רד"ך קח

הנה חוח שלח אל הארז אשר בלבנון ברית כרת לבבי עם לבבך ברית אהבה בקרבנו עצומה אהבת עולם אהבתיך חרש ומסגר בוצינא דנהורא אספקלריא המאירה רבא דעמיך מדברנא דאומתיך אלופי ומיודעי אמ"וץ מהר"ר יהודה סג"ל הנה אדוני אע"ג דנער בער אני ואין בי לא בינה ולא תורה אפילו הכי באתי להעיז פני אצל פני מעלת כבוד תורתך כי תורה היא וללמוד אני צריך וסמכתי על הא דתנן באבות עז פנים לגיהנם ובוש פנים לגן עדן יהי רצון שתבנה עירך ותשיב עבודת ב"ה במקומה עכ"ל המשנה ויש לדקדק קצת על זה מה ענין בנין העיר אצל עז פנים ובוש פנים אלא משום דבלימוד הוא הפך שעל כל פנים צריך שתעיז פנים שהרי תנן ולא הביישן למד וכתיב אם נבלת בהתנשא ולעתיד לבא תמלא הארץ דעה ולא נצטרך העזות אפילו בתורה ומשום דקאמר התנא עז פנים לגיהנם ובתורה שצריך עזות פנים קאמר בתר הכי יהי רצון שתבנה עירך ותשיב עבודת ב"ה במקומה ואז יתבטל העזות מכל וכל ואע"ג דבמופלא ממני באתי לדרוש ואמר רב יהודה אמר שמואל כל שאינו בקי בטיב גיטין וקדושין לא יהא לו עסק בהן פירוש פן יתיר ערוה מ"מ סמכתי על דרשת רבה בר רב הונא דהורה וטעה ואוקי אמורא עליה ודרש והמכשלה הזאת תחת ידיך אין אדם עומד על דברי תורה אלא א"כ נכשל בהן כדאיתא בפרק השולח לכן אחלה פני מעלת כבוד תורת מורי שתודיעני דעתך בנדון זה ויהיה נחשב לי לצדקה כמו שנחשב עלינו גלות צדקיהו לצדקה משום שגלות יכניה היתה עדיין קיימת שהיה בה החרש והמסגר כדאיתא בפרק המגרש: וזאת שאלתי מעשה אירע בכאן בקורפו באשה אחת מהנשים שבאו מארץ פוליא שנשאת הנה בקורפו ואחר כך היו מרננים אחריה לומר שהיתה נשואה במקומה ואירע המעשה והלך יהודי אחד מבני קהלנו במקום אשר היתה היא בראשונה ושאל וחקר מענין הנזכר והם כתבו לנו וז"ל יען כי נדרשנו ונשאלנו מאחד מבני קהלכם ר' חיים וחיים הם למוצאיהו לעשות עדות שריר ואמיתי מבחורה מבנות קהלנו שמה חנה אשר באה בתוך הבאים שמה אם היתה אשת איש או ספק מקודשת או אם היא פנויה ולכתוב עדות בזה אל בני קהל קדוש קורפי כדי שיעשו ממנה כדין וכהלכה לבל יכשלו לכן מעידין אנו חתומי מטה עדות שריר וקיים איך הבחורה שמה חנה מעיר ישטרי"גילו היא בת זקן אחד נכבד מבני קהלנו היא ק"ק עיר ישטרו' גולו שמו נסי' בר' שבתאי ואחר הביזה והשלל והגזירת הרעות והאונסין שהיו על הקהלות מזה הקהל בהיותינו בחוסר כל ומלבד הנזכרים אשר בעוניתיהם אנוסים ד"ה לדרשה הבחורה הנזכרת על יד אנוס שדכן להתחתן עם אנוס אחר מאנוסי קהל קדושה נ"ל ונדר לה השדכן להוציאה מזה הגליל ולהביאה לתוגרמה במקום שיוכלו לעבוד את השם כבראשונה ונתפתית לדברי השדכן ונתרצית והסכימה לדעתו עד שנתבעו קרובותיה וגם אותו האנוס לקחתה לו לאשה וליהיות החיתון קיים והשבועות והקייומים עשאום על ידי הגלח הוא כומר נוצרי כחוקם וכמשפטם מבלתי שום מין קידושין שהאשה ניקנית בהן גם מעידין