רד"ך קב

דבמאי דלית' דהיינו סמיכה הוא דדחקינן ואמרינן דשלוחותיהו עבדינן הואיל ואין סמיכה בחוץ לארץ אבל במידי דאית כן כמו באותם דבארץ ישראל דהיינו מומחים אדוכתיה קאי דאלהים בעינן ובכלל אלהים הוו מומחים וכן משמע נמי בהדיא דפרקא בתרא דגיטין שכבר הזכרתי ע"ש: ואפילו לרב אחא דסבר התם בפרקא קמא דסנהדרין דמן התורה לא בעינן סמוכין בהודאו' והלואות מ"מ מודה דבעינן גמירי וכדקאמר התם דטעמא דבעי שלשה משום יושבי קרנות ופירש"י ז"ל תגרין שאין יודעין בטיב דינין ויזכה את החיים ויחייב את הזכאי ובשלשה אי אפשר דליכא חד מינייהו דלא גמיר כדאמרינן התם וכן משמע נמי בפרק זה בורר דתנן התם זה פוסל דיינו של זה ופריך בגמרא כל כמיניה ומשני בערכאות שבסוריא שנו ופרש"י ז"ל שלא היו בקיאין בדין תורה ואפילו רבנן דפליגי עליה התם מודים דהיכא דלא נתמנו בערכאות שבסוריא וכדפירשו התוספות ז"ל בפרקא קמא דסנהדרין הרי לפנינו שכל מי שאינו בקי בדין דפסול הוא לדין ואף שיש לדחות זו היא דרך ישרה שיבור לו האדם: ואפילו אי נקיט רשות מראש הגלות אי לא גמיר לאו מידי הוא דדוקא היכא דגמירי הוא דמספקי' התם בפרקא קמא דסנהדרין אי בעי למנקט רשותא אי לא אבל אי לא גמיר אפילו אי נקיט רשותא פשיטא דלאו מידי הוא שהמקדיש בעל מום במזבח אין קדושה חלה עליו ועליו נאמר ואיש תרומות יהרסנה ועתיד הקב"ה ליפרע ממעמידין כדאיתא התם: ואע"פ שאין הדבר צריך לראיה מ"מ לרוחא דמלתא אביא דברי הרב רבינו משה בר מיימון ז"ל שכתב בפרק רביעי דהלכות סנהדרין וזה לשונו מי שאינו ראוי לדון מפני שאינו יודע או מפני הגון שעבר ראש גלות ונתן לו רשות או שטעו ב"ד ונתנו לו רשות אין הרשות מועלת בו כלום עד שיהא ראוי שהמקדש בעל מום במזבח אין הקדושה חלה עליו עכ"ל: וכן בפרק ששי דהלכות סנהדרין כתב וז"ל אבל מי שאינו מומחה ולא קבלו אותו בעלי דינים אע"פ שנטל רשות הרי זה בכלל בעלי זרוע ואינו בכלל הדיינים לפיכך אין דיניו דין בין טעה בין לא טעה דכל אחד מבעלי דינים אם רצה חוזר ודן בפני ב"ד ואם טעה ונשא ונתן ביד חייב לשלם וכו' עד שישלם כדין כל גורם להזיק שזה מתכוין להזיק הוא עכ"ל: ומטעם זה נהגו הסמיכה להודיע לכל דאיניש דגמיר הוא ותלמוד שהגיע להוראה הוא וכדאי הוא למעבד שליחותייהו דקמאי דארץ ישראל וכל זה מפני שבעונותינו שרבו תלמידים שלא שמשו כל צרכן מתעטפים בטלית של רבם ונוטלין שררה לעצמן לישב על כסא ההוראות ולחכם יאמרו הלאות ויולידו כל הרעו' והרשות נתונה לכל וכן הסכימו להסמיך לאנשים הראוים להוראה לקוראם בשם הרב רבי ומזה יודע לכל דכל מי שאינו מוסמך דהיינו שיש לו רשות להורות לאו בר הכי הוא ואין לסמוך עליו אלא א"כ יהיה ידוע לכל דגברא רבה הוא ומצד ענותנותו אינו מבקש גדולות או משום דהוה קביל וקים או