רבי עקיבא איגר רז

ונ"ל לבאר עוד דהרי בתוס' והרא"ש בב"ק ובחידושי הרשב"א שם ובתשו' בכת"י שהובא בש"מ ס"ל דבמקדיש דבשלב"ל ל"צ התרה, כיון דלא אמר אתננו, הרי כיון דליכא התפסה בגוף החפץ אפילו נדר לא הוי, א"כ י"ל דאינהו ס"ל דבהקדש עניים אמרינן אמל"ג, וכדמשמע פשטא דדברי הרי"ף והרמב"ן במלחמות, ואף דהב"י מפשט פשיטא ליה בחוה"מ (סי' קכ"ה), דלאו דוקא נקט הטור דבהקדש עניים לא שייך אמל"ג, מ"מ לא ידעתי הכרח לזה. דהרי מצינו דהריטב"א ס"ל הכי להדיא פ"ק דקדושין גבי מקדיש שט"ח, וכן הרשב"א והר"ן בנדרים הנ"ל, א"כ מה"ת נדחוק דהטור לאו דוקא נקט. א"כ י"ל דס"ל לתוס' וסייעתו הנ"ל דבמתפיס דבר בעין לצדקה אין בו כלל ענין נדר מצד עצמותו כיון דלא אמר אתננו, רק מכח קנין דאמל"ג נקנה לעניים, וממילא קם בבל תאחר ליתנו לעניים, מש"ה ס"ל דבר שלב"ל אם לא אמר אתננו לעניים, כיון דל"ש ביה אמל"ג, דא"א מקנה דבר שלב"ל, וממילא אין כאן נדר, ומה"ט ס"ל גם להר"ן והרשב"א הנ"ל דבאומר סלע זו לצדקה לאחר ל' יום אם אין דנין דאלים מקנין דהדיוט, יכול לחזור קודם ל' בלי שאלת חכם, היינו כיון דע"י חזרתו נתבטל הקנין כמו בהדיוט בקנין, דע"י חזרתו קודם ל' נתבטל הקנין וממילא אין כאן נדר, אבל להפוסקים דבהקדש עניים לא אמרינן אמל"ג, ואם כן בכל מקדיש סלע בעין לצדקה אף דאין גוף הסלע נקנה לעניים, ע"כ דמטעם נדר אתינן עלה, דהוי כאומר אתננו, יש לומר דגם בדבר שלב"ל ואומר אחר ל' בעי התרה כמו באתננו, וזו נראה כמעט סברת הראנ"ח בתשו' (ח"א סי' ל' וסי' ק"ז) עיי"ש אמנם נ"ל דליתא, דהרי הרמ"א ביו"ד (סי' רנ"ח) פסק המקדיש שט"ח צריך כתיבה ומסירה, ומביא כן בשם הרשב"א, והיינו מטעמא דהרשב"א דבהקדש עניים לא אמרינן אמל"ג, ואעפ"כ פסק הרמ"א בחוה"מ (סי' רי"ב) דבמקדיש שדה זו לכשאקחנה לא הוי נדר אלא באומר אתננו דוקא, וכן למה דס"ל הש"מ הנ"ל בדעת הרשב"א בכת"י, דס"ל להרשב"א בהחלט דבהקדש עניים לא אמרי' אמל"ג, ואעפ"כ מחלק בין דבר שלב"ל לדבר שבא לעולם, א"ו ברור דגם מדין נדר יש חילוק דדוקא היכא דשייך ביה התפסת קנין בדבר, דהיינו בדבר שבא לעולם ובהדיוט כה"ג מהני קנין, בזה בהקדש עניים אף דמחוסר קנין צריך התרה , אבל במתפיס לצדקה דבר שלב"ל, דאין בו שייכות התפסת קנין לא חלה עליו הנדר, אא"כ התפיס החיוב על עצמו בלשון אתננו, וה"ה מה"ט ג"כ במתפיס סלע זו לצדקה לאחר ל' יום, כיון דמקודם שהגיע הזמן שראוי שיחול בו ההתפסה בקנין חזר ומבטל ההתפסה ובטל מעיקרו, דגם בקנין כסף כה"ג הי' בטל מעיקרו, ממילא אין כאן נדר: א"כ דברי הרמ"א נכונים, במה דפסק במקדיש מהיום