רד"ך קז

על ידי כתב ידו מדרבנן הוא דפסול ואפילו לפי הנוסחא אשר מצאתי בההיא תוספתא בסמ"ג שבדפוס וז"ל כתב ידו וכו' אינו גט נרא' דמדרבנן קאמר דאינו גט מדלא קתני הגט בטל כדקתני ברישא וכההיא דתניא בפ' כל הגט האומר כתבו גט לארוסתי לכשאכניסנה אגרשנה אינו גט ואמר עולה מה טעם שמא יאמרו גיטה קודם לבנה ומדתלי הטעם שמא יאמרו כו' אלמא מדרבנן הוא דאינו גט וכן פירש"י התם דגט ישן הוא ואפילו לפי התוספות שכתבו שאינו גט משמע שאינו גט כלל היינו לומר דאף על גב דנתגרשה בגט זה לא תנשא מדרבנן דבגט ישן תנשא לכתחלה ומהאי טעמא כתב ר"ת לפי תרוצו השני דטעמא שהקלו באלם בהרכנה וה"ה בכתב ידו משום עגונא ואי פסול כתב ידו מדאוריתא לא היו מקלין בו משום עגונא ואף על גב דאשכחן בכמה דוכתי דאפי' בדאוריתא הקלו משום עגונא והיינו משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן קא מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושין מיניה נראה דדוקא היכא שנתפרש בתלמוד הוא דאמרינן הכי אבל היכא שלא נתפרש אין לנו לומר כן דמחמת דוחק גדול מתרצין בתלמוד כן וכן בכל הפוסקים דמחמירין בכתב ידו לא כתבו אלא שלא ישלח כתב ידו לב"ד ואם כן הואיל וספיקא דרבנן היא יש לנו לעשות מעשה להקל דספיקא דרבנן לקולא ועבדינן עובדא והדר מותבינן תיובתא וכ"ש שר"ת עצמו כתב בתרוצו הא' אפשר ובתרוצו השני לא כתב כן משמע קצת שדעתו שתרוצו האחרון הוא עקר ואף על גב דב"ה כתב בפשיטות דהרכנה עדיפא מ"מ הואיל ולדעת רש"י כתב ידו עדיף וכן לדעת בעלי התוספות ואליבייהו בנדון דידן כותבין על פי כתב ידו וכן לדעת הרי"ף והרמב"ם וכדכתיב' יש לנו לעשות מעשה להקל דהא אפילו היכא שהאוסרין והמתירין שוים בדבר ק"ל בפ"ק דע"ז כר' יהושע בן קרחה דבשל סופרים הלך אחר המקל וכ"ש במקום עגון כנדון דידן וכ"ש שהמתירין גדולים בחכמה ובמנין וכ"ש לפי מה שכתב המרדכי בשם מהר"ם בפרק נערה שנתפתתה שנהגו העולם לפסוק כהרי"ף במקום שאין התו' חולקין עליו ובנדון דידן הרי"ף והתוספות אמרו דבר א' וכדפי' וכן כתב הר"ן משם התו' וכן ב"ה בשם ריב"ה: ומעתה אומר דלע"ד שגם בעל הס ז"ג סובר שמשום עגונא אקילו בנשתתק בהרכנת הראש דהויא רמיזא בעלמא וק"ו או ה"ה כתב ידו שכתב וז"ל ותניא בתוספתא כתב בכתב ידו לסופר כתוב ולעדים חתומו עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו ושם אינו מדבר כלל בחרש הא למדת שאין אדם חרש או פקח יכולין לשלוח כתב ידם לב"ד שבמקום אחר שיגרשו נשותיהם ובפ' מי שאחזו מסקינן שהאלם הוא השומע ואין מדבר הרי הוא כפקח לכל דבריו ותנן נשתתק וא"ל נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו בודקין אותו ג"פ וכו' עד הרי אלו יכתבו ויתנו עכ"ל דלע"ד שמה שהביא בהסמ"ג דין אלם בדין כתב ידו אע"פ שאין שם מקומו דה"ה אע"ג דכתב ידו פסול בפקח בנשתתק הקלו והיינו משום עגונא והוצרך לומר שהוא כפקח דלא תקשה לך חרש אאלם דמ"ש חרש דלא הקלו בו משום עגונא ואלו אלם הקלו בו משום הכי קאמר דאלם הוא כפקח מה שאין כן חרש דדעת משובש הוא ומשום דסברת בעל הסמ"ג היא דבנשתתק דוקא אקילו רבנן ולא בפקח שבפקח כבר כתב דאפי' כתב ידו אינו מועיל לא הוצרך לפרש טעמא מאי אקילו רבנן בנשתתק בהרכנה דפשיטא דמשום עגונא דאתתא אקילו ביה: ואם לחשך אדם לומר שגם בעל הסמ"ג סובר שהטעם שהקלו בהרכנה באלם הוא משום דמראה בגופו אבל כתב ידו לא יועיל הואיל ואינו מראה בגופו לא היא מכמה אנפי חדא שאם בעל הסמ"ג היה סובר שהטעם בהרכנה הוא משום דמראה בגופו ה"ל לפרש הטעם ולומר דמשום דמראה בגופו הקילו בו שזה הטעם לאו טעמא דמסתבר הוא דהסברא נותנת שאין לנו אלא לדעת אם הוא מתרצה לגרש או לא והואיל וכן הוא מ"ל מראה בגופו ומ"ל אם אינו מראה הואיל ועושה דברים הנכרים שהוא מתרצה וכ"ש שהוא הביא בסימן ק"ט דברי ר"ת שכתב שהעדים ששלחו כתב ידם לב"ד אין לפסול עדותו הרי לך דסבר דלגבי ברור הדבר חשיב כתב ידו כמאמר פיו ואע"ג שהוא ז"ל הביא ג"כ דברי רש"י ז"ל שכתב בפירוש החומש על פי שנים עדים פרט שלא ישלחו כתב ידם בב"ד שאני עדות דגזרת הכתוב הוא לדעתו ז"ל ולר"ת ראוי בעי' וכההיא דאמרינן כל הראוי לבילה וכו' וכדכתבו התוספות פרק ארבעה אחין וכן הוא ז"ל באותו סימן אבל לגבי ברור הדבר כל אפין שוין דכתב ידו ומאמר פיו שוים וא"כ אי ס"ד שבעל הסמ"ג סובר שגבי גט בעינן ראיה מגופו דקים לן שמתרצה הוה ליה לפרש הטעם הנזכר דמה שלא פירוש לנו דבכתב ידו מאי טעמא אין כותבין ואע"ג דגבי עדות כתב בשם ר"ת דכשר העדות היינו משום שכבר פירשנו למעלה ממנו דבעינן שמיעת קולו כי היכי דלא תפיק חורבה בחתם סופר ועד והואיל וכתב השתא דאפילו בכתב ידו פסול עד שיאמר וכו' הדבר מובן דמשום שלא רצו לחלק בתקנם הוא ולכן לא התירו לכתוב לב"ד אלא להשמיע להם קולו ולא הוצרך הוא זכרו לברכה לפרש אבל אם דעתו זכרו לברכה לעשות חלוק חדש ולומר דאפילו היכא דליכא שמיעת קולו יש הפרש בין מראה בגופו לאינו מראה היה לו לפרש דבריו וכ"ש דגבי מי שנפל לבור אי לאו דחיישינן דדילמא שד הוא לא היינו מצריכין ראית גופו כלל ואם כן הוה ליה לבעל הסמ"ג לפרש ולומר שהטעם משום דמראה בגופו הוא: ותו אמינא שאם בעל הסמ"ג סובר שהטעם בהרכנה הוא משום שמראה בגופו ועדיף מכתב ידו א"כ בפקח נמי יועיל הרכנת גופו דדוקא כתב ידו שאינו מראה בגופו אשכחן בתוספות שאינו מועיל אבל הרכנה שמראה בגופו מועיל והא