רבי עקיבא איגר ס

נראה לי דאין ראיה דהרי צריכים להבין למה דנראה מפשטות התוס' דמסקו דד' נשים חמירי יותר מיש לה וסת שלא בשעת וסתה הא קיי"ל ד' נשים דיין שעתן ואלו ראתה שלא בשעת וסתה קיי"ל דמטמאה למפרע, ולזה נראה דודאי ד' נשים מסולקת יותר אלא דר' דוס' ס"ל דאף במסולקות כיון דשינתה וראתה ממילא הוי חשש שראתה מעיקרא, דמה לי אם הי' השינוי עתה או מעיקרא אבל ראתה בשעת וסתה ס"ל לר"ד דראוי יותר לומר דעתה ראתה דלא הוי שינוי ממה דנאמר דמעיקרא ראתה דהוא שינוי מדרך ראייתה ואנן קיי"ל בד' נשים אף דעכ"פ ראתה בשינוי הרבה כיון דמסולקים הרבה אמרינן דיה שעתה, משא"כ ראתה שלא בשעת וסתה דאינה מסולקת כ"כ ורק ראתה בשעת ווסתה קיי"ל דיה שעתה כיון דעתה ראויה לראות אבל מעיקרא הוי שינוי, וקושיית תוס' בדרך זה כיון דמחמירין יותר לענין כתם שנמצא ביום ווסת לטמא למפרע ובד' נשים כתמן כראייתן הרי אף דיש סברא לתלות הכתם במעכשיו ולא למפרע בכדי שלא יהא ראייתה דרך שינוי מ"מ מחמירין בזה יותר מכתם של ד' נשים אף דהתם עכ"פ נשתנה סדרה, הרי דע"י דד' נשים מסולקים הרבה בדמים קיל יותר אפי' מיש לה ווסת בשעת ווסתה א"כ ר"ד דס"ל ראתה בשעת ווסתה דיה שעתה מסברא זו דאורח בזמנו בא, כ"ש דמיקל בד' נשים מחמת סברא דמסולקים הרבה. וע"ז תירצו דבאמת יש לה ווסת ביום ווסת קיל טפי מסברא דאורח בזמנו בא אלא דלענין כתם החמירו משום גזירה אטו שלא בשעת ווסתה (ונ"ל להמתיק דבריהם דבכתם גזרינן היינו כיון דלפעמים הכתם יבש דידענו עכ"פ דמאתמול הוא וממילא ראוי לטמא עד שעת הכבוס כיון דעכ"פ מאתמול הוא והוא כנמצא שלא בשעת ווסתה, אבל בראיי' ל"ש זה], וא"כ הא דיש לה ווסת קיל היינו משום דאורח בזמנו בא ואמרינן דלא נשתנה סדרה אבל אי ראתה שלא בשעת ווסתה מטמאת למפרע דאינה מסולקת כל כך כמו ארבעה נשים. וא"כ אדרבא ראיה בהיפוך דד' נשים מסולקים יותר מבשלא בשעת ווסתה ואתי שפיר ההיא דלקמן ד"ס דתולה מעוברת באינה מעוברת דמשמע שם אם האינה מעוברת יש לה ווסת והוא שלא בשעת ווסתה דתולה בה. ועוד ראיה לזה מסוגיא (דף י"א ע"ב) אי ממתני' הו"א באשה שיש לה ווסת וכו' חדא מכלל חברתא אתמר, וקשה לכאורה דדלמא ס"ל לשמואל אין לה ווסת בעי בדיקה לבעלה אלא דקאי אמתני' דמיירי מכל נשים דדיין שעתן היינו יש לה ווסת, וכן באין לה ווסת ובד' נשים כמ"ש תוס' ואשמועינן שמואל דוקא עסוקה בטהרות והיינו אף באין לה ווסת לא בעי בדיקה לבעלה כיון שהם ד' נשים שהם מסולקים אבל באשה דעלמא דאין לה ווסת יש לומר דלבעלה בעי בדיקה אע"כ דד' נשים מסולקים יותר וכיון דממתני' דכל הנשים בחזקת טהרה ידעינן דיש לה ווסת שלא בשעת ווסתה לא בעי בדיקה לבעלה, ממילא ידעינן דכ"ש ד' נשים ולא אצטרך לשמואל לאשמועינן אע"כ דקמ"ל אף באשה דעלמא דאין לה ווסת: עוד ראיה דהא תוס' (דף ד' ע"ב) ד"ה כל אשה כ' דממתני' דלעיל ידענו רק דיש לה ווסת בעי בדיקה לטהרות ואשמעינן תו במתני' דאע"פ שאמרו דיין שעתן דאפי' ד' נשים בעו בדיקה הרי דהוי יותר רבותא וע"כ משום דמסולקים טפי, וביותר לשיטת רש"י דמפרש למתני' אעפ"י שאמרו דיין שעתן קאי רק על יש לה ווסת ומשמע דד' נשים לא בעו בדיקה הרי דמסולקים יותר [ובדברי רש"י הנ"ל קשה לי הא ממ"ש חוץ מן הבתולה שדמיה טהורים דהיינו ד' לילות הרי דמיירי מהגיע זמנה לראות ולא ראתה מעולם הרי דאף בתולות