ולאחר ל' דלא קדיש כלל, אף דבלא"ה עכ"פ בהקדש דידן מהני שאלה בחרטה לחוד, מ"מ בזה דהוי כאומר לאחר ל' לא בעי כלל התרה, ולפי"ז חזרה קושייתי למקומה, דמ"מ לבעי חזרה קודם ל', זולת דנסבול הדוחק דהרמ"א מיירי באמת בחזר, וכדכתב א"ד מעכ"ת ני' ולאו מטעמיה, שהוא כתב ע"י חרטה, ולדידי מיירי בחזרה בלא חרטה. אך דחיקא לי טובא, דהא בעי דוקא שיחזור קודם שכלו ל' יום, ואלו שתק עד אחר ל' דחל ההתפסה צריך דוקא שאלה לחכם, וכל כי האי לא הוי לי' להרמ"א למסתם זולת דנימא דבר חדש, דבאמת אף לאחר ל' יכול לחזור בדיבור בעלמא בלא שאלה, דאף דבהקדש בד"ה בעי עכ"פ חזרה, כדמדמי הש"ס בנדרים לקדושי כסף מ"מ י"ל דבהקדש עניים אינו כן, והיינו לפ"מ שכתב הר"ן נדרים להקשות אמאי דאמרינן שם פשיטא הא לכאורה הקדש דמי לנקרע השטר דכלתה דיבוריה, ותירץ דאמסקנא סמיך דאמל"ג חשיב עכ"פ כמו קנין כסף עיי"ש וא"כ י"ל דבהקדש עניים אמירתו אלים רק כמו מעשה קנין לענין דצריך התרה. והיינו דהוי כמו קנין סודר ושטר, משא"כ במתפיס לאחר ל' יום כיון דכלתה דבוריה ובקנין שטר ונקרע כה"ג, דמעצמותו בטל הקנין בלא חזרה קודם ל'. ה"נ בעצמותו בטלה ההתפסת אמירה, וממילא אין כאן נדר, כמו דהוכחנו מההיא דדבר שלב"ל דגם נדר הוי רק מענין ההתפסה, ועדיין פרט זה צ"ע לדינא. דבהקדש עניים לא אמרינן אמל"ג. [אב''ה בענין זה שמעתי ממרן אאמ"ו ני' שנסתפק בהפרת בעל נדרי אשתו, אם אמר שיחול הפרתו לאחר שעה אם מהני, די"ל דלא מהני, כיון דבשעה שיחול, דהיינו לאחר שעה, אז כלתה דבוריה, וכקושית הר"ן גבי הקדש הנ"ל, והביא אאמ"ו ני' ראיה לזה מסוגיא דכתובות (דף ע"ב ע"א) תניא הי' ר"מ אומר כל שיודע באשתו יחזיר ויקניטנה כדי שתדור בפניו, ועי' תוס' שם, ואע"ג דבעי' הוא וכו' אלא מיירי בנדרים שכבר נדרה וכו', וקשה דמ"מ יפר ויאמר כל נדרים שתדור יהיו מופרים אז אחר שתדור אותם. ויחולו אחר נדרה מיד, דאף דעתה א"י להפר שיחולו מיד כיון דעדיין לא נדרה והוי כמו דבר שלב"ל, הא ר"מ הוא מרא דשמעתתא ס"ל דמקנה דבר שלב"ל ויוכל לקדש אשה נכרית שיחולו הקדושין לאחר שתתגייר, ה"נ יהי' יכול להפר שיחול אחר שיבא לעולם, דהיינו אחר שתדור, אע"כ דלא מהני משום דכלתה הדיבור. דמה דבקדושין מהני, היינו בקדושי כסף או בשטר והשטר קיים אחר שתתגייר אבל בנקרע השטר מקודם לא מהני, וכמ"ש תוס' יבמות (דף צ"ב), וה"נ בהפרה דהוי דיבור בעלמא כלתה הדיבור, וכיון שכן ממילא ה"נ אף דבעידן דמיפר כבר נדרה, מ"מ כיון דאומר דיחול אחר שעה לא מהני כמו בק"ס, וכמשוך פרה דלא מהני באומר שיקנה לאחר ל', אולם הקשה הא סוגיא ערוכה