רד"ך קא

ואין לומר דמ"מ משום כבודו אית לן למיסר ע"י עובדי כוכבים ומזלות לכל הנהו דמפרשים ההוא דפרק השואל דמשני בגמרא בעומד בסרטא דמשום כבודו קאמר דלא יספד בחלילין או לא יקבר בו עולמית משום דגנאי הוא לו שיקבר בקב' שנתחלל בו שבת וכן בחלילין אי פרהסייא נינהו וכן נמי אסרו לקבור את המת בשבת ולדעת התוספות טעמא הוי משום דגנאי הוא לו כדאי' בפ' מרובה וכבר כתבתיו לעיל דלא מיבעיא לפי רש"י שלא פי' כן ההוא דשואל עיין שם: וכן לר"אם שהתיר איסורא דאורייתא ע"י עובדי כוכבים ומזלות כמו שכתב אלא אפילו לאות' המפרשים ההיא דשואל כמו שכתבתי וכן לדעת התוס' נראה דדוקא דאיסורא דאורייתא אית לן למימר הכי דההוא דחלילין נמי כשהובאו דרך ר"ה מפרשי לה אבל באיסור דרבנן וכ"ש באיסורא כהאי דאינו אלא גזרה וכדפרי' לית לן למימר הכי ובאיסורא דאורייתא נמי לית לן למימר הכי אלא גבי שבת דאיסור סקילה הוא תדע דבי"ט התירו ע"י עממין כדאיתא בפרקא קמא דביצה ובפ' שני ובפ' תולין ואל יקשה לך ממה שכתב ר"אם כמו שהביא מהר"ר דוד בפסקו שנמצא במרדכי שלפניו וכבר כתבתיו למעלה דהא דשרא רב נחמן לאפוקי לכרמלית על ידי ישראל ולא קאמר ע"י עובדי כוכבים ומזלות דקיל טפי משום דכיון דמשום כבוד הבריות התירו הנה כבודו בהוצאת ישראל ולא בהוצאת עובדי כוכבים ומזלות ויאמר האומר דמכאן משמע דאין כבודו לעסוק בו עובדי כוכבים ומזלות הא לא תקשי לך דמאי דקאמר דכבודו הוי בהוצאת ישראל ולא בהוצאת עובדי כוכבים ומזלות לאו למימרא דהאי טעמא דמהאי טעמא יש לנו לאסור ע"י עובדי כוכבים ומזלות דהאי טעמא קלישא הוא לאסור מחמתה לעסוק בו עובדי כוכבים ומזלות ותדע דהא הוא ז"ל התיר ע"י עובדי כוכבים ומזלות ואף על גב דלא היה מוטל אלא בבזיון קצת ולא חשש לאסור להוציאו מטעם דאין כבודו ע"י עובדי כוכבים ומזלות דטפי היה כבודו להתעסק בו ישראל מעממין אבל איננו טעם מספיק לאסור לעסוק בו עובדי כוכבים ומזלות בשבילו והתם בעובדא דהמצניע הכי קאמר הואיל והתיר שבות דרבנן משום כבודו ובלאו טעמא דכבודו אין צד להקל בו לא על ידי ישראל ולא על ידי עובדי כוכבים ומזלות יש לנו להתיר הדבר באופן שיהיה כבודו גמורה דהואיל ומטעמא דכבודו אנו מתירין או על ידי עובד כוכבים ומזלות או על ידי ישראל אנו מתירין ע"י ישראל נמי והוא הדין על ידי עובדי כוכבים ומזלות: ואל יקשה לך ממה שכתב הר"ן בפרקא קמא דביצה וז"ל ודאמרי' יתעסקו בו עממין איכא מאן דאמר דדוקא בקברתו אבל בטלטולו מותר ע"י ככר או תנוק וכו' עד ואיכא מאן דאסור ולישנא דיתעסקו בו עממין הכי משמע דכל עסקיו ע"י עממין דוקא עכ"ל ויאמר האומר הרי שתלה הטעם כיון שסופו להתעסק בו עממין ומשום הכי אין כאן כבודו ועושין ע"י עממין הא לאו הכי