רבי עקיבא איגר מה

נראה להקל בנידן דידן אם יסכימו עמי כבוד מעכ"ת הרב נ"י ויתר חכמי עירו ממנו ידידו עקיבא גינז מא"ש בשולי המכתב ואעורר אגב במה שדקדקנו לעיל מלשון המהרא"י (סי' ק"ל) דגם בעזים שייך היתרא דחולבת דמ"מ רובן אינן חולבות אא"כ יולדות, אלא דרגילי' קצת שחולבות מקודם ובפרות לאו אורחייהו כל עיקר לחלוב מקודם, ולכאורה יש לעיין, למה לא סמך המהרא"י שם להתיר בעזים חולבות ע"י נכרי מסלפ"ת דאמרינן בב"ק אין מסל"ת כשר [במילי דאורייתא הנך תיבות ליתא בסוגין אלא בעדות אשה לבד, וכן פסק בהגהות בש"ע (סי' שט"ז) והא מדאורייתא גם בעזים מותר מכח הרוב ואסור רק מדרבנן, ומסל"ת מהני, דמה דאין מסלפ"ת נאמן בעדות אשה היינו בדאורייתא או בדרבנן באתחזק איסורא אבל בדרבנן ולא אתחזק איסורא נאמן, (עיין ש"ך יו"ד סי' צ"ח ס"ק ב') ואלו הכא בעזים חולבות דאסור מכח סמוך מיעוטא לחזקה והו' מדרבנן פלגא ופלגא יהיה מסל"ת נאמן: ולזה נראה לענ"ד דסבירא ליה למהרא"י דוקא היכי דגוף האיסור מדרבנן, אבל אם גוף האיסור דאורייתא אלא דחשש דרבנן דמדאורייתא אזלינן בתר הרוב, בזה אין מסל"ת נאמן, ונראה דמהרא"י אזיל לשיטתו שכ' בתרומת הדשן (סי' ע"ט), דנכרי המביא ביצים ביום טוב ומסל"ת דנולדו בחול דנאמן כיון דהוי דרבנן, אבל במביא ביום טוב אחר שבת כיון דהוא דאורייתא אין מסל"ת נאמן והיינו גם כן אף דמכל מקום מדאורייתא שרי מכח דראוי למיזל בתר רוב ביצים שנולדו מכבר אלא דמדרבנן אסור משום ישל"מ ואפילו הכי אין מסל"ת נאמן, דכיון דגוף האיסור דאורייתא, ולפ"ז למ"ש המג"א (סי' תקי"ג) בשם רש"ל להקל במסל"ת במביא ביצים ביום טוב אחר שבת כיון דמה"ת מותר מכח הרוב לכאורה להרש"ל גם הכא בעזים חולבות מהני מסלפ"ת, וצ"ע: סימן לח לכבוד ידידי הרב רבי יוסף מייא נ"י בק"ק ברעסלא אשר דרש ממני לחוות דעתי הקלושה בשומן אווזא שנשתהה שלשה ימים בלא מליחה דאסור למלוח ולבשל, גם בצלי א"א כיון דנימוח וכלה באש, וההפסד רב, אם יש לערב השומן בשומן אחר שנמלח כדינו כיון דעכשיו עדיין היתר, דהוי דם אברים שלא פירש י"ל דאין זה בכלל אין מבטלים איסור לכתחילה: כבר שמעתי היתר זה מא"ד אחי אמי מ"ו הגאון מה' וואלף איגר זצ"ל שאמר שכן הורה אחד מהגדולים למעשה מסברת מעכ"ת נ"י: ולכאורה יש להביא ראיה לזה לדמותו למ"ש הר"ן סוף פרק ג"ה ביבש ביבש שנתערב במינו, דלבשלם כולו כאחד אסור, כתב וז"ל, מיהו כת' הרב ר' אהרן הלוי ז"ל דכל שנתבטל חד בתרי, כיון שלאכול כל אחד ואחד בפני עצמו מותר אם בא לבשלן כאחד מרבה עליהן כדי שיעור ששים ומבשלן לכתחלה, ומשום מבטל איסור לכתחלה ליכא שכיון שכל אחד בפני עצמו מותר אין כאן איסור והובא להלכה בש"ע (סי' ק"ט): וכן יש לדמותו למה שכתב הט"ז באורח חיים (ריש סי' תמ"ז) בחמץ שנתערב לח בלח יכול להוסיף עליו ולבטלו, דעדין היתר הוא הכי נמי בנידן דידן: אולם אחר העיון נראה דאין ראיה מזה דלא דמי לההיא דסי' ק"ט הנ"ל דהתם אין הבישול מחדש איסור דהא גם עתה מותר לאכול כל אחד בפני עצמו ע"י בשול אלא דאם יבשלם יחד יהיה לח בלח וצריך שיהיה ס' והענין שיעור ששים ג"כ ההיתר רק משום ביטול ברוב, אלא צריך שלא יהיה כנגדו ראוי ליתן טעם שיורגש האיסור וע"י ס' דאין ראוי ליתן טעם ההיתר משום ביטול א"כ במה דמוסיף עתה ס' לאכלו מבושל יחד אין זה ענין ביטול חדש דהא השתא נמי ג"כ כבר נתבטל, אלא דהפעולה שיומשך תמיד הביטול דבזה גם אחר הבישול יחד ישאר הביטול, גם