אנו כי לא נמצא באותו מקום ובאותו היום שעשו חיתון זה שום יהודי שיוכל להעיד שום דבר ממעשה חיתון או קידושין גם מעידין אנו כי אפילו הבחורה לא נשבעה ולא עשתה שום קיום שבעולם לא בדברים ולא במעשה אלא קריבותיה והשדכן יען כי ליבה מר לה אז ואחר כך נתחברו ועמד עמה כימים אחדים והלך לו האיש הנזכר על אומרו שהיה רוצה ליתן לו הנדוניא והמעות שנדרה לו ואחרי קצת ימים בהיות שהסכימו רבים מאנוסי הגליל הזה לבוא אל ארץ בני קדם היא הסכימה עמהם לבוא ביחד ואותו הבחור אשר לקחה לו כאמו' שמע ובא והסכימו לבוא שניהם ביחד והוציאה מזה העיר והוליכה בקוטרון והיכניסה לספינה עם שאר האנשים והנשים שבאו שמה והוא ירד מהספינה אחרי כן על אומרו כי שכח מקצת מטלטלים והלך להביאם ולא שב עוד עד שהספינה הלכה למסעיה עם היושבים בתוכה כך היה המעשה לא פחות ולא יותר עכ"ל הכתב ועתה יש לנו להתבונן על זה הכתב דפשיטא דאדם שהימיר דתו לדת עובדי כוכבים ומזלות אף על פי שחטא ישראל הוא כדאיתא בסנהדרין בפרק נגמר הדין: א וכן כתב רבנו יעקב וז"ל בריבית אדם שהמיר דתו לדת עובדי כוכבים ומזלות מותר להלוותו בריבית ואסור ללוות ממנו שאף על פי שחטא ישראל הוא והנותנו לו עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול עד כאן לשונו: וגם המושיט לו דבר איסור עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול כמו שכתב ר"ם מקוצ"י וגם אע"פ שדם עכו"מז טהור מדאורייתא דמה של משומדת טמא כדתנן בנדה פרק דם הנדה ומביאה בבבא קמא בפרק שור שנגח ובפרק קמא דיבמות וז"ל כל הכתמים הבאים מרק"ם טהורים רבי יודא מטמא מפני שהם גרים וטועים ופירש רש"י מרק"ם טהורים עיר שרובה עובדי כוכבים ומזלות הוא ודם עובדי כוכבים ומזלות טהור מדאורייתא דכתיב דבר אל בני ישראל וגו' עד רבי יודא מטמא מפני שהם רובם גרים ודמן טמא וכישראל הם אלא שהם טועים וכחוקו' העובדי כוכבים ומזלות נוהגין והרי הם כישראל משומד עד כאן לשונו: וביבמות פירשו וטועים שנשתמדו וגזרו על כתמיהן אף על פי שחטאו ישראל הם עד כאן לשונו הרי משמע שישראל משומד כתמו טמא דאף על פי שחטא ישראל הוא ומטעם זה אמרינן דמשומד יורש את אביו מן התורה דמתיחס הוא אחר אביו דגם הוא ישראל מיקרי כמו שכתב הרמב"ם בפרק ששי דהלכות גדולות: וגם הר"ם מקוצ"י וז"ל ישראל שנשתמד יורש את קרוביו הישראלים כשהיה: וכן כתב רבינו יעקב בחושן המשפט וחולק על ה"ר יודא וזה לשונו ונראה לי דקרא אסמכתא בעלמא הוא דאף על פי שחטא ישראל הוא ובנו הוא כלל דבר: וכן כתב ראבי"ה וזה לשונו ישראל משומד כמו שמוריש את בניו כך יורש את אביו דאף על פי שחטא ישראל הוא וכן משמע בפרקא קמא דקדושין דקאמר התם אמר רבי יוחנן עובדי כוכבים ומזלות יורש את אביו דבר תורה דכתיב כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר ופרכינן התם ודילמא ישראל משומד שאני אלמא