רבי עקיבא איגר רנב

דממה נפשך דלכהונה הא ממילא גרושה היא. ואי ללקות ב' הא הוי ס' דשמא היו קידושין וליכא לאו דזונה וא"כ אם באת ללקות משום זונה ע"כ דדנין ודאי לזנות. ואיך קאמרת חוששין לקדושין והוי תרתי דסתרי ולפ"ז ראיה מוכרחת מסוגיא. מדפרכינן מאי אף, דעל כרחך כדברי תוספות יבמות הנזכרים לעיל דמה דאמר ר"א עשאה זונה. דמכל מקום לא מפסלא לתרומה. דאם לא כן שפיר שייך אף. דחיישינן לשניהם לחומרא לחוש לקדושין ולחוש לזנות למפסלה מתרומה, וכבר כתבנו דמוכח דרש"י סבירא ליה גם כן הכי. וראיתי במ"ל (פ' י"ח ה"א מהל' א"ב) שכתב על דברי תוספות יבמות הנזכר לעיל והוא חידוש גדול בעיני עד כאן לשונו. ולענ"ד הא הראיתי דרש"י ס"ל כן ושיש בזה סעד גדול מסוגין וכנזכר לעיל. חותנו ידידו עקיבא סימן קפג לככוד אחי ידידי הרב רבי בונם ני' אב"ד דק"ק מאטרסדארף אשר עמד אחי בהא דאמר רב קדירות בפסח ישברו. דכתב רש"י דרב סבר נטל"פ אסור הא מבואר בסוגיא דע"ז דמאן דס"ל נ"ט לפגם אסור סבר דקדירה ב"י ג"כ א"א דלא פגמה פורתא. וס"ל דאין לחלק בין פגם זוטא לפגם רבה. וגם ס"ל דההיא דנבילה בסרוחה מעיקר' כמ"ש תוס' שם. א"כ בהנך קדירות בשעה שנשתמש בהם קודם פסח מיד נעשה פגום קודם שחל האיסור חמץ והוי סרוח מעיקרא. וצ"ל דטעם האיסור. דטעם פגום משהו מיהא הוי, וחזר והקשה אחי מההיא דקדירה שבשלו בה בשר. וכן בדגים שעלו בקערה של בשר דהתם דאינו במשהו לשתרי כיון דהיתירא בלע הו"ל סרוח מעיקרא הנה מקדירה של בשר ליכא קושיא כלל. דהא פליגי ר"מ ור"ש בנ"ט לפגם. א"כ י"ל דהבריית' אתיא כר"ש דנותן טעם לפגם מותר. וקיימינן דקדירה ב"י לא פגמה כלל. או דמחלקים בין פגם זוטא לפגם רבתא, ואולם מההיא דדגים יפה השיג. דהא התם מרא דשמעתא רב. קשה לפי הצד איבעי' דעכברא בשכרא דרב סבר נטל"פ אסור. וממילא ב"י ג"כ הוי נטל"פ והוי סרוחה מעיקרא. והנה קושיא ראשונה ותירוצו של אחי מצאתי כתוב בספר מקו"ח לחביבי הגאב"ד דליסא שיצא זה מקרוב ועדיין לא נתבדר בעלמא באמת אמרתי דקושיית מקו"ח הנ"ל על רש"י לק"מ דהא אי אמרינן דטעמא דרב בקדירות דנטל"פ אסור. הא דלא נפשט מזה דרב סבר נטל"פ אסור ע"כ כמ"ש תוס' שם לחלק בין פגם שבעינו פוגם בין פגם מחמת בליעת קדירה. והאריכו בזה בתוס' בע"ז דרבנן דרע"ק בפסחים ס"ל כן, א"כ ממילא ל"צ לומר דנבילה בסרוחה מעיקרא. דהא בנביל' דבעינן פוגם מותר ולא תליא כלל בדין סרוחה מעיקרא לסרוח אח"כ. ותליא רק בין פגם בעין לפגם ע"י הכלי. וא"כ ניחא ההיא דקדירות בפסח, אך מ"מ יקשה דלפי הצד בעכברא בשכרא דסבר רב