רד"ך קיא

שומעין והאריך בתשובתו ובסוף דבריו כתב וזה לשונו וגדולה מזו אמר לו רבי אליעזר בן הורקנוס להורקנוס בנו בשעת פטירתו בני חזור בך בד' דברים שהייתי אומר אמר לו ומפני מה לא חזרת בך אמר לו אני שמעתי מפי המרובין והם שמעו מפי המרובין אני עמדתי בשמועתי והם עמדו בשמועתם אבל אתה שמעת מפי יחיד ואם יראה בעיני הורקנוס כדרך אביו למה צוהו שיחזור בו אלא בכל מקום ובכל זמן הולכים אחר רוב חכמי' ורוב מנין עד כאן לשונו הרי בהדיא דביחיד אין לסמוך ואע"ג דנראה לנו ראיה לדבריו ואם כן אין לסמוך על דברי רבינו שלמה בר רבי אברהם דיחידאה הוא כאשר כתבתי למעלה ואף על גב דרש"י ורבינו יקיר זכרם לברכה סברי דעובד כוכבים ומזלות היכא דידעינן ביה דלא משקר עדות עדותו כדמשמע מפירוש רש"י שפירש בשמעתא דכל השטרות וזה לשונו חוץ מגיטי נשים דלאו בני ברית נינהו הואיל ולא שייכי בתורת גיטין וקדושין אבל על הדינין נצטוו בני נח עד כאן לשונו הרי שמשמע מדבריו דמשום דמאחר דנצטוו על הדינין אם כן מן התורה כשרים לעדות דאם נאמר שגם הוא סובר כמו רבינו יצחק בעל התוספות זכרו לברכה אם כן מה לי נצטוו מה לי לא נצטוו אפילו אי נצטוו הוו כלא נצטוו בענין עדות שהרי לאו בני עדות נינהו וא"כ עדותן פסול מן התורה כמו אינו בר ישראל דאף על פי שנצטוו בדינין ובגיטין וקדושין אפילו הכי אם חתמו בהם הם פסולין מן התורה משום דלאו בני עדות נינהו אלא ודאי נראה דסבירא ליה היכא דידעינן ביה דלא משקר עדותו כשר מן התורה: ועוד כתב רש"י זכרו לברכה בהאי שמעתא וזה לשונו והא ערכאות פסולין דאוריתא שאין עדותן כשר לפי שאינן בתורת גיטין וקדושין אם כן משמע מדבריו דעדותו פסול בגיטין משום שאינו בתורת גיטין וקדושין אבל אם היה בתורת גיטין וקדושין עדותו היא כשר ואף על גב דעובר כל עבירות שבתורה וכן כתב רבינו יקיר והביאו המרדכי זכרו לברכה בפרק ראשון דגיטין וז"ל רבינו יקיר ז"ל היה אומר דעכו"מז המחזקים שאינם שקרני' כשרים להעיד כדאמרי' בפ"א דגיטין כל השטרו' העולות בערכאו' של עובדי כוכבים ומזלות כשרים אע"פ שחותמיהן עובדי כוכבים ומזלות אבל משה ואהרן מן התורה פסולין משום קריבות עכ"ל הרי שגם הוא כתב בהדיא דעובד כוכבים ומזלות היכא דידענן ביה דלא משקר דעדותו עדות א"כ נראה מדבריהם דעדות עובדי כוכבים ומזלות ספק ומשום הכי היכא דידעינן ביה דלא משקר עדותו עדות ואפילו לדעת ר"י בעל התוספות ולדעת המרדכי דסברי דעדות עובדי כוכבים ומזלות כאלו אינו ואפי' היכא דידעינן ביה דלא משקר אפילו הכי עדותו לא חשיבא היינו משום דלאו אחיו ולא עדיף מעבד וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק תשיעי דהלכות עדות דעובד כוכבים ומזלות פסול לעדות מקל וחומר מעבד אבל לא מטעם שהוא אינו מקיים כל מצות שבתורה אין לדקדק מדבריהם ולומר דסבירא להו כרבינו שלמה בר' אברהם דרשע עדותו ספק דגרע רשע מעובדי כוכבים ומזלות לענין