רבי עקיבא איגר קפד

ואף דמדברי הרא"ש (פרק י"ג) במה שכתב לתרץ שלא יקשה על בה"ג מסוגיא דיבמות דנתגיירתי ביני לב"ע, דיש לדחות, דהתם יש דין בכורה שאין דין בכורה לנכרי, הרי דסילוק בכורה מקרי בכלל הכרת בכורה, מ"מ יש לומר דהרא"ש כ"כ בדרך דחיי' דאפשר לומר דבכה"ג נאמן אבל למה דמסיק הרא"ש שם באמת סבירא ליה לבה"ג דלר"י בכל ענין נאמן, אלא דההלכה כר"י רק בדרך הכרת בכורה. ובאמת בפשוטו קשה לאומרו כיון דר"י לא סבירא ליה לחלק בין דרך הכרת בכורה או לא, היכן מצינו מאן דפליג בזה על ר"י, דרבנן הא סבירי להו דגם דרך הכרת בכורה א"נ, ואיך ניקום אנן לחלק בזה ואפשר להטעים למה דס"ל לרבינו אליהו מפרי"ש דילפותא דר"י מקרא דבן השנואה שיכול להכיר את בנו שהוא משנואה בנשואין, אלא דס"ל דמזה משמע רק דיכול לומר על בנו שהוא משנואה, אבל באומר א"ב לא שמענו, וא"כ י"ל לבה"ג דר"י ס"ל ב' דרשות, דמבן השנואה ילפינן שיכול לומר על בנו, שפסול זה באמת רק באומר שהוא בנו, אבל לא באומר שא"ב ומ"מ דרך הכרת בכורה נאמן, דילפינן זה מקרא דיכיר דקאי על הבכורה להכיר מי הבכור וסבירא ליה לר"י דנאמן באומר על בנו שפסול ובאומר א"ב דרך הכרת בכורה לאחר, אבל באומר א"ב וליכא הכרת בכורה א"נ, ואנן להלכה פסקינן בזה כרבנן דלא דרשי דבן השנואה היינו דנאמן שהוא בן שנואה, ובזה פסקינן כר"י דיכיר קאי על הכרת בכורה על הקטן, וא"כ ממילא מתיישבת ההיא דיבמות דר"י ס"ל דנאמן על בנו שהוא פסול, ואף דהתם בנתגיירתי אין לזה דין בנו, מ"מ י"ל דכל שאומר על בנו שהוא בדרך הולדה ממנו נאמן עליו שהוא פסול, וכן קושיא השניה של הרא"ש מההיא מתני' דקדושין דשניהם אומרים על עובר שבמעיה, היינו דמיירי באמר שהוא בנו ממזר והיא ג"כ אומרת כן שהיא קרובתו והעובר ממנו, וכמו שפירש כן בספר המכריע לפי שיטתו דנאמן רק באומר שהוא בנו, ומיישב בזה הצריכותא בקדושין שם, דברישא איהו לא קים ליה בגוי' דדלמא אפקרה גם לאחרים אבל איהי קי"ל בגוי' וא"כ אין ראיה דסילוק בכורה בכלל הכ"ב, והרא"ש כ"כ רק בתחילה דרך דחייה, וכדסבירא ליה להרמב"ן ב"ב בחידושיו בפשיטות. דסילוק בכורה לא מקרי הכרת בכורה: וה"ה ידידי הרב מפילא הנ"ל טען דמ"מ הקושיא על מה דאמרינן שם ב"ב פ' י"נ והלכתא כר"נ הא לפי ההלכה בלא"ה א"נ בלא הכ"ב, ולענ"ד י"ל דההלכתא על יסוד הסברא דלדבריך נכרי וכו', ונ"מ לההיא דכתובות (דף כ"ה) באומר בני זה וכהן, עיין בתוס' שם וביותר י"ל לפי מה שכתב הרב ני' בעצמו בשם בעל נתיבות, דנכרי שהוליד ג"כ אחר