רבי עקיבא איגר קפא

דזקוקה ליבם מועיל קיום התנאי גם אחר מיתת הבעל: עוד יראה לחזק ראי' ראשונה מהאי דלי ולא ליורשי מהא דכתב הרמ"א בחוה"מ (סי' רמ"א ס"ז) בשם הרשב"א, האומר לחבירו שדה זו נתונה לך ע"מ שתתן לי ר' זוז בניו נותנים לו והמתנה קיימת, אע"ג דהאומר ע"מ שתתן לי, לי ולא ליורשי קאמר עכ"ל, וקשיא לי בגוי', דהא הרשב"א עצמו בגיטין (דף ע"ד) הביא דברי הירושלמי ז"ל, אף בקידושין כן, האומר הרי את מקודשת ע"מ שאתן לך ר' זוז כרשב"ג אביו ואחיו נותנים לה, והיא זקוקה ליבם, הרי מבואר דלרבנן דסברי לי ולא ליורשי, גם במת הנותן לא מתקיים התנאי בנתינת היורשים, וקשיין דברי הרשב"א אלו לאלו: ואחשוב בזה דהרמ"א בשם הרשב"א טעמא יהיב למלתי', ז"ל, דלא כיון רק שיתנו לו והרי נתנו, ור"ל כיון דתנאו הי' משום הרוחא דידי' ורצונו שירויח כל היכא שירויח, יבואו הדמים מ"מ בין ממנה בין מיורשיה, וזהו הטעם שייך כשהוא רוצה לקבל דמים, אבל להיפוך במתנה ליתן דמים כנידון הירושלמי חזר הדין להיות כתנאי דעלמא שאינו של דמים, ואמרינן כמו דלי אינו כולל יורשי המקבל כן תתן אינו כולל יורשי הנותן: ולפ"ז דע"מ שאתן דינו כתנאי דעלמא, יתעורר קושיא דלעיל שוב על הירושלמי, דלרשב"ג מה יועיל קיום התנאי אחרי שכבר מת הוא והותר האגוד, ותירוצנו לעיל דתנאי ממון שאני ליתא, דהא בע"מ שאתן הוי כתנאי דעלמא, וצ"ל אחד מתרתי או דתנאי דקום ועשה יודו בו הני רבנן, או משום דאגידה מחמתיה ליבם: ובסוף פ' מ"ש הכל מודים לכשתצא חמה מנרתיקה כו' ע"מ שתצא כו' מעכשיו קאמר, ע"ש ברש"י דהיינו בנותן גט בלילה ומת באותו לילה דמעכשיו הוי גט, וקשיא הא מ"מ כשהחמה יוצאת ומתקיים התנאי כבר מת הוא, וצ"ל גם כן דבזקוקה ליבם או בקום ועשה מודים: מכל הלין טעמא הי' נראה דבנ"ד אין לחוש לרבנן דבבה"נ, אלא שאני איני תוקע עצמי להלכה ומכ"ש למעשה, כי אני מוטרד מכל פנה, עד שבזה אני מדבר וזה בא בעסקים שונים, ואני דולג ופוסח מלימוד לעסקים ומעסקים ללימוד: ואשר ביקש רו"מ שאם יהי' רפיא בידי שאשאל מפי אבא מורי מאור הגולה ני', אם כי מונע אני עצמי להטריחו בד"ת ליודעי רב טרדותיו, ובכל אלה לא יבטל משיעוריו הקבועים, ואם יגיעהו שאלה מבחוץ יגזול שנתו להשיב דבר, עכ"ז למען אהבתי לרו"מ וחפצי למלאות רצונו, אשלחה דברי אליו, ואשמעה מה יורני ויאמר לי, אם יסכים עמי להתיר, ואם לא, דברי בטלים ומבוטלים, ידידו דו"ש בכל לב ובכל נפש, הק' שלמה איגר, ע"כ דברי תשובתי: ועתה יאבה נא האדון אדוני אמ"ו ני' לחוות לי דעתו הגדולה והחזקה בזה למען מלא אמלא משאלות הרב השואל כי הוא איש בריתי ואוהב נאמן לי בנו עבדו קטון תלמידיו: הק' שלמה איגר שעל הפסק דברי בני החמודות הנה, מצאוני עצור בחדר המטות, נהייתי ונחליתי עד מאד, הרופאים כולם ישראלים ואינם ישראלים שבעירי, [אשר מכיר אני להם טובה ונותן תודה על רב שקידתם ועוצם השתדלותם יום ולילה לא שבתו כחשיכה כאורה סבבוני כתרוני על מטתי, תהי משכורתם שלימה מהמשלם שכר טוב], חדלו למצוא עוד מזור, חדלו, ואמרו נואש לנשמת חיים, עד אשר פנה ד' אל שועת רבים ולא בזה את תפלתם, כי לבשו רוח טהרה מגדולם ועד קטנם, בעיר ובמדינה, ויתפללו אל ד' בחזקה לחיותיני כיום הזה, וזה מעט ימים אשר קמתי ממטתי וכאשר החילותי לנוע איזה פסיעות בחדרי על משענתי הושיטו לי הפסק הנוכחי שפסק בני יקירי הגאון ני', היה לי למשיב נפשי ולהחיות רוחי לשעשע בדבריו אשר העלה בכחו הגדול וידו החזקה בחריפות ובקיאות גדול, צר לי אשר לחולשת רעיוני גם כח ידי אין אתי, לערוך אף גליון אחד לשעשע ולפלפל בדברי בני המלאים דעת הרחבים והעמוקים טובים