רד"ך קט

דקאמרי אין מקבלין גרים מן התרמוד ופירשו התו' ז"ל התם בפרק דם נדה דסברי כרמי בר יחזקאל הרי משמע מפני שנתערבו בבנות עשרת שבטים אע"פ שהן עתה עובדם עבודה זרה הם ואבותיהם ואבות אבותיהם אפילו הכי צד ישראלית בם וחשבינן להו ממזרים ופסולים לבא בקהל ודמם טמא כדם ישראל וישראלים הם ואע"ג דמתני' דפרק דם הנדה שהזכרתי למעלה פליג ארמי בר יחזקאל וסבר דכתמי התרמודיים טהורים דקאמר בסתם מבין עובדי כוכבים ומזלות טהורים ואמרינן בגמרא קא פסיק ותני ואפי' מתרמוד לאו משום דסבר דאע"ג שבא עובדי כוכבים ומזלות על בנות ישראל אפילו הכי חשבינן להו עובדי כוכבים ומזלות דלא פליג על כל תנאים ואמוראים דסברי דעובדי כוכבי' ומזלות ועבד הבא על בת ישראל הוולד ישראל אלא משום דסבר דלא באו עכו"מז על בנות ישראל וכן משמע התם בפ"ק דיבמות סבר עדותו דרבי דוסא בן הרכינס דקאמר התם מעיד אני עלי שמים וארץ שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא ואמר שלשה דברים וכו' עד ומקבלין גרים מן הקרדיים ופריך והא תני רמי בר יחזקאל אין מקבלין גרים מן הקרדיים ומשני ההיא קרתים איתמר א"כ משמע דקרתיים לכולי עלמא פסולי והיינו משום דקרתיים הם מבנות עשר שבטים שנטמעו בין עובדי כוכבים ומזלות אבל לא קרדיים מכל הני נראה דוולד הבא מן עובדי כוכבים ומזלות אע"פ שהוולד עובד ע"ז מיום היותו אפילו הכי ישראל הוא דאע"פי שחטא ישראל הוא וא"כ קדושיו קדושין וכך משמע בהדיא בסוף ההיא סוגיא דפ"ק דיבמות דקאמר התם וז"ל אמר רב יהודה אמר רב אסי עכומ"ז שקדש בזמן הזה חוששין לקדושיו חישינן שמא מעשרת השבטים הוא ופרש"י מי' שבטים הוא שנשאו נכריות וקסבר רב נכרית שילדה מישראל הוולד ממזר וחוששין לקדושי ממזר עכ"ל: ופריך התם והא כל דפריש מרובא פריש ומשני בדוכתא דקביעי וכו' עד ואמר ר' יוחנן וכולן לפסול ופירש"י וכולן לפסול רובם ממזרים שנטמעו עשרת השבטים בהם ובניהם הרי הן כישראל ונוהג בהם אסור ממזרות והן לא נזהרו ונשאו זה אחותו או בתו והרי הם ממזרים עד כאן לשונו: ועל כרחך לא פליג שמואל התם דסבר דאין לחוש לקדושיה אלא משום דקסבר דבנך הבא מן הערלה אינו בנך אבל אי בנך הוא מודה שמואל דאע"פי שהוא אינו בר ישראל גמור דקדושי' קידושין וכדפרי' התם והא איכא בנות ישראל דנשאום אינם בני ישראלי' והולידו מהן ואמר רבינא לקמן בן בתך הבא מן אינו בר ישראל קרוי בנך ומשני גמירי דבנתי דההוא דרא איצטרויי איצטרו: ופירש"י דההוא דרא דעשרת השבטים איצטרויי איצטרו נתבקע רחם שלהן מלקלוט זרע ונעשו עקרות עד כאן לשונו: הרי בהדיא דאי לאו דאיצטרויי אצטרו הוו קידושיו קידושין ואפילו לשמואל וגם לפי לישנא בתרא דקאמר התם איכא דאימרי כי אמריתא קמיה דשמואל אמר לא זזו משם עד שעשאום אינם בר ישראלים גמורים שנאמר בה' בגדו כי בנים זרים ילדו טעמא דעשאום אינם ישראלים