רבי עקיבא איגר סח

וסת הוי ס"ס, די"ל דע"כ לא פליג הש"כ אלא במה דהיה סבירא ליה דהרמ"א מיירי גם בראתה על ידי בדיקה אבל שלא על ידי בדיקה יש לומר דמודה הש"כ דמקילינן [אלא דלפ"ז לא היה צריך הש"כ לדחוק במ"ש הגמי"י אם מרגשת היינו לאפוקי סיפא דכתם, דבפשוטו י"ל דבא לאפוקי ראתה ממש שלא בהרגשה דהיינו שלא בבדיקת העד, ולומר דזהו בכלל הסיפא דכתמים דראתה שלא בהרגשה הוי בכלל כתם, הא ודאי אינו דכתם חלוק בכמה דברים כיון דאפשר דאינה מגופה כלל, והש"ך דדייק כתמים שנמצאו בבגדים משמע לכאורה דאפילו בכתמים לא היקל רק בבגדים אבל בכתם שעל בשרה י"ל דחמיר טפי לענין דאפילו פחות מכגריס טמא, וכן לאינך פוסקים לענין צירוף טיפין טיפין, וכעין זה דייק הב"ח (סי' ק"ץ) לענין כתם בקטנה מלישנא דהש"ס דאפילו סדינים שלה מלוכלכים בדם, אולם הש"כ שם דחה כיון דהטעם דבקטנה לא גזרינן ואוקמי' אדין תורה ממילא גם בראיי' גופא שלא בהרגשה טהורה, ומה שדקדק בספר ס"ט שם מלשון רש"י כדעת הב"ח מדכתב דתלינן דמעלמא אתי, אינו ראיה דהתם דמיירי בטומאת מעת לעת בקדשים ובזה אף בלא הרגשה טמאה על כל פנים טומאת ערב דקיי"ל מקור מקומו טמא, ואף למ"ד טהור מ"מ י"ל דגם נידה ממש בלא הרגשה טמא וכמה שכתבתי לעיל, ואך אף על פי שאין ראיה לדברי הב"ח מלשון רש"י מ"מ כיון דבגוף הדין תלינן דמעלמא אתי, ממילא י"ל דגם לבעלה התירו רק מהאי טעמא, משא"כ בחזייה מגופה ומ"ש הש"כ כיון דאוקמי אדין תורה ממילא אוקמוה בראי' ממש אינו מוכרח, דיש לומר כיון דגזרו חז"ל דדם שלא בהרגשה טמא אין חילוק בין קטנה לגדולה דמ"ש, ורק בכתמים מצאנו חילוק נכון כיון דאינה עלולה לראות רגלים לדבר דמעלמא אתי ובלא"ה תמיה לי על הש"ך דמאן לימא לן דשלא בהרגשה היה וכי אמירה דקטנה מידי מששא אית בה, והא כל דיני נידה וספירתה מדין עד אחד נאמן באיסורין כמ"ש תוס' ריש גיטין והא קטנה אינה נאמנת באסורי דאורייתא. ומה"ט קשה לי על מתני' פ"ק דנידה (דף י"ג) החרשת והשוטית אם יש להם פקחות, ואמאי שביק למתני' חרש שוטה וקטן כמו בעלמא, והיינו דקטנה דהוחזקה להיות רואה אינה נאמנת על בדיקת עצמה, ויהא דין חדש בקטנה נשואה שהוחזקה לראות ג' פעמים תצטרך בדיקה על ידי נשים אחרות וצ"ע לדינא] אם כן נהי דאפשר דלש"כ גם בראיה בלא הרגשה אין מקילין מ"מ יש לומר דבהא סמכינן על פסקא דהרמ"א, ולומר דזהו כוונת הש"י והגמי"י אם מרגשת היינו לאפוקי בלא הרגשה, ומה דנקיט אח"כ וכתמים תולין בכ"ע ולא נקיט רבותא יותר אם ראתה שלא בהרגשה, היינו דבא לומר דכתמים תולה בכ"ע אף בשעת ווסתה ואין הדקדוקים סותרים זא"ז דמלתא דפסיקא נקט, דאם מרגשת אסורה אף שלא בשעת ווסתה ובכתמים מותרת אף בשעת ווסתה, וברואה שלא בהרגשה בשעת ווסתה אסורה, אף דל"ש לומר דאם לא כן לא תהיה טמאה לעולם דהא תהיה טמאה אם תרגיש, מ"מ במכה שא"י אם מוציא דם דבאנו לדון מכח ס"ס יש לומר דבשעת ווסתה דעלול המקור להוציא דם לא הוי מכה שא"י אם מוציא דם בגדר ספק. באופן דאם נידון הפאר פאלל למכה שא"י אם מוציא דם יש מקום להקל בבדיקה ומוצאת קרטין דהוי כמו ודאי שלא בהרגשה דבקרטין לא אמרינן דטעתה ומקילים מספק ספיקא אמנם משום הא לחוד ג"כ קשה עלי להקל דמאן יימר לנו דניתק האם היה מכה, דאפשר דמה שהרופאים אומרים דמכח זה הדמים מצויים, היינו דמחמת הרפיון אין המקור מחזיק הדם ומוציא הדם שלא בזמנו ודם נדה הוא, אלא דמ"מ אם עובדא דידן באינה נושאת טבעת וראייתה בעת שהמקור משתרבב למטה, דיש סניף להקל מצד דמקרי שלא בדרך ראייתה בזה יש מקום להקל במקום הדחק כמו בנ"ד עוד