דנטל"פ אסור. דאפילו בפגם בעין אסור. ממילא ס"ל דבת יומא הוי ג"כ נטל"פ. ונבילה בסרוחה מעיקרא אמאי הקדירות אסורות, ומוכרחים לתירוץ המק"ח דמשהו מיהא הוי, ויקשה קושיית אחי. דלפי צד זה אמאי אוסר רב בדגים שעלו בקערה הא הוי סרוחה מעיקרא והנה לכאורה יש ליישב קושיית אחי ני', דהא באמת מה שטרחו ליתן טעם בהא דאסר רב קדירות ולא משתרי מטעם נטל"פ אי דסבר רב דנטל"פ ע"י בליעת הכלי אסור כמ"ש תוס' בתירוצם השניה. אי דמשהו מיהא הוי כמ"ש הר"ן בשם יש מי שתירץ דאיסורים האוסרים במשהו אף נטל"פ אסור. וכ"כ הרשב"א בתשובה. ונ"ל להמתיק הדבר. דהרשב"א לשיטתיה אזיל דכל נטל"פ דמותר מ"מ צריך שיהי' ההיתר רוב דבטל האיסור ברוב. דבטעם פגום לא אמרינן טעם כעיקר וכן פסקינן בש"ע יו"ד (סי' ק"ג) וא"כ ממילא בדברים דאין להם ביטול ברוב נטל"פ אסור. (וזה מקרוב בא לידי ספר מחצית השקל, וראיתי שבסימן תמ"ז ס"ק ה' נדחק בההיא דתשובת הרשב"א דמה דמיון יש נטל"פ לאיסור משהו. ובמחכ"ת להרשב"א לשיטתיה ניחא וכנ"ל ומה דקשה לפ"ז בפסקי הש"ע דסתרי אהדדי. דהמחבר פסק ביו"ד כהרשב"א דבנטל"פ בעי ג"כ ביטול ברוב. ובא"ח (סי' תמ"ז) פסק המחבר דנטל"פ בפסח מותר. והא בחמץ ליכא ביטול ברוב כתבתי במק"א בעזה"י]. ואמאי לא ניחא להו בפשוטו דהא אע"ג דנטל"פ מותר מ"מ לכתחילה אסור. וכמ"ש תוס' בתירוצם קמא. ומאי בקשו בתירוצם האחרון לחלק בין פגם בעין לפגם שע"י הכלי. וכ"כ הר"ן דהטעם דנטל"פ לכתחילה אסור. צ"ל דס"ל דקדירות דאין להם תקנה הוי כדיעבד: לפ"ז י"ל על קושיית אחי בההיא דדגים. דמ"מ לכתחילה אסור וכיון דאפשר למיכל הדגים בלא כותח הוי כלכתחילה. ואף דבהגהת ש"ע (סי' צ"ה) דבבשלו דגים בקדירה של בשר שאינה ב"י דמותר לכתחיל' לערבם בחלב. י"ל דדוקא התם דהוי תרתי למעליותא נטל"פ ונ"ט בר נ"ט. דמדינא גם בב"י שרי משום נ"ט בנ"ט אלא דמחמירין לכתחילה לחוש להסוברי' דדוקא עלו אבל בשלו לא. מש"ה בצירוף נטל"פ מותר לכתחילה וכן במ"ש המג"א (סימן תמ"ז) דאם בשלו בקדירה של חמץ א"י קודם פסח דמותר להשהותו לאכלו בפסח אף דיכול לאכלו קודם פסח. י"ל ג"כ מכח צירוף דהוי נ"ט בנ"ט דהיתירא אלא דאנן מחמרינן כהסוברים דחמץ שמו עליו ולא מקרי נ"ט בנ"ט דהיתירא, בזה מקילין היכא דהוי ג"כ נטל"פ. וא"כ לרב דלדידיה ליכא מעליותא בנ"ט בר נ"ט וליכא למעליותא רק מטעם נותן טעם לפגם הוי כמו לכתחילה לערבם בכותח. אמנם אחר העיון אינו מספיק דהא מה דנטל"פ אסור לכתחילה הוא רק משום דגזרינן אינו ב"י אטו ב"י, וזהו שייך למ"ד נטל"פ מותר ובת יומא לא הוי פגם גזרינן