רבי עקיבא איגר רמא

איסור על ידי נבליתה מקרי נבילה מעכשיו איסור מוסיף, ויותר מזה נשמע. דאף דגם עתה אסורה לאותו גוף מצד איסור אחר, מכל מקום כיון דאפשר על ידי מקרה שיקרה יהיה איסור של עכשיו הולך ממנה ותהיה אז אסורה לגוף זה מחמת איסור זה השני שבא עליה, מקרי ג"כ מוסיף, דאטו חלב זה עכשיו מותר לגבוה, והא אסור וקאי משום חולין בעזרה, אלא כיון דאם יקדישנה להבהמה ילך ממנה איסור של חולין, ויהיה אז החלב מותר לגבוה. לולי איסור נבילה. מקרי נבילה מוסיף משום זה, ואומר דלפ"ז גם בבהמה בע"מ הוי נבילה איסור מוסיף, דגם היא אפשר שלעתיד ילך ממנה איסור מום ותהיה מותרת לגבוה, ורק איסור נבילה יאסרה אז לגבוה. והיינו דאפשר שיערב חלב זה בחלב בהמה תמימה, ואז ילך ממנה איסור מום. דהא לא אסרה התורה מום כי אם בעינו לא כשנתערב, דאיברי תמימים שנתערבו באיברי בע"מ יקרבו, כדאיתא פרק שני שעירים (דף ס"ד ע"א) והתוס' לשיטתייהו זבחים (דף ע"ז ע"ב) דמדאורייתא גם לרבנן דר"א יקרבו] מיהו מחמת איסור נבילה היה גם אז אסור לגבוה, דכל איסורי מזבח גם בתערובות אסור דמודה ר"א ברובע ונרבע, ושפיר הוי נבילה מוסיף, ואף דבל"ז אסור חלב זה עכשיו משום מום, הא גם בתמימה אסור עכשיו משום חולין בעזרה. ומ"מ מקרי נבילה מוסיף משום זמן העתיד שילך האיסור של עכשיו, וה"ז נכון: הן דברי תוס' מתמיהים אותי, דלא אדע מאין פשיטא להו סברא זו דנותנים להחתי' דין מוסיף מעכשיו משום התוספת שאפשרי לו לבא בעתיד, ואף דמצאנו כעין זה חולין (דף צ' ע"א) דאמרינן אימר דשמעת לי' לר"י וכו' קדשים דאיסור כרת מי שמעת לי', וכרת דבקדשים אינו עכשיו ולא ודאי שיבא בעתיד, אלא אפשרי שיבא אם יהיה פגול או נותר, [עי' רש"י שם] הרי דנותנים לו עתה דין חומר בשביל האפשר בעתיד, י"ל דהתם לאו משום דאזלינן בתר העתיד. אלא דכבר עכשיו הוא חמור במה דזהו אפשרי לו לבא לידי מדה זו, והאיסור השני א"א לו לבא לידי כך, אבל שיקרא מעתה נוסף בשביל זמן העתיד מנא לן, ואולי זהו טעם סברת התוס' פרק ד"א, דלא מחשבי איסור נבילה מוסיף, וחולקים על סברת התוס' זבחים עוד רגע אדבר, דעדיין אין לבי מתישבת בהישובים הנ"ל על תמיהת אאמ"ו ני', משום דקשיא לי אחריתא, דודאי גם לסברת התוס' דאזלינן בתר העתיד מ"מ זה אינו אלא אם החתי' עלולה ועומדת לכך, וע"כ חולקים התוס' דזבחים על תוס' דפרק ד"א, דסוברים דסתם בהמה לגבי מזבח קיימי, וא"כ בבהמה בע"מ לית כאן מוסיף כלל, דבע"מ הא ודאי לא קיימי לגבי מזבח, וע"כ נסתר בעיני ישוב הראשון גם השלישי, אך ישוב האמצעי שכתבתי יוכל להיות בר קיימא, דאין אנו צריכים לבא למוסיף אלא לחומר ובבעלת מום נמי איכא חומר בנבילה, דלענין חומר אין אנו צריכים לדון על החתיכה כ"א על האיסור כאמור לעיל: והנני חוזר על מבוקשתי מאז, שאל יטריח אאמ"ו גופו הטהור להשיב על דברי באורך, ודי לפני כי יאמר האדון, דבר זה נכון בעיני, וזה אינו נכון, וברמז מעט, על מה, יאמין לי האדון אמ"ו ני' שלבעבור זאת אשר משיב לי בארוכה אני נסוג אחור מהציע ספיקותי לפניו, כ"א למעט, וזמנים רחוקים מאד, כי יודע אני את חולשת גופו הטהור, ובפרטות הכאב אשר בידיו (מהרה ישלח ד' עזרו מקודש), ואת רוב עבודה אשר עליו ואני חושש שאיני יוצא יד"ש לגרום לו עוד רבוי כתיבה, בנו עבדו ותלמידו דו"ש: הק' שלמה איגר בשולי המכתב קשה לי על הרמב"ם (פר"י הט"ז מה"א) אם ילדה אשתך נקבה תהיה מקודשת לי דמהני בהוכר עוברה. הא לפי פסקא דהרמב"ם (בהל' עדים) דבאת שפחה וולדך ב"ח דלא מהני דהוי כמשחרר חצי עבדו ה"נ להוי כמקדש חצי אשה: ונראה לי כיון דא"י לקדש ביות' ולא שייר