עדות דרשע עדותו בטלה מכל וכל משום שמעשיו גרמו לו כדאמרינן בהחובל דבעי למילף דעבד פסול לעדות מגזלן וקאמר התם מה לגזלן שכן מעשיו גרמו לו תאמר בעבד שאין מעשיו גרמו לו וכן עובדי כוכבים ומזלות אין מעשיו גורמין לו דלא נצטוה ומשום הכי סבר רש"י דבר עדות הוא ואין עדותו בטל מן התורה דכשרים לעדות הם מן התורה אלא שאנו חוששין דלמא משקר והיכא דידעינין דלא משקר עדותו קיים דאינו בר ישראל עדותו כשר מן התורה וכן כתבו התוספות בהחובל משם רש"י וזה לשונם ורש"י ז"ל פירש בפרקא קמא דגיטין גבי שטרות העולם בערכאות של עכו"מז דעובדי כוכבים ומזלות כשרים לעדות מן התורה ושמעתא לא מוכחא הכי עד כאן לשונו ואם כן אפילו רש"י דסבר דעובד כוכבים ומזלות היכא דידעינן ביה דלא משקר אי הוה בתורת גיטין וקדושין היה נאמן היינו משום דסבירא ליה דעובד כוכבים ומזלות כשר לעדות מן התורה אבל רשע דפסול לעדות מן התורה פשיטא דהמקדש בפניו הוה ליה כמקדש בלא עדים ואם כן בנדון דידן אפילו אם היה מקדשה אותו האנוס קדושין גמורים אפילו הכי אין קדושיו קדושין מאחר שהם מעידים שלא היה שם שום יהודי אלא אנוסים דפסולי עדות הם ואפילו אם היו שם יהודים והוא היה מקדשה בפני היהודים ובפני האנוסים והאנוסים היו עדים עם היהודים שקדשה אין קדושיו קדושין דהא תנן בפרקא קמא דמכות ומביא' בפרקא קמא דסנהדרין על פי שנים עדים או שלשה עדים אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט לך הכתוב בשלשה להקיש שלשה לשנים וכו' מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה ומנין אפילו הם מאה תלמוד לומר עדים עד כאן לשונם ואמרינן בגמרא אמר ליה רב פפא לאביי אלא מעתה הרוג יציל כשהרגו מאחוריו נרבע יציל כשרבעו מאחוריו הורגו רובע יציל אשתיק כי אתה לקמיה דרבא אמר ליה יקום דבר במקיימי דבר הכתוב מדבר הרי בהדיא אע"ג דאיכא מאה עדים כשרים ואחד פסול אין עדותו עדות ואי לאו דכתיב דבר דמשמע דבמקיימי דבר הכתוב מדבר היו הורג ורובע מצילין ואף על גב שהם מאה כשרים ויודעים דעדותו אמת אפילו הכי עדותן כאלו אינו וכן נמי אמרינן בגיטין פרק שני איתמר אמר לעשרה כתבו גט לאשתי אמר ר' שנים משום עדים וכולם משום תנאי וכו' ואמרינן מאי בינייהו איכא בינייהו כגון שנמצא אחד מהם קרוב או פסול למאן דאמר משום תנאי כשר למאן דאמר משום עדים פסול וכיוצא בזה כתב הרשב"א בתשובה ששאלו אותו וזה לשונו אשה שהיתה משודכת לראובן וראובן זה סעד בבית חמיו וכו' עד ונתן לה ראובן טבעת בפני כל המסובין והיו בתוך אותם המסובין קרובים שהיו פסולין לעדות וכו' עד הודיעני כיון שהיו שם קרובים מי נימא שכל העדות בטלה כאותה שאמרו מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה או דילמא לא אמרו אלא בשנתכונו להעיד וכדאמרינן דאמרינן להו למיחזי אתיתון או לאסהודי ועתה בשלשה לא באו העדים להעיד בשעת קבלת העדות והשיב וזה לשונו אע"פ שהיו