רבי עקיבא איגר רמ

נבילה על בעלת מום ליכא לתרוצי כהאי וכי תימא לומר דילפינן מיניה. דתיקשי מנא לך למילף מזה. כיון דחלב הותר מכללו ואית ביה קולא נגד חומר הכרת שבו. אם כן יש לומר דנבילה מקרי חמור גבי חלב. דחומר אית לה דמטמאה. וקולא לית לה דכהנים משולחן גבוה קזכו: ותילף מיניה כולל בחמור על קל. ועדיין כולל בשוים מנא לך: אף כי רחוק שכוונו התוס' לכל זה. לא חדלתי מהעלות הדברים לפני כסא כבודו דמר אבא מ"ו ני' אולי עצם הדברים יכונו בעיניו. משום דנפל בלבי ספק לדינא. והוא. אי אמרינן תרי ותלתא מגו בדין איסור חע"א. ונ"מ לכאורה באם הי' לפניו תאנים וענבים שלו. ואמר קונם תאנים אלו עלי וענבים אלי עלי ועל פלוני. וחזר ואמר קונם ענבים אלו עלי ותאנים אלי עלי ועל פלוני דעל התאנים לכאור' וודאי חייב שתים משום דקונם שני הוי איסור מוסיף (דהא אף בכולל דקיל ממוסיף אילו אמר קונם תאנים עלי וחזר ואמר תאנים וענבים עלי חייב שתים על התאנים) מיהו יש לספק אם חייב גם על הענבים שתים. דבהו ליכא מוסיף בקונם ב' שאמר. אולי מ"מ חל בכולל, דאחר שחל הקונם ב' על התאנים מדין מוסיף נשוב ונאמר מגו דחל על התאנים חל נמי על הענבים מדין כולל. ואיני זוכר לפי שעה מקום לפשוט זה וספרים אין בידי פה מאדלין כי היא עיר נכרית. כ"א גמרא חולין אשר בתיק הטלית. ואולם אם יתכנו הדברים שאמרתי יש לפשוט כדי שלא תיקשי קושי' התוס' לומר דלא אמרי' תרי מגו באחע"א. עוד יראה לי ליישב כעין דרך זה ובאופן יותר קצר. והוא דלדעתי העניה. כל איסור מוסיף יש בו נמי חומר נגד האיסור שבא עליו לחול. דהאיסור ראשון לא אסרתה התורה אותו כ"א לגוף זה. וזה השני הבא עליו החמירה בו לאסרו לזה ועוד לגוף אחר. והרי זהו עצמו החומר (ולפנינו נדבר עוד בזה היסוד) גם זאת מסתבר דכל שאנו באים לדון במעלת החומר אין לנו לדון על חתיכה זו כ"א על האיסור בכלל. רצוני אף דבחתיכה זו שאנו דנין עליה לא יוסיף איסור השני מאום. מכל מקום כיון דבמקום דאיתא לאיסור השני שיש לו מקום לחול. הוא אסור לגוף שאין איסור הראשון אסור עליו. כבר נודע לנו שאיסור זה השני חמור להתורה. ומבואר מעתה דנבילה אית ביה חומר לגבי חלב דאסרתה התורה גם לגבוה. ואף אם הוא חלב של בעלת מום. מ"מ החומר שבנבילה להיכא אזיל: וכיון שכן ניחא קושיית התוס' על דרך הנ"ל. דתחילת הקושיא ממאן דא"ל איסור מוסיף. ובדרך וכי תימא, וכ"ת דאצטריך קרא לבעלת מום. מ"מ [אחר ההקדמה דנבילה הוי מוסיף] תיקשי למאן דא"ל כולל. דנהי דבפשוטו ליכא קושיא מכולל. משום די"ל דנבילה הוי קל לגבי חלב. מ"מ תיקשי