רבי עקיבא איגר רעה

איפכא דמתגרשת בכתיבה ואין מתקדהת בכתיבה, כיון דלענין חליצה איכא ק"ו דיוצאה בחליצה וגם איכא גז"ש דויצאה והיתה דיוצאת בכסף מה"ת לדרוש המיעוט דוכתב דאינה מתגרשת בדבר אחר לסתור הק"ו דחליצה וההיקש דכסף נדרוש יותר המיעוט דאינה מתקדשת בשטר דסתרי' רק ההיקש דויצאה והיתה, לזה אמר אביי דבכסף בודאי אינה יוצאה מסברא דיאמרו כסף מכניס כסף מוציא, וא"כ אם המיעוט דוכתב למעט קדושין בכתיבה הוי סתירה להיקש, ואם המיעוט דאינה יוצאה בחליצה הוי סתירה להק"ו, עדיף יותר למעט חליצה לסתור הק"ו ממה דנקיש לסתור ההיקש, או כיון דבין כך ובין כך סותרים רק חדא מלתא ס"ל לאביי ג"כ אסברא דקאי בגירושין וממעט גירושין, אבל היכי דהיו צריכים לסתור ב' דברים ק"ו והיקש הי' עדיף למעט קדושין ולסתור רק חדא. חותנו ידידו ד"ש. עקיבא בשולי המכתב ואגיד לחתני ידידי נ"י מה דאני עומד כעת בקושיא בהוריות (דף ח' ע"ב) ברש"י במתני' ד"ה רע"ק, ומביא על כולן פר, כדאמרינן בס"פ, ותמיהני, דמשם אין ראיה, דהתם אמרינן לפי הס"ד, דר"א ס"ל דנשיא מביא שעיר על כולן, דשעיר דנשיא במקום חטאת ליחיד אף דאין זדונו כרת, ע"ז אמרינן דכהן משוח נמי אף אם סבר כרע"ק דאינו בעולה ויורד, מ"מ נימא דמביא פר דהוא במקום חטאת דיחיד, אבל לפי מה דמסיק דר"א לא אמר אלא בטומאת מקדש, ומטעם דנאמר בו כרת כבקבוע, ה"נ במשוח אינו מביא פר לרע"ק רק במקדש וקדשים, אבל לא בשמיעת קול וביטוי, וצריך עיון גדול. וביסוד הדבר גם בטומאת מקדש וקדשים דמביא פר לרע"ק ק"ל הא הב"ד אין מביאין פר, ובכל דיני פר אמרינן לעיל דילפינן כהן משוח מצבור דכתיב לאשמת העם, א"כ הכי נמי לטומאת מקדש וקדשיו, וצ"ע סימן רכ לבני ידידי הרב רבי ב' וואלף נ"י אשר הקשית בב"מ (דף כ' בתוס' ד"ה ש"מ איתא לדשמואל) בסוף הדיבור ועוד יש לחוש משום לקוחות שלא באחריות הא א"כ הדרא קושיא לדוכתיה גבי כתובה ניחוש שמא מכרה הכתובה שלא באחריות ע"כ לק"מ דדוקא בנמצאת שאינו שלו פטור שלא באחריות וה"נ במוכר ש"ח ונמצאת דמתחילה מכר השט"ח לאחר וממילא אינו שלו פטור מלהחזיר לו מעותיו, אבל באם השט"ח הי' פרוע, א"כ שטר שמכר לו אינו שטר כלל, והוא רק נייר בעלמא והוי כמוכר זהב ונמצא נחושת. ובזה מיושב לי במה דפרכינן (דף י"ט ע"א) גבי שחרור ניחוש שמא כתב ליתן לו בניסן וכו' ואזל עבדא וקנה נכסים, וכתב בשיטה מקובצת בשם הריטב"א דה"ה דהומ"ל ניחוש שמא מכר ז העבד לאחר, עיי"ש. ולפי הנ"ל מיושב זה להך תירוצא דהחששא רק ללקוחות שלא באחריות ובזה בעבד אם מכר העבד לאחר ובאמת היה משוחרר, נמצא שמכר לו בן חורין והוי מין אחר ולענין זה אף שלא באחריות צריך להחזיר לו מעותיו, לזה פרכינן זאזל עבדא וקנה נכסים, בזה החשש שהרב מכר הנכסים שלא באחריות, דאף אם העבד משוחרר למפרע ולא היו הנכסים של הרב מכל מקום כל נמצאת שאינו שלו דשלא באחריות אינו חייב עליו אביך ידידך עקיבא סימן רכא מבני חביבי האברך הרב רבי שלמה נ"י מווארשא זה יותר מירח ימים עמד לי דבר לשטנה ללמוד שיעורי עיון, וחזרתי על הלכות הרי"ף ממסכת יבמות ונתקשיתי באיזה מקומות בהבנת דברי הנמוקי גם פעמים הוציאוני רעיוני אל עיון חוציי, כאשר נמשכו הדברים מאיזה מקום ממסכת הנ"ל, אמרתי אנסה נא להציע דברי לפני כסא קדשו דמר אבא מ"ו נ"י אולי יחנני ויחשבני