בקנינ' לשיטתי' דהרמב"ם דמקדש חציה שפחה וחציה בת חורין מקודשת ניחא הכא ומ"ש הרמב"ם דצריך לחזור ולקדשה שיהיה קדושין שאין בהם דופי, ר"ל כיון דבחציו שפחה לא חייבה התורה כ"א אשם אלמא כל שלא קידש כולה לאו קדושין גמורים ננהו בנו הנ"ל: סימן קעא לבני חביבי כלבבי הרב רבי שלמה ני' אשר חושש בני שהוא לי לכובד להשיב. תאמין כי הוא חיי רוחי. כי בעת שאני כותב אליך מצוייר אצלי כאלו דמותך עומד לפני ופנים אל פנים אדבר אתך. וכבר לקחתי היום גליון להשיב על תשובתך וכאשר כתבתי שמונה או עשר שורות הגיעוני כמה מכתבים אשר היתה תשובתי נחוצה להוראת שעה והפסיקוני, ומן עתה עד צאת הדואר לא יכיל הזמן להשיב על דבריך העמוקים בענין עמוק דכולל ומוסיף, ואשיב רק על דברי בני בדברי הרמב"ם. אם ילדה אשתך נקבה, אשר הם דברים נכונים ודפח"ח, אף דאינו דומה כ"כ להתם, דחציו שפחה לאו בת קדושין בעצמותה היא, וכל הצד שיש בו שייכות תפיסת קידושין נתקדש, משא"כ בזה דהחצי' דהיא האם בעצמותה בת קידושין אלא דעכשיו א"י לקדשה כיון דנשואה לבעל, י"ל דמקרי חצי אשה, מ"מ נ"ל ראיה לדברי בני מהא דאר"י רפ"ג דקידושין אפילו קדושי מאה תופסים בה, דכל חד וחד רווחא לחברי' שביק וע"כ הא דלא הוי חצי אשה, היינו דמ"מ קדש כולה לאחר ל' אלו לא יבא אחר לקדשה בנתים, וכמ"ש הר"ן דמה"ט לא מקרי שיור בקדושין, ואינו דומה לחוץ מפלוני, ואך התינח על הראשון, אבל על השני יקשה, הא אינו יכול לקדש רק מה ששיייר הראשון, והוי חצי אשה, אע"כ כיון דא"י לקדש ביותר מהני: מ"מ עדיין דברי בני צריכים תיקון, לפי הגורסין במתני' דואם הוכר עוברה מקודשת וכדנראה מפי' הרמב"ם בפירוש המשניות דהיה לו הגרסא כן במתני' וכן להרע"ב, ועי' בתוי"ט שם, א"כ יקשה לרבא דאמר בגיטין (דף מ"ג) מקדש חצי שפחה וחצי ב"ח לא תפסי קידושין משום דהוי חצי אשה, ולרבא הא ס"ל בב"ק (דף מ"ז) דעובר ירך אמו, כמ"ש תוס' שם יקשה לדידיה מתני' זו, דאמאי הוכר עוברה מקודשת הא הוי חצי אשה, וביותר לרבא בתמורה (דף ל') דפליגי בנרבעו ולבסוף עיברו ופליגי בזה וזה גורם, א"כ לא מצינו פלוגתא דתנאי בעובר ירך אמו ויקשה ממתני' כנ"ל: ומ"ש בני מעכ"ת ני' לפי דרכו דמזהו הטעם כתב הרמב"ם דצריך לחזור ולקדשה שיהיו קדושין שאין בהם דופי, היינו דמ"מ כיון דלא נתקדש תחילה רק חציו, אף דמהני מכל מקום לא הוו קדושין גמורים, כמו דחזינן בחצי שפחה וחצי בת חורין דאין חייבים מיתה עליה משום דלא הוי קדושין גמורים: לענ"ד מה דמקודשת הוי קדושין גמורים.. אלא דמה דאין חייבין מיתה על ח"ש וחצי ב"ח, היינו כיון דביאתו לא היה בכולה א"א. ומשום דמשתמש בצד אישות לא חייבי' תורה מיתה. אבל בזה בקידש העובר אף בלא חזר וקידשה נראה דחייבים מיתה דכל העובר נתקדשה קדושין גמירין ובא על כולה א"א ובעיקר דברי הרמב"ם נלענ"ד לא דהעובר נתקדשה. אלא כיון דאמר אם תלד נקבה. אם הוי כמו לאחר, כמו בכל תנאי דאם. והוי כמקדשה לאחר שתלד דלענין זה מהני הוכר עוברה שלא לחשבה דבר שלב"ל אבל בעודה עובר לא נתקדשה וכן נראה להדיא מהרמב"ם (פ"ג הי"א מה"א) לפיכך האב מקבל קדושי בתו מיום שתלד עד שתבגר. הרי דדייק מיום שתלד אבל מקודם לא והיינו שתהי' מקודשת מיד הוא רק משעה שנולדה אבל בעובר לא נתפס קדושין. והכי משמע להדיא בהר"ן קדושין (דף רל"ג ע"ב) שכתב אההיא דראב"י אם ילדה אשתך אע"ג דלא אמרינן לכשתלד איכא למימר כיון דאמר אם ילדה וכו' הוי כאומר לכשתלד. ואחרים אומרים דמיירי באמר לכשתלד, אבל הרמב"ם כתב באמר אם ילדה. משמע דהרמב"ם ס"ל כמ"ש תחילה. דאם, הוי כאומר לכשתלד: ובאמת מדברי הה"מ (פ"ב ה"ט מה"א) וכן בנ"י פ"ק דיבמות