ומתוקים, ולבל לענות דין האשה אשר בא עליה השאלה אין ברצוני לעכב תשובתי עד שיחנני ד' להשיב כחי עלי, בהגיע ובאתי היום לאשר ולקיים הפסק אשר דן ואשר הורה גבר בגוברין כבוד בני ני' ומסכים אני שתהא אשה זו אחר שתקיים תנאה רשאה להתנסבא לכל גבר דתצבי, ואני גוזר על המערערים שישימו מעתה יד לפה, ואם לא ישמעו ילכדו ומרה יהיה להם באחרונה דברי החותם בידים רועדות, וקרסולים מועדות, רוחו בקרבו מלאה תשואות ועיניו לשמים נשואות להשיבהו אל איתנו, וישית לו נוספות כח ואמיץ לתורתו הקדושה ועבודתו התמימה: עקיבא סימן קכז אאב"ה ראה זה מצאתי דאתא לידי. תשובת מר גיסי הגאון המפורסם בישראל מוהר"ר משה סופר ני' אב"ד דק"ק פרעשבורג, אשר השיב אל אחי ני' על שאלה הנ"ל. ואציגה אותה בזה, ואולם אשר חזר מר אחי ני' להשיב על זה אין אתי ואם ירצה השם לכשתבא לידי אכתבנה בחלקים אחרים. עד מהרה יזכני ד' להוציאם לאורה]: שלום וכל טוב לרב טב, ה"ה מר גיסי הגאון הנגיד, נגידות ידבר כבוד מהו שלמה איגר ני' יקרת דברי קדשו הנחתים. עד צאת קרית חוצות בשוקי בראי לשאוף אויר צח בסוף ימי הקיץ כדרכי. אז שעשעתי היום פה יערגן סמוך לפרעשבורג וטיילתי בין ערוגות שושנים שפתותיו נוטפות דברים עמוקים. מדבש מתוקים, אלה התורות והחקים. ובגוף הדין הנני מסכים ועולה להתיר האשה מכבלי יבום. מטעמים אשר אבאר אי"ה. ודברי קדשו יהיו לנו לשעשועים: זה לשון השאלה, איש אחד עוד בימי נעוריו עזב את אשתו וזה שנתים נודע וכו'. גרשה על תנאי שבעוד שנה תעקור משכנה מעירו לעיר מולדתה לבית אביה. משום שהיה מסחר אחד לה ולמשפחת הבעל. ורקד הקנאה ביניהן, והנה כמו ד' חדשים אחר הגירושין שבק הבעל חיים לכל חי. והיא רוצית לקיים תנאה שלא להצטרך חליצה. ויש מי שעורר לחוש לסברת בה"ג שכתב בשם רבנן קדמאי הביאה הה"מ פ"ח, בהתנה ע"מ שלא תשתה יין כל ימי חיי פלוני. ונשאת ומת הבעל המגרש ושוב שתתה בחיי פלוני לא נתבטל הגט. ומסתברא כמו דאין מעשה דלאחר מיתת המגרש מבטל גט. כן אין מעשה מועיל לקיים גט. ודעת הרב השואל נוטה שאין לחוש לסברא זו. שהרי הר"ן פרק המגרש והה"מ פ"ח דחו את זה בראיה מכרעת. ותו בש"ע לא הביא דעה זו כלל. עכ"ל השאלה. ומר גיסי ני' העמיק עיון והעלה להתיר. וגם אני אחריו. ואבאר דברי בעזרת הש"י: הנה הרב המערער חשש לרבנן קדמאי משום דבה"ג חייש להו אע"ג דהר"ן והה"מ הקשו א"כ כל ימי חייכי נמי הוי כריתות לכשימות המגרש. וגם מר גיסי ני' התעורר עפ"י פירש"י פרק המגרש ע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך. פירוש ע"מ שלא תבעל לפלוני חיישינן שמא תבעל לו. והיינו אחר מיתת המגרש. ש"מ גם רש"י לא ס"ל כרבנן קדמאי. מ"מ מפני קושיא לא נדחה דברי בה"ג שכל דבריו דברי קבלה. וחייש הרב המערער ללמוד מזה לקיום התנאי. כשם שאין ביטול תנאי אחר מיתה ה"ה אין קיום התנאי: ולכאורה דבר זה בא המערער ללמוד קיום מביטול. ונמצא למד ביטול מקיום. דקיום שאינו מועיל אחר מיתה תניא. וביטול לא תניא. אלא נילף מקיום. והוא ביומא (דף י"ג ע"ב) בש"ס אי חזי דקבעי למימת קדים ועייל לבי כנישתא וכו' והקשו התוס' למה לי קדים ועייל אפילו אי עייל אחר מיתתה יהי' גט למפרע כמן אם לא באתי מכאן עד י"ב חודש ומת תוך י"ב חודש דחייל גם אחר מיתתי למפרע. ותירצו תוס' ישנים וז"ל דהתם קיימתה לתנאי שחיותה עד אחר י"ב חודש. אבל הכא מתה קודם שקיימה התנאי עכ"ל. שדבריהם צ"ע. מה לי מתה היא או מת הוא. כיון שהגט מצי למיחל למפרע. ע"כ נראה לכאורה דלאחר מיתה אין קיום. וה"ה אין ביטול לאחר מיתתה ולא אחר מיתתו. אך באחר יב"ח קיום התנאי ומיתה באים כאחד. ועוד שקדם קיום