נדרים (דף ע' ע"א) כי אמר מופר לכי למחר וכו' עיי"ש, ואפשר דהתם המכוון שאומר דמופר לכי האכילה וההנאה דלמחר, שההפרה הוא מיד לאותו אכילה והנאה דלמחר, ומ"מ מבואר כן בנדרים (דף ע"ב) דא"ל לכי שמענא, עיין בהר"ן שם]: תו כתב א"ד הגאון בישוב קושייתי הב' הא דסתם הרמ"א כהרשב"א ולא כדין. היינו כיון דהרא"ש והטור והריב"ש ס"ל כרשב"א כמו שכתב בספר ש"מ. נפלאתי על כבודו בתרתי. דהרי כל טורח דהש"מ רק להביא הפוסקים דס"ל דבהקדש עניים לא אמרינן אמל"ג וגם בזה מדברי הטור לא משמע כן מידי. דהרי אדרבא (בסי' רנ"ח ובחוה"מ סי' קכ"ה) כתב בזה אמל"ג. ואף דבתשו' הראנ"ח (ח"א סי' ק"ג) כתב בכוונת הטור יו"ד (סי' רנ"ח) דבצדקה רק מדין נדר ולא מדין מסירתו להדיוט. מדמהני התרה ע"י שאלה עיי"ש. דבריו תמוהים בעיני. דהא אף בהקדש גבוה דכמסורים דמי מהני שאלה. וגם מדברי הרא"ש דדייק שם הש"מ מלשונו ממ"ש (בכלל י"ב) כ"ש אם נדר לעני. הוא דקדוק קלוש נגד דברי הרא"ש המפורשים (בכלל נ"ח סי' ה') וביותר הדקדוק כזה מלישנא דהריב"ש (סי' ק"ס) כנראה דכוונת הש"מ ג"כ ממ"ש וכ"ש בהקדש עניים. וזה בודאי דקדוק קלוש למאוד. דהא דברי הריב"ש בפשוטן וכל שכן בהקדש עניים דלית ביה איסור מעילה.. ולזה לדעתי לא מצינו מפורש בדבריהם כהרשב"א: גם נפלאתי על כבודו דמר. דלזה לא היה צריך ראייה דהרי מפורש דעת הרמ"א יו"ד (סי' רנ"ח) במקדיש שט"ח דבהקדש עניים לא אמרינן אמירתו לגבוה. אבל באמת כ"ז אינו נוגע לקושייתי. דמ"מ בזה לא מצינו דפליגי על הר"ן דבמקדיש א"י לחזור קודם ל' יום. וה"נ לענין הקדש עניים. לענין דבעינן עכ"פ התרה וכבר ביררנו דכוונת הרמ"א דל"צ אפילו שאלה. ואף דזה י"ל בהרווחה. כיון דעיקר סברת הר"ן דאמל"ג אלים והוי כאומר מעכשיו ולמד מזה לצדקה לאחר ל' לשיטתו דהקדש עניים הוי ג"כ בכלל אמל"ג. אבל למה דס"ל להרמ"א להלכה ביו"ד (סי' רנ"ח הנ"ל) לא משוינן ליה לאומר מעכשיו דמהני חזרה קודם שלשים. ואפשר גם בלא חזרה כמש"ל. מכל מקום זהו בלא אמר מעכשיו. אבל באומר מעכשיו ולאחר שלשים במה דסבירא ליה להר"ן דגם בהקדש אמרינן גופא מהיום ופירי לאחר מיתה או לאחר שלשים. בזה לא מצינו חולק על הר"ן רק הרשב"א: תו כתב א"ד הגאון ני' בישוב קושייתי הג' דלהרשב"א דבהקדש בד"ה לא אמרינן גופא מהיום ופירי לאחר שלשים. הכי נמי בהקדש עניים. דיש לומר דדמי להפקר: לענ''ד כיון דבאמת בעיקרא דמלתא דהפקר. לא ידענא טעמא מאי דלא שייך ביה גופא מהיום. דמפקיר הכל רק דמשייר לעצמו מקום צמיחת פירות עד ל' יום. כמו במוכר לחבירו כה"ג ומצאתי שתמה כן המ"ל (פ"ח ה"ב מהל' עבדים איך ניקו אנן