מטעמים אחרים וכ"ש בדורינו זה שבעונותינו שרבו יש אנשים שלא שמשו כלל אלא שעסקו בחכמות חצוניות ומכריזים ואומרים חכמים אנחנו ותורת ה' אתם ועליהם ב"ק מכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה ואם יקום נגדם איזה גדול שבדור אומרים לו הכבד בביתך ושב שאין בידך לא לחם ולא שמלה ובעלי בתים נותנים להם אמנה עם היות כי ציד בפיהם ומגדילים עצמן בכח התחבולה והמרמה ונמצא שם שמים מתחלל כמו שכתבתי למעלה בודאי ראוי לגדור ולומר שלא כל הרוצה ליטול את השם יטול אלא יחידי הדור וסגוליה וזה יודע על פי הסמוכה הנהוגה: וכל ירא י"י ראוי לו לפקוח עינים עורות ולהתקנא ולומר החרשי' שמעו והעורים הביטו ולבי נקפי שכל גיטין שינתנו בזמננו זה שלא על פי מומחה דרבים דהיינו ששמו נודע על פי חכמים דגברא רבה הוא שראוי לחוש בהם הואיל ובעונותינו כלנו חכמים כלנו נבונים וכלנו אין אנו יודעים את התורה ויש מצויין אצל הגיטין דלאו מומחין הן אלא שחכמים הם בעיניהם וחושבין שבדין הן עושין עד שראיתי אנשים שאמרו שהיו עוסקים בטיב גיטין וקדושין בארץ מולדתם ונשתבחו אשר כן עשו וכל ריח אין אתם אלא מתהללים במתת שקר ואומרים לכל נשיאים אנחנו אוי לעינים שככה רואות ולאזנים שככה שומעות שאנשים כאלו יכניסו ראשם בטיב גיטין וחליצות שיש בהם כמה דינים התלויים בשערה אשר לא ירגישו בהם כלל ואף אם לפי ערכם יש להם יראת שמים אינם שואלים לגדול מהם כי חכמים הם בעיניהם וכ"ש דמלתא דלא רמיא לאניש לאו אדעתיה וכ"ש שבסבת המים הזדונים אשר שתו יש מהם קלים במצות וחושבים הכל לאין ובדברי חכמים מזלזלים ואף כי שלום בפיהם ידברו בקרבם ישימו ארבם וכמו שכבר כתבתי: והנה אפילו בזמן הראשונים היו ממנין אדם גדול לעסוק בטיב גיטין וקדושין כדי שלא יתעסק בהם אדם שאינו יודע כדאמרינן בפרקא קמא דגיטין בר הדיא בעא לאייתויי גיטא אתא לקמיה דרבי אחאי דהוה ממונה אגיטא ופירש רש"י ז"ל וז"ל ממונ' אגיטי דקיימא לן כל שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין לא יהא לו עסק בהן והוו ממנו גברא רבה לאורויי היכי לעביד עד כאן לשונו: ואף שיש להאריך בזה אין כאן מקומו לבד אכתוב מה שכתב הרב רבינו נסים ז"ל בפרק מצות חליצה עלה דההיא דתנן מצות חליצה בשלשה ואפילו הדיוטות וז"ל כתבו מן המפרשי' ז"ל ולא קרי להו הדיוטות אלא משום דלא בעינן סמוכין אבל לעול' צריך שיהיו יודעי' הלכו' חליצה עד שיקראו להם כסדר כעין דיינים והיינו דקאמר שיודעים להקרות כעין דיינים ובכלל זה הלכות קריאה וחליצה שיודעים הדיינים עכ"ל: ומפני הטעם הזה נהגו הסמיכה: יא ועוד נהגו הסמיכה שכל מי שאין לו רשות מרבו להורות אסור לו להורות: אפילו אם חכם הוא כדמשמע בפרקא קמא דסנהדרין דאמרינן התם דרבה בר בר חנה הוה נקיט רשותא ואמרינן