתה והנה בקדושי קטנה נראה שסובר שקדושי קטנה אחר שגדלה ובא עליה גמרו אות' קדושין הראשונים כקדושי שפחה דאחר שנשתחררה גמרו קדושי ראשון דאי סלקא דעתך דקטנה לא חלו הקדושין הראשונים אלא מתקדשת בביאה זו שבא עליה אחר כך א"כ מאי האי דקאמר בקדושי קטנה והא לא דמו אלא ודאי כדפרשתי: מכל הא דלעיל נראה דאין להביא ראיה מקטנה משום דהתם אית לן למימר אלו הקדושין הראשונים ומשום הכי לא בעינן לפחות עידי ייחוד ונלע"ד דקצת משמע מדברי רבותינו שפירשו שהזכרתי למעלה שסוברים כהרמב"ם וכרבינו יעקב שהרי הסכימו בדבריהם לפרש ההוא דהמדיר דאמרו קדש בטעות ובפחות משוה פרוטה וכו' ופירש דע"כ מיירי בדאיכא עידי ייחוד לכל הפחות והן הן עידי יוחוד הן הן עידי ביאה ולא הזכירו בלשונם לפרש הא דאמרינן התם בקטנה שהגדילה ובא עליה ועמדה ונתקדשה דאינה צריכה גט מהשני וגם לא הזכירו בדבריהם לפרש הא דאמרינן התם דהמקדש על תנאי ובעל שצריכה הימנו גט דבמקדש על תנאי נמי אית לן למימר אחלי לתנאיה כאשר אפרש בסמיך ואע"ג דלא הזכירו ג"כ מקדש במלוה אין לתמוה דלאו היו צריכין להזכיר דכל כך הוא המקדש במלוה כמקדש בפחות משוה פרוטה דבשניה' אינה מקודשת וא"כ הרמב"ם ורבינו יעקב חולקים על התוספות ז"ל שכתבו בלישנא אלא טעמיה דרב וכו' דטעמיה דרב בקטנה הוא לפי שבועל לשם קדושין ולא משום שחלו קדושי כסף ונראה שהרמב"ם ורבינו יעקב ז"ל דקדק מפרק בית שמאי דקאמר התם דקדושי קטנה תלויים ואמרינן התם מאי תלויים לאו דכי גדלה גדלי בהדא ואף על גב דלא בעל ומפרש רבין מילתא דקטנה מתלא תליא וקיימא אי בעל אין אי לא בעל לא נראה קצת שהבעילה מעמיד הקדושין הראשונים שהיו תלויים אבל אינם נחשבין לקדושין בפני עצמם וכן נראה שסובר הרמב"ם ז"ל במקדש על תנאי שכתב וז"ל המקדש על תנאי וחזר ואמר אחר כמה ימים אפילו בינה לבינה שלא בפני עדים בטל התנאי והרי היא מקודשת סתם וכו' עד לפיכך המקדש על תנאי וכנס סתם או בעל סתם הרי זו צריכה גט אע"פ שלא נתקיים התנאי שמע מינה בטל ההנאי כשבעל או כשכנס עד כאן לשונו נראה דסבירא ליה דאי בעל אפילו בינה לבינה מקודשת וחלו קדושי כסף: מכל הא דלעיל נראה דדוקא בקטנה לא בעינן עדים בשעת הבעילה לדעת רבינו יעקב ולדעת הרמב"ם גם במקדש על תנאי לא בעינן עדים בשעת הבעילה והיינו טעמייהו משום דחלי קדושי כסף אבל שאר המקדשים בבעילה פשיטא דאי ליכא עדים שיהיו שניהם כאחד אינה מקודשת ואם כן בנידון דידן מאחר שלא היו עדים בשעת שנתייחד עמה לבוא עליה