רד"ך קי

פשיטא דלא מהימן דאין עד אחד בא אלא לשבועה והכא שבועה לא שייכא וכדפרישית התם ואם כן אפי' בא עד אחד לפנינו ומעיד דקידשה או בפניו או בפני שני עדים כשרים והיא מכחישתו פשיטא דלא מהימן שהרי אפי' מאן דאמר דסבר דחלין הקדושין בעד אחד היכא דהיא מכחישתו מודה הוא דלא מהימן: וכן כתב הרמב"ם זכרו לברכה בפרק תשיעי וזה לשונו אמר עד אחר מקודשת היא והיא אומרת לא נתקדשתי הרי זו מותרת עד כאן לשונו ואף על גב דתניא בפרק שני דכתובות שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא ואמרינן התם אמר אביי תרגמה בעד אחד עד א' אומר נתקדשה ועד א' אומר לא נתקדשה תרוייהו בפנויה קא מסהדי והאי דקאמר לא נתקדשה הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים והשתא יש לנו לשאול ולומר מאי קאמרת אי דמודה היא דנתקדשה פשיטא דאסורא לדברי הכל אלא ודאי במכחשת ואומרת לא נתקדשתי ואפילו הכי קאמר דלא תנשא ומסיפא נמי דקאמר אם נשאת לא תצא משמע דאיירי אפילו במכחשת שהרי מאחר שנשאת סוברת דלא נתקדשה ואפילו הכי קתני נשאת נראה דוקא כשנשאת לא תצא אבל אם לא נשאת אף על גב דמכחשת ואומרת דלא נתקדשה וגם עד אחד מסייעה אפילו הכי לא תנשא התם יש לומר דאיירי כגון שאנו יודעים כגון שזרק לה קדושין ומספקא לן אי קרוב לו אי קרוב לה והני שני סהדי חד אמר קרוב לו וחד אמר קרוב לה וכדפירשו התוספות זכרם לברכה התם אי נמי יש לומר דכשהיא מכחשת אז אמרינן תנשא אפילו לכתחלה דאי קדשה לא היתה מעיזה פניה לומר לא קדשני ואף על גב דלרבה בר אבין אמרינן התם בכתובות דמאי דקאמר רב המנונא חזקה אין האשה מעיזה פניה דוקא בפני בעלה וא"ע גב דנשאת ואח"כ באו עדים שהיתה אשת איש והיא אומרת נתגרשתי אינה נאמנת דדוקא בפני בעלה אינה מעיזה אבל שלא בפניו מעיזה שאני התם דבאו עדים שהיתה אשת איש ואית לן חזקה דאשת איש ומשום הכי שלא בפני בעלה אתי חזקה דאשת איש ומבטל החזקה דאינה מעיזה ואמרינן מעיזה היא אבל היכא דאין לנו חזקה דא"א אלא עד אחד אמר דנתקדשה והיא אומרת דלא נתקדשה אפילו שלא בפני בעלה היא נאמנת כנגד עד אחד דאמרינן חזקה היא דאינה מעיזה אבל הכא דשתקה דעד אחד אומר אביה קדשה ועד אחד אומר לא קדשה אי נמי פלוני זרק לה קדושין והיא אינה מכחשת דלא ידעה אי קדשה אי לא בהא אמרינן לא תנשא ואם נשאת לא תצא ועדיפא הכחשה מעדות עד אחד: ואל תתמה בזה דהא אמרינן בגיטין בפרק האומר היכא דהוחזק' אשת איש בעל אומ' לגרושין ושליש אומ' לגירושין והיא אומרת נתן לי ואבד אמר רבי יוחנן הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים ואלו אי אמרית בפני בעל גרשתני נאמנת כדקאמר רב המנונא והלכתא כותיה דהא פרכי' מיניה בכמה דוכתיה ואם כן הכא נמי עדיפא הכחשה מעדות עד אחד וכן מצאתי כתו' בהדיא בשם הר"אבד זכרו לברכה