ליתא דהא הוא ז"ל חרש ופקח בחדא מחתא מחתינהו בענין זה וכתב בשניהם שכתב ידם פסול ואף על גב דאפשר דבחרש פסול מדאוריתא ובפקח מדרבנן הוא דפסול מ"מ שניהם פסולין וכי היכי דבחרש מלתא דפשיטא היא דהרכנה אינה מועלת כדמשמע במי שאחזו ובעל הסמ"ג זכרו לברכה לא פירש לנו בזה דבר ונראה שהוא כללו בכתב ידו שכתב שאין כותבין ע"י כתב ידו שהוא סובר דבעינן אמירת פיו וכל היכא דליכא אמירה הכל שוים וא"כ הרכנת גופו וכתב ידו שוים דליכא אמירה לא בחד ולא בחבריה הכי נמי בפקח שכתב דכתב ידו אינו מועיל וכ"ש או ה"ה הרכנת גופו דהויא רמיזא בעלמא וטעמא דמראה בגופו לא עלתה על דעתו כלל וכלל אלא כתב הדברים כפשטן והיינו טעמא משום עגונא וכדפרישי': ותו אמינא דאי ס"ד שבעל הסמ"ג סובר שהטעם בהרכנה הוא משום שמראה בגופו וא"כ עדיף מכתב ידו יקשו תחלת דבריו אסוף דבריו ובתחלת דבריו יקשה סוגית הגמרא דמשמע דבחרש אינו מועיל הרכנה והוא כתב בתחלת דבריו דכת' ידו בחרש פסול ולסברתך משמע דדוקא כתב ידו שאינו מראה בגופו הוא דפסול אבל הרכנה דמראה בגופו כשר דאם כן לשמועינן רבותא ובסוף דבריו כתב דהרכנה באלם דהוי כפקח מועיל דמשמע אבל בחרש אינו מועיל: סוף דבר אני אומר דאי ס"ד שסברת בעל הסמ"ג דהרכנה עדיפא מכתב ידו משום דמראה בגופו היה לו לפרש ולומר מה דין פקח וחרש בהרכנה ומה דין אלם בכתב ידו דאפילו באמוראי אמרינן דהוה ליה לפרש ק"ו בפוסקים אלא ודאי דפשיטא לע"ד שטעם מראה בגופו לא עלה על דעת בעל הסמ"ג ומשום הכי כתב הדברים כפשטן כמו שנזכרו בגמרא בחרש כתב ידו ובאלם הרכנה מטעם שהוא כפקח להודיע לנו שאין לנו אלא פשטי הדברים דכל היכא שלא אמר בפיו אלא שהדבר נכר שהוא מתרצה הן על ידי הרכנה הן על ידי כתב ידו הכל שוים דאין הקפדה אלא במאמר פיו והיכא דליכא מאמר פיו הכל שוים ופירש בפקח וחרש דכתב ידו פסול וק"ו או ה"ה הרכנה הואיל ואין כאן מאמר פיו ואף על גב שהדברים נכרים שהוא מתרצה ופירש באלם דהרכנה מועלת אע"פ שאין כאן מאמר פיו וק"ו או ה"ה כתב ידו שמועיל הואיל והדברים נכרים שהוא מתרצה והיינו משום עגונא וכדפרישית ונראה שלזה דקדק הוא זכרו לברכה וכתב שאין אדם חרש או פקח יכולין לשלוח כתב ידם לב"ד וכו' ולא כתב סתם בסוף דבריו שאין אדם יכול לשלוח כתב ידו וכו' וכדכתב בעל התרומה שהוא סובר דבאלם מועיל כתב ידו וכדפרישית: וכן נראה גם כן דברי בעל הסמ"ג שכתב ולא ישלח כתב ידו לסופר וכו' בין שהוא חרש בין שהוא פקח וכו' עד פקח ונשתתק עד כותבין גט ע"פ רמיזתו עכ"ל ואפשר שלזה דקדק וכתב ע"פ רמיזתו ולא כתב על פי הרכנתו לומר שברמיזה בעלמא כותבין וכ"ש בכתב ידו דעדיף מיניה וכדפרישית: וכן יראה מדעת הר"ן לע"ד דמשום