רבי עקיבא איגר קפה

ידענו אם הגיד. או מה הגיד. לא מקרי הגדה ואין לנו הגדה לדון עלה: עוד נ"ל דאין לדון כלל על אמירתו אז. דהרי באמת דברי הרא"ש פ' י"נ מוקשים במה דהקשה ממתני' דקדושין שניהם אומרים על עובר שבמעיה, הא כמו דניחא ליה להרא"ש שם בההיא דבני ב"ג. דמיירי בהכרת בכורה הן כפי דעת הרב פילא ני' דבאומר בני זה בכור. כיון דנאמן לומר שזה בכורו נאמן ג"כ שהוא ב"ג. והן כפי שרציתי לומר דמיירי בידוע לנו שהיא גרושה וא"י לנו אימת נשא אותה זה, אם תוך ג' חדשים לגרושי' או אח"כ וילדה לז' ולא השגיח זמן הכרת עוברה אימת. והוא אומר שהוא בנו שיודע ששהתה ג"ח והוא בנו. דבזה כיון שמאמינים שהוא בנו לענין בכורה ממילא הוא ב"ג, יהיה איך שיהי' הא מצינו לאוקמי מתני' דקדושין ג"כ כה"ג והרב פילא ני' אמר שעל עובר א"נ בהכרת בכורו. דאין הכרה לעובר. ונזכרתי עי"ז שגם אנכי כתבתי כן. וחפשתי ומצאתי כתוב ממני בגליון ש"ע חוה"מ (סי' רע"ז ס"ב) בכור שנולד אחר מיתת אביו כתבתי בזה"ל. בסוגיא אמרינן דיכיר אמר רחמנא והא ליכא לפ"ז יש לדון באומר על עובר שהוא בכורו ונולד אח"כ לא משוינן ליה לבכור דא"נ על עובר שאינו בכלל יכיר. ויש ראיה לזה מדברי הרא"ש פ"ח דב"ב (סי' כ"א) במ"ש ומההיא דפ' בתרא דקדושין וכו' עכ"ל בגליון הרי שבקצירת אמרים פירשתי כן בכוונת הרא"ש. וא"כ בנ"ד אמירתו אז בעודה מעוברת א"נ. וממילא העדי' שאמר בפניהם שבא עליה בשובו לביתו הוי הגדה מעליא. והנה כאשר נשאל חתני חביבי הגאון המפורסם רבי משה ני' אב"ד דק"ק פרעשבורג על זה. נתן דעתו לדון באם העדים הם קרובים ודן להתיר. ואם כי ראייתו אין מחוור כ"כ. ראיתי כמה גדול כחן של צדיקים. כי חידוש היה שדן ללא נשאל. ואולם אחר שעמד הרב פילא על החקירה. נודע שבאמת העדים הם קרובים זה לזה. ורוח ה' דיבר בו: וגם מ"ש הרב פילא לדון דע"י ריבוי עדות מנשים שמעידות ג"כ שבא עליה אחר בואו לביתו ונהג עמה אישות ממש. הוי כההיא דבב"ק דבא הרוג ברגליו, לענ"ד אינו מהדומה. דהא מהיכן ידעו הנשים רק מפי שמועה מהשכנות. ולא עדיף מעדות השכנות בפנינו דהוי רק עדות נשים. והרי התם דיש ב' עדים שאינו זה ואנן משוינן אותם למשקרים ודאי. וכי יאמר הרב דבנ"ד אם יאמרו עדים שידעו שלא בא עליה דנדון אותם למשקרים: אך עכ"ז כיון דיש לנו סעד גדול מהראנ"ח הנ"ל והוסיף חתני הגנ"י, דעכ"פ ע"י ג' צדדי ההיתר משוי לן לספיקא דדינא, וא"כ הוי ס"ס. ספק כהנך רבוואתא ואינו נאמן כלל דאינו בנו, וספק שמא מנכרי: והנה ע"י ס"ס יש לדון שאם ישא אשה, שתהא בתו פסולה לכהונה לשיטת הרמב"ן, דמה דאמרינן נכרי שבא על ב"י בנו פגום, היינו בנו ממש דהוי חלל לפסול אשה בביאתו. וא"כ ממילא בתו פסולה לכהונה כבת חלל ואסורה לכהן: אולם כיון דהרבה פוסקים דחו לעיקר הדין דבנו פגום מהלכה. ולהרבה פוסקים בנו לאו בדוקא אלא בתו פגומה הוי, אבל בנו אינו חלל, והרמב"ן עצמו משוי לה לספיקא דדינא ואם נישאת לכהן לא תצא. בזה שפיר יש לסמוך על שלשה עמודי העולם דלדידהו א"נ בנ"ד כלל לומר א"ב, וממילא מחזקינן ליה שהבן הוא ממנו, וכן לקרותו לתורה על שם אביו דאין בו חשש איסור. רק לחששא קרוב' יש לסמוך אהנהו רבוואתא דבנ"ד א"נ לומר אינו בני. ויצא מאתנו בצירוף דעת חתני הגאון דק"ק פרעשבורג ני' הלכה להתיר. ולמען יהי' למשמרת לבל יבא איש ברוב הימים לערער על בני המשפחה. כתבתי וחתמתי למזכרת, הק' עקיבא במ"ו הרר"מ גינז זצלל"ה מא"ש סימן קכט כבוד גיסי חביבי הרב רבי שמעון הלוי ני' אבד"ק ראגזני ע"ד שאלתו באחד שנתן כל נכסיו לבניו בקנין להבריח בנותיו מחלק שטר חצי זכר בפשוטו נראה דהבנים זכו במתנתם. אף דעשה שלא