לא: לא היא אלא הכי דייק מינה דהואיל ואין כאן כבודו אין אנו מתירין אלא על ידי עובדי כוכבים ומזלות אבל לא ע"י ישראל אפילו ע"י ככר או תנוק אבל אם היה כבודו היינו מתירין אפילו ע"י ישראל ולעולם ע"י עובדי כוכבים ומזלות מותר ותדע דהא דקדק וקאמר שאין כאן כבודו שנתיר ע"י ישראל וכו' ולא קאמר ונאסור ע"י עובדי כוכבים ומזלות וכן קאמר נמי המתי' וז"ל אבל טלטלו מותר ע"י ככר או תנוק אלמא דמטעם כבודו יש לנו להתיר על ידי ישראל אבל לא לאסור על ידי עכומ"ז ואין לומר דמ"מ משום כבודו אנו מתירין אפילו ע"י ישראל אף על גב דמן הדין אסור א"כ טעמא רבה הוא: לא היא דהתם ה"ט הואיל ומשום כבודו אנו מתירין לקוברו יש לעשות הדבר באופן שיהי' כבודו גמורה דהיינו בדב' שאפשר לעשותו ע"י ישראל לעשותו ע"י ישראל הואיל ומשום כבודו התירו לקוברו וכדפי' בדברי ר"אם ולעולם אמינא לך דטעמא דאין כבודו ע"י עכומ"ז אינו טעם מספיק לא לאסור לעסוק בו עכומ"ז ולא להתיר אסור אלא היכא שאנו מתירין הדבר משום כבודו אנו מתירין על ידי ישראל והוא הדין ע"י עכומ"ז וא"כ יצא לנו מכל זה דנדון דידן מותר ע"י עכומ"ז ולא משום כבודו אנו מתירין ע"י עכומ"ז אבל ע"י ישראל אסור הנראה לע"ד כתבתי והשם יצילנו משגיאות: ולענין הנדוי אני אומר שאם הדברים כפשוטן וכחזקתם הדין עם הרב הנזכר ונדויו נדוי מכמה אנפי חדא שהפסיק דרושו של הרב הנזכר וכי האי גונא מנדון דגדולה מזו מצאנו בפרקא קמא דקדושין סבי דגונזייא לא אתו לפרקי' דרב חסדא אמר ליה לרב המנונא זיל צנעינהו ופי' רש"י ז"ל זיל צנעינהו אמור אליהם להתכבד ולישב בבית וזהו לשון נדוי של תלמודי חכמים עכ"ל כל שכן בנידון דידן שהפסיק את דרושו של הרב הנזכר דפשיטא דבר נדוי הוא צא וראה כמה היו הראשונים נזהרים לשמוע דרושו של גדול מהם דאמרינן בפרק הבא על יבמתו רבי אבא בר זבדא איעקר מפרקיא דרב הונא רב גידל איעקר מפרקיה דרב הונא ר' חלבו איעקר מפרקיה דרב הונא רב ששת איעקר מפרקי' דרב הונא רב אחא בר יעקב אחדתיה סוסכינתא תליוה בארזא דבי רב ונפק מיניה כהוצא ירקא אמר רב אחא שיתין סבי הוינן וכלהו איעקר מפרקיה דרב הונא לבר מאנא דקיימי בנפשאי והחכמה תחיה בעליה וא"כ זה שהפסיק דרושו של חכם שהוא גדול הימנו לא טוב עשה בעמיו ובר נדוי הוא כדכתיבנא: וכן נמי מצאנו בפרקא קמא דשבת ההוא תלמודא דאורי בחרתי דארגיז כרבי שמעון שמתיה רב המנונא ופריך והא כרבי שמעון סבירא ליה ומשני באתריה דרב הוה לא איבעי ליה למעבד הכי עכ"ל הגמרא ופירש ר"שי ז"ל והא כרבי שמעון סבירא ליה השתא ואמאי שמתיה עכ"ל הרי לפנינו דאע"פ שהורה כהלכה שמתיה רב המנונא הואיל ובאתריה דרב הוה דלא סבירא ליה הכי והיינו משום דהואיל ובאתריה הוא איננו כבודו