גמורים הא לאו הכי קדושיו קידושין מכ"ש משומד דאביו ואמו מישראל דודאי קידושיו קידושין דאע"פ שחטא ישראל הוא וכן משמע מדברי ר"ת והביאו בפ' השולח וז"ל שאלו לרבינו תם על משומד שגירש את אשתו ולא נכתב בגט אלא שם יהודית ולא שם אחר והשיב ר"ת חלילה להזכיר שם אחר שאינו יהודית בתורת משה וישראל הרי משמע דסבר דאע"פי שחטא ישראל הוא נקרא ואשתו צריכה גט הימנו וכן כתב המרדכי בגיטין פ' המגרש וז"ל בערכאותיהם חובטין ואומרים עשה מה שישראל אומר לך הא סיפא לא קיימא על בערכאותיהם וכו' עד וא"כ אותם המשומדים מותר להכריחם ע"י ערכאותיהם עכ"ל: א"כ משמע שגם המשומד צריך ליתן גט דאע"פי שחטא ישראל וא"כ קידושיו קידושין: וכן משמע מפרש"י שפי' בפ"ק דכתובות במשנת דהגיורת והשבויה וכו' עד וקאמר התם אמר רב יוסף הגדילו יכולין למחות ופירש"י ז"ל הגדילו קטנים שנתגיירו ואפילו עם אביהם יכולין למחות ולומר אי אפשינו להיות גרים וכו' עד ואם קידש אשה משמיחה א"צ גט להיות כישראל משומד עכ"ל וכן מ"כ משמו ומשם רשב"א ז"ל שישראל משומד אע"פי שחטא ישראל הוא וקידושיו קידושין וכ"כ ר"י בטור אבן העזר וז"ל ישראל משומד שקידש קידושיו קידושין וצריכה ממנו גט עכ"ל וכן כתב הסמ"ג והרמב"ם וז"ל ישראל משומד שקידש אעפ"י שעובד כוכבים ומזלות ברצונו הרי אלו קידושין גמורים וצריכה ממנו גט עכ"ל וכ"מ מדברי רב שרירא גאון והביאו רבינו יעקב וז"ל כתב רב שרירא גאון יבמה שנפלה לפני משומד כיון שהורתו ולידתו בקדושה זקוקה ליבם ומתעגנה עד דחליץ עכ"ל: הרי משמע דסבר דאעפ"י שחטא ישראל הוא ויבמתו זקוקה לו: ואפילו לפי דעת הגאונים והביאם המרדכי וז"ל כתוב בתשובת הגאונים יבמה שנפלה לפני משומד דפטורה מן החליצה ומן היבום היכא דליכא יבם אחר אלא הוא עד כאן לשונו: וכן כתב רב יהודאי גאון והביאו ר"י בטור וז"ל ורב יהודאי כתב אם כדנסבה בעלה הוי יבם משומד לא בעי חליצה מיניה עד כאן לשונו: אין לדקדק מדבריהם דסברי דישראל משומד לאו ישראל הוא ומ"ה יבמתו אין זקוקה לו דהא לא אמרו דבריהם אלא ביבם משומד וטעמייהו כדכתב הר"מ והביאו המרדכי וז"ל ונראה להר"מ להביא ראי' לדברי הגאונים מדפריך בפ' הגוזל אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קידשה נפשה מעיקרא ומשני מינח ניחא לה דטב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו א"כ לגבי משומד דליכא למימר הכי דאנן סהדי דלא ניחא לה להתייבם לו כי יעבירנה על דת לבוא עליה בזמן שאינה בר ישראלית וכל זמן שהיא נדה ודאי אנן סהדי דלא ניחא לה ואם כן אף בלא חליצה היכא דליכא יבם אלא הוא וכתב הר"מ אעפ"י שהבאתי ראי' לדברי הגאונים לא מלאני לבי לעבור על דברי רש"י כאשר בא מעשה לידי א"כ נראה שאף לדברי האומר יבמה שנפלה לפני משומד דלא חליץ אין הכוונה משום דלאו בר ישראל הוא אלא הרי הוא כמוכה שחין דאף על