כהוגן כמ"ש הרמ"א באה"ע (ססי' ק"ח). מ"מ מלישנא דהרמ"א משמע ממ"ש דאסור להערים, מדלא כתב רבותא יותר דמעשיו בטלים. משמע דאיסורא הוא דעביד. אבל מה שעשה עשוי גם אם איתא דמעשיו בטלים מה איסור עשה, כיון דאין במעשיו כלום, וכעין זה דקדק הה"מ (פכ"ה הכ"ד מהל' שבת): אולם כפי הנהוג עתה הנוסח שנשבע ע"ד חתנו שלא ליתן שטר מתנה וכו'. בזה יש לדון דמעשה המתנה בטל כמ"ש בהגהת מרדכי דנשבע שלא למכור ועבר ומכר אין במכירתו כלום והובא בהגהת ש"ע יו"ד ס' ר"ץ] אך מ"מ מידי ספיקא לא נפיק. דהא דעת תוס' דבבודה איסור מלבו אי עביד מהני וכ"כ הש"ג פ' משילין (בשו"ת רשד"ם סי' קט"ו וססי' קמ"ב): ומ"ש גיסי רומעכ"ת דדעת הש"כ להכריע ע"פ תשו' הרא"ש דכיון דאפשר לבטל אי עביד מהני. א"כ בנ"ד דבנשבע ע"ד חתנו א"א לבטל. נראה שכוונת גיסי ני' דאף דאפשר בהסכמת חתנו מ"מ אין בידו וכמו אונס שגירש אף דאפשר בהסכמתה לקבל גט מ"מ מקרי א"א לבטל. אבל באמת נראה דהש"כ כ"כ לסניף בעלמא. אבל מ"מ עדיין לפנינו דעת כמה אחרונים בתשובה דנקטו דעת תוס' הנ"ל. ודוחק לומר דכוונת תוס' ג"כ לסברת הרא"ש דבבודה איסור מלבו כיון דאפשר לבטלו מש"ה אי עביד מהני. דא"כ עדיין ישאר קושייתם דאיכא בינייהו בנשבעים ע"ד רבים לא מבעי לדעת הסוברים דעד"ר סתם מקרי ג"כ עד"ר אלא אפילו להסוברים דבעינן דוקא שיפרש ע"ד פלוני ופלוני. הא מכל מקום אין בידו בלי הסכמתם ומקרי אי אפשר לבטל וכנ"ל: ואף דיש לומר דגם אם אין בידו מקרי אפשר לבטל ע"י הסכמת אחרים. ושאני באונס שגירש אף דאפשר בהסכמתה, מ"מ האיסור מתחילה רק שלא לשלחה בלי רצונה. וזהו א"א לבטל וכן בנ"ד דהשבועה הי' שלא להערים. דהיינו ליתן מתנה בלי דעת ורצון חתנו, וזה א"א לבטל משא"כ בנשבע עד"ר שלא לגרש דאף אם מסכים שיגרש מ"מ בזה לא פקע השבועה. דלא הי' השבועה שלא יגרש בלי הסכמתם. אלא דע"י הסכמתם מהני התרה בזה מקרי אפשר לבטל היינו לגרש ע"י התרה בהסכמתם. וכן בההיא דהרא"ש דבתחילה תקנו סתם שלא לכתוב כ"א סופר העיר, ולא תלי הדבר שלא יכתוב כ"א בהסכמה, בזה מקרי אפשר לבטל דהיינו לעשות מה שהיה אסור מקודם, אך מ"מ דוחק גדול להכניס בכוונת תוס': גם דעת הט"ז חוה"מ בנשבע שלא למכור, דהמקח קיים. גם הרמ"א ספוקי מספקי ליה. דביו"ד כתב בלשון י"א, ובחוה"מ כתב בפשיטות דהמכר קיים, מזה נשמע דדעת הרמ"א דתליא במוחזק עכ"פ נשמע דמידי ספיקא לא נפקא: גם אם נקבל זה הדוחק אכתי יש לדון בנ"ד די"ל דכללא דאי עביד לא מהני הוא רק היכא דבביטול המעשה תבוטל העבירה כגון תמורה. בזה אמרינן דלא מהני, משום דאינו בדין שיהנו מעשיו להחזיק העבירה, משא"כ בנ"ד דגם אם תאמר דלא מהני הנתינה מ"מ יהיה עובר העבירה ומחלל שבועתו שנשבע שלא ליתן והרי נתן. בזה לא אמרינן א"ע לא מהני, וכמדומה כבר העיר בסברא זו בתשו' מהרי"ט: ויראה לכאורה אפשר דגם התוס' סבירי להו לכלל זה, ומה דהקשו מנשבע שלא לגרש, ולא תירצו דשאני בזה, כיון דאף אם לא מהני מ"מ העבירה שעבר עבר, י"ל משום דאכתי תקשי במפרש בשבועתו שלא יגרש גירושין המועילים וקיימים, דבזה אם נימא דלא מהני ולא הועילו הגירושין לא יהיה כאן עבירה ולפ"ז בנדון דידן שלא פירש בשבועתו שאוסר ליתן מתנה המועלת כ"א סתם שלא ליתן ל"ש בי' אי עביד לא מהני: ויותר י"ל דהתוס' לשיטתייהו בגיטין (דף פ"ג ע"א) במגרש ע"מ שלא תנשאי לפלוני ונשאת בחייו דסוברים דהגירושין קיימין דע"מ שלא תנשא היינו נשואין המועילים וקיימים, וכאן אם יבוטל הגט לא יהיו הנשואין קיימין. ומש"ה הנשבע שלא לגרש היינו ג"כ גירושין המועילים. ושפיר קשיא להו נימא דלא מהני ואין כאן גירושין המועילים. ולא עבר על השבועה כלל