עגונא אקילו בנשתתק ובהרכנה סגי וה"ה כתב ידו יעויין שם: ומעתה אני אומר דהואיל ועל דעת הסמ"ג והסמ"ק והר"ן משום עגונא אקילו באלם וכותבין ע"י רמיזתו הואיל וא"א באמירת פיו וכ"ש או ה"ה כתב ידו וכדפרישית בנדון דידן נמי כותבין ונותנין ע"פ כתבו דאע"ג שהם ז"ל כתבו שאין אדם חרש או פקח יכולין לשלוח כתב ידם לב"ד שבמקום אחר וכו' והודיעו לנו שמטעם שהוא במקום אחד וב"ד במקום אחר לא יועיל כתב ידו שכותב לב"ד לכתוב גט לאשתו נראה דהיינו טעמא משום דאפשר לו לכתוב גט לא תו במקומו ולשלחו לה או לבא לב"ד ולהשמיעם קולו דבסתם יהודי דברו דציית לן או לכתבו במקומו ולשלחו לה או לבא לב"ד להשמיע קולו אבל בפקח כבנדון דידן שהוא משומד והוא לארץ מרחקים ושם במקומו אין יהודי לומר להם לכתוב הגט ולשלחו לה ולא ציית לן לב"ד להשמיעם קולו לא אסיק אדעתיהו דהני רברבי למימר שאם שלח כתב ידו לב"ד לכתוב גט לאשתו שלא יכתבו ויתנו לה אלא מודים הם שכותבין ונותנין על פי כתבו שהרבה והרבה יש להקל בו יותר ממה שיש להקל באלם ואפשר דבנדון דידן אפילו רבינו תם לפי תרוצו הראשון וכן בעל התרומה מודים הם שכותבין ע"פ כתבו הואיל ומדרבנן נגעי בה כדפרישית ובהרכנה אי אפשר כמו שאפשר באלם והנה בעל התרומה כתב שאין אדם יכול לשלוח וכו' והיינו לומר שמטעם זה לא יועיל כתב ידו כדפרישית הואיל ואפשר לו לסדר הגט על פי אמירתו ואע"ג דבאלם נמי קאמר היינו משום דאפשר לו בהרכנה אבל בנדון דידן אפשר דמודה הוא כדפרישית דהא אשכחן דאקילו רבנן לענין עגונא דאתתא בכמה דברים אע"ג דאפשר לה בדרך אחרת ואע"ג דהוי אסור דאורייתא ק"ו בנדון דידן דהוי אסור דרבנן ואי אפשר לה בדרך אחרת ואע"ג דבאסור דאורייתא אין לנו לומר כן אלא א"כ נתפרש בתלמוד וכדפרישית מ"מ באסור דרבנן יש לנו לדמות מלתא למלתא ועבדינן עובדא והדר מותבינן תיובתא וקצת דמדומי ראיה יש בדבר ממה שאמרו בפ"ק דגיטין דעדים שאין יודעין לחתום מקרעין להם נייר חלק וממלאין את הקרעים דיו וקאמר ר"ג בד"א בגיטי נשים וכו' הרי שהתירו משום עגונא לקרע להם הנייר הואיל ואינם יודעין לחתום ובשאר שטרות לא התירו ה"נ אית לן למימר דהואיל וא"א בדרך אחרת כדפרישי' מודה שיש להקל שאין לך עגון גדול מזה ומ"מ אני אומר שצריכין לדקדק הב"ד שיהיו עדים בדבר שהבעל מסר הכתב הזה לשולחו להביא בשולניקי דא"כ יש לחוש שמא כתב ונמלך ואף שיש להאריך בזה לא אאריך כי אלהים יודע שהפצרתי עצמי לכתוב מה שכתבתי בחפזון גדול לקיים גזרת אדוני וקיימתי בעצמי מאמר רבי יוסי שאמר אלו יאמרו לי חברי וכו' וכתבתי הנראה לע"ד להלכה ולא למעשה כי למעשה צריך להתיעץ עם חכמי הדור בדברים כאלו: נאום דוד הכהן בכמ"ר חיים הכהן ז"ל: