רבי עקיבא איגר רד

בידו יתן תוקף ועוז וכו' [ולשון זה אינו מכיר, ומתפלא אני על הכותב ספרא דבי דיינא דק"ק ליסא לכתוב נוסח כזה, ולא ידקדק לכתוב בענין שלא יהיה בו נדנוד ספק), אבל לא נזכר ענין התחייבות ליתן, וגם אם נתחייבו ליתן מדמי שכירות מכל מקום לא נזכר שעבוד נכסים על זה, דהוי כנתחייב ליתן פירות דקל דכתב הכנסת הגדולה (סי' ס') דבמת קודם שבא הפירות לעולם דאין היורשים חייבים ליתנם: לזה נראה לענ"ד אחר שיש פקפוק באותן ל' ר"ט ומכח זה יש פקפוק ג"כ על כל הצוואה. כיון דנכלל הכל בקנין א' כיון דבטל על דמי שכירות י"ל דבטלה כולה ולא קנה כלל. כאשר נסתפקו בכגון זה בתשובה גדולי גאונים, א"כ בודאי אם יתוקן הכל בחיזוקים ותקופים ע"י היורש שדר בפראגא וזהו בודאי כדאי לעשות כרצונו וכמ"ש מעכ"ת הגאון ני', כיון דלא הקנו לאדם מיוחד הוי כנותן בית לביהמ"ד דהרשות ביד טובי העיר לשנות. עכ"פ בענין שלא יבוטל יסוד הענין דבר הטוב כנלענ"ד. ידידו או"נ ד"ש בכל לב: עקיבא בשולי המכתב תמה אני כעת בנזיר (דף י"ב ע"א תוס' ד"ה מ"ט וכו') ומ"מ בהאי טעמא לחוד וכו' ומאי קמבעי' ליה. הא בידו לייבמה ולגרשה, א"ו כיון דהשתא וכו', תמוה לי. דעדיין יקשה דמ"מ אם נדון יבום לדבר שהוא בידו. א"כ בנותן לה גט קודם יבום שיחול אחר היבום מהני, דלא מקרי דבר שלב"ל. כיון דבידו לייבמה א"כ ממילא מקרי מצי עביד השתא כמו החלה כיון דיכול לקרות שם על עיסה שיחול על זה לכשילוש. ה"נ הא יכול לגרשה עכשיו שיחול לאחר היבום, והרי בפירוש מבואר בקידושין (דף ס"ג ע"א) דבכותב שטר שחרור לכשאקחנה ממך אין לי עסק בך מהני לר"מ. א"כ ה"נ לדידן בגירושין דשומרת יבם לכשאייבמיך ומצי למיעבד שליח. ובתוס' יבמות (דף נ"ב) כתב להדיא דלר"מ יכולים לומר כתוב גט לפלונית פנויה לכשאכניס אגרשנה א"כ ה"נ לדידן ביבמתו וצע"ג עוד תמוה לי. דמה יענו תוס' בההיא דכתבו ותנו גט לאשתי איך יכול לומר תנו לעשות שליח הולכה. הא עדיין לא נכתב ולא מצי עבד הגירושין אף דבידו לכתוב וליתן. הא ס"ל לתוס' דמ"מ לא מקרי מצי עבד כיון דמחוסר מעשה. ובחלה הטעם דיכול להביא עיסה אחרת ולקרות שם וזהו לא שייך בגט. וצע"ג: סימן קמב לכבוד אדוני אחי אמי הגאון רבי ליב איגר ני' אב"ד דק"ק האלבערשטאדט ע"ד שנשאל מר דודי ני' בענין הצוואה ודן עפ"י דברי שלחן ערוך חוה"מ (סי' רנ"ז) המקדיש קרקע מהיום ולאחר מיתה או לאחר שלשים יום ולא קדיש וכו': הנה מקור דין זה מתשו' הרשב"א (סי' תקס"ג) ועיי"ש הטעם כיון דא"א בהקדש לדון גופא מהיום ופירי לאחר ל' יום. דא"כ ינקי מהקדש וממילא הוי כמו בגט במהיום ולאח"מ דהוי ספק תנאי וס' חזרה. וספק הקדש אוקי ממונא בחזקת מרא. זהו תמצית דברי הרשב"א עיי"ש, ולי קשה לו יהא דהוי חזרה מן מהיום וכאלו אמר רק לאחר ל' יום. הא זהו ג"כ מהני בהקדש. כדאיתא בסוגיא דנדרים (דף ל"א) ובשלמא במהיום ולאח"מ שפיר י"ל דבטל הקדש. דבשעה שראוי לחול ההקדש א"א לחול. דאין הקדש לאח"מ. ואף אם אמרינן דבמקדיש אחר ל' א"י לחזור תוך ל' וכדהאריך הרשב"א בחידושיו לנדרים שם דאמירה לגבוה כמו מעשה לאחר ל' חשוב וא"י לחזור דלא אתי דיבור ומבטל מעשה. ועדיף ממקדש אשה לאחר ל' עיי"ש. מ"מ זהו רק בלאחר ל' דחל ההקדש עכ"פ אחר ל'. בזה א"י לחזור מקודם. אבל בלאחר מיתה. י"ל דאין מקום לחול לההקדש כלל וכלל. וכבר כתבתי מזה בתשו' וכעת מצאתי כן בתשובת הרשב"א (ח"ג סי' קכ"ב) אבל במהיום ולאחר ל' בזה יקשה, הא לא גרע מאומר רק לאחר ל': כה. ואולי י"ל דכוונת הרשב"א באמת רק דיכול לחזור תוך ל'. והכי קאמר דאם היינו מפרשים דתנאי הוי. היה הדין דחזרה לא מהני