מההיא דהט"ז ליכא ראיה דהתם קודם זמן איסורו אין שם איסור כלל לשום ענין, ומה שרוצה לאכלו אחר זמנו ע"י ביטול האכילה כמותו ממש מותר עתה בלא ביטול, משא"כ בנ"ד דעתה חל גם כן האיסור, דאסור לאכול דם פרוש, וכיון שהוא רוצה לאכול דם פרוש ע"י ביטול מקרי מבטל איסור ומה"ט עמדנו על הר"ן שכתב בשו"ת (סי' ס"ד) דחמץ קודם זמנו אף דהוי היתר בהיתר מכל מקום בטל, ומביא ראיה מההיא דצמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה דמותר לערב בו פשתן כדאיתא במתניתין כלאים (פ"ט), ולפי הנ"ל אין ראיה דצמר רחלים שם איסור עליו לערב בפשתן ונתבטל שפיר בצמר גמלים האיסור הזה והותר לערב בו פשתן משא"כ בחמץ דקודם זמנו אין בו שייכות איסור י"ל דלא בטל, [ומצאתי את"כ בפר"ח א"ח סי' תמ"ז כ"כ לדחות ראיית הר"ן]: ובאמת תמוה לי, הא הר"ן בעצמו ע"כ מודה לחילוק הזה, דהא למ"ש הר"ן נדרים (דף נ"ב ע"א) בשיטת הרי"ף, דמה דאמרינן לרבנן דדם הפר ודם השעיר דלא בטל דעולין שאני, היינו דאזלינן בתר שם איסור והיתר ולא בתר העצם, אלא דהיתר בהיתר מקרי מינו כההיא דדם הפר, עי"ש, א"כ איך יפרנס מתניתין דכלאים הנ"ל אף דהר"ן בתשוב' הנ"ל לא נחית לדבריו בנדרים בשיטת הרי"ף הנ"ל. דהא פסק חמץ קודם זמנו אף דהוי היתר בהיתר בטל, מכל מקום עכ"פ יקשה על הר"ן בנדרים הנ"ל דאיך יפרנס מתניתן דכלאים הנ"ל, ע"כ דצמר רחלים שם איסור עליו לערבו בפשתן, ומזה מבואר דלא כמה שכתב הפ"מ בהקדמתו להלכות תערובות, דלהר"ן בנדרים אם נתערב חלב חי' בששים בחלב דשחוטה, דאסור לבשלו עם בשר, דהיתר בהיתר לא בטל, ולפי הנ"ל אינו, דחלב חי' הוי מיד שם איסור עליו לערבו עם בשר, ומתבטל איסור זה, דשרי לערבו עם בשר, ודומה ממש לההיא דכלאים הנ"ל). [אף דהפמ"ג שם כתב דלהר"ן נדרים, היתר בהיתר מב"מ לא בטל, דנראה דס"ל דבאינו מינו בטל, ומש"ה נקיט הציור דנתערב חלב חיה בחלב שחוטה, ולא נקיט דנתערב במים אבל שגג בזה הרבה, דהא בהר"ן שם מבואר דלרבנן לא אזלינן כלל בתר העצם אלא בתר איסור והיתר, אלא דבדבר שיל"מ כיון דמ"מ השתא איסור עליו, אמרו חז"ל לאסור היכא דגם העצם שוה, מבואר דבהיתר בהיתר ממש אף באינו מינו לא בטל מדאורייתא, אלא דגם לפי דבריו, הא במתניתן דכלאים צמר רחלים וצמר גמלים הוי ג"כ מב"מ, דקי"ל כרבא דאזלינן בתר שמא והוי כמו חלא דחמרא וחלא דשכרא, אלא ע"כ דמ"מ שם איסור עליו לערבו עם פשתן, ה"נ בחלב חי' דשם איסור עליו לערבו עם בשר: ובההי' דהר"ן נדרים הנ"ל הקשיתי במ"ש ביש לו היתר גבי דאטוי גבי בינתא כיון שיש לו היתר לאכול בבשר לא בטל גם בא"מ, נהי דמשמע דזהו רק דרבנן ומה"ת אפשר באמת דמ"מ שם איסור עליו לאכלו עם בשר, אבל מדרבנן אסרו, וא"כ בחלב שנתערב אפילו במים אסור לאכלו עם בשר דהא יש לו מתירין לאכלו בלא בשר, בזה יקשה ההיא מתניתן דכלאים דמ"מ ליתסר מדרבנן מדין דבר שיש לו מתירין, והארכתי בזה הרבה בפלפולא באופן דמההיא דסימן ק"ט וכן בהט"ז גבי חמץ אין ראי' לנ"ד כיון דהשתא שם איסור לאכול בפרישתו, והוא רוצה לאכול בפרישתו על ידי ביטול יש לומר דמקרי בכלל מבטל איסור ויש ראי' לאסור ממה דאיתא בש"ע (סי' צ"ט) כזית חלב שנפל למים ונתבטל בס' ואחר כך נפל לתוך בשר מותר, ובש"כ שם (סי' כ"ב), כתב דאיתא בת"ח דמותר אפילו לכתחלה לערבו עם בשר ע"ש, וזהו דלא כדעת הר"ן נדרים בשיטת הרי"ף וכנ"ל, עכ"פ משמע דאסור לכתחילה לערבו במים לאכלו עם בשר אף דעדיין היתר מ"מ אסור לבטלו