רבי עקיבא איגר רפד

הרשב"א, דהיכי דרק משום דמסקא על סופה אין רצונה בקלקולא דהאיך אלא לתקנת עצמה דלא תיתי לבסוף לצערה, ולפ"ז הי' קשה להרמב"ם הא דקתני בברייתא דגיטין, הנשים שא"נ לומר מת בעלה א"נ להביא גיטה דמוקי אביי דמיירי בא"י, הא בכלל אותן הנשים חמותה הבאה לא"מ, והרי בזו דחוששת רק לתקנת עצמן ובשביל זו ל"ח לזיופא כדמוכח מדנאמנת בח"ל, גם בא"י תהיה נאמנת להביא גיטה אלא על כרחך דלאביי נפשוט האיבעי' דחמותה הבאה לא"מ נאמנת לומר מת בעלה ז) ולפ"ז מישבים היטב דברי הנ"י וקושייתו עצומה, כיון דחזינן דמביא גט במדה"י לא ישא אשתו, הרי אף דמשום עיניו נתן בה, ל"ח לזיופא מדחזינן דבא"י ישא אשתו, מ"מ במדה"י חיישינן, דמשום דעיניו נתן בה חשוד להעיד שקר דבפני נכתב, אף דהכתב מוכיח והעדות זו רק לחומרא בעלמא, מ"מ חיישינן, א"כ אמאי נאמנת להביא גיטה, דמה בכך דהכתב מוכיח, מ"מ ניחוש דמשקרה בעדות דבפ"נ כדי להוציאה מבעלה זו להציל עצמן דנהי דאנן ל"ח לזיופא משום כך מ"מ לא נאמינם בעדות דבפ"נ ולזה תירץ הנ"י דמשום חשש אין להפרידה מבעלה זו, אף אם מדינא צריכין לעדותן, היינו חוששי' דמשקרת מ"מ כיון דהכתב מוכיח ומדינא א"צ קיום ל"ח כ"כ למשקרות דמרתתי דיבא הבעל ויכחישם ול"ח רק ליצרו תקפו אבל בא"י דהחשש רק משום זיופא בזה גם ליצרו תוקפו ל"ח, ומ"מ א"נ להביא גם דחיישינן דרוצים לנקום נקמתן ומשום כך מזייפא, וא"כ ליכא סברות הפוכות דחששא דיצרו תוקפו אלים מחששא דרוצים להפקיע אותן מבעל זו משום תקנת עצמן אבל החשש דרוצים לנקום נקמתן החשש בזה יותר מיצרו תוקפו ודוק היטב ח) על קושייתך באות ב' על הנ"י פ"ג דיבמות, לא עמדתי על דעתך דהרי גם ברש"י הדברי' כהווייתן אות באות, ולמה העמדת קושייתך על הנ"י ולא על רש"י ואף דהתי"ט כ' כמה פעמי' וחד מנהון פ"ב דפיאה, שכן דרך רש"י בכמה מקומות לפרש המשנה כס"ד דהש"ס, דדרך פירושו כסדר המשנה שבגמ' וראוי להבין המשנה כס"ד דגמרא טרם בואו למסקנא, היינו במשנה שבמקומו שקיל וטרי הש"ס עלה ראוי לפרש כס"ד דעי"ז מתפרש היטב השקלא וטריא על המשנה, אבל היכי דלא שקיל וטרי הש"ס עלה במקום זה ראוי לפרש כמסקנא, ובפרט דהכא דגם בגיטין ליכא שקלא וטריא כלל כדרך מקשן ותרצן, אלא דהוי פלוגתא דאמוראי ואך באמת מצאנו כמה פעמים דאף שלא במקומו מפרש רש"י כס"ד ואפשר מפני שהוא קרוב יותר לפשוטו דמתני', וחד מנהון ערובין (דף מ"ז ע"א ד"ה היבמה לא תחלוץ וכו' ואתה מצריכה כרוז לכהונה וזהו רק ס"ד ביבמות ודחינן לה דבגרושה מא"ל, ומסקינן משום דאינה עולה ליבום [ובאמת לא