דמים שהיא מד' נשים צריכה בדיקה, וצ"ע והנה בגוף הדין נ"ל להקל יותר אף אם לא היתה מעוברת ולא הי' שעה קבוע לווסת נדתה מ"מ יכולה לתלות בגאלדני אדער אף דהוא שלא בשעת קביעות ווסת אף דהגאלדני אדער יותר בחזקת מסולקת מהמקור מ"מ כל שאפשר שדם בא ממקום אחר תולה כיון דהגאלדני אדער מוציא דם אף שלא בשעת ווסתה מקרי יכולה להתגלע ולהוציא דם, דלפעמים מוציא דם אף שלא בשעת ווסתה וראיה לזה למ"ש הה"מ (פ"ט מהל' א"ב) בטעמא דתולה בנכרית כיון דבלא"ה היא באיסור נדות כל ימיה והרי לא חלקו דאף אם הנכרית מעוברת מ"מ תולה בה, הרי כיון דאין שניהם מקולקלים תולין בהיתר אף דהנכרית בחזקת מסולקת (ועיי' במ"ל שם) אם כן ממילא הי' הדין אם היו ב' נשים לובשים חלוק אחד ואחת מעוברת ולה הגאלדני אדער שלא בשעת קביעותה נראה דיכולה לתלות בה משום דלא מקלקל לה דהא המעוברת יכולה לתלות בגאלדני אדער, וכיון דהיא בודאי מותרת יכולה הב' לתלות בה כמו בנכרית א"כ מה לי שאחרת שאינה מעוברת תתלה במעוברת שיש לה גאלדני אדער מה לי שתתלה בעצמה בזה, וזהו צ"ע לדינא. מה דמפקפק ידידי מעכ"ת, כיון שהיתה ישינה הוי ספק דאורייתא דאימר ארגשה, וכמ"ש המהר"ם לובלין בשו"ת ובלבוש (סי' ק"צ) וכ' ליישב קושית המ"י, יפה כתב ולדעתי פשוט דגם הלבוש ס"ל דישינה תולה כתמה בד"א דאמרינן אלו ארגשה מחמת צערא מתערא אלא דס"ל דיותר מסתבר לתלות בה ממה דנתלה בחברתה דאולי ארגשה בשינה ולאו אדעתה ויכולה חברתה לתלות בה, אולם גם בזה קשה לי במה שדחקו הפוסקים למצוא טעם לתלות בנכרית, אמאי לא נימא דמה"ט תתלה בה דאינה נגד רוב דם הבא בהרגשה דיש לומר דבאמת ארגשה], ואם כן גם בנ"ד יש לתלות. ומה שרצה רומעכ"ת להחמיר בנ"ד ולחלק דישינה אינה תולית אלא אם איכא בודאי בפנינו דם מעלמא אבל לא ביכולה להתגלע ורוצה להסתייע בזה ליישב דעת הרמב"ם דבעי בדיקה עצמה כשיעור ווסת והיינו בישינה: תמה אנכי דהרי כתב הרמב"ם (פ"ט הלכה ל"ב) ג' נשים שלבשו וכו' וכן אם ישינים במטה וכו' ואם בדקה אחת וכו' והרי אף בלבשו פסק דבעי בדקה עצמה כשיעור ווסת, וכן הוא בש"ע (סי' ק"צ) הרי דליתא להאי טעמא. ובעיקרא דדינא פירכא דהרי הך ברייתא דעוברה תולה באינה עוברה אשר יסודו דרומ"פ נבנה עליו להתיר בנ"ד קאי אמתני' דג' נשים שהיו ישינים במטה הרי אף בישינה כן. ומ"ש רומעכ"ת ליישב קושית הש"י על המרדכי די"ל דברייתא תולה בווסתה ס"ל ווסתות דאורייתא והיא מסולקת לגמרי שלא בשעת ווסתה, וברייתא דשביעית ס"ל דווסתות ל"ד, לא נ"ל כן דהא בברייתא מסיים דברי ר' שב"ג וכו' והרי לעיל (דף ט"ז ע"א) מסקינן דר' ורשב"ג ס"ל ווסתות לאו דאורייתא, מכל זה נ"ל להקל בנ"ד ידידו ד"ש עקיבא גינז מא"ש סימן נז לחתן בני חביבי הרב רבי הירש בלייכרויט אב"ד דק"ק קארניק על שאלתו בענין שהיית חיי' בבהמה להוציא מספק נפל אם בעי שישהה ז' ימים מעל"ע כמ"ש הפרי מגדים או דאמרינן מקצת היום ככולו ויום הלידה אף דשנולד סמוך לערב כל שעדיין יום נחשב ליום אחד וממתין עוד ששה ימים ושוחטו תחילת יום ליל השמיני לענ''ד עיקר כדעת התבואת שור דלא בעי מעל"ע דהרי הך מלתא דשהה שמונה ימים אינו נפל סמכינן אקרא דשבעת ימים יהיה עם אמו וכו' והרי התם לא בעינן מעל"ע כדמפורש בפשיטות בתוס' פרק ד' דערכין (דף י"ח ע"ב ד"ה שנתו וכו') ע"ש, וברור: ידידו חותנו ד"ש באהבה. עקיבא גינז מא"ש