אחר שבעלמא יש תוספת איסור בנבילה מה שאינו בחלב. והיינו לגבוה. א"כ יש בו נמי חומר ושוה כמו חלב. דמאן לימא לן דחלב חמור וכו' וכ"ת דילפינן מיניה ז"א, דהא חלב הותר מכללו ויש בו קולא נגד החומרא שבו. וממילא הוי נבילה חמור מחלב ועדיין מנא לך כולל בשוים: ואדברה קצת בפרט זה שהנחנו. דכל מוסיף יש בו נמי מעלת חומר. דיקשה עליו לכאורה מריש דברי התוס' פרק ד"א שהבאנו לעיל. דהם אחר שכתבו דגם מאן דא"ל איסור כולל. מ"מ בקל ע"ח אינו חל, כתבו, מיהו מוסיף בקל על חמור נמי חל. ולא נתנו טעם לדבר. ולפי היסוד זה. הול"ל מלתא בטעמא דבמוסיף אם דהוא איסור קל מ"מ איננו קל ע"ח. דהא איכא חומרא נגד החומרא. שהחמירה בו התורה לאסרו עוד לגוף אחר, אבל באמת לק"מ. דהא התוס' הביאו ראיה לדבריהם מאיסור אשת איש דחל לר' יוסי על חמותו. ושם ודאי לא שייך דיש חומר בא"א נגד חומר שבחמותו. דחמותו אסורה רק עליו. וא"א מוסיף הוא ואסורה לכל העולם. דז"א דמה דחמותו מותרת לעלמא לאו משום קלות איסורא הוא. אלא משום דאינה חמות להם, ואלו היה במציאות שתהיה חמות לכל הגופים אלו. אשר היא עליהן באיסור א"א, היתה משום איסור חמות נמי אסורה להן, והיינו נמי מאי דאיתא בפרק עשרה יוחסין (דף ע"ב) דכה"ג באחותו אלמנה קרי אלמנה קל לגבי אחותו, ולא תיקשי לפי יסוד הנ"ל יהיה שוה כמו אחותו, דהא איכא באלמנה חומר דאסורה גם למשוח מלחמה [עיי"ש בתוס'] דזה עצמו הדברים שדברנו, דאין זה משום חומר שבאלמנה מה דליתא באחותו, דמה דמשום איסור אחותו מותרת זו היא משום דלאו אחותו היא, ואין זה קלות האיסור, כי קאמינא אנא כנדון דידן. דחלב הוי חלב גם גבי גבוה. מ"מ התירתו התורה אליו מש"ה נקרא נבילה חמור. דאותו אסרה התורה לגבוה והחלב לא אסרה לו: ובדברי תוס' חולין (דף ק"א ע"א) ד"ה מאן האי תנא וכו' יש לי דקדוק, דהא כל קושייתם לכאורה רק על לשון הש"ס דהול"ל מאן האי תנא דבאיסור מוסיף איסור חל ע"א לית ליה, דאלו על התנא עצמו אין קושיא כ"כ, די"ל דאין ה"נ דגם מוסיף לית ליה, ואף דמוסיף עדיף מכולל, והאי תנא הא אית ליה כולל בחמור, י"ל דבאמת כש"כ דאית ליה מוסיף בחמור, אבל מ"מ מוסיף בשוים לית ליה, די"ל דזהו גריע מכולל בחמור. וא"כ היה די לומר בתירוצם. דאפשר דסבר כמ"ד דגיד נמי אסור לגבוה. והיינו דאיכא למימר כן ומש"ה לא היה יכול לומר מאן האי תנא דמוסיף לית ליה. דמנא לן זה. אבל לא בלשון החלט. דבאמת סובר כן. ואולם לפי יסוד זה ניחא. דמוכרח דסובר כן. דאל"כ אלא דגיד שרי לגבוה א"כ אף דלית ליה להאי תנא איסור מוסיף. מ"מ הוי נבילה עכ"פ חמור