שנתגייר, הראשון הוא בכור כיון דבנו בגיותו מישראלית אינו מתייחס אחריו, אם כן דמה דהקשו על הבה"ג משם, אף דמשכחת על ידי הכרת בכורה כגון שאחר שנתגייר בפנינו כדינו והוליד בן אומר על בנו הראשון שאז היה נכרי שנתגייר בינו לבין עצמו ומשוי להשני בכור, היינו דמלישנא נאמן אתה לפסול עצמך משמע דלפי דבריו עודנו נכרי, ולזה שפיר הקשו, וזהו הכל על דברי ר"י עצמו, אבל על ההלכתא כר"נ י"ל משום דנ"מ היכא דאיכא הכרת בכורה כזה ואך עכ"ז קשה לנטות מפסקא דהרמב"ם והש"ע דמשמע דבכל ענין נאמן לומר א"ב, ומ"מ לאשר הרב מפילא מעיד שבעירו ניכר לעין ומפורסם דאמר כן בערכאות בכדי לפטור עצמו ממזונות, וכאשר ניכר גם כן מפתקא של הרב שלאנק זצ"ל, ובזה אם חוזר ואומר שהוא בנו נאמן כההיא דב"ב בהי' עובר בית על המכס, ובנידון דידן דכפי דברי ב' עדים שמעידים שאמר בפניהם שבעל אותה כששב לביתו רק פ"א או ב"פ, ולדעתו רחוק שנתעברה ממנו אז, ונאמן הוא בזה ואינו בכלל חוזר ומגיד, וגם ליכא סתירה בדבריו אחרי שלדעתו לא נתעברה מביאתו פ"א, י"ל דבשביל זה אמר בערכאות שאינו בנו, שהוא שופט כן עפ"י דעתו: גם מההעתק ממכתבי שכתבתי אז בפ"ל שנכתב לי אז מהב"ד דק"ק פילא שאמר בפניהם שאיזה שבועות לא הי' בביתו, ואח"כ לא קרב אליה, משמע דרק איזה שבועות לא הי' בביתו, וכפי הבירור עתה שבא לביתו ביום אסתר תענית וירדה לטבול, וכפי זמן הלידה כפי חשבון מליל הטבילה הי' איזה ימים בחודש התשיעי, א"כ אף לפי דבריו מ"מ אפשר שנתעברה ממנו קודם שנסע מביתו וילדה סוף תשיעי, ואף אם הרחיק ממנה יותר מד' שבועות ויהיה הלידה ביב"ח, הא קיי"ל כרבה תוספאה דאמרינן אשתהי, ואף דבכיעור לא מקילין בכהאי גונא, מכל מקום יש לומר דזה רק להתיר עצמה דאתרע חזקת כשרות דידה על ידי כיעור ולא תלינן בדבר רחוק דאשתהי אבל על הולד י"ל דנאמנת, דהרי גם בלאו חזקת כשרות נאמנת דהא נאמנת לומר דמנכרי הוא, ואף דהיא נתחללה ואבדה חזקת כשרות, ואף דבלא דיבורה היינו מחזיקין הולד לממזר ודאי, דלא תלינן בנכרי, כדמשמע מלישנא דהרמב"ם וכן מפורש בטור להדיא דהוא ממזר, ומ"מ נאמנת לומר דמנכרי הוא להתירו לקהל, וכדכתב הה"מ דכל שיש ספק נאמנת להכשיר הולד, ה"נ י"ל בכיעור ושהתה לילד עד י"ב חודש דמשוי לנו לספק ונאמנת על הולד ומה דפקפק הרב פילא ני' בשם בנו, די"ל דכיון דיש עוד ריעותא בפנינו במה שירדה לטבול ודרך המעוברת שמסולקת מדמים. וזה ראיה דאז באסתר תענית עדיין לא היתה מעוברת. לענ''ד הא הסילוק דמים הוא רק משהוכר עוברה, ואף דעינינו