נחה דעתי בזה, דפשטא דמתני' אינו מותר מורה יותר לטעם דכרוז כהונה מטעמא דאין עולה ליבום וצ"ע:] ובנ"י ריש יבמות במתני' במ"ש והרשב"א ז"ל תמה על ז"ל וכו' קשה ג"כ כזה הא מצינו כמה פעמים דרש"י מפרש במתני' כס"ד דהש"ס שבזה מתפרש ומובן יותר השקלא וטרי' עלה וכנ"ל וה"נ י"ל כן כיון דאמרינן בסוגי' דיקא נמי דקתני שנמצאו ולא קתני שהיו ועלה אמרינן אמר רבא הלכתא וכו' ואלא הא דקתני שנמצאו תני שהיו הרי דס"ד דהש"ס לדייק מלישנא דנמצאו דוקא בלא הכיר לזה נקט רש"י במתני' כס"ד דהש"ס, ונראה דלזה כיון התוי"ט במתני' זו [אלא דהתי"ט כ"כ גם על הרע"ב וע"ז אינו מספיק דהרע"ב צריך לפרש כפי המסקנא וכפי ההלכה) ט) ולזה לא הקשית על רש"י דנקט כפי המורה פשטא דמתני' יותר דיש בו ע"א משמע כתב סופר, דאלו כת"י הבעל כבר קתני כת"י ואין עליו עדים אלא דלרב צריכים לדחוק דנקט לרבותא דאעפ"כ לא תנשא מש"ה נקט רש"י כפשטא דמתני', ולזה העמדת קושייתך על הנ"י דראוי למנקט אליבא דהלכתא כיון דפירושו על הרי"ף דסדר חבורו אליבא דהלכתא [ובאמת יש לי ראיות דכמה פעמים מצינו דלזכר בהר"ן והנ"י במתני' בדרך פירושא דמתני' כלשון רש"י אות באות ומוכח דאין זה מלשון הר"ן והנ"י ואפשר דלא פירשו כלום על המתני' זו והדפיסו לישנא דרש"י או הם העתיקו לישנא דרש"י ולא דקדקו בזה] ובעיקר הקושי' נ"ל די"ל דרש"י ונ"י סוברים כשיטת העיטור ור"ח שהביא הריב"ש (סי' תי"ג), דרב ס"ל דסופר מובהק לא גרע מכת"י דבעל ולא תצא, והובא בב"ש (סי' ק"ל), א"כ נראה ודאי כיון דכתב סופר מובהק וע"א מהני, ממילא גם באינו מובהק מדאורייתא הוי עדות אלא דס"ל לרב דהחשש אלים שראוי לומר בזה תצא כדמצינו בכמה פסולי דרבנן וכיון שכן דמה"ת הוי גט כשר, ממילא ביבמות לענין צרת ערוה גם לרב בכתב סופר ועד הדין הכי כיון דמדאורייתא הוי גט אינה פוטרת צרתה מחליצה מש"ה נקטו רש"י והנ"י למתני' בכתב סופר ועד, אף מה דכתבו זהו ספק גרושי' דאמרינן בגיטין אינו מדוקדק כ"כ מ"מ כיון דבמקור דינא במתני' זו דצרתה חולצת אין חילוק לא דקדקו כ"כ כיון דדינא דגט אין זה מקומו ביבמות י) גם י"ל בסגנון זה למה דפסקינן עידי מסירה כרתי א"כ כתב סופר ועד לשמואל הוי גט דאמרינן מסתמא למסר כהלכתו כמו בכל גיטין בחתימת שני עדים ולרב הוי כע"א שמעיד שנמסר כהלכתא דתצא ולפ"ז להפוסקים דהמקדש בע"א חוששין לקדושין לחומרא ומבואר בקדושין דבכלל הזה ג"כ היכי דע"א מעיד נתקדשה כדאמרינן התם גבי חבילה א"כ ה"נ י"ל דהמגרש בע"א דהיינו ע"א מעיד דנתגרשה חוששין לגרושין לחומרא ונהי דהדין דתצא מ"מ לגבי צרת ערוה חיישינן לחומרא לגרושין וצרתה חולצת א"כ במקור הדין ביבמות לענין צרת ערוה גם לרב הכי הוא בכתב סופר ועד. יא) ומ"מ מסתפינא להמציא דבר חדש כזה דלא מצינו וגם מדחשש הרמ"א (בסי' מ"ב) להפוסקים להחמיר בע"א בקדושין ובסי' ק"ל ס"ג דכתב המחבר דנתן גט בע"א אינו גט דמשמע אפי' לקולא ומדשתק הרמ"א משמע דאדויי אודי בזה ואין לחלק דבגרושין בע"א דליכא ב' עידי מסירה לשווי' לשטרא הוי כמגרש בחספא בעלמא וה"נ במקדש בשטר בפני ע"א י"ל דאינו כלום ודוקא במקדש בכסף או ע"א מעיד דנתקדשה בפני ב' עידי מסירה בזה הוא דחיישינן דמסתימת הש"ע משמע דאין חילוק דאף בבא לפנינו גט חתום בע"א אינו גט כלל ועי' תוס' ריש גיטין (דף ב' ד"ה נאמן) משמע דס"ל דאם ע"א נאמן בגיטין גם אם הגט חתום רק בע"א מהני א"כ ה"נ לענין חששא להחמיר לדידן אע"כ דמחלקינן בין מקדש בע"א למגרש בע"א, ולזה נראה יותר כפי דרך א' הנ"ל עפ"י שיטת העיטור ור"ח. יב) מ"ש בני (באות ג') לבאר דברי הנ"י בדף ח"י בההי' דנתגיירתי ביגי לב"ע ולהביא מזה סיוע לדברי, דבריך טובים ונכוחים ואני קורא עליך אם חכם בני וכו', אולם ידידי בני יש לי כוונה אחרת בנ"י כי דבריך אינם מספיקים דאף אם הדין כדעתי היינו באומר שאינו בנו ע"י שאשתו זינתה עם אחר בזה א"נ לומר דזנתה עם פלוני דאיכות הזנות עם מי אין לו שייכות לאינו בני דכל שאמר שזינתה ואינו בנו שוב הוי כאחר וא"נ לומר עם מי זנתה אבל בנידון זה דמה שמעיד שאינו בנו היינו ע"י שהיא נכרית א"כ י"ל דל"ש לומר כיון דלדבריך אינו בנך שוב אינך נאמן להעיד שהיא נכרית דהא זהו עצמו העדות שהיא נכרית דעי"ז אינו בנו ול"ש לומר דאנן ניקו ונאמר ע"י ענין אחר דאינו בנו בפרט היכי דהיה בחזקת בנו בהולדה שהוליד אותו מאשתו זאת והוא מחזיק החזקה שהחזקנו בו אלא דאומר שהיא נכרית ועי"ז אינו בנו ואיך נאמר כיון דאינו בנו א"נ כלל וניקום ונאמר שאינו אביו בהולדה הא במה נגרע החזקה שהוא בנו בהולדה, ע"י שהתנהגו האב עם בנו ולזה הי' באופן אחר והיינו דהתורה האמינתו בא' מב' פנים או דמעיד שהוא בנו פסול שהולידו מגרושה וכדומה או דמעיד שאינו בנו וא"כ באמת אלו לא העיד על עצמו רק עלי' שהיא נכרית הי' נאמן מדין אינו בני אבל כיון דאומר על עצמו שהוא נכרי והוי בנו א"כ לא בא להעיד שאינו בנו אלא שמעיד זהו בני והוא נכרי בזה אמרינן אותו העדות אינך נאמן דאין עדות לנכרי ואם נידון אותו לישראל ולהאמינו שהיא נכרית ומדין אינו בני זהו לא העיד מעולם אלא שהעיד זה בני ונכרי אין אנו יכולי' לשווי' עדות אחרת שאינו בנו ודוק