במסיבה קרובי' לעולם אין הכשרים נפסלים מחמת הקרובים אלא באחד משני ענינים או שיהיו מזומנים לעדים מתחלה או שנתכונו הם להעיד ושגלו דעתם בכך כגון בדיני נפשו' שהתרו הפסולי' גם הם בעובר עבירה ובדיני ממונות גם כן בשבודקין אותם עכשיו ואמרינן להו למיחזי אתיתון או לאסהודי וזו כדעת רש"י ז"ל בסנהדרין ובמכות ואי נמי בשהזמינום לעדות תחלה וזהו כדעת רש"י בפרק יש נוחלין ויש אומרים שאין פוסלין אלא אם כן נצטרף עם הכשרים והעידו בבית דין שאינו עד עד שיעיד בבית דין עד כאן לשונו מכל זה נראה דעדים שיש בניהם אחד שהוא פסול אף על פי שהעדות אמת הוה ליה כאלו אינו ואם כן הכא נמי אפילו אם קידשה בפני היהודים והיו שם גם אנוסים לעדים אינה מקודשת דעדותן כאלו אינו דאנוסין עדותו פסול מאחר דעובדין ע"ז ועוברין עבירות לתאבון הם כאשר כתבתי למעלה: ואפילו אם נאמר דאומר האירוסין דנתקיים החיתון בפניהם דכשרים לעדות הם משום דדלמא נזהרים הם ואינם עוברין עבירות ומה שמראים עצמם בפני העובדי כוכבים ומזלות דנוהגים כמנהגם ואוכלים נבלות ועוברין כל עבירות הוא מסבת פחדם והם שוגגים דחושבין דהיתר היא מאחר שהיא על כרחם ושום אדם לא הזהיר אותם וכל דבר שהעושה אותו קרוב להיות שוגג אם לא הזהרו אותו עדותו כשרה כדמשמע בפרק זה בורר ואם כן אית לך למימר דכשרים לעדות הם אפילו הכי אין לחוש לאוסרה מעדותן שהרי מתוך הכתב משמע שלא נתן לה שום קידושין שהרי מעידים שהקיומים נעשו מבלתי שום מין קדושין שהאשה נקנית בהן וגם מעידים שהבחורה לא עשתה שום קיום שבעולם לא בדברים ולא במעשה אם כן פשיטא דלית דין צריך בשש דאפילו לדעת ר"ת דסבר דמותר הוא לקבל עדות מעדים ששלחו עדותו בכתב ולא קרינן להו מפיהם ולא מפי כתבם כיון שראויים להעיד ואם כן עדות זה ששלחו לומר אלו העדים בכתב לא חשבינן להו כקול אלא חשבינן להו עדים גמורים אפילו הכי פשיטא דאשה זו מותרת הוא ומטעם קידושין אין לאוסרה: ה ומה שיש להסתפק בנדון זה היא מאחר דמעידים דנתחברו ועמד עמה כימים אחדים ואחר כך הלך מסיבות הנדוניא נראה שנתחברו כאיש ואשה הנשואים יחד ואם כן מאחר שישידך אותה ואחר כך נתחברו לשם אישות ודאי בעל וחזקה היא דאין אדם בועל את אשתו בזנות לכולי עלמא ואפילו במגרש את אשתו ונתיחדה עמו כדאיתא בפרק הזורק דצריכה הימנו גט שני דאמרינן הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה דתנן התם המגרש את את אשתו ולנה עמו בפונדקי בית שמאי אומר אינה צריכה הימנו גט שני ובית הלל אומר צריכה הימנו גט שני אימתי בזמן שנתגרשה מן הנשואין ומודים בנתגרשה מן האירוסין וכו' ומוקי לה בגמרא כשלא ראוה שנבעלה ובדאיכא עידי יחוד וליכא עידי ביאה ב"ש סברי לא אמרינן הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה ובית הלל סברי אמרינן הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה והא דתנן לנה עמו בפונדקי לאו דוקא לנה אלא הוא