להורות שלא כדעתו ואפילו אליבא דהלכתא כ"ש וק"ו להפסיק הדרוש דמלתא דפשיטא הוא דיותר זילזול הוא לו מההיא עובדא וא"כ בר נדוי הוא: ופשיטא דהאי אתרא אבלונא אתריה דמהר"ר דוד קרינן לה הואיל והוא דר שם וקלא דלא פסיק הוא דיחיד בעירו הוא ומרה דההיא ארעא הוא: ט ואפילו אם יבא שם גדול כמותו אין לו להורות או לדרוש שם מפני כבודו של הרב הנזכר הדר שם וכדאמרינן בפ' כל היד עולא איקלע לפומבדית' אייתו לקמיה דמא ולא חזא אמר ומה רבי אליעזר דמרה דארע' דישראל הוה כי מקלע לאתריה דרב יהודה לא חזי דמא אנא אחזי עכ"ל הגמרא: ופי' ר"שי ז"ל וז"ל דמרה דארעא דישראל בקי במראות דם מכל החכמים שהיו בארץ ישראל כדמפרש לקמן פומבדיתא אתריה דרב יהודה בשלהי פ"ק דסנהדרין סבי דפומבדיתא רב יהודה ורב עיינא ולא חזא משום כבודו דרב יהודה עכ"ל: הרי לפנינו שבשביל שהיה רבי אליעזר בקי במראות דם מכל חכמי א"י קרי ליה מרה דארעא דישראל וכן קורא לפומבדיתא אתריה דרב יהודה משום שהיה שם זקן ולא רצה לא רבי אליעזר שהיה גדול ממנו בדבר ולא עולא לראות דם לכבודו דרב יהודה וא"כ פשיטא דהאי אתרא אבלונא שאין שם גדול כמהר"ר דוד אתריה קרינן לה ולכבודו ראוי לחוש שלא להורות או לדרוש במקומו אחר ואפילו אם יבא שם גדול כמותו וכדאשכחן בפרקא בתרא דברכות דרש בר קפרא באתר דלית גבר תמן הוי גבר אמר אביי ש"מ באתר דאית גבר תמן לא תהוי גבר ופריך פשיטא ומשני לא נצרכה אלא כששניהם שוים עכ"ל הגמרא ופר"שי פשיטא הא דאביי למה לי פשיטא שלא יורה אדם הלכה לפני רבו למה ליה לאביי למשמע מכללא כששניהם שוים אם באת במקום ת"ח ואינך גדול ממנו אל תטול עטרה לדרוש במקומו עכ"ל הרי לפנינו במקום שיש שם ת"ח אם יבא שם ת"ח אחר גדול כמותו אין לו להורות שם או לדרוש דזלזול הוא לחכם הדר שם וכן נמי אמרינן בפ' הדר רב חסדא סר סכינא בבבל אמר ליה רב אשי לרבינא מ"ט עביד מר הכי וכו' ואע"ג דרבינא תלמוד חבר הוה כדמשמע התם דתלמוד חבר הוי מי שהוא חכם כמו הרב ולמד ממנו דבר אחד או יותר כדפיר"שי התם וכן נמי אמרינן התם דרבי אלעזר מאגרונא איענש משום דבדק סכין באתריה דרב אחא בר יעקב ואע"ג דצורבא מרבנן חזי לנפשיה כדמוכח התם וכאלה רבות בתלמוד דידן כ"ש וק"ו בנדון דידן שהפסיק דרושו של הרב הנזכר דפשיטא דזלזול הוא לו ואע"ג דההוא גברא שהפסיק דרושו דר שם מ"מ הואיל ולאו גברא רבה הוא שכאשר הועד לפני מפי מגידי אמת אינו כא' מתלמידיו של מהר"ר דוד אתריה דמהר"ר דוד קרינן ליה וגרע ההיא עובדא מההיא תלמידא דאורי בחרתא דארגיז כדלעיל וא"כ בר נדוי הוא וכ"ש דקלא דלא פסיק הוא שהרב הנזכר מגדולי הדור וחשובים וכן קלא דלא פסיק הוא שנסמך עתה כמה ימים ושנים מכמה רבנים מיום היותו בן י"ח שנים ומאז היה