רבי עקיבא איגר קפב

התנאי קודם גמר מיתה שעה סמוך למיתה והוא גוסס יודעים שלא יחיה אחרי נפלו. מש"ה מגורשת מיד. אלא שצריכה להמתין עד אחר יב"ח משום גזירה. כמ"ש התוס' והר"ן ס"פ מי שאחזו. אבל הכא ביוה"כ אי עייל לבה"כ אחר מיתתה ולא נתקיים בחיים לא מועיל קיום אחר מיתתה והוא הדין אחר מיתתו. ומשם ילפינן לביטול התנאי: אמנם מגיטין פ' מי שאחזו (דף ע"ד ע"א) קשיא. דתניא הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת וכו'. ובשלמא מה"ק דס"ל הגט בטל לק"מ הא אין ביטול לאחר מיתה. י"ל מיתתו וביטולו באים כאחד. אע"ג דהכא לא שייך כדלעיל באם לא באתי עד יב"ח דהתם כבר בחייו שעה קודם מותו נתקיים התנאי משא"כ הכא. מ"מ נוכל לומר מיתה וביטול באים כאחד. אבל מרשב"ג קשיא. דס"ל שתקיים התנאי ליורשים אחר מיתתו, הרי דקיום התנאי מועיל אחר מיתתו. וגם מר גיסי ני' עמד בקושיא הלז. אך מה יוסיף לן קושיא כבר כתבתי מפני קושיא לא נדחה דברי בה"ג ורבנן קדמאי: אך נ"ל דהראיה מהתוס' הנ"ל אינה מוכרחת. גם דוחק להעמיד בכוונת תוס' הנ"ל. נראה לענ"ד קושיית תוס' דיומא לק"מ ואולי לזה נתכוונו התו', והוא דכיון דאי אפשר לו לכנס לבה"כ לקיים התנאי לגמור הגירושין דחיישינן למיתה דחד דאידך אשה וקם בלא בית., והנה גירש לאה אם לא תמות ואז אשתו רחל עמו בנין עדי עד. ואינו רוצה בגרושין של רחל. אך צריך לחוש שמא תמות רחל ותשאר לו לאה. והי' חצי עבודה בשני בתים. ע"כ יכנס לביה"כ לגמור גירושי רחל למפרע קודם מותה. מ"מ א"א לו לכנס לביה"כ עד אחר מיתתה. וא"כ כל ימי חייה היא אגידה ביה ואין זה כריתות. מש"ה הוצרך הש"ס לומר דגם בחיי רחל יחול גיטה כי מקרבה למות שיודעים שלא תחי' עוד, ילך לביה"כ ויחול גיטה של רחל בחייה ולמיתת לאה לא חיישינן. דהוי מיתה דתרי, אבל אי לא הוי מצי להקדים לילך לבית הכנסת הו"ל כמו כל ימי חייכי. דאין זה כריתות. דאע"ג בע"מ שתאכלי בשר חזיר אמרינן אפשר תאכל ולקיא, וה"נ אפשר שיכנס לביה"כ ולא יחוש שתמות אחרת ועביד עבודה בלא בית. זה לא נראה. כיון דכפרת כל ישראל תלוי בו. הוי מן הנמנע שיעשה כן, כמו לא תבעלי לאבא ולאביך (גיטין דף פ"ב ע"א) עיי"ש. משא"כ אם לא באתי כיון שהוא חי הוי גט. וכריתות מעליא, ולא קשיא מידי קושית תוס' ואפשר שלזה כיונו בתירוצם. אלא שהלשון מגומגם קצת. ואם לא נתכוונו תוס' לכך אלא לדברי בה"ג הנ"ל מ"מ אין הכרח לבה"ג מכאן כי עכ"פ נוכל לתרץ כמו שכתבתי: ואשוב ואראה בישוב קושית מר גיסי הנ"ל הנופלת על הבה"ג אשר לא הרגישו בהם הר"ן והה"מ. ומדוע לא הרגישו ותחילה נאמר כי