הדין נתיחדה כדכתבו התוספות בפרק מי שאחזו במשנה לא תתייחד ואפילו לבית שמאי דסברי הכא דאפילו בנתגרשה מן הנשואין לא חיישינן דילמא בעל היינו משום דאזלי לטעמייהו דסברי דלא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר כדאית' בפרק המגרש ואם כן מזוהמת היא בעיניו ואינו בא עליה ומטעם זה סברו דמגרש אדם את אשתו בגט ישן כדכתבו התוספות התם משם הירושלמי אבל בנדון דידן ששדכה ללוקחה לו לאשה ואינו מזוהמת בעיניו ואדרבה אוהב אותה ורוצה בה להיות אשתו אפילו בית שמאי מודים דאם נתייחדו דאמרינן הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה ובית שמאי דנתחברו ככל בעל שנשא אשתו ודאי בעל ואפילו לרבה בר בר חנה דמוקי פלוגתא דבית שמאי ובית הלל בשראוה שנבעלה אבל בשלא ראוה שנבעלה דברי הכל אינה צריכה הימנו גט היינו דוקא במגרש את אשתו דמאחר דגרשה אינו רוצה אותה לאשה אבל בנדון זה ששדכה ללוקחה לו לאשה ונתחברו יחד להיותם כבעל שנשא את אשתו פשיטא דבועל בעל לשם קידושין ואפילו לבית שמאי דרבה בר בר חנה דסברי דאפילו בשראוה שנבעלה אינה צריכה הימנו גט משום דסברי דאדם עושה בעילתו בעילת זנות היינו דוקא בגירושין אבל בנדון דידן דשדכה וכו' כדפרי' מודים הם דלא בעל בזנות ודמיא להא דתנן ביבמות פרק בית שמאי אומרים אין ממאנין אלא ארוסות ולא נשואות ובית הלל אומרין ארוסות ונשואות ומפרש רבה ורב יוסף טעמא דבית שמאי לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ואי אמרת נשואה תמאן ממנעי ולא נסבי לה דאינו רוצה להיות בעילתו בעילות זנות והיינו מכוין שראינו שרוצה בה להיות אשתו וקדשה אינה רוצה לבעול בעילת זנות כדפי' התוספות ז"ל בפרק הזורק אם כן ה"נ אית לן למימר מאחר דנתחברו יחד להיות כבעל ואשתו לא עשה בעילתו בעילות זנות ובעל לשם קידושין ואפילו לבית הלל דסברי התם דאין אדם בועל לשם קידושין ומ"ה סבר דממאנות אפילו נשואות ולא חייש להאי טעמא לומר דאין אדם בועל בזנות וממנעי ולא נסבי לה היינו טעמיה כדמפרש התם דכיון דאיכא כתובה וקדושין לא חשיב ליה בעילת זנות אבל הכא בנדון דידן דלא הוי לה קדושין אלא שדוכין ונתחברו יחד להיות כבעל ואשתו פשיטא דבעל לשם קדושין ודמיא למקדש בפחות משוה פרוטה או במלוה דכולי עלמא מודי דאי בעל צריכה גט ואפילו במקדש על תנאי שיש לשם קידושין קאמר רב עולא בר אבא בכתובות בפרק המדיר דכולי עלמא מודו דאי בעל לשם קדושין בעל ולא סמך על תנאי הראשון כדאמרינן התם אמר רב עולא בר אבא אמר עולא אמר רבי אליעזר המקדש במלוה ובעל על תנאי ובעל בפחות משוה פרוטה ובעל דברי הכל צריכה הימנו גט ואפילו לאותם שסוברים התם דמקדש על תנאי ובעל אינה צריכה הימנו גט דוקא במקדש על תנאי קאמרי מאחר שגלה דעתו שאין חפץ באשה נדרנית אבל בבועל בסתם כשלא גלה דעתו שאיננו חפץ באשה נדרנית מודים הם דלשם קידושין בועל ואף על גב דרב יוסף בר אבא פליג אדרב עולא וסבר