רד"ך קו

שמואל יושב לפניו כתלמיד ואפילו הכי היה הולך ומלוה ליה לשמואל עד אושפיזיה מפני שהיה מכיר בו שהיה גדול הימנו ומשום דלא אזיל יומא חד אזל שמואל בתריה וכו' והבין דשמואל נקיט מלתא בדעתיה ונהג נזיפה לעצמו אע"ג דמאי דעבד ההוא יומא ולא אזל בתריה דשמואל אנוס היה דאטריד בדינא: יז וכן נמי מצינו שם במר זוטרא בר טוביא דהוה פסיק סדרא קמיה דרב יהודה כי מטא האי פסוקא ואלה דברי דוד האחרוני' א"ל אחרוני' מכלל דאיכא ראשונים מאי ניהו שתיק ולא א"ל ולא מידי הדר אמר ליה אחרונים מכלל דאיכא ראשונים אמר ליה מאי דעתיך כל דלא ידע פירושא דהאי קרא לאו גברא רבא הוא ידע דנקיט מלתא בדעתיה נהג נזיפותא בנפשיה חד יומא ומכל זה עלה בידינו דכל ת"ח היודע בחבי' שהוא גדול הימנו והוא רואה בו שאין דעתו נוחה עליו אע"פ שלדעתו לא חטא לו יש לו לנהוג נזיפה לעצמו: וא"כ בנדון דידן אי גברא דדחיל חטאין הוא אית ליה למעבד כדכתיבנא כ"ש שיצא נדויו מפי הרב הנזכר שלפי הנראה לע"ד שלפי דין תורתינו הקדושה אם הדברים כפשוטן וכחזקתן הנדוי היה כהוגן כדהוכחנו והשומע לי ישכון בטח הנ"לעד כתבתי והשם יתברך יצילנו משגיאות נאום צעיר התלמידים דוד הקטן בן לאדוני אבי כ"מר חיים הכהן ז"ל בית יט חדר א ב אלוף ומסובל נאה ומקובל עניו מאד וקבל עץ הדעת דעת תורה מכרעת לעקור ולטעת הוא כמהר"ר בנימין יצ"ו בכ"מר שמריא ז"ל: הגם הלום שאני טרוד בטרדי זמני גזרת כ"ת על יד ימיני כגזרת ר"ג על רבי יהושע וגזרת עלי לעלות על ספר הנלע"ד בשאלה אחת והיא זאת: אשה אחת בשלוניקי ובעלה בספרד משומד והדבר קרוב לנמנע לבא לתת לה גט וכתב משם כתב ידו ושלחו בשלוניקי ואלו דבריו הנה אני מונה סופר ועדים לכתוב גט ולתתו לאשתי כל ב' שיכירו כתב ידי ויש שם אנשי' אם כותבין ונותנין גט לאשתו או לא א וגם כי ידעת כי כל רז לא אניס לך ומה ידעתי ולא תדע אבין ולא עמך הוא אמנם לקיים גזרת אדוני קחתי קחת הסופר במתני ואתחיל ואומר דלעד"נ דאע"ג דתניא בתוספתא והביאה הרא"ש בפסקיו בשם ר"ת וכן ב"ה וכן בסמ"ג כתב בכתב ידו לסופר כתוב ולעדים חתומו אע"פ שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לה פסול עד שיאמר לסופר כו' אפ"ה בנדון דידן כותבין ונותנין דהא תנן בפרק מי שאחזו נשתתק וא"ל נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו בודקין אותו וכו' עד הרי אלו יכתבו ויתנו ואם בהרכנה דהוי רמיזה בעלמא אמרו שיכתבו ויתנו ק"ו בכתב ידו דהא בגמרא דידן משמע דמילתא דפשיטא היא דעדיף כתב ידו מהרכנה דגרסינן התם אמר רב כהנא אמר רב חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו מאי קמ"ל תנינא נשתתק וא"ל נכתוב גט לאשתך וכו' בודקין אותו ג"פ אם אמר על לאו לאו ועל הן הן