סברת רבנן קמאי לאו חקה היא. אלא סברה נכונה וישרה ומזקנים אתבונן: הנה הרמב"ם (פ"ח מגירושין הלכה כ"א) וחזר ואמר מחולין לך וכו'. היה נוסחא לפני הראב"ד שלמו שלשים יום ולא נתנה הרי זו מגורשת. וכתב הראב"ד מסברא דנפשיה כיון דאמר מחולין לך ומת תו לא אמרינן לצעורה קמכוון עכ"ל. אלא שכתב הה"מ שנוסחא מוטעת היא וגרסינן אינה מגורשת. ומלתא באפי נפשה היא ולא קאי אמחולין: עיי"ש. מ"מ נחזי אנן בסברת הראב"ד שלא השיג על הרמב"ם אלא ביקש ראיה ומנין. אבל הסברא בעצמה ישרה בעיניו. והיינו כי באומר ע"מ שתתן לי י"ל דלהרווחה דידיה קמכווין. ולזה מועיל מחילה והריני כאלו התקבלתי. אלא אנן חיישינן דלצעורי דידה כיון. ולזה אין מחילה מועיל זולת שמוחל גוף התנאי דלצעורה. אבל מחילת נתינת הממון אינו מועיל. עיין גיטין (דף ע"ד ע"ב) ובר"ן בשם רשב"א. והנה אנן סהדי כל שכיון לצעורה אין אדם רוצה לצער את חבירו ומה גם את אשתו בשעת מיתה. אדרבא רוצה אדם לנוח על משכבותיו ולמחול לכל מאן דצעריה ולא יצערו אחרים בגינו. וכאלו מחל הציעור להדיא בשעת מיתה אלא מכל מקום לא יועיל דדלמא להרווחה כיון ולא לצער אותה כלל. ואין בו עון אשר חטא. ולית כאן אנן סהדי. אמנם אם מחל להדיא דמהני לגבי הרווחת המעות. ושוב מת ומיתה מוחלת הצער. הרי היא מגורשת ובטל התנאי. זהו סברת הראב"ד. ועיין ר"ן פ' המדיר סוגיא דמומין, דס"ל לרמב"ם ולרוב הפוסקים לבד מרשב"א דעל מנת יכול למחול. עיין ב"ש (סי' קמ"ג סק"ט): [אאב''ה לפי דברי מר גיסי הגאון ני'. במתנה ע"מ שתניקי את בני ומת קודם שהתחילה להניק. מהראוי שיהי' גט מעליא. דממנ"פ אי להרווחה. הא לא איצטריך. ואי לצעורי הא במותו מבטל התנאי ותו דע"כ בזה ליכא ספק דלרווחה כלל דאי הי' ספק הי' צורך להניק שתי שנים. ומדסגיא ביום אחד. ע"כ משום דברור לנו דלצעורי מכוין. ולמה פסק הרמב"ם בזה דאינו גט, והנני רק מעורר כי חלילה לא להשיג באתי. ובפרט שהענין עמוק ואין הזמן מסכים לעיין היטב]: וכיון שזכינו לדין. א"כ בע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני דליכא אלא לצעורא. אי מיית המגרש ביטל התנאי ומחלו ומותרת לשתות יין לכתחילה. וע"כ לא תקשי מאם לא תבעלי לפלוני התם קנאת חמת גבר ביניהם שחשדה מהאיש ההוא וכיוצא בו וזהו לא מחל. וכן אם לא באתי מכאן ועד יב"ח. התם אינו מוכרח שהי' דעתו לצעורא אלא אפשר לפייסה באותן הימים כדמשמע שם ע"כ אינו ברור שמחל כי לא ימצא עון בזה, וכן במאתים זוז. אפשר דעתו להרווחה [אאב"ה לענ"ד למ"ש מר גיסי הגאון ני' דהקושיא רק מרשב"ג. אין צורך למ"ש אפשר דעתו