רד"ך קיב

התם דבמקדש במלוה ובעל דאינה צריכה גט היינו טעמיה כדמפרש התם דאיניש טעי ובועל לשם קידושין הראשונים אבל בנדון דידן שלא היו שם שום תפיסה ממין קדושין פשיטא דכל אפין שוין דלשם קדושין בעל ואפילו בקטנה דאית בה קדושין דרבנן סבר רב דהלכתא כותיה לגבי שמואל באסורי דאי בעל לשם קידושין בעל ולא אמרינן שעל סמך הקדושין הראשונים בעל כדמשמע בפרק המדיר ובפרק בית שמאי ואפילו לשמואל דפליג התם עליה דרב בנדון דידן מודה מטעם דפירשתי: וכן נמי בקטן שקדש אמרינן התם בפרק המדיר דלרבנן אי בעל קנה ואפילו לרבי שמעון בן יהודה דסבר התם דאי בעל לא קנה היינו טעמיה משו' דלשם קדושין הראשוני' בעל כדמפרש התם טעמי' במקדש בפחות משוה פרוטה ובעל אבל בנדון דידן דלא היו בה שום תפיסת קדושין כולי עלמא מודי דלשם קדושין בעל ואפילו אם נאמר שקידשה מקודשת בפני האנוסים והאנוסים פסולי עדות והמקדש בפניהם אין קדושיו קדושין כדפרשתי ואם כן אף על גב דנתחברו אחר כך להיותם כבעל ואשתו ובא עליה אית לן למימר דאינה מקודשת משום דעל סמך הקידושין הראשונים בעל נראה לעניות דעתי דאין לנו לסמוך על סברא זו ולהתירה ולומר מעצמינו בנדון זה סברא שלא מצאנו בתלמוד דהא מחלוקות היא בפרק המדיר במה טעי אינש ובמה לא טעי והנה הלכתא היא דבין במלוה ובין בפחות משוה פרוטה ובין בעל תנאי ובין בקטנה בכלהו אי בעל מקודשת היא כדמשמע מכל הפוסקים ואם כן ה"נ אין לנו להקל מעצמינו ולומר דאין אדם יודע דהמקדש בפסולי עדות דאינה מקודשת ובעל לשם קדושין הראשונים אלא על כל פנים יש לנו לומר דלשם קדושין בעל ואף על גב דכתב הרמב"ם וכן הסמ"ג וכן רבינו יעקב זכרם לברכה במקדש בפחות משוה פרוטה או במלוה חזקה היא שאין אדם מישראל הכשרים עושה בעילתו בעילת זנות והרי היא בידו לעשותה בעילת מצוה ואם כן נראה דדוקא בישראל הכשרים יש לנו לומר חזקה זו נראה לעניות דעתי דאין הכוונה לומר שיהיו חסידים אלא היינו שהם כשרים שאינם פרוצים בעריות ואף על פי שהם פרוצים בעבירות אחרות לא הוי פרוצים בעריות וכמו שהשיג הראב"ד ז"ל על דברי הרמב"ם זכרו לברכה וז"ל בערלית היא כדבריו וכו' עד לא שביק התירא ואכיל אסירא אלא אם כן הוחזק בפרוצות עריות העמד בני ישראל על חזקתן ובחזקת כשרים הם שלא יתפרצו בבני עדים לזנות עד כאן לשונו ואם כן לימא לן שזה המשומד הוא פרוץ בעריות ובאולי שלבו לשמים ומה שמראה עצמו שהוא עכו"מז הוא בעל כרחו שלא יהרג אבל הוא נזהר בכל המצות שבתורה ואף על פי שעבר על מצות ונתקדשתי הוא משומד לאותו דבר ואפשר שהוא חושב שאין אסור בדבר מאחר שהוא על כרחו כאשר כתבתי למעלה: ועוד נראה לעניות דעתי דדוקא במקדש בפחות משוה פרטה ובמלוה היא דבעינן כשרים משום דאינם מחזיקים אותם נשותיהם אבל במגרש את אשתו ובמקדש על תנאי מאחר שמחזיק אותה לאשתו אין אדם עושה אשתו זונה וכן נראה קצת מהרמב"ם זכרו לברכה שלא הזכיר במגרש את אשתו כשרים אלא כתב שחזקה היא שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והרי בידו לעשותה בעילת מצוה ובמקדש בפחות משוה פרוטה ובמלוה הזכיר כשרים כאשר כתבתי למעלה ואם כן נראה דבמגרש את אשתו לא בעינן כשרים ועוד כתב הרמב"ם זכרו לברכה בהשיגו בדבריו על דברי הגאונים וזה לשונו וכל הדברים האלו רחוקים הם בעיני מאד מדרכי ההוראה ואין ראוי לסמוך עליהן שלא אמרו חזקה זו אלא באשתו שגירשה בלבד או במקדש על תנאי ובעל סתם שהרי היא אשתו ובאשתו היא שחזקתו שאין עושה בעילת זנות עד שיפרש שהיא בעילת זנות או יפרש שעל תנאי בעל עד כאן לשונו: הרי שכתב דבאשתו עד שיפרש וכו' ולא כתב עד שיהי' פריץ בעריות נראה דבאשתו אפילו פריץ בעריות אינו בועל לשם זנות וקצת יש לדקדק בדבריו שכתב שלא אמרו חזקה זו אלא באשתו שגירשה ובמקדש על תנאי ולא הזכיר גם מקדש במלוה ומקדש בפחות משוה פרוטה ואין לי להאריך בזה: מכל הא דלעיל נראה לפום ריהטא שיש להחמיר בנדון דידן ולאוסרה מיהו נראה לעניות דעתי דאדרבה מכל הני דלעיל יש לנו להביא ראיה ולהתיר דהא תימא היא אבל הני דלעיל דמשמע לפום ריהטא דבקדושי ביאה לא בעינן עדים וזה אינו דהא אפילו המקדש בעד אחד קיימא לן בקדושין דאין חוששין לקדושיו ואפילו למאן דסבר דחוששין דוקא בעד אחד אבל אם אין שום עד דפשיטא דאין לחוש לקדושיו כדכתב' לעיל ואם כן אנו רואים דקדושין בלא עדים אינם קדושין ואף על גב דיש הפרש בין קדושי ביאה לשאר קדושין דבשאר קדושין בעינן דוקא לקדש בפניהם ואפילו ראו העדים שזרק לה הקדושין כל היכא שלא ראו שנפלה לתוך חיקה אף על פי שהיא בעצמה מודה שנפלה בתוך חיקה אינה צריכה גט עד שיראו העדים לקדשה כדכתב המרדכי זכרו לברכה משם מוהר"ם ועוד כתב ואפילו חזו סהדי שנכנס עמה לקדשה ולא ראו שקדשה לא בעיא גט כיון דלא חזו ממש שקדשה ואלו בקדושי ביאה אמרינן הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה וכתב המרדכי זכרו לברכה וזה לשונו מצא מורי בשם הרמב"ם זכרו לברכה בקדושי ביאה אמרינן הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה אבל בשאר קדושין עד דחזו לקדשה התם היינו טעמא כדכתב מוהר"ם ז"ל דיצרו תוקפו ודכותה בשאר קדושין אי חזו סהדי שזרק לה הקדושין בחצירה וראו שהגיע נגד אויר חצרה ולא ראו שנפל לתוך אויר המחיצות היתה צריכה גט עד כאן לשונו ולעולם בכל מיני הקדושין בעינן עדים ואם אין עדים אין לחוש לקדושיו ואם כן על כרחינו צריכין אנו לפרש דכל אלו הלשונות שהזכרתי למעלה בין מקדש בפחות משוה פרוטה ובין מקדש במלוה ובין בקטן שקדש מיירי דוקא כשבעל לפני עדים: ו וכן כתב המרדכי זכרו לברכה משם רבני שפי' וזה לשונו ראיתי תשובה שפירשו רבני שפיר' וכו' עד ולא דמיא להא דאמרינן בקדושין פרק האומר האומר קדשתיך ואמרינן בגמרא נאמן ליתן גט התם בעל כרחי' דאמר קדשתיך בפני עדים דאי לאו הכי פשיטא דאינו כלום דאפילו קדשתיך בעד אחד אינו כלום ואפילו שניהם מודים עכ"ל וכן מצאתי שכתבו בההיא דהמדיר וז"ל וכן י"ל בהא דגרסינן בכתובות בפרק המדיר גבי קדשה בטעות ובפחות משוה פרוטה וכו' ואם בעלה קנו כו' עד אדם יודע שאין קדושין תופסין בפחות משוה פרוטה וגמר ובעל לשם קדושין כו' ואף על גב דלפום ריהטא נראה דליכא עדים בשעת הבעילה ואפילו הכי מקודשת מיהו בעל כרחי' יש לומר כדאיתא עידי יחוד לכל הפחות והן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה עכ"ל: וכן משמע מדברי הגאונים שכתבו והביאם הרמב"ם ז"ל וז"ל הורו מקצת הגאונים שכל אשה שתבעל בפני עדים צריכה גט חזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות עכ"ל הרי שכתבו בפני עדים משמע קצת מדבריהם דדוקא בפני עדים וגם הראב"ד ז"ל כתב חזקה היא בבני ישראל הכשרים שלא יתפרצו בפני עדים לזנות משמע דוקא בפני עדים אינם מתפרצים אבל שלא בפני עדים אפילו ידעינן בודאי שבא עליה לא חיישינן לההוא בעילה דבזנות בא עליה וכן כתב המרדכי בפרק האומר בשם רבינו ברוך וז"ל ומודים בנתגרשה מן האירוסין דלא אמרינן הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה משמע הא עידי ביאה צריכה והלכך פסק רבינו ברוך דאדם שבא על הפנויה וראו עדים מבחוץ דצריכה הימנו גט דאמרינן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ואם בא עליה אדם אחר כן בעדים צריכה גט משני עכ"ל הרי שגם הוא כתב בפני עדים וכן כתב הסמ"ג במקדש במלוה ופחות משוה פרוטה וז"ל בפרק המדיר אמר רבי אמי המקדש בפחות משוה פרוטה או במלוה וחזר ובעל סתם בפני עדים צריכה גט הרי