בהגהות של רב אלפס זכרו לברכה במסכת קדושין בפרק האומר וזה לשונו כתב הראב"ד זכרו לברכה עד א' אמר מקודשת היא והיא מכחישתו מותרת היא ואם היא אינה מכחשת כגון שאמר עד אחד אביה קדשה ועד אחד אומר דלא קדשה אי נמי פלוני זרק לה קדושין והיו קרוב לו ועד אחד אומר לה והיא אינה מכחשת כלל בהא אמרינן תרוייהו בפנויה קא מסהדי ולא תנשא לכתחלה עד כאן לשונו הרי דכתב בהדיא דעדיף הכחשתה מעדות עד א' ולפי דבריו ההיא דמוקי ההיא דכתובות דהיכא דעד אחד אמר אביה קדשה ועד אחד אמר לא קדשה נצטרך לפרש דהתם איירי באשה שבאה ממדינת הים ואין אנו יודעים אי פנויה היא אי אשת איש היא ומשום הכי לא מוקמינן לה אחזקה דפנויה כדהקשו התו' התם ואמרינן דלכתחלה לא תנשא מאחר דהיא אינה מכחישתו אי נמי יש לומ' דהתם בכתובות איירי אפי' שהיא מכחישתו עד אחד מסייעה לא תנשא דעדיף הוא היכא דאין העד מסייעה ממה שהוא כשהעד מסייעה דאז אין לנו לומ' חזקה אין האשה מעיזה מאחר דעד אחד מסייעה וכיוצא בזה אמרינן התם בכתובות בפרקא בתרא ובגיטין פרק האומר דהא דקאמר רב המנונא חזקה אין האשה מעיזה פניה בפני בעלה הני מילי היכא דליכא דקא מסייעי לה אבל היכא דאיכא דקא מסייעי לה מעיזה ומעיזה ומשקרת ואף על גב דידענו בבירור שהוא בעלה אפילו הכי מעיזה פניה לומר גרשתני כל שכן דלא ידענו אם הוא בעלה או לא דהיכא דעד אחד מסייעה מעיזה פניה ומשקרת ואם כן כשאין שום עד מסייעה והיא מכחשת היא מותרת וכשהעד מסייעה לא תנשא לכתחלה: ד וכן כתב הרמב"ם זכרו לברכה בפרק תשיעי וזה לשונו אמר אחד מקודשת היא והיא אומרת לא נתקדשתי הרי זו מותרת אחד אומר מקודשת ואחד אומר אינה מקודשת לא תנשא ואם נשאת לא תצא שהרי היא אומרת לא נתקדשתי הרי שכתב בהדיא דכשהעד מסייעה גרע ממה שהוא כשאין העד מסייעה דכשהעד מסייעה סמכה דעתה ומעיזה ולפי דבריו נמי ההיא דכתובות איירי כשאין לה חזקה דפנויה ומשום הכי לא מוקמינן לה אחזקה דפנויה אתי שפיר דגם סיפא דברייתא איירי כשלא הוחזקה אשת איש כדכתב הוא בהדיא בפרק שנים עשר דהלכות גרושין וזה לשונו האשה שלא הוחזקה אשת איש ובא עד אחד ואמר לא נתגרשה הרי שניהם מעידי' שהיא אשת איש וכו' עד ואם נשאת תצא עד כאן לשונו ולפי דברי הרמב"ם והר"אבד זכרם לברכה צריך לומר האי דקאמר התם בקדושין פרק האומר ותיסברא עד אחד בהכחשת מי מהימ' פירוש מאחר דמכחשת ליה איהי מי מהימ' ולשם אין עד מסייעה ולא כפירוש רש"י זכרו לברכה דפירש התם עד אחד בהכחשת דאיכ' עד אחד דמכחיש ליה מי מהימ' אפילו מכחשת ליה איהי ליכא מאן דאמר דהא אין עד אחד בא אלא לשבועה והכא שבועה לא שייכא עד כאן לשונו משמע מדבריו דעדיף עדו' עד א' מהכחשת דידה וכשעד א' אמר נתקדשה ועד אח' אמר לא נתקדשה תנשא אפילו לכתחלה: וכן כתב רבינו יעקב זכרו לברכה וזה לשונו עד אחד אומר