גב דישראל הוא אי לאו דאמרינן טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו לא הוה חליץ: מכל הא דלעיל נראה דמשומד עובד כוכבים ומזלות קידושיו קידושין ואם כן מכל שכן אלו המשומדים שבפולייא שנשתמדו על כרחם דאם קידש אחד מהן אשה דמקודשת היא ואפילו לדעת היש אומרים שהזכיר ר"י בעל הטורים וז"ל ויש אומרים דמשומד לחלל שבתות בפרהסיא ולעבוד כוכבים ומזלות אין קדושיו קידושין: נלע"ד דבאלו המשומדים שבפולייא שנשתמדו לאונסם ואם עוברים עבירות לתיאבון הוא ולא להכעיס מודים דאם א' מהן קידש אשה דקדושיו קדושין ואעפ"י שעברו על מצות קידוש השם שהדין הוא שבשעת השמד יהרג ואל יעבור אפילו במצוה קלה מכל שכן לעבוד כוכבים ומזלות כדמסקי' בסנהדרין פ' בן סורר ומורה מכל מקום הם משומדים לאותה עבירה ואם עובדים כוכבים ומזלות או מחללין שבתות בפרהסיא על כרחם הוא שלא יהרגו ואם כן פשיטא היא דלכולי עלמא אלו המשומדין קידושיהן קידושין ומה שכתב הרמב"ם בפרק שלישי מהלכות גירושין וז"ל אדם שהמיר דתו לדת עובדי כוכבים ומזלות הרי הוא כעובדי כוכבים ומזלות לכל דבר עד כאן לשונו לאו למימרא דאין גטו גט אלא לומר לן דאינו כשר לכתוב הגט דמה עובד כוכבים ומזלות אדעתא דנפשיה קעביד אף זה כן ואינו כשר לכתוב הגט ונלע"ד דדבר פשוט הוא דכוונתו לומר דאינו כשר לכתוב הגט שהרי כתב וז"ל הכל כשרין לכתוב את הגט חוץ מעובד כוכבים ומזלות ועבד וחרש ושוטה וקטן ואפילו האשה עצמה כותבת את גיטה ישראל שנשתמד וכו' עד ולמה אין כותבין אלו החמשה מפני שצריך הכותב לכתוב לשם האיש המגרש וכו' ועתה יש לנו לדקדק שאם כוונת הרב לומר שהוא עובד כוכבים ומזלות גמור ואין גטו גט לא היה לו להפסיק בין הכל כשרים וכו' ולומר דין ישראל שנשתמד ואחר כך לומר הטעם של אותם שאין כותבין אלא היה לו להביאו דין בפני עצמו אלא משום זה הזכירו לשם שכיוצא באותו ענין שתלוי הדבר בדעת העושה הרי כעובד כוכבים ומזלות ואינו כשר לכתוב הגט והטעם כדפירישית התם דאדעתא דנפשיה קעביד וכן כתב הרמב"ם בפ"ב דהלכות ע"ז וז"ל ישראל שעבד כוכבים ומזלות הרי הוא כאינו בר ישראל לכל דבריו ואינו כישראל שעבר עבירה שיש בה סקילה ומשומד לעבודת כוכבים ומזלות הוי משומד לכל התורה כולה: ותראה שדקדק וכתב הרי הוא כעובד כוכבים ומזלות ולא כתב הרי הוא עובד כוכבים ומזלות כדפירישית לעיל וא"כ נראה לי דדבר פשוט הוא שאלו המשומדים שבפולייא ישראלים הם ואף על פי שעוברים עבירות לתיאבון ולא להכעיס ומה שמראים עצמם שעובדים כוכבים ומזלות ומחללים שבתות בפרהסיא זהו מסבת פחדם אבל הם יהודים גמורים ופשיטא הוא דקידושיהן קידושין ואם אחד מהם קדש אשה בפני עדים כשרים מקודשת היא ובנידון דידן אפילו אם היו מעידין בכתב ששלחו דקידש קידושין גמורים הואיל ומעידין שלא היה שם שום יהודי אלא אנוסין אין קידושיו קידושין מאחר