דהתנאי היה רק אם יחיה עד אחר ל'. כמו דס"ל להדיא הרשב"א בתשו' (סי' תש"ו) בקדושין מעכשיו ולאחר ל' דהתנאי רק לענין אם יחיה אבל לא על חזרה. דלא כפירש"י עיי"ש. רק כיון דהוי ספק תנאי ס' חזרה אמרינן אוקי ממונא בחזקת מרא. ושמא חזרה הוי. והוי כאומר לאחר ל' לחוד. ואם חזר בו קודם ל' מהני ודבריו בנויים על מה שהתחיל שם בתשובה ההיא. דלא אמרינן אמירתו לגבוה וכו'. ויכול אדם לחזור וכו' ועל זה כתב דבהקדש בדק הבית אינו כן. שאני סובר שכל מקדיש שדהו לבדק הבית מעכשיו ולאחר מיתה או מעכשיו ולאחר שלשים לא אמר כלום. והיינו דיכול לחזור קודם שלשים: ואף דמכל מקום עדיין קשה. דהא הרשב"א בעצמו בחידושיו לנדרים שם לא העלה דבר ברור דבמקדיש לאחר ל' אינו יכול לחזור, י"ל דבתשובה הולך באותו צד דיכול לחזור. ומ"מ מסתימת הגהת ש"ע דלא קדיש כלל לא משמע כן. וכל כי האי הו"ל לפרושי דצריך לחזור קודם שלשים: גם לדינא אף בחזר לא ידעתי אם יש להקל. דהא הר"ן נדרים שם. ס"ל דאפשר בהקדש במהיום ולאח"מ. וגם להרשב"א הא בחידושיו מספקא לי' דבמקדיש לאחר ל' יום אינו יכול לחזור, ועיין בהר"ן נדרים שכתב להדיא דגם בסלע זו לצדקה לאחר ל' אינו יכול לחזור בו. וביותר נראה דבהקדש עניים באומר מעכשיו ולאחר ל' לכ"ע קדוש וא"י לחזור. דבזה שפיר מקיימין דבריו בגופא מהיום ופרי לאחר ל' כמו במתנה להדיוט, דמה בכך דהפירות ינקי מהקדש עניים ודברי הרשב"א רק בהקדש בדק הבית כמו שדקדק בלשונו אבל בהקדש בד"ה אינו כן, וכ"כ להדיא בשו"ת שיטה מקובצת (סי' ט"ו) בכוונת הרשב"א וא"כ דברי הגהת ש"ע הנ"ל צע"ג. ידידו בן אחותו דבוק באהבתו: הק' עקיבא גינז מא"ש סימן קמג השיב על זה כבוד א"ד הגאון מוה' ליב איגר בזה"ל. מה דתמה ידידי בן אחותי הגאון ני' על חוה"מ (סי' רנ"ז) והוא מתשו' רשב"א המקדיש קרקע מהיום ולאח"מ או לאחר ל' לא קדיש כלל. ואמאי הא כאן ל"ש דמספקא לן אי תנאי אי חזרה. הא בהקדיש לאחר ל' ג"כ הוי הקדש אם לא חזר תוך הל' אינו קושיא כ"כ. וכמ"ש ב"א ני' בעצמו ליישב דברי הרשב"א. דכוונתו שיכול לחזור, כן י"ל בכוונת הרמ"א. אף דכתב דלא קדיש כלל. כוונתו דאין בו דין הקדש. לומר בו דאמירתו כמסירתו דמי וא"י לחזור אלא כמו נדר בעלמא ויכול לחזור בחרטה בלי פתח. והא דסתם הרמ"א להלכה כהרשב"א אף דדעת הר"ן אינו כן. אלא דאמירתו הוי כמעכשיו וא"י לחזור, עיין בשיטה מקובצת בתשובה, דדעת הטור והרא"ש והריב"ש כהרשב"א. ומה גם בפלוגתא דרבוואתא כתב הר"ן תשובה א' דאין מוציאין מידו. ואף בספק שבינו לעניים הוי כספק שבין אדם לחבירו וקולא לנתבע. ומה שתמה מעכ"ת ב"א הגאון דבהקדש לעניים גם להרשב"א באומר מהיום ולאח"מ הוה הקדש מיד דדיינינן ליה גופא מהיום ופירי לאח"מ כמו בנותן להדיוט, דמה בכך דינקי מהקדש עניים. ודברי הרשב"א רק בהקדש בד"ה, לדעתי אף דהרשב"א מיירי בהקדש בד"ה. מ"מ גם בהקדש עניים י"ל כן כדאיתא בירושלמי, דבמפקיר מהיום ולאח' ל' דע"ד דרבנן דגט ואינו גט ה"נ אין מופקרת. כלומר שא"א שיהיה השדה מופקרת לאחרים והפירות לבעלים ולכך ההפקר בטל לגמרי. וזהו שייך גם בהקדש עניים. עיין בשיטה מקובצת בתשו' הנ"ל. ולבר מן דין אחר שאמרנו דכוונת הרמ"א דלא קדיש כלל. היינו דיצא מכלל הקדש והוי רק כנדר ויכול לחזור בו. א"כ אף אם אמר בפירוש מהיום לחוד בהקדש דידן שהוא רק הקדש עניים דלא אמרינן בי' אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט. לית ביה דין הקדש שלא יוכל לחזור בו בלי פתח. וסגי בחרטה בעלמא: ואזכיר מה דתמוה לי בש"כ יו"ד (סי' רצ"ד) דכתב בשם הרי"ו בדעת הרמב"ם דכל היכא דאמרינן פלוני ופלוני אמרו