הרי אלו יכתבו ויתנו א"ל ר' זירא אלם קאמרת שאני אלם דתניא מדבר ואינו שומע וכו' וזה וזה הרי הן כפקחין לכל דבריהם ופרש"י יכול לדבר מתוך הכתב דיודע לכתוב על הקלף כתבו ותנו גט לאשתי אתה פלוני ומסר להם פקח גמור הוא וכותבין ונותנין אלם קאמרת שאני אלם דכיון דשומע הוא הרי הוא כפקח לכל דבריו אבל חרש שאינו שומע ואינו מדבר אי לאו דיכול לדבר מתוך הכתב ברמיזה לא מפיק ואי לאו דאשמועינן רב לא הוה ידענא עד כאן לשונו: הרי בהדיא דכתב ידו עדיף מהרכנה ומדהרכנה סגיא באלם ק"ו כת' ידו ואע"ג דבמסקנא אמרינן קולו לאפוקי מדרב כהנא הטעם לומר דאפילו כתב ידו לא יועיל בחרש משום דדעת משובש הוא אבל בהא דאמרינן דכתב ידו עדיף מהרכנה והיכא דהרכנה מועלת כתב ידו נמי מועיל לא אשכחן דפליג עלה ואדרבה מהתם משמע דהיכא דלאו דעת משובש הוא כחרש שמועיל כת"י מדלא ממעטין אלא חרש דדעת משובש הוא: ואין לומר דדוקא כת"י שבפני הסופר והעדים הוא דסבר רש"י ז"ל דעדיף מהרכנה דדמי להרכנה אבל שלא בפניהם לא דאי הכי כי היכי דנחית רש"י ז"ל לפרושי דבמסיר' הדבר תלוי וכתב ומסר להם וכו' ה"נ הוה ליה לפרש ולומר וכתב בפניהם אלא ודאי רש"י סבר דאין חלוק בין כתב בפניהם בין כתב שלא בפניהם דאין הדבר תלוי אלא בכתיבה ובמסיר' וכל היכא דכתב בידו בין בפני הסופר והעדים ובין שלא בפניהם ומסרו להם הוא או שלוחו דין אחד להם ועדיף מהרכנה דהרכנה הויא רמיזא בעלמא וכן נראה גם כן דעת כל הפוסקים שלא חלקו כלל בין זה לזה ואם יאמר או' דבעל הסמ"ג ובעל התרומה והנגררים אחריהם שכתבו שאין אדם יכול לשלוח כתב ידו לבית דין שבמקו' אחר כמו שאכתוב לקמן בסיעתא דשמיא דעתם לו' דוקא במקו' אחר הוא דאין יכולין מפני שהוא שלא בפניהם אבל בפניהם יכולין: אני אומר דלא היא דאי הכי הוה ליה למימר שאין אדם יכול לשלוח כתב ידו לבית דין סתם דסתם שליחות משמע שלא בפניהם או לפרש בהדיא ולומר אין אדם יכול לשלוח כתב ידו לבית דין בשכתב שלא בפניהם שכתב במקום אחר משמע במקום אחר הוא דלא אבל במקומו אפילו שלא בפניהם שפיר דמי אלא ודאי אין חלוק לדעתם ז"ל ומה שכתב במקום אחר אף על פי שהוא במקום אחד ובית דין במקום אחר קאמר וכאשר אפרש בסיעתא דשמיא ולעולם כתב ידו עדיף מהרכנה ואין חלוק בין כתב בפניהם ובין כתב שלא בפניהם דאין סברא לחלק כלל כנראה לעניות דעתי וכן נמי נראה דעת בעל התוספות ז"ל דכתב ידו עדיף מהרכנה לפי שפירשו הסוגיא הזו אשר הזכרתי ואם כן כל היכא דהרכנה מועלת כתב ידו נמי מועיל וכת' זה לפי שיש לפרש הסוגיא בדרך אחרת כאשר אכתוב בעזרת האל: וכן נראה נמי ממה שכתבו עלה דההיא דאמרי' התם קולו לאפוקי מדרב כהנא וזה לשונם ואם תאמר ואמאי נקט וכו' עד וי"ל וכו' עד כיון דקים לן שמתרצה לא בעינן