מאי רשותא כי הוה נחית רבה בר בר חנה לבבל אמר ליה רבי חייא לרבי בן אחי יורד לבבל יורה יורה ידין ידין ופירש רש"י זכרו לברכה וז"ל יורה אסור והיתר א"ל רבי יורה ופריך התם אי גמיר רשותא למה ליה למשקל ומשני משום מעשה שהיה דתניא פעם אחת וכו' עד תנא באותה שעה גזרו תלמוד אל יורה אלא א"כ נטל רשות מרבו הרי שאסור להורות אף אי גמיר אלא א"כ יקח רשות ובמה יודע לכל דהאי איניש דגמיר הוא ואית ליה רשותא הלא בקראם לו מהר"ר בעלותו לספר תורה וזה גם כן יש לו סמך דכי היכי דבעידנא דאיכא ב"ד בארץ ישראל המסמיכים סמכינן ליה בשמא וקורין לו רבי כדאיתא בפרקא קמא דסנהדרין הואיל ועלה לגדולה שאין לה גדולה הימנה מצד תורתו מה שאין כן בשאר החכמים שלא נסמכו הכי נמי בזמנינו זה מאן דאית ליה רשותא להורות קורין לו מהר"ר הואיל ועלה לגדולה שאין גדולה הימנ' בזמנינו זה דאף דאין סמוכה בחוצה לארץ היינו דוקא לענין קנס וכדכתיבנא אבל לענין זה לקוראו דבי עתה בזמנינו שאין ב"ד בא"י להסמיך ולקרות המוסמכים רבי איכא בח"ל כדכתיבנא ואף כי בעונותינו הרבים בזמנינו זה יש מעמידים דיינים שאינם הגונים ומסמיכים לכדים ריקנין ומחללין שם שמים בפרהסיא ונוטעים אשרה אצל מזבח יי' בתר רובא אזלינן: ומעתה אומר שהחכם השלם הזה כמהר"ר דוד שנתן לו רשות מרבותיו גדולי עולם לדון ולהורות והוא עדות לכל באי עולם דגברא רבה הוא וכדכתיבנא ואין בעירו גדול הימנו האי אתרא דדר תמן אתריה קרינן לה שכלם כפופים הם לו הואיל וגדול שבכלם הוא כדאמרינן בפרק זה בורר אמר רב פפא בא וראה כמה מחבבים זה את זה דאלו רבי יוסי קים היה כפוף ויושב לפני רבי דהא רבי ישמעאל בר רבי יוסי ממלא מקום אבותיו הוה והיה כפוף ויושב לפני רבי וקאמר כבר הורה זקן וכתבו התוספות פרק כל היד בשם ר"ת דטעם הוי משום דרבי בזקנותו הוה חכם יותר מרבי יוסי משום הכי אמרינן שאלו היה רבי יוסי קים היה כפוף לו לרבי אבל לא משום נשיאותו כפרש"י זכרו לברכה ואפילו לפרש"י שפירש משום נשיאותו כמו שכתבו התוספות שם בפרק כל היד משמו לאו משום דסבר שאם היה גדול הימנו שאינו כפוף תחתיו דהא מלתא דפשיטא היא אלא משום דקשיא ליה מההיא דפרק כל היד דקאמרינן התם היאך מניחין דברי הרב דהיינו רבי יוסי ושומעין דברי התלמוד דהיינו רבי אלמא דרבי יוסי גדול מרבי הוה אם כן היכי קאמר אם היה רבי יוסי קיים היה כפוף לו לרבי ומשום הכי נדחק לרש"י זכרו לברכה ופירש משום נשיאותו אבל פשיטא שכל הקטן מחברו אם אין לו גדולה אחרת יותר מחברו כההיא דרבי שמנוהו נשיא עליהם כפוף הוא תחתיו אפילו לרש"י וחייב הוא לנהוג לו כבוד וכדאמרינן כל היודע בחברו שהוא גדול הימנו חייב לנהוג בו כבוד שנאמר כל קבל די רוח יתירא ביה ולפנים יתבאר יותר בע"ה: וכן נמי אמרינן בפ' מקום שנהגו ובפרקא