נתקדשה ועד אחד אומר לא נתקדשה אם אמר שמעול' לא היו בה ספק קדושין תנשא לכתחלה ואם זרק לה קדושין אחד אומר קרוב לו ואחד אומר קרוב לה לא תנשא ואם נשאת לא תצא עד כאן לשונו נראה דסבר דהא דאמרינן דלכתחלה לא תנשא כשידענו שזרק לה קדושין ואחד אומר קרוב לו ואחד אומר קרוב לה כדפי' התם וקצת תימה איך לא הזכיר רבינו יעקב היכא דעד אחד אומר דנתקדשה והיא מכחישתו מה דינה ויש לדקדק בדבריו ואין לי להאריך: מכל הא דלעיל הוכחנו דכשעד אחד אומר מקודשת והיא מכחישתו דתנשא אפילו לכתחלה ואי נמי בנדון דידן דלפי משמעות הכתב נראה דכל העדו' שמעידין על פי האנוסין הוא שהרי הם כתבו וזה לשונם גם מעידים אנו כי לא נמצא באותו מקום ובאותו היום שעשו חתון זה שום יהודי שיוכל להעיד שום דבר ממעשה חתון או קדושין ואם כן מאחר דלא היה שם יהודי מהיכן ידעו הקיום שעשו דמעידין עליו אלא ודאי מהאנוסין שמעו והשתא יש לנו ללמוד קל וחומר כאשר למד רבינו ברוך ולומר ומה עד אח' דקם הוא לשבועה אפי' הכי אם מעיד דנתקדשה והיא מכחישתו לא מהימן פסולי עדות דאינם קמי' לשבוע' אינו דין דאם מעידין דנתקדשה והיא מכחישתו דלא מהימני ואם כן אפילו היו באים פסולי עדות אצלינו ומעידים דראינו דנתקדשה בפני עדים כשרים והיא מכחישתם לא מהימני ותנשא אפילו לכתחלה מכל שכן הכא בנדון דידן דכבר נשאת דפשיטא הוא דלא תצא כאשר מובן מכל הראיות שהוכחתי למעלה דאפילו נולדו בה ספק קדושין דראינו שזרק לה הקדושין אלא שאחד אומר קרוב לו ואחד אומ' קרוב לה ואם נשאת לא תצא ואף על גב דאיהי שתקה וכל שכן דהם מעידי' דכל הקיום שעשו היה בפני האנוסין שהם פסולי עדות דאפי' אם קדשה בפניהם אינה מקודשת והנה דבעל העטור כתב דאפילו המקדש בפני פסולי עדות דרבנן דאינה מקודשת והביאו המרדכי וז"ל כתב בעל העטור כל הני פסולין דרבנן כגון הרועים והמוכסי' והגבאין קדש אשה בפניהם אפילו שניהם מודים לא תפסי קדושין ואינה צריכה גט דכל המקדש אדעתא דרבנן קא מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושין מיניה עכ"ל: הרי שכתב דאפילו אם ידענו בברור דנתקדשה אפי' בפסולי עדות דרבנן אפי' הכי אין קדושיו קדושין דרבנן אפקעינהו לקדושין מניה ואף על גב שכל הפוסקים שהזכרתי לעיל חולקין על בעל העטור דסוברים דהמקדש בפסולי עדות דרבנן קדושיו קדושין מכל מקום בפסולי עדות דאורייתא כל אפין שוין דהמקדש בפניהם דאין לחוש לקדושיו דהתורה כתבה בל תשת וגו' ובטלה עדותן מכל וכל דהוה ליה כאלו אינו ואפילו היכא דידעינן בהו דלא משקרי עדותן בטלה כאשר אוכיח בסמוך בע"ה ולא כר"ש בר' אברהם דכתב שמה שפסלה תורה גזלן זהו מטעם דלמא משקר וכו' כמו שכת' למעלה ואע"ג דתנן בפ"א דגיטין כל השטרות העולין בערכאות של עכו"מז אע"פ שחותמיהן עכו"מז כשרים א"כ משמע דאפי' עכו"מז כשרים להעיד מדאוריתא