שעוברין עבירות לתיאבון הן דהא אפילו רבא מודה באוכל נבילות לתיאבון דפסול דכפין ואכל כפין ומסהיד וא"כ המקדש בפניהם אינה מקודשת: ואע"ג דמ"כ סביב המרדכי שלי וז"ל כתב רבינו שלמה בר' אברהם ומה שפסלה תורה גזלן זה מטעם דילמא משקר ולא נפקי ממונא אפומייהו ולגבי קידושין אם מעיד שנתקדשה בפניו היא ספק מקודשת וצריכה גט עכ"ל נלע"ד דאין לסמוך על דבריו דיחידאה הוא שהרי כתב בשערים דרבינו שמואל בן חפני והביאו המרדכי וז"ל כתוב בשערים דרבינו שמואל בן חפני פשטיה ממתניתין שהקרובים ופסולין לעדות המה שמונים והם ארבע' מעלות שלשה מעלות מן התורה ואחת מדרבנן וכו' עד ושלשה ראשונות דמדאורייתא אם קדשה אשה בעדות אחד מהם אינה מקודשת ואינה צריכה גט ומותרת לעלמא וכן פסוק שכל טוב והלכות גדולות ורבינו שמחה עכ"ל: ג וכן כתב הרמב"ם ז"ל וז"ל המקדש בפסולי עדות של תורה אינה מקודשת בפסולי עדות של סופרי' או בעדות שהוא ספק פיסול מן התורה אם רצה לכנוס חוזר ומקדש בכשרים וכן כתב רבי יעקב וכן מצאתי כתוב סביב המרדכי שלי בשם רבינו ברוך בר שמואל דהמקדש בפני גזלן אינה מקודשת וראייתו מהא דגרסי' בקדושי' פ' האומר אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא המקדש בעד א' אין חוששים לקדושיו ואפי' שניהם מודי' ועתה אנו או' שהדברים קל וחומר ומה עד א' שהוא קם לשבועה כדכתיב לא יקום עד אח' באיש לכל עון ולכל חטאת אפ"ה המקדש בעד א' אין חוששי' לקדושיו גזלן דאינו קם לשבועה אינו דין שלא יהיו חוששי' לקדושין הנעשי' בפניו הרי משמע דאין הקדושי' חלין בפני פסולי עדות אפילו שניהם מודים כמו שאין חלין בפני עד א' ואפי' מאן דסבר התם בגמרא דחוששים לקדושין דווקא במקדש בעד א' דסביר' ליה מאחר דקם הוא לשבועה עדותו חשיבא וחלין הקדושין לפניו אבל גזלן דאינו קם לבשועה אית לן למימר דמודה הוא דאין הקדושין חלין וכדפרי' התם רבא לרב נחמן מהאומר לאשה קדשתיך וקאמר התם ה"ד אי דאיכא עדים אמאי מותרת בקרוביו ואי דליכא עדים אמאי אסור בקרובותיה ופירש רש"י ז"ל ואי דליכא עדים אפילו אמאי אסור בקרובותיה על פי עצמו והלא אינן קדושין אפילו לפי דבריו דאי נמי אמרינן בעד אחד הוו קדושין כששניהם מודים היכא דאין עד אחד לא אמרי' דעד א' חשיב לחייב שבועה בדיני ממונות הילכך בעדות ערוה נמי חשיב להתקיים קדושין לפניו ובלבד שיהיו שניהם מודים עכ"ל ואם כן לדעת רבינו ברוך דיליף דין מקדש בעדים פסולים ממקדש בעד אחד וסבר דגרע הוא המקדש בפני פסולים מהמקדש בעד אחד אית לן למימר דאפי' מאן דסבר התם בגמרא דחוששין במקדש בעד אחד מודה במקדש בעדים פסולים דאין חוששין ואפילו שניהם מודים וכל שכן במכחשת ואומרת לעולם לא נתקדשתי דאין לנו לחוש לקדושיו שהרי אפילו למאן דאמר דבמקדש בעד אחד דחוששין לקדושיו דוקא בששניהם מודי' כדמשמע התם משמעות הגמרא אבל כשהיא מכחישתו