קמא דחולין דהא דתנן נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם ה"מ מבבל לבבל ומארץ ישראל לא"י אי נמי מבבל לארץ ישראל אבל מא"י לבבל כיון דאנן כייפינן להו עבדינן כותייהו ופירשו התוספות בפרקא קמא דסנהדרין בשם ר"ת וכן בפרקא קמא דחולין דטעמא הוי משום דבני א"י חכימי טפי דאוירא דארץ ישראל מחכים וכדאמרינן התם בסנהדרין דאקרו מחוקקי שמלמדים תורה ברבים הרי לפנינו דאף על גב דבני בבל חכימי טובא עד שאמרו שם בפרקא קמא דסנהדרין דרשותא מא"י לבבל לא מהני אפילו הכי אמרינן דלענין אסור והיתר אנו כפופים תחת בני ארץ ישראל הואיל וחכימי טפי מינן ואף על גב דלאו באתרא דידן אינון קל וחומר בנדון דידן שנודע לכל שהרב הנזכר גברא רבא הוא וסמיכתו מעידה עליו ונמוקו עמו ובעירו אין גדול ממנו דפשיטא דכל בני עירו כפופים תחתיו ואפילו לפי' רש"י ז"ל שפירש וז"ל דאנן כייפינן לבני ארץ ישראל דאינהו נסמכין ובבבל אין סמיכה עבדי' כותייהו כלומר אי באים משם אין לשנות מנהגם אלא עושין כמקומן עכ"ל ובפרקא קמא דחולין פי' וז"ל דאנן כייפינן להו לבני א"י לקדש חדשים ולעבר שנה ולדיני קנסות שאין סמיכה בבבל עבדינן כותייהו כי אזלינן גבייהו אין אנו צריכין לחלוק כבוד למקומנו עד כאן לשונו לאו משום דסבר דאי אינהו חכימי מינן טפי דלא כייפינן להו אלא משום שהרב זכרו לברכה ראה בפ"ק דסנהדרין דאמרינן התם דמהתם להכא לא מהני רשות דאי נקיט רשותא מבני ארץ ישראל לא מהני לבני בבל לענין הפקעת ממון שאם טעה שיפטר: וקשיא ליה דאי אינהו כייפינן להו משום דחכימי אנן אמאי לא מהני רשותייהו לבני בבל משום הכי הוצרך לפרש ולומר דאינהו לא חכימי טפי מינן ומשום הכי לא מהני רשותא דידהו לענין הפקעת ממון ובמה שאמרו דאנן כייפינן להו היינו דוקא לענין זה דמארץ ישראל לבבל אין לשנות מנהג אלא עושין כמקומן וחלקו להם כבוד זה מצד הסמיכה אבל לענין הפקעת ממון לא הואיל ולא חכימו מינן: ונראה דאם בני בבל חכימו מבני א"י אע"ג דבני א"י סמיכי ובני בבל לא סמיכי בני א"י כפופין לבני בבל דהא רבי אמי ורבי אסי סמוכין הוו ורב הונא לא סמוך דכל סמוך קרי ליה ר' ואפילו הכי אמרינן פרק הניזקין דר' אמי ור' אסי מיכף הוי כייפי ליה לרב הונא והיינו משום גדולתו דכל הגדול מחברו חברו כפוף תחתיו וכדכתי': וכן נמי נראה מפרק ג' דמגילה דאמרינן התם שמואל מיכף הוה כייף ליה לרב והיינו משום שהיה גדול ממנו דאפילו רב אסי תלמידו של רב היה גדול משמואל כדאמרינן בפ' מרובה וכן נמי היה צריך שמואל מרב הונא שהיה תלמידו של רב כדאמרינן בפ"ק דגיטין בעא מיניה שמואל מרב הונא שנים שהביאו גט וכו' וכן בחולין פ"ק בעא מיניה שמואל מרב מנין למתעסק בקדשים וכו' וכדכתבו התוספות בפ"ק דגיטין ומזה הטעם שהיה רב גדול משמואל היה שמואל