כאחד מתלמידיו הקטנים השואלים תורה מפיהו אשר בטובו לאיש כדרכיו ושאלותיו משיבהו, ובסתום חכמה יודיעהו א) הקשה הנ"י (דף ז' ע"ב) על מה דתנן המביא גט ממדה"י לא ישא את אשתו, דמ"ש מאותן נשים שאין נאמנות לומר מת בעלי, ומ"מ נאמנת להביא גיטה ממדה"י, משום דאיכא כתבא, ואני בעניי איני מבין קושייתו כלל, דהא לרב יוסף ספ"ב דגיטין דמוקי לה למתני' דנשים נאמנות להביא גיטה מיירי בא"י דוקא ובמדה"י דצריכה להעיד בפ"ל באמת א"נ, ודאי לק"מ, ולאביי דפליג התם על ר"י וסובר אפכא דבא"י דאתי בעל ומערער משגיחינן ביה מש"ה אותן נשים א"נ די"ל דלקלקולן קמכווני ומתני' דקתני נאמנת דוקא בת"ל כיון דע"י אמירתן בפ"נ אי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה, ליכא למיחש דמחמת שנאתן אומרות כן לקלקולה, דהא לא תהא מקולקלת לעולם, נמי לק"מ, דהא טעמא רבא איכא במלתא, וכדמחלק אביי, כיון דאזדא חששא דקלקולא הן ככל הנשים דעלמא, דנאמנות להביא גיטה משא"כ לענין דישא את אשתו דחיישינן דיצרו תקפו ומעיד שקר כדי לישא אותה, כל כמה דאת מהימנת לעדותו, ואף אי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה, יותר ויותר יש לחוש דיצרו תוקפו ומשקר כיון דלא יפקיעו אותה ממנו אפילו ע"י ערעור הבעל מש"ה כל שאנו צריכין לעדותו, דהיינו במדה"י, אין סומכין עליו ומה דנתנו טעם במתני' דגיטין ואמרו מה בין גט למיתה שהכתב מוכיח, ודאי אין פירושו לאביי כיון דאיכא כתבא סומכין על עדותן, דא"כ גם בא"י כ"ש דנאמין להם, אלא יראה דהכי פירושו דמתני' פירש גוף הטעם למה באמת אם אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה, הא אין דבר שבערוה פחות מב' וכקושיית הש"ס גיטין, ואמר שהכתב מוכיח, והיינו כפירוקא דהש"ס גיטין, דמדאורייתא עדים החתומים על השטר כנחקרה עדותן. או דתנא דמתני' מצריך ב' טעמים דאלולי טעמא דהכתב מוכיח עדיין היה ראוי לחוש שמא מכוונה לקלקלה בידי שמים אלא כיון דאין זה חשש כ"כ, וכדאיתא בירושלמי הובא בהרא"ש ריש גיטין, מש"ה דאיכא כתבא סגי לסמוך על עדותן, אבל על חשש הנגיעה דרצונה לקלקל בידי אדם בזה בודאי לא היה מועיל הכתב לסמוך על עדותן, אלא עיקר הטעם כדאמר אביי וכדכתיבנא וא"כ איני יודע התחלה לקושיית הנ"י כ) כתב בנ"י פ' ד' אחין (דף י') דמאי דתנן במתני' וכולן שהיה בהם ספק גירושין חולצת ולא מתייבמת איזהו ספק גירושין, כתב בכת"י ואין עליו עדים וכו', יש בו זמן ואין בו אלא ע"א, כתב עלה הנמוק"י, דהאי דאין בו אלא ע"א, מיירי שהכתב אינו כת"י הבעל, ותמיהני, כיון דקיי"ל כרב דסבר בגיטין כת"י הבעל שנינו, אבל כתב סופר ועד לא, א"כ כיון דהגט בטל ואינו בכלל גיטין הפסולים מחלץ נמי לא חלצה, וכן בטור (סי' קע"ג) התנה שיהיה כת"י הבעל וע"א ג) כתב בנ"י (סוף דף י"ח ע"ב) על האי עובדא דאיתא בגמרא (דף מ"ז ע"א) והובא בהלכות באחד שבא לפני ר"י ואמר נתגיירתי ביני לבין עצמי, א"ל נאמן אתה וכו' ואין עדות לגוי, וז"ל הנ"י, וא"ת ואמאי יהיו נפסלים אפילו היה נאמן הא קיי"ל נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, י"ל דהכא מיירי בגר וגיורת ושניהם טוענים כן, הרי בניהם גוים גמורים, עכ"ל. והנה מה דנשמע מהנ"י דאלו הי' ישראל ממ"ש ואמר על אשתו גיורת דנתגיירה בינה לב"ע דהיה נאמן על בנו דאל''כ