דישראל משומד לא חשבינן ליה כעובדי כוכבים ומזלות דאף על פי שחטא ישראל הוא ומדקדק בלשון הגמרא שקראו ישראל דקאמר ודילמא ישראל משומד שאני ואף על גב דרב גאון צדק ור"ח כתבו דמשומד אינו יורש את אביו והביאו המרדכי וזה לשונו ודלמא ישראל משומד שאני פסק רב גאון צדק דמשומד אינו יורש את אביו והא דפרכינן בקדושין לרבי יוחנן ודילמא ישראל משומד שאני הכי פירושה ודילמא ישראל משומד מוריש לבניו דעשו משומד היה והוריש לבניו את הר שעיר שנאמר כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר עד כאן לשונו: ואין לומר דהיינו טעמייהו משום קנס שקנסו חכמים והפקירו את ממונו והפקר ב"ד הפקר וכדאמרינן בפרק שור שנגח ארבעה וחמשה גבי שור של ישראל שנגח שור של כותי דקסבר ר' מאיר דפטור ושל כותי שנגח שור של ישראל בין תם ובין מועד משלם נזק שלם ופריך התם למימרא דקסבר ר' מאיר הכותיים גרי עריות הן ורמינהו כל הכתמין כו' עד אלמא קסבר רבי מאיר דכותיים גרי אריות הן ומשני קנס הוא שקנס ר' מאיר בממונם שלא יטמעו בהן א"כ הכא נמי אית לן למימר דקנס הוא שקנסו חכמים וכדכתב ראבי"ה עיין שם וכדאמרינן בפרקא קמא דכתובות יהבינן לה קנס דאזלא ואכלה בגיותא ובירושלמי פרקא קמא דע"ז הני כותאי דקיסרי מותר להלוותן ברבית מפני שקלקלו את מעשיהם נר' דסבירא ליה דגירי אמת הן ומפני קלקולם הוא דקנסום עכ"ל: וכן כתב רבינו יעקב בחושן המשפט בסוף אותו לשון שהזכרתי למעלה וז"ל אבל קנס הוא שקנסו חכמים ואסמכוהו אקרא עכ"ל וגם הרמב"ם ור"ם מקוצי כתבו כן ע"ש: ואם כן אית לן למימר דרב גאון צדק נמי טעמיה משום קנס שקנסו חכמים זה אינו דא"כ אפילו אם נפרש מאי דפריך התם בקדושין לר' יוחנן ודילמא ישראל משומד שאני ודילמא ישראל משומד יורש את אביו אפילו הכי לא קשיא לרב גאון צדק ולא מידי דהתם דבר תורה קאמר ומאי דקאמר רב גאון צדק הוא קנס חכמים ומאי האי דרשו ליה לרב גאון צדק דקאמר והא דפרכינן בקידושין לרבי יוחנן וכו' כמו שהזכיר למעלה אלא ודאי נראה לומר דמן התורה קאמר דאינו יורש את אביו: נראה לע"ד דקסבר כה"ר יודא שכתב בספר הדינין שלו תשובה לרבינו משולם שמשומד אינו יורש את אביו והביאו ר' יעקב וז"ל הנה כתב ה"ר יודא בספר הדינין שלו תשובה אחת לרבינו משולם שמשומד אינו יורש את אביו והביא ראיה מן הפסוק עכ"ל וא"כ אית לן למימר דרב גאון צדק ורבינו חננאל נמי סברי כהרב רבינו יודא ומפני שגילה הפסוק בירושלמי אמרינן דאינו יורש את אביו אבל לעולם היכא דלא גילה הפסוק בנו הוא לכל דבר כישראל והוא שאינו אוכל בקרבן פסח מפני שגלתה תורה וכתבה כל בן נכר לא יאכל בו ואמרינן בפסחים בפרק האשה זהו משומד שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים ואפילו מי שמתו אחיו ממילה ומניח למול מפני הסכנה דלבו לשמים והוי ישראל גמור אפילו הכי אינו אוכל בקרבן פסח משום שגלתה התורה