מורה הוראות ובחזקת מוסמך הוא ואע"ג דאין סמיכה בח"ל כדקאמר רי"בל בפ' קמא דסנהדרין היינו לענין דלא למגבי קנס וכדאמרינן התם מאי אין סמיכה אילימא דלא דייני דיני קנסות בח"ל וכו' וכן בפ' החובל אמרינן חסדא קנסי קא מגבית בבבל וכן משמע בכמה דוכתין דאין גובין קנס בבבל דאלים בעינן וליכא: י הסמיכה הנהוגה בזמן הזה מגדולי עולם הוא משום דאי באסור והתר מאן דלא גמיר יעשה תורתינו פלסתר ויאכיל מאכלות אסורות ולטמאות יאמר טהורות בעינים עורות ופי זרות דובר שקרים ירבה ממזרים יפיל חללים צלמות ולא סדרים ולא יאבה יי' סלוח לעושים עצמם כאחד החברים והם המורים: ואי בדיני ממונות מאן דלא גמיר פסול לדין ודינו אינו דין דהא בריש פרק' קמא דסנהדרין משמע דמן התורה בכל דיני ממונות ואפילו בהודאות והלואות בעי' סמוכין מנשיא שבארץ ישראל דאמרינן התם עלה ההיא דתנן דיני ממונות בשלשה גזלות וחבלות בשלש' ופירוש בגמרא במה הן קאמר מה הן דיני ממונות גזלות וחבלות ופריך אבל הודאות והלואות לא ולמאי וכו' עד אלא דלא בעינן מומחין ופירש ר"שי ז"ל מומחין סמוכין ונטלו רשות מנשיא לדון ומשני בדין הוא דליבעי נמי מומחין והא דלא בעי מומחין משום דר' חנינא דאמר ר' חנינא דבר תורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה ומה טעם אמרו דיני ממונות וכו' כדי שלא תנעול דלת בפני לווין הרי לפנינו דמן התורה בהודאות והלואות נמי בעינן סמוכין אלא שהחכמים הקלו בהם דלא נבעי סמוכין מנשיא כדי שלא תנעול דלת בפני לווין וא"כ אמינא דוקא לענין דלא בעינן סמוכין מנשיא הוא דעקרו דבר תורה והתירו כדמשמע ממתני' דקאמר גזלות וחבלות בשלשה אבל הודאות והלואות לא וקשיא לן במאי דלא מצינן לאוקמה לה אלא לענין דלא בעינן סמוכין מנשיא אבל לענין גמור דלא אשכחן היתר אדוכתיה קאי דודאי בעינן גמור דמנא לן להקל אי ממתני' מתני' לענין סמוכין אצטריך לומר דבהודאות והלואות לא בעינן סמוכין ואף שיש לדקדק בזה לא אאריך: ואל יקשה לך הא התם אמרינן דלא בעינן מומחים ולישנא דמומחים משמע דגמירי דהא ר"שי ז"ל פירש בהדיא דבסמוכים מהנשיא קא מיירי ההיא סוגיא וכדכתיב' ואורחא דתלמודא לקרא לסמוכין מומחין סתם ולשאינן סמוכין הדיוטות וכדאמרינן בפרקא בתרא דגיטין והא אנן הדיוטות אנן ופירש ר"שי ז"ל וז"ל שאין מומחין אלא סמוכין דמקרו אלהים דיינים וכן משמע נמי בפרק החובל דאמר רבא נזקי שור בשור ונזקי שור באדם גובין אותו בבבל ופריך מ"ש אדם באדם ואדם בשור דלא אלהים בעינן וליכא שור בשור ושור באדם נמי אלהים בעינן וליכא ומשני דשליחותייהו עבדינן במלתא דשכיחא ואית בה חסרון כיס ופירש ר"שי זכרו לברכה אלהים בעינן היינו ממומחין וסמוכין ובבבל אין סמיכה עד כאן לשונו: הרי לפנינו