לגבי גיד משום התוספת שבו שאסור גם לגבוה. ויחול עליו מטעם כולל בחמור. ובתוס' חולין (דף קי"ג ע"ב ד"ה ושאני הכא וכו') דשאני נבילה דמטמאה. ולכאורה קשה. הא גם בב"ח חמור דאסור בהנאה, ודברי רמב"ם בפירוש המשניות כריתות מ"ש בנקודה נפלאה מועילים דלא יקרא מוסיף עי"ז. אבל עדיין חמור הוא להתוס' חולין (דף ק"א ע"א ד"ה איסור כולל) ולדברי ניחא דגם בנבילה איכא חומרא דמוסיף כמו בב"ח מוסיף עוד שמטמאה: ואולם מדברי תוס' פרק ד"א הנ"ל יש לי לדקדק היפוך זה. דשם אחר שהקדימו דכולל אינו חל בקל על חמור הקשו מנבילה דחל על גבוה, וטרחו למצוא חומר בנבילה נגד חומר שבחלב ולפי יסוד הנ"ל היה להו לומר בפשיטות דנבילה חמורה שהרי החמירה התורה בה לאסרה גם לגבוה. ונהי דהתוס' דהכא חולקים ע"כ על התוס' דזבחים. וסוברים דנבילה לא מקרי מוסיף. דאלו מקרי מוסיף לא היה התחלה לקושייתם, דהא מוסיף חל גם בקל על חמור] היינו משום דסוברים סתם שורים לאו לגבי מזבח קיימי ואין נבילה מוסיף בחתיכה זו, אבל מ"מ חמור מקרי כנ"ל, אבל לענ"ד מ"מ אין לזוז מזה היסוד. ויש לי ראיה, דהא לר' יהודה חשוב גיד איסור חמור משום דלבני יעקב נאסר, וכדאיתא ברש"י חולין (דף ק' ע"א ד"ה ומשני אע"ג) הרי דמשום התוס' לגוף מקרי חמור. וכש"כ הוא דהא התם חמור מקרי משום שהיה אסור באיזה זמן הקדום לגוף אחר, אף דעתה אינו אסור ולא יהיה אסור לו עוד בשום פעם, דהא לבני יעקב נאסר ולא לבני נח. מ"מ מקרי חמור [עיין תוס' חולין (דף ק"ב ע"א) ד"ה ור"י] כש"כ נבילה דעד היום אסור לגבוה. דיקרא חומר על ידי זה: וסבור הייתי ליישב מה שהקשיתי על התוס' דפרק ד"א. די"ל דמש"ה לא כתבו דנבילה חמורה מחלב משום דאסור לגבוה, דסוברים דליכא למחשיב לקולא מה דחלב שרי לגבוה כיון דמצותו בכך. אבל זה א"א לאמרו, דא"כ גם הקולא שבנבילה דהותר מכללו אצל מליקה ראוי שלא לחשבו לקולא. דהא זהו נמי מצותו בכך ואם כן על קושייתם דנבילה מקרי קל משום דהותר מכללו אצל מליקה עולה נכון התירוץ, דלעומת זה יש קולא בחלב דשרי לגבוה עוד נ"ל ליישב תמיהת אבא מארי ני' באופן יותר קרוב קצת. דיהיה קושייתם רק ממאן דא"ל מוסיף לחוד. משום דסוברים דגם בבע"מ מקרי נבילה מוסיף, והוא דמדברי תוס' אלה למדנו דגם אם האיסור השני בהויתו, וכמו שהוא עכשיו לפנינו אין בו תוספת איסור אלא דע"י שינוי שאפשר שיפול בו בזמן העתיד יהיה אז מוסיף איסור, כבר נותנים לו מעתה דין מוסיף לחול על איסור שקדם לו, דמכדי קרא בבהמת חולין מיירי, ומה מוסיף לגבוה שייך בו עכשיו. אע"כ כיון דאפשר שיקדישנה ויהיה בה תוספת