וכתבה כל ערל לא יאכל בו וגם לענין יבום וחליצה אפילו שיש לו בן עובד ע"ז פוטר את אשתו מן החליצה ומן היבום דבנו הוא חוץ ממי שיש לו בן מן השפחה ומן הנכרית דאף אם נתגייר אינו נקרא בנו אלא הוא כשאר גרים ואינו פוטר את אשתו מן החליצה ומן היבום כדאיתא ביבמות: ב מכל הא דלעיל נראה דמשומד אע"פ שעובד ע"ז אפי' הכי עדיין צד ישראלית יש בו וחשבינן לו כישראל ומאחר שנקרא ישראל א"כ קדושיו קדושין ואפילו גר שנתגייר וחזר לגיותו קדושיו קדושין כדאמרינן בפרק החולץ וזה טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו ואמרינן התם למאי הלכתא דאי הדר ביה וקדש כישראל משומד הוי וקדושיו קדושין ופירש רש"י ז"ל דאי הדר ביה לגיותו וא"כ קידש אשה בת ישראל מקודשת היא וצריכה גט דישראל משומד קדושיו קדושין דישראל רשע הוא עכ"ל: ואפילו אם הוליד בן מן הישראלית בעודו עובד עבודה זרה והבן גם כן מיום היותו הלך בדרכיו ועבד ע"ז אפי' הכי גם אותו הבן ישראל נקרא וקדושיו קדושין שהרי אפי' וולד הבא מן העכו"מז כיון שאמו ישראלית ישראל קרינן ליה כדאיתא בפרק החולץ דאמרינן התם והלכתא עובדי כוכבים ומזלות ועבד הבא על בת ישראל הוולד כשר ואפילו לסתם מתני' דהאומר וריש פרק אלמנה ולכמה תנאים ואמוראים דסברי התם דהוולד ממזר ומכל מקום מודים דצד ישראל יש בו והכי איתא ביבמות פ' ב' דאמרינן התם נכרית לרבנן מנא לן אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי אמר קרא כי יסיר את בנך מאחרי בנך קרוי בנך ואין בנך הבא מן בת אל נכר קרוי בנך אלא בנה אמר רבינא ש"מ בן בתך הבא מן עובדי כוכבים ומזלות קרוי בנך ופריך התם לומר קסבר עובדי כוכבים ומזלות ועבד הבא על בת ישראל הוולד כשר ומשני נהי דכשר לא הוי ממזר נמי לא הוי ישראל פסול מקרי א"כ נראה דחשבינן ליה ישראל ואם חזר בתשובה לא חשבינן ליה כגר אלא כרשע שחזר בתשובה ואדרבה קרינן ביה מובחר שבאחיך כדמשמע מפ' החובל במשנה החובל עבד כנעני דהוי פלוגתא דרבי יהודה ורבנן ופריך התם אלא מעתה לרבנן יהא עבד כשר למלכות אמרי ולטעמיך תקשי לך גר לדברי הכל ופירש"י גר שלידתו והורתו ביהדות אפי' לרבי יהודה יש לו אחוה ומשני אלא אמר קרא מקרב אחיך ממובחר שבאחיך הרי משמע דגר שהורתו ולידתו ביהדות אע"ג דאית ביה אחוה האי לא קרינן ביה מקרב אחיך דהיינו מובחר דבאחיך ואלו מי שאמו ישראלי' אע"פ שאביו עובדי כוכבי' ומזלות קרינן מקרב אחיך דהיינו מובחר שבאחיך כדאמרינן בפ' החולץ רב אכשריה לרב מרי בר רחל ומנייה בפורסיה דבבל ואע"ג דאמר מר שום תשים עליך מלך וגו' כל משימות שאתה משים לא יהיו אלא מקרב אחיך כיון דאמו ישראלית מקרב אחיך קרינן ביה וה"נ משמע מפ"ק דיבמות דתני רמי בר יחזקאל אין מקבלין גרים מן הקרתיים ומן התרמודיי' ופליג אמתני' דפ' דם נדה שהזכרתי למעלה דמטהר כתמי כל עובדי כוכבים ומזלות והכי סברי נמי רבי יוחנן וסברא