רואות בנשי דידן דמיד כשנתעברו מסולקות דמים ונשתנו הטבעים, וכמ"ש תוס' גבי עינוניתא דוורדא, הא חזינן בש"ע (סי' קפ"ט סל"ג) וכן (בס' ק"צ סנ"ב) וא' מעוברת שהוכר עוברה. ולא נזכר רמז באחרוני' שלדידן אף בלא הוכר עוברה כן: גם מנ"ל דטבלה לנדתה ממש דלמא ראתה כתם, והי' באמת מעלמא, או דראתה מעט נוטה לאדמומית, ואנן אין בקיאין וקמי שמיא היא באמת מראה טהורה, דמעוברת אין מסולקת ממראות טהורות כמ"ש הסדרי טהרה (סי' ק"ץ ד"ה עוד כתב המנ"י וכו') אלא דיש לי הרהורי דברים בזה וכתבתי במקום אחר בעזה"י עוד נ"ל אף אם יהיה הדין בנידן דידן אלו מעידים עדים שנתרחק מביתו זמן מה ובשובו לביתו לא קרב אליה. בענין שכפי החשבון יהי' הלידה יותר מט' חדשים מיום התרחקו מביתו דאין מתירין הולד ביש ע"כ. מ"מ הוא א"נ לומר דהי' כן. די"ל דא"נ רק בהכרת דבר ברור שאינו בנו. אבל בזה שאף לדבריו אפשר שזה בנו דדלמא אשתהי. א"נ לומר שהי' כן שיסופק לנו אם הוא בנו דזהו אינו דרך הכרה: ובזכרוני שאמרתי כן בכוונת הה"מ (פט"ו הי"א מהא"ב) מ"ש אפילו אותו פ' מודה. זה פשוט הוא שהרי הוא עצמו א"י לידע דשמא זינתה גם עם אחרים והוא לא ידע ואין זה אב שיהי' לו היכר וחשש זה נזכר בגמרא. עכ"ל, ובפשוטו אין מובן לי אריכות הדברים אלו, והו"ל לומר בקצרה שאף לפי הודאתו, שמא זינתה גם עם אחרים. והוא יאמר בעצמו שזה א"י ופשיטא דל"ש נאמנות במה שאינו יכול לידע. גם הלשון וחשש זה נזכר בגמרא' לשון זה מוקשה. למה נקט בדרך נזכר. ולא אמר כן בדרך הלכה, הא באמת משמע מדברי הה"מ (פ"ג מהל' יבום) דס"ל לעיקר דהלכה דל"ח לדאפקרה. ואיך כתב כאן זהו פשוט: ולזה אמרתי דכוונת הה"מ כיון דהחשש זה נזכר בגמרא ונהי דלדינא ל"ח לכך. מכל מקום זהו רק בידעינן שבא עליה אבל ע"י הודאתו אינו נאמן בכך כיון דלפי הודאתו יש עכ"פ אפשרות דאפקרה לאחרים. דהא החשש נזכר בגמרא. ואם כן לא מקרי הכרה ברורה. וא"נ. ובאמת י"ל דמתני' דקדושין (דף ח' ע"ב) רי"א נאמנים דלא קאי ארישא כיון דאפשר שזינתה ג"כ עם אחרים לא מקרי הכרה ברורה. אבל רש"י שם לא כ"כ]: ומה שפקפק עוד הרב דק"ק פילא ני' שאולי לא דקדקתי אז במכתבי שהי' אמירתו בדרך איזה שבועות. זהו ידוע אצלי שלא אמר אז איזה שנים. דהא אמר שיראה באיזה זמן תוליד. הרי דמסופק לפי שעה דאפשר שממנו נתעברה, והספק רק אפשר אם אמר איזה שבועות או איזה חדשים. והדרן לדברינו דאף באמר איזה חדשים מכל מקום אפשר דממנו וילדה לשנים עשר חודש. גם בממנ"פ עכ"פ א"י איך אמר. וא"כ סלק מכתבי מזה ולא