אטו בת יומא אבל למ"ד נטל"פ אסור דגם אינו ב"י אסור מדאורייתא אין מציאות לגזירה זו, דהא בכל איסורים גם אינו ב"י אסור מדאורייתא ובהיתירא בלע לדונו כסרוח מעיקרא. הא גם בב"י מותר. דלהך מ"ד גם ב"י הוי נטל"פ (ובזה תקנתי דברי מק"ח הנ"ל דנקט קושייתו בהקדמתו דמוכח בע"ז דלמ"ד נטל"פ אסור גם ב"י הוי פגם, וגם ס' דנבילה בסרוח מעיקרא, אם כן בהנך קדרות דמיד שנבלע בהם קודם פסח הני פגם בהיתר והוי סרוח מעיקרא והוכיח מזה דטעם האסור דטעם פגום הוי משהו. למאי צורך להקדמה זו דב"י גם כן פוגם, בלא"ה יקשה אמאי ישברו הקדירות, האיש תקנ' להשהותו בלי תבשיל חמץ מעל"ע קודם פסח ויהיה הפגם קודם האיסור ולפי הנ"ל ניחא. דבא לשלול דלא נימא כאידך תירוצו דטעמא דרב דנטל"פ לכתחילה אסור. לזה צריך להקדים היסוד דלמ"ד נטל"פ אסור גם ב"י הוי פגום ול"ש בזה גזירה. וא"כ לפי הצד דרב סבר נטל"פ אסור. אמאי קדירות אסורות הא גם בבני יומן הוי פגום. ואף דהמק"ח לא כיון לכך דכל כי האי הו"ל לפרושי מ"מ הדברים בעצמותן נכונים] ואם כן ישאר קושיית אחי על מקומו ואולם באמת כבר כתבתי בגליון ספר המק"ח דבמחכ"ת דבריו אינם מחוורין בזה לדמותו לסרוח מעיקרא, דהא באמת הקשו הראשונים על כל נטל"פ דגמרינן מנבילה דא"ר לגר אינו קרוי נבילה הא פשיטא דנטל"פ ראוי לגר. והרשב"א תירץ דמ"מ טעם פגום אינו חשוב ולא אמרינן ביה טעם כעיקר. ובאמת צריך שיהיה בהיתר רוב לבטל. והר"ן תירץ דבנבילה דברצונו אוכלו בראוים לגר הרי נהנה מאיסור ומותר רק באינו ראוי לגר דאינו נהנה אבל בתערובות איסור בהיתר ונטל"פ מצטער באכילתו ואינו נהנה, דהיה נוח לו יותר שלא היה האיסור מעורב בתוכו. ומזה הטעם כתב דאם הגדיל מדתו של איסור הרבה. דע"י ריבוי הוא נהנה מזה שמעורב האיסור בתוכו באמת אסור עכ"פ לכל התירוצים האלו הבלע בכלי בעצמותו אף שפוגם מקרי ראוי לגר. אלא שאינו אוסר התבשיל אי מטעם ביטול ברוב. אי מטעם דע"י פגימת והיזק למאכל ההיתר אינו נהנה מהאיסור. וא"כ הקדירות כשמגיע פסח וחל איסור החמץ חל על הבלוע חמץ שבכלים דהא אין ראוי לגר. וממילא כשמבשל אח"כ בהן הוי ככל בישול בקדירות אסורות. והוא נכון בעזה"י ע"כ לשוני אך מ"מ אינו מספיק כל צרכו על קושיית אחי הגנ"י לשיטת הר"ן הנ"ל. דבעידן תערובות בהיתר דפוגמו הוי כמו א"ר לגר א"כ כשבשל דגים בקדירה. למאן דאמר נטל"פ אסור ובת יומא גם כן פגום נעשה כמו א"ר לגר. ועדיין היתר והוי סרוח מעיקרא. אמנם לקושטא דמלתא נ"ל דהיסוד של מק"ח לדמותו לסרוח מעיקרא אינו. דהרי כבר אמרנו דבלוע בכלי מקרי ראוי נה