רבי עקיבא איגר נב

הטור בזה שכתב דל"ש לומר לכי שמענא קיים לה, דע"כ יסוד זה אינו דאם כן יקשה ברישא דמתני' דפרק נערה המאורסה (נדרים דף ע"ה) האומר לאשתו כל נדרים שתדור וכו' הרי הן קיימים לא אמר כלום, וישאר בזה קושיית הש"ס הא בלא"ה לא שמע ועכצ"ל כשינויא דהש"ס דמיירי באמר לכי שמענא, דגם בזה שייך לומר דלא מטרידנא דאף דבשתיקתו גם כן יתקיים מ"מ רוצה יותר בקיומו בפועל כמו בכל קיום דהוא לכאורה דבר שפתים אך למותר, אלא ע"כ דרוצה בכך לאיזה סיבה או דחושש על עצמו שמא יתחרט אח"כ וירצה בהפרת נדר וע"י שתיקה לא יהי' אח"כ למחרתו בידו להפר, אבל ע"י קיום יש לו תקנה להשאל על הקיום ולהפר לה: [ובהא דהכריע הטור (סי' רל"ד) דאף בנשאל על ההקם למחרת יום שמעו מ"מ יכול להפר אחרי כך, כיון דלא היה יכול להפר בשביל הקמתו אותו יום ששואל על הקמתו הוא יום שמעו, כתבתי בגליון הטור וז"ל הא דהכריע כן מסברא ולא כתב שכן דעת אביו הרא"ש ז"ל ממ"ש בגיטין בסוגיא דנודרת וא"ת ידירוה בפני הבעל ויאמר קיים לכי או שמא ישאל על ההקם ואח"כ יפר לה עכ"ל, ואם איתא דאין נשאלים על ההקם רק בו ביום א"כ נשגיח על הבעל שלא ילך לחוץ לחכם או לג' להתיר לו הקמתו ואח"כ לא יהיה בידו להפר היינו דמכל מקום יספיק תירוצו דהרא"ש, כי נ"ל דאף להר"ן דסובר דאין נשאלים על ההקם רק בו ביום מ"מ אם בו ביום אחר ההקמה מיפר לה, ולמחר או לאחר זה נשאל על הקמתו כיון דחכם עוקר נדר מעיקרו והוי כלא קיים מהני ההפרה דבו ביום אחר הקמתו, ורק להפר אחרי שאילת הקמתו זהו לא מהני אם אינו ביום שמעו, אבל בזה דהפיר ביום שמעו אחר הקמתו כל אימת דשואל על הקמתו חלה למפרע ההפרה, ולפ"ז שפיר עולה תירוצו דהרא"ש דחיישינן שיפר לה הבעל בלחש אחר ההקמה בו ביום ולאחר זה ישאל על הקמתו, דאף דבהך תירוצא לא ניחא ליה להרא"ש בתירוצא דיפר לה בלחש, היינו דעל זמן מועט בין נדרה להקמה אפשר להשגיח עליו שלא יהיו שפתותיו נעות כלל אבל על זמן רב עד סוף היום א"א, דאם לא כן יקשה נשגיח על הבעל שיעמוד בפנינו כל היום ולא יפר: ואולם אף דהדברים נכונים מ"מ מלשון הרא"ש שמא ישאל על הקמתו ואח"כ יפר לה ולא כתב דיפר לה היום ואח"כ ישאל על ההקמה מוכח בהדיא דס"ל להרא"ש דאף אם נשאל על הקמתו אחר יום שמעו יכול להפר אח"כ וצ"ע ע"כ לשוני שם] יהיה מאיזה טעם שיהיה כיון דמתני' מיירי באומר לכי שמענא, א"כ עדיין יקשה באומר לשלוחו לכי שמענא קיים לי נימא דלחומרא הוי קיום. ובההיא ענינא הי' נ"ל לפום רהיטא לדינא, בבעל שמיפר נדרי אשתו שיהי' מופר בתנאי אם תעשה כך וכך, דהדין דאף אם לא מקיימת התנאי נתקיים ההפרה והתנאי בטל ומעשה קיים, כיון דהמעשה שהיא ההפרה א"א לקיים ע"י שליח דבכה"ג התנאי בטל, וכדאמרינן בפרק המדיר (דף ע"ד ע"א) גבי חליצה ואחר העיון נ"ל דמפורש בהיפוך בטור וש"ע (ס"ס רל"ה) נדרה מדברים שבינו לבינה והיפר לה ע"מ שתאמרי לפלוני דברים של קלון וכו' יוציא ויתן כתובה, הרי מפורש דבלא קיום התנאי בטלה ההפרה, והטעם נ"ל כיון דמה דקיי"ל דאינו יכול להפר ע"י שליח הוא מספק אם הלכה כר' יאשי' או כר' יונתן, א"כ בהיפוך קיי"ל לחומרא דלמא יש הפרה ע"י שליח, והוי מעשה שאפשר לקיים ע"י שליח דמהני התנאי, ואף דדינא דש"ע הוא ממתניתין ר"פ המדיר אמר לה ע"מ שתאמרי לפלוני ומדקדוק לשון דעל מנת פי' הטור דהיפר לה בתנאי שתאמרי לפלוני דברים של קלון, א"כ הו"ל להוכיח לדינא דיכול להפר ע"י שליח מדלא אמרינן בי' תנאי בטל ומעשה קיים, מ"מ יש לומר דליכא