שגם הוא כתב בפני עדים וכן כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות אישות בפרק ראשון במקדש בפחות משוה פרוטה ובמלוה וגם בפרק עשירי דהלכות גירושין כתב וזה לשונו המגרש את אשתו וחזר ובעלה בפני עדים קודם שתנשא לאחר בין שגרשה מן הנשואין בין מן הארוסין הואיל ואשתו היתה הרי זו בחזקת שהחזירה ולשם קדושין בעל לא לשם זנות אפילו ראו אותו שנתן לה מעות שחזקה היא שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והרי בידו לעשותה בעילת מצוה עכ"ל הרי שגם הוא כתב בפני עדים ולא כתב בסתם כמו שכתב בפ"ז במקדש על תנאי וזה לשונו לפיכך המקדש על תנאי וכנס סתם או בעל בסתם הרי זו צריכה גט ולא כתב לשם בעל בפני עדים: וכן בפרק י"א בדין קטנה כתב וזה לשונו במה דברים אמורים שלא בא הבעל עליה אחר שנעשתה בת י"ב שנה ויום אחד אבל אם הגיע לזמן הזה ונבעלה הואיל ובעילה קונה מן התורה כמו שבארנו הרי זו אינה נאמנת עכ"ל הרי דבמקדש על תנאי ובקטנה לא הזכיר עדים אלא נבעלה בסתם נראה דבמקדש בפחות משוה פרוטה ובמלוה שהזכיר עדים וכן במגרש את אשתו אפי' ידעינן בוודאי שבעל אם אין עדים אין לחוש לקדושיו שאין הקדושין חלין אלא בפני עדים וגם רבינו יעקב הזכיר עדים במקדש במלוה ובפחות משוה פרוטה ובמקדש על תנאי ובקטן שקדש ואלו בקטנה כתב בסתם ולא הזכיר עדים נראה דבמקום שהזכיר הוא דווקא בפני עדים ואף על גב דבמקדש במלוה ובפחות משוה פרוטה סבר רבינו יעקב וכל הפוסקים דדוקא בעל בפני עדים ואלו בקטן שקדש כתב וז"ל קטן שקדש וכו' עד ולאחר שיגדל חלין הקדושין ואפילו אין עדים שבא עליה משהגדיל אלא שנתייחד צריכה גט עכ"ל וכן כתב נמי במקדש על תנאי וז"ל קדש על תנאי ובעל סתם ויש עדים על הייחוד צריכה גט מספק אפילו בעל לאלתר שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובעל לשם קדושין עד כאן לשונו שאני קטן שקדש ומקדש על תנאי דהו' כמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי דהואיל ולבו גס בה אמרינן בעל לשם קדושין ומכל מקום עידי ייחוד בעינן כדין כל המקדש בבעילה מכל הא דלעיל הוכחנו דאפילו שבא עליה לשם קדושין ולא היו עדים לפחות בשעת הייחוד אין לחוש לקדושיו ואפילו נתייחד עמה בפני עדים ולא היו שניהם כאחד נראה דאינה מקודשת דעדים שלא ראו כאחד לא מהני בדין קדושין כמו שכתב הרמב"ם גם בפרק ח' דהלכות גירושין וזה לשונו כל המגרש על תנאי וכו' עד והדבר ידוע שאם נתייחד עמה בפני שנים עדים כאחד אפילו לאחר שנתקיים התנאי הרי זו ספק מגורשת וכן כתב בדין מגרש את אשתו שהזכרתי למעלה וז"ל נתייחד עמה בפני עדים והוא שיהיו שנים עדים כאחד אם היתה מגורשת מן הנשואין חוששין לה שמא נבעלה והן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה שכל המקדש בביאה אינו צריך לבעול בפני עדים אלא יתייחד בפניהם כמו שבארנו עכ"ל: וכן כתב רבינו יעקב בטור אבן העזר וז"ל לא יפטור אדם וכו' לפיכך אם נתייחדה עמו צריכה גט שני מספק ודוקא מן הנשואין שלבו גס בה אבל מן האירוסין לא והוא שראו שנים עדים כאחד שנתייחדו אבל אם ראו האחד בבקר והאחד בערב אין מצטרפין עד כאן לשונו נראה דבדיני גיטין וקדושין סברי כרבנן דר' יהושע בן קרחא דתניא בפ' שני דכתובות אין עדותן מצטרפות עד שיהיו שניהם כאחד ר' יהושע בן קרחה אומר אף בזה אחר זה ואע"ג דהלכתא היא כר' יהושע בן קרחה דעדות של עדים שלא ראו כאחד בדיני ממונות כשרה מ"מ בפרק השולח משמע דסבירא ליה לרב אשי דאם אמר לשנים זה שלא בפני זה כתבו גט לאשתי דאין עדותן מצטרפת ומשמע התם דסבירא ליה כרבנן דר' יהושע בן קרחה לענין גיטין דקאמר התם איבעיא להו וכו' עד אמר רב אשי אי בעידי כתיבה הכי נמי עד אי אמרת בשלמא בעידי הולכה