יש סניף להקל ממה שראיתי במכתב מעכ"ת דסיננו המי רגלים ומצאו ג"כ קרטין כאלו, דאף דמשום זה לחוד אין להקל דאין לדמותו לההיא דשו"ת הר"ן דמאן לימא לן דהקרטין הם כענין החצץ שזכר הר"ן, וגם הר"ן לא היקל במצא בשעת מי רגלים ואחר כך בבדיקה מיד דבזה אמרינן כיון דהדור מי רגלים הוי כמו מיעוט והוי מיעוטא דמיעוטא להוציא חצץ ובדברי הר"ן בתשו' ההיא שכתב דטעמא דר"י דס"ל דלא חיישינן למיעוטא וכן בהר"ן פ' ר"א דמילה (דף נ"ט) כתב בההיא דהחולץ דבא ואמר מלתי ולא טבלתי דס"ל לר"י אין מטבילין, ע"כ לא דחיישינן שמא נולד מהול דהא מיעוטא הוא ור"י ל"ח למיעוטא לכאורה קשה הא ביבמות (דף ס"ז) דר"י ס"ל דבת ישראל שנשאת לכהן והניחה מעוברת ויש לו בנים דלא יאכלו עבדים בתרומה מפני חלקו של עובר, ורשב"י ס"ל דיש לה בנים יאכלו ואמרינן התם דהטעם דסמוך מיעוט מפילות למחצה נקבות אם כן מוכח דר"י ס"ל דחיישינן למיעוטא, ואולי יש לומר דדוקא התם מחמיר ר"י משום דלמחר יתברר שילדה זכר בן קיימא ויהי' מבורר דאכלה למפרע באיסור, משא"כ בעלמא דאינו עומד להתברר ל"ח למיעוטא, ומיושב בזה קושיית תוס' שם מההיא דר"י בתינוקת שנאנסה. גם יש לומר למ"ש הרשב"א שם בחד תירוצא לתרץ קושיית תוס' מההיא דנאנסה כיון דדיעבד הוא לא חש ר"י למיעוטא, א"כ יש לומר דגם בראתה דם במי רגלים, היון דאם מטמאין אותה מפרישין אותה לפי שעה הוי כדיעבד, ובאמת בלא"ה ליכא קושיא מההיא דנאנסה די"ל דחזקת כשרות לכהונה מסייע לרוב הוי מיעוטי' כמו מיעוטא דמיעוטא דאפי' ר"מ ל"ח לה כדאי' בע"ז (דף ל"ד ע"ב) וה"נ בנמצא דם במי רגלי' ומהאי טעמא קשה לי על הר"ן בתשובה דטעמא דר"מ משום דס"ל חיישינן למיעוטא, הא כיון דחזקת היתר מסייע הוי מיעוטא דמיעוטא, ובלא"ה קשה הא בפ"ק דנדה מסקינן דטעמא דר"מ משום נדה הוא ואי הטעם דחיישינן למיעוטא עכ"פ הוי רק בגדר ספק וצ"ע] אבל בנ"ד במוצאת דם שלא בעדים בהטלת מי רגלים י"ל דלא מקלינן, אך מ"מ י"ל דבלא"ה קשה במוצאת במ"ר וגם אחר הבדיקה על העד אמאי טמאה, נימא כאן דמה דחזינן בשעת מ"ר דנין דמכה יש לה בכליות וממילא נתלה גם אותו דם שמוצאת בבדיקה במכה ההיא, וכן מצאתי דעמד בזה בס"ט (סי' ק"ץ) ונדחק שם ונדחק בזה דסמכינן שאין כאן מכה מבוררת אלא משום דאין דרך דם מקור לצאת עם מ"ר א"כ די לנו להקל ביוצאה עם מי רגליים אבל נמצא אח"כ לא תלינן, אך י"ל דמ"מ לא גרע ממכה שאין ידוע אם מוצא דם דהא מכה לפנינו והדרינן לדברינו הנ"ל דבקרטין לא תלינן בטעות והוי ודאי שלא בהרגשה ומקילין במכה שא"י אם מוציא דם, ואף דבשותת ליכא ראיה להדם דבשותת מי רגליים דממכה הוא, מ"מ הא כמה פוסקים ס"ל דר"י מיקל גם בשותתות עכ"פ טוב שבנ"ד תעמיד הספל בין רגליה ובשעת הזינוק תיקח חברתה הספל אף דאין אנו בקיאים מה שותת ומה זינוק, מ"מ בצירוף צדדים הנ"ל יש לסמוך להקל ועכ"ז נראה לענ"ד להורות להאשה הזאת שלא תרבה בבדיקה, ובעת טהרתה לא תבדוק כלל וכשטהר תראה שיהיה לה פסיקת טהרה בנקיות ממש, וכן יום א' וז' מימי הספירה. ובימים שבנתים לא תבדוק ואם תראה ותמצא בלא בדיקה יש לנו צדדים הרבה להקל אבל בבדיקת יום א' וז' דאם תמצא ע"י הבדיקה, חסר עכ"פ ספירה דתחילתה וסופה דהא בעינן בירור בטהרה ועכ"פ בירור ליכא, כל זה אני אומר להלכה ולא למעשה אא"כ יסכימו לזה גאוני הזמן יחיו אז גם אני כסניף לאריות להקל כנלענ"ד עקיבא בן א"א מ"ו רבי משה סימן סא לידידי הרב רבי משה נ"י בק"ק קארגע אלה שאלתו באשה נשואה טהורה לבעלה ששכבה במטה עם פנויי גדולה בשנים שכבר ראתה כמה פעמים ונמצא כת בסדין המטה. ת נ"ל