הוכחה כ"כ דדלמא מתניתין אתי כר' יונתן ומ"מ אין ההלכה כן, או דליכא לדייק לישנא דע"מ דמיירי בהיפר ע"ת, די"ל דמיירי בהדיר אותה שתאמרי ומ"מ לדינא שפיר פסקינן כן דיכול להטיל תנאי בהפרה, דלחומרא אמרינן שמא יכול להפר ע"י שליח, והא דיוציא ויתן כתובה ומפקינן ממונא מיני' ולא מקרי ספק ממונא, דכיון דעכ"פ אנן פסקינן מספיקא דבלא קיום התנאי לא חל ההפרה וצריכה לקיים נדרה מספק ע"י מעשה הבעל, ממילא צריך ליתן לה כתובה דמה לו דמכחו אסורה מחמת ודאי או מחמת ספק, כנלענ"ד: ולפ"ז יצא לנו דין חדש באם היפר תחילה בתנאי ואחרי שעה שנית ע"י שליח בסתם בלי תנאי בזה אף בלא קיום התנאי חל ההפרה בממנ"פ אם הדין דיכול להפר ע"י שליח חלה ההפרה השני' על ידי השליח בסתם, ואם אינו יכול להפר ע"י שליח ממילא הוי מעשה שא"א לקיים ע"י שליח ותנאו בטל והמעשה דהפרה ראשונה קיים: אולם יש לדון למ"ש השיטה מקובצת נזיר, יש אומרים דשייך תנאי בנזירות אף דא"א בנזירות לקיים ע"י שליח, דדוקא גבי מעשה אם א"א לקיים ע"י שליח אלא ע"י עצמו דוקא, אלים המעשה ואפי' לא נתקיים התנאי לא נתבטל המעשה, אבל נדר ונזירות דליכא מעשה בידים לא אלים שיתקיים אם לא יתקיים התנאי עי"ש, ועי' פ"י כתובות (דף נ"ז) דהיכי דהמעשה הוי דבור בעלמא מסברא יכול להתנות דאתי דיבור ומבטל דיבור וא"צ ללמוד מתנאי ב"ג וב"ר וא"צ להיות דומיא דב"ג וב"ר עי"ש, וא"כ הכא נמי ההפרה דהוי רק דיבור בעלמא אף שא"א שיתקיים ע"י שליח חל התנאי. אבל בתוס' נזיר (דף י"א ד"ה דהוי מתנה) ס"ל דגם בכה"ג צריך אפשר לקיים ע"י שליח, והנה דברי התוס' מוקשים במש"כ וא"ת ותיפוק ליה דאי אפשר לקיים ע"י שליח הנזירות וקשה לי דמה אולמא האי טעמא מהאי טעמא ואדרבא מדין דצריך אפשר לקיים ע"י שליח אינו ברור, דיש בה פלוגתא פרק חמישי דיבמות (דף נ"ז) לזה נקט טעם פשוט דהוי מתנה ע"מ שכ"ב וחתני הרב ר' שמואל מבראד אמר דיש עוד טעם בנזיר דהוי תנאי סותר למעשה] עכ"פ טעם דמתנה על מה שכתוב בתורה הוא טעם יותר פשוט וצ"ע: וביותר תמוה לי על תירוצם, אחרי שאחרים יכולים להביא קרבנותיהם מקרי אפשר לקיים ע"י שליח, מ"מ איך יתורץ ההוא דר"פ ואלו נדרים קונם רחיצת עולם עלי אם ארחץ, הא אי אפשר לקיימו על ידי שליח ותנאו בטל ומעשה קיים וצ"ע, ידידו ש"ב דו"ש: עקיבא סימן מט לכבוד ידידי הרב רבי חיים נ"י בק"ק זלאטווע על שאלת רומ"פ בכלי חרס ישנים מעורבים שלא נשתמשו בהם י"ב חודש ואינו יודע אם הם כלי בשר או חלב. הנה מבואר בספק איסור שנתערב באחרים והוא דבר חשוב אף דד"ת לא בטל מ"מ לא נידון ביה דין ספק דרבנן לקולא כיון דהספק בעצמו. הוי ספק דאורייתא ורק מצד גלגול הביטול הוי דרבנן, ומקורו בד"מ יו"ד (ססי' נ"ז) [וכ"כ הש"כ סי' ק"י בדיני ס"ס אות י"ט ובט"ז סי' ס"ו] והנה בבשלו תרנגולת ספק טריפה בכלי ונשתהה הכלי מעל"ע בזה כ' המהריב"ל בשו"ת ח"ג (סי' ק"ג) לאסור, ומשמעות דבריו אף בלא נודע הספק עד אחר מעל"ע כמו שכתב הש"כ שם: אולם יש להתבונן בטעמא דמלתא, דלכאורה הטעם כיון דאנו דנין התרנגולת דמספק הוא אסור דהוי ספיקא דאורייתא והוי כמו ודאי דאורייתא ואף דהוא אב"י אסור ודמי לדין הנ"ל, דספק טריפה שנתערב והוא דבר חשוב דלא בטל, כיון דהספק בעצמותו הוא לחומרא הוי כמו ודאי אסור דלא בטל ה"נ לענין אב"י אך בזה היה נ"ל לחלק דדוקא לענין ביטול דעדיין יש מקום לדון על התרנגולת עצמה אם יתברר שזאת התרנגולת שנתערבה ויהיה ניכר האיסור, ויהיה הדין דספיקו לחומרא מש"ה חל על