שמיעת הקול ובבריתא דקתני עד שישמעו קולו ל"ש אלא למעוטי חרש דרב כהנא דמסתבר למעוטי עד כאן לשונם הרי שתלו הטעם הואיל וקים לן שמתרצה ולא תלו הדבר בבריאת גופו וכן כתבו ובברית' דנקט עד שישמעו קולו ל"ש ולא למעוטי חרש דרב כהנא דמסתבר למעוטי דמשמע דוקא חרש הוא דממעטי' דדעת משובש הוא אבל מידי אחרינא לא ואע"ג דמההיא תוספתא שהזכיר לעיל משמע דבפקח נמי כתב ידו פסול אפשר דדוקא בנשתתק מהני הרכנה וכתב ידו משום דלא אפשר בקולו ולא החמירו בו משום עגונא אבל בפקח דאפשר בקולו החמירו בו ובנדון דידן שהמשומד הוא בארץ מרחקי' ולא שכיחי שיירת' ולא ציית לבא לן וא"א לאשתו העניה לקבל גט בדרך זה ר"ל ע"י כתב ידו מודי' הם שכת' ידו מועיל לכתוב לה הגט משום טעמא דעגונא ואפשר נמי דאינהו ז"ל רש"י ובעל התוספות ז"ל סברי דההיא תוספתא משבשתא היא הואיל ואשכאן בנשתתק שמועלת בו הרכנה ק"ו כתב ידו לדידהו דסברי דכתב ידו עדיף מהכרנה וק"ו בפקח דדוקא אומר אמרו אשכחן בגמרא דפסול או משום דמילי דלא ממסרן לשליח או משום דחתם סופר ועד אבל כתב ידו דלא שייכי ביה הני טעמי לא דאינהו ז"ל סברי דמשום מילי ליכא הואיל ומוסר להם או לשלוחו כתב ידו בו אין לגזור משום חתם סופר ועד הואיל וקים לן שמתרצה וכן אין לפוסלו משום דלא לפליג בתקנתא ולומר דהואיל וגזרו באומר אמרו משום חתם סופר ועד גזרו נמי בכתב ידו דאי הכי הוה ליה לסתמא תלמודא להביא ההיא תוספתא דהואיל ולא שייכי ביה טעמי דשייכי באומר אמרו והתלמוד לא הזכירו לפוסלו משמע שסברת התלמוד שכותבין ונותנין דדוקא היכא דשייכי הני טעמי דאמרינן הוא דפסול התלמוד אבל היכא דלא שייכי לא: וכן נראה נמי סברת הרי"ף ז"ל שכותבים ונותנין בכתב ידו לכתוב גט לאשתו דהא השמיט ההיא תוספתא מפסקיו ולא הביא אלא ההיא סוגיא דמי שאחזו דאמרינן התם קולו לאפוקי מדרב כהנא אמר רב דאמר רב כהנא אמר רב חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו אלמא משמע דדוקא חרש דדעת משובש הוא הוא דממעטי' הא פקח לא וכדפרישית: ב ואין לומר דחרש מדאוריתא הוא דפסול אבל בבריתא תניא הגט בטל עד שישמעו קולו ואמרינן דקולו לאפוקי מדרב כהנא וכו' אבל בפקח מדרבנן הוא דפסול ליה תנא דתוספתא ולעולם יאמר האומר דהרי"ף ז"ל סובר כוותיה דמדרבנן דאפילו הכי הוה ליה להרי"ף להביא ההיא תוספתא בפסקיו ומדהשמיט משמע שהוא ז"ל סובר דכתב בכתב ידו בפקח כותבין ונותנין וכן יראה מדברי הרמב"ם ז"ל שגם הוא סובר דבפקח כותבין ונותנין שכתב וז"ל מי שנשתתק והרי דעתו נכונה וכו' עד וכן אם כתב בידו כתבו ותנו גט לאשתי הרי אלו כותבין ונותנין לה אם היתה דעתו מיושבת עליו שאין דין מ' שנשתתק כדין החרש עכ"ל: ומדכתב הרב בנשתתק דכתב בידו כותבין ונותנין והוסיף