להרוחה. אלא היל"ל דרשב"ג לשיטתיה (דסבר גבי אצטלית דנותנת לו דמיה) דודאי להרוחא קא מכוין] משא"כ אל תשתי יין שהוא רק לצעור' י"ל בודאי מחל התנאי שלא ישים אשם נפשו, וכסברת הראב"ד הנ"ל. ומש"ה לא קשיא להר"ן ולהה"מ אלא מכל ימי חייכי דהוי ג"כ לצעורה ואפ"ה אינו כריתות. ובזה קשיא. אמאי הא נכרת הגט כשימות הבעל ומ"מ נראה לענ"ד להליץ וליישב קושיא זו. דנהי דחזקה דמחל התנאי בשעת מיתה מכל מקום השתא לא הוי כריתות. דעכ"פ אגידה ביה לעולם. ואם יארע שבשעת מיתה יאמר אינני מוחל התנאי הרי אינו כורת. אלא שאנו תולין מסתמא ימחול. אבל מ"מ אינו כורת כמו שהוא עתה. וצדקו דברי רבנן קדמאי דבה"ג: ולא רחוק בעיני שזהו דעת הרמב"ם ג"כ אפילו לפי הגרסא שלפנינו. אם מת בתוך שלשים אינה מגורשת. ולא קאי אלעיל, ופסק שם באמר ע"מ שתתן לי ולא קבע זמן חולצת ולא מתייבמת. כתב הה"מ הטעם משום דבעי ביטול וקיום בפועל ויליף כן מאם לא באתי עד יב"ח דלא שרינן עד אחר י"ב חודש שנתקיים בפועל. וכשם שהתם ספק אי לאלתר התירוה או לאחר י"ב חודש. ה"נ ספק. וחולצת ולא מתייבמת. זהו כוונת הה"מ וקשה מאד לומר דהש"ס מספקא ליה בסברא חדשה אי בעי ביטול וקיום בפועל או סגי בכח. ולא פירש לן במאי מספקא, ולא הזכיר סברא זו כלל. אע"כ י"ל בודאי. אי באם לא באתי עד יב"ח הי' כוונתו לפיוסא לה. נמצא כשמת לא מחל תנאו וצריך שיתקיים בפועל. וכל שלא נתקיים בפועל מתייבמת אך אולי היתה כוונתו לצעורא ומשמת מחל התנאי ומשמחל התנאי לא צריך קיום לא בכח ולא בפועל ומותרת לעלמא. ומדמספקינן אנן בדעתיה חולצת ולא מתייבמת וה"נ במאתים זוז אי הי' כוונתו להרווחא ולא מחל התנאי בעי ביטול בפועל. וכיון שמת א"א לבטלו בפועל. ואי כוונתו לצעורה כיון שמת בטל התנאי ולא בעי לא כח ולא פועל. ומספיקא חולצת ולא מתייבמת. והרי לסברא של רבנן קמאי יש ראיה מספיקא דש"ס גבי אי לא באתי מכאן ועד י"ב חודש הנ"ל: וכיון שזכינו ליישב דברי רבנן ולסלק מעליהם כל קושיא והראב"ד י"ל ס"ל כסברתם וגם הרמב"ם, ויש ראיה מש"ס. א"כ אחליט אני שזוהי סברתם באמת. וממילא בנדון שלפנינו בין יהי' כוונתו להרווחת בני משפחתו במסחרם. בין לצער אשתו. אם תקיים התנאי ומרויח מקום לבני משפחתו, הרי היא מותרת לשוק בלי חליצה לפי ענ"ד אך כל אלו הדברים נאמרים אם היה לשון התנאי נכתב בשאלה. שבתוך שנה תסע משכונתה ועירה ותדור בעיר אביה שאם תסע לשם ותדור שם יב"ח או תקנה בית שם שהיא בכלל בני העיר שם. הרי נתקיים התנאי והרי זה כריתות. אף על פי שאפשר שאחר כך תחזור לדור במקומה הראשון ותפסיד לבני משפחתו