היכא דידעינן בהו דלא משקרי ואע"ג דפריך בגמרא קא פסיק ותני לא שנא מכר ולא שנא מתנה בשלמא מכר מכי יהיב זוזי קמייהו וכו' עד אלא מתנה חספא בעלמא מכל מקום אי לאו בני עדות נינהו היה מן הדין לפסול אפי' אותם העומדים לראיה הא פירשו התוספו' התם דאינו אלא תקנתא דרבנן וז"ל וכיון דלאו בני עדות נינהו היה מן הדין לפסול מן התור' אפי' אותם העומדי' לראי' אלא תקנת' דרבנן הוא היכא דקים לן בסהדותיהו שהוא אמת דלא מרעי נפשייהו: וכן נמי פי' בפירכא דפריך בגמ' והא לאו בני ברית נינהו וז"ל ה"מ למיפרך הא לאו בני עדות נינהו עכ"ל הרי משמע דאע"ג דידעי בהו דלא משקרי אי לאו תקנת דרבנן לא היה עדותן עדות מן התורה דלאו בני עדות נינהו ואפי' אם נאמר דעכו"מז היכא דידעינן ביה דלא משקר מן התורה עדותו קיים אין להביא ראיה ולומר מכ"ש ישראל שעבר עבירה א' דנוכל לומר דעכו"מז בר עדות הוא והיכא דקים לן דלא משקר עדותו עדות אבל גזלן לאו בר עדות הוא ואפי' היכא דקים לן דלא משקר אין עדותו עדו' כאשר אפרש בסמוך ב"ה ואע"ג דמשמע בבבא בתרא בפר' מי שמת דגזלן אינו פסול מגזרת הכתוב דדוקא בקרוב כגון משה ואהרן או בחתנו קאמר דגזרת הכתוב היא משום דאמרינן התם דאם היה יודע לו בעדות שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו דאחרים מעידים על כתב ידו ואף על פי שלא הוחזק בבית דין והוא אינו מעיד על כתב ידו וקא מתמה ואמאי הוא אינו מעיד אי משום דחיישינן דלמא משקר אם כן אחריני היאך מהימני ואפילו אם לא הוחזק כתב ידו מכח זה הדוחק קאמר התם ומאי קאמר ומאי קושיא דלמא גזרת הכתוב היא אבל בגזלן לא קאמר גזרת הכתוב משום דבגזלן אפילו אחרים אינם מעידין על כתב ידו אלא אם כן הוחזק משמע דדוקא קרוב פסול מגזרת הכתוב אבל לא גזלן דגזלן פסול דלמא משקר אין לדקדק משם ולומר אם כן גזלן עדותו ספק דפשיטא דהטעם שפסלה תורה גזלן הוא משום דרשע הוא ודילמא משקר ומשום דלפעמים משקר גזרת הכתוב שלא יהא נאמן מכל וכל ועדותו לא תחשב עדות אבל בחתנו שהיה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו אין שום טעם למה אינו מעיד על כתב ידו מאחר דאחריני מהימני אפילו היכא דלא הוחזק אלא משום גזרת הכתוב אבל גזלן הטעם שהוא פסול משום דלמא משקר והתורה בטלה עדותו מכל וכל ועדותו כאלו אינו והמקדש בו הוה ליה כמקדש בלא עדים כאשר פירשתי למע' ולדברי רבינו שלמה בר' אברהם דכתב דעדותו ספק והמקדש בהם קדושיו ספק אין לחוש דיחידאה הוא ולדברי יחיד אין לסמוך ואפילו אם נראה לנו כדבריו דבכל זמן הולכים אחר רוב חכמים ורוב מנין כדכתב הרשב"א זכרו לברכה בתשובת השאלה ששאלו אותו מי שבא מעשה לידו ומצא לאחד מהפוסקים סברא באותו מעשה וראיה לאומר סברא ולא נראית הראיה לסמוך עליה היה לו לבטל דעתו מי שגדול ממנו או לא והשיב לראשונים אנו