על מה שכתוב בגמרא בהדיא וכתב בסתם וכן אם כתב בידו ולא פירש לומר דדוקא בשכתב בפני הסופר והעדים דדמיא להרכנה הוא שמועיל אבל שלא בפניהם אינו מועיל וכן גם כן השמיט התוספת' שהזכרתי מפסקיו ולא פי' לו דבפקח אין כותבין בכתב ידו משום דאפשר בקולו ודרך הרב לכתוב בפסקיו כל מה שנזכר הן בתלמוד בבלי הן בתלמוד ירו' והן בספרי וספרא ותוספתא בכל מאי דסבר דהכי הלכתא משמע שסברת הרב הוא דלית הלכתא כההיא תוספתא וכותבין ע"י כתב ידו בין בכתב לפני הסופר והעדים ובין בכתב שלא בפניהם בנשתתק וק"ו בפקח הואיל והרב סתם דבריו והניח הדבר בסברא והסברא נותנת דלא גרע פקח מאלם ואפילו לדעת רבינו ירוחם שכתב דדוקא בנשתתק הוא דמועיל כתב ידו אבל בפקח לא בנדון דידן מודה הוא שכותבין על פי כתבו משום עגונא וכדכתיבנא וכן אפילו למה שכתב הראש ז"ל בשם ר"ת דהלכתא כההיא תוספתא שכתב וז"ל קולו לאפוקי מדרב כהנא אמר רב דאמר רב כהנא אמר רב חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו וכו' עד מדלא ממעט אלא חרש משמע דפקח שכתב בכתב ידו מהני דלא גרע מהרכנה דאלם: ומיהו אומר ר"ת דבתוספתא קתני כהך בריתא דמייתי הכא ולא עוד אלא אפילו כתב בכתב ידו לסופר כתוב ולעדים חתומו אע"פ שכתבוהו וחתמוהו ונותנוהו לו פסול עד שיאמר לסופר כו' אף על גב דהרכנה מהני אפשר דהרכנה עדיפא טפי משום דמראה בגופו א"נ נשתתק דאי אפשר בענין אחר אקילו ביה רבנן משום תקנת עגונות הרי שפסק בהדיא כההיא תוספתא דסברא דכתב ידו פסול אפילו הכי נלע"ד דלפי תרוצו השני בנדון דידן כותבין ונותנין דאין לך עגון גדול מזה שהיא יהודית והוא אינו בר ישראל ורחוקים זה מזה כממזרח למערב וכדכתיבנא: ואף על גב דלפי תרוצו הראשון נראה שהוא זכרו לברכה סובר דהרכנה עדיפא מכתב ידו למבין דבריו ביושר ולא ירצה לצדד בפי' דחוקי' לע"ד ואין זמן להאריך בזה ולפי דעתו יש לנו לפרש הסוגיא בדרך אחרת ממה שפירש רש"י זכרו לברכה וגם בזה לא אאריך ולכתוב הנראה לפע"ד לפרשה לפי דרכו ואם כן יראה דבכתב ידו אין להקל ואפילו במקום עגון וכן נמי סבר ב"ה דהרכנה עדיפא מכתב ידו ואם כן אין לנו ראיה להכשיר כתב ידו אפילו במקום עגון מ"מ אני אומר דהואיל ולפי תרוצו השני של ר"ת כתב ידו והרכנתו שוים והוא מסופק בדבר וספיקא דרבנן היא דגט שנתן על ידו כת' ידו מדרבנן הוא דפסול דהא לא קאמר תנא דתוספתא שהגט בטל כדקאמר ברישא גבי כתב סופר דהך תוספתא קתני לה בההיא בריתא דמייתי במי שאחזו סייעתא לרב אשי עלה דההיא מתני' דתנן התם א"ל נכתוב גט לאשתך דקתני התם ולא עוד אלא אפילו כתב בידו וכו' פסול כדכתב הראש ז"ל בשם ר"ת וכן מצאתי הנוסחא בסמ"ג ישן שבידי שבכתב ידו מדלא קאמר הגט בטל כדקאמר גבי כתב סופר כו' משמע שהגט שנתן