רבי עקיבא איגר קעח

תהיה רשאה להנשא קודם קיום התנאי אף אם בדידה תליא לקיים, דהא אף דאנו בוטחים בה שתקיים התנאי, מ"מ הא עכשיו עדן אין קיומו אלא בכח, ואין בטחון יותר שיקיים תנאו שלא יבא, מזה שכבר מת, ואין ודאי יותר שיבוטל תנאו של נתינת מאתים זוז, מזה שמת עד שלא ניתן לו, ומ"מ אין זה קיום ודאי ואין זה ביטול ודאי, (ולקמן נדבר אי"ה בדעת הרמב"ם בזה]: ולפ"ז בע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני ומת הבעל, אף אם מעתה אין שתייתה מבטל הגט, מ"מ להנשא א"א לה בעוד פלוני חי, דלא יהא שתייתה אלא כאינה שותית, הא מ"מ לא נתקיים התנאי עדיין בפועל, ובאמת לא מצאנו להרבנן דסברי רק שהגט לא נתבטל ע"י שתייתה שיהיו הבנים ממזרים, אבל לא שרשאה להנשא: ודון מיני' ומיני', במתנה ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי דא"א שיקויים בפועל עד שתמות, ממילא א"א לה להנשא לעולם אף אחר מיתת המגרש, וכיון דאגידה לעולם וא"א לה להנשא אין זה כריתות: הגם דבנתקיים בכח לבד הוא רק ספק, ואפשר שמקרי קיום, מ"מ בע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי הוא בטל ודאי, כיון דמ"מ היא אגידה בודאי, ועדיף מזה כתב במ"ל (פ"ח מגירושין ה"י) דהיכא דאגידה בהתנאי מחמת ספיקא דדינא הגט בטל ודאי, וכמ"ש היכא דאגידה מהנשא מחמת ספק וא"כ סרה קושית הר"ן והה"מ: והנה בתנאי דעל מנת שלא תנשאי לפלוני שהוזכר בגמרא, סובר הרמב"ם ז"ל דמיירי במגביל זמן, אבל בסתמא אינו גט, וכתב (בהלכה י"ב) למה זה הדבר דומה, לאומר ע"מ של"ת יין כל ימי חייכי, ותמהו עליו רבים דכיון דאחר מיתת פלוני לא תהיה אגידה עוד בהתנאי למה לא מקרי כריתות, וטרחו לחדש לדעתו דצריך שתהיה מותרת באיזה זמן במה שהיתה אסורה בו, (ועי' בהה"מ הי"א וכ"ה בר"ו) ולדברי תקשה טורח זה למה, הא דבריו צודקים לשיטתו דקיום התנאי בכח לבד הוי ספק גט, ומש"ה בלא הגביל זמן אף שימות אותו פליגי מ"מ יהיה מקוים התנאי רק בכח, וא"כ תהיה אסורה להנשא לעולם, ואין זה כריתות: ע"ז אשיב דלאו בכדי טרחו נושאי כליו, דהא דברינו בנויים עפ"י ההוצעה זו דבכל תנאי אסורה להנשא עד שיקוים התנאי, והרי הרמב"ם בעצמו (בריש פ"א) כתב להדיא דמותרת להנשא קודם קיום התנאי: והי' מידי עלות דבר זה על לבי, הייתי עומד משתומם, איך באמת אפשרים שני דינים אלו, שבע"מ אם לא אבא תוך יב"ח ומת אסורה להנשא עד יב"ח, משום דלא נתקיים התנאי בפועל עדיין אף דודאי סופו להתקיים, ובתנאי דעלמא רשאה להתנסבא עד שלא נתקיים על סמך שיקויים, והם כדברים הפכיים עד שבינותי בספרים וראיתי בספר שער המלך (פ"ח ה' כ"ב) הביא קושיא זו בשם מכתב אליהו, ועל כרחינו צריכים אנו לשמוע לאחד מתירוציו, אם כי אינם כ"כ מרווחים: ואולם יראה כי הפרש יש בין התירוצים, דתרוצו א' הוא דתלוי זה בזה, דבתנאי שתלוי ביד אחרים דבל"ז אסורה להנשא עד שיקוים משום חשש דלא יקוים, בהא אמדינן דלא גמר בדעתו לגרש עד שיקויים בפועל, אבל בתנאי שבידה לקיים דמותרת להנשא מיד אמדינן לדעתו דקיומו יהא סגי בכח וביטולו צ"ל בפועל, ותירוצו ב' הוא, דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה והוי כאלו כבר מקויים בפועל, אך זה רק באינו תלוי בזמן, כגון ע"מ שתתן לי, אבל בתלוי בזמן כגון אם לא אבא עד יב"ח, א"א לומר דהוי ככבר עשוי מעכשיו דהא אין בידה לקיימו עכשיו. ויראה דלתירוצו השני, בע"מ שלא תנשאי לפלוני או שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני, ל"ש ביה לומר דהוי כעשוי מעכשיו, דהא תלוי בזמן ודומה הוא לאם לא אבוא כו', אלא דנצטרך לפי זה להוסיף דברים ולקבל דוחק, דזהו דוקא באם בעת חלות הגט היה הדבר שקול אצלינו אם יקויים התנאי או יבוטל. אבל היכא דהיה ברור לנו קיומו מיד הוי תמיד קיומו כאלו כבר עשוי. אף בתנאי שהוא בהמשך הזמן, דאל"כ תקשה לנו האי דע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך דאין חוששין שמא תבעל להם דמה בכך דאין חוששין שתבעל להם, הא מכל מקום לא נתקיים בפועל. ולתירוץ זה נצטרך לומר עוד דמה שכתב הרמב"ם בריש הפרק דמותרת להנשא מיד לאו בכל אישי התנאים אמר למלתא. ומיירי רק בתנאים שאפשר לקיימם מיד. כתנאי דע"מ שתתן. ואין תימה על סתימות דבריו. דהא בל"ז כתב הרב המגיד דבתנאי שאינו בידה מודה הרמב"ם דלא תנשא. וסתימה זו יותר מעלייתא, די"ל דכבר סמך הרמב"ם על מה שגילה במקומות אחרים דבעי שיקויים בפועל. משא"כ חילוק בין תנאי שבידה לאינו בידה לא רמז עליו הרמב"ם עוד. והה"מ והר"ן שטרחו ליישב האי דע"מ שלא תנשאי לפלוני צ"ל דהם תופסים לתירוץ א' של שעה"מ. ומש"ה ג"כ יפה תמהו על דין דהני רבנן, ואנחנו ליישב באנו שיטת הרבנן, ונאמר דהם תופסים תירוץ ב' של שעה"מ עיקר, וממילא בע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי תהי' אסורה להנשא לעולם. כיון שלא יקויים בפועל ומיושב ג"כ מה שהקשינו מע"מ שלא תבעלי לפלוני די"ל דלאו דאסורה להנשא משם חשש שתבעלי אלא משום דלא הוי כריתות. כיון דתמיד לא יהי' מקוים בפועל כ"א בכח. וכל שבעת חלות הגט הי' ספק בקיומו. לא אמרינן ביה דהוי ככבר עשוי משי' דיש לו המשך זמן. ואחרי הדברים האלו נזכרתי. שזה כמה שנים כאשר חנני ד', ואנה לידי ספר היקר ונחמד תשו' רבי אליהו בן חיים עברתי על דברי תשובותיו ונתקשיתי באחת מהם בהאי ענינא, והוא בסי'ו' בריש התשובה הביא דברי הר"ן דבתנאי שב ואל תעשה מותרת להנשא מיד. וכתב בזה"ל, וצריך להבין בדבריו שם דהוא ז"ל מייתי עלה ההיא דע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך, ותנאי זה שוא"ת הוא, ואפ"ה טעמא שהיא אסורה להם אין חוששין שמא תבעל, הא ע"מ שלא תבעלי לפלונית משמע דהוי חיישינן אע"ג דהוא שוא"ת. וכד מעיינינן שפיר לאו מילתא היא, דע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך כיון דלא קאמר לשלשים יום אין זה כריתות. דהיינו תלוי ועומד לעולם, ומש"ה אמרינן כיון דאסורה להם אין חוששין שמא תבעל להם והוי ליה כריתות ולא אתא לאפוקי אלא דלא נימא דאין זה כריתות ולא לומר שמותרת להנשא קודם קיום התנאי. דאם לא לאבא ואביך נמי היא מותרת להנשא קודם קיום התנאי כיון שהוא בשוא"ת עכ"ל: והרגשתי אז בזה שלשה הרגשות, דקדוק, קושיא, ותימה, דהנה מה שכתב כיון דלא קאמר לשלשים יום אין זה כריתות, יש לדקדק דהא כיון לשיטת הרמב"ם דבע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני צריך שיגביל זמן דוקא, והנה אין טעם הרמב"ם משום שהגט תלוי ועומד לעולם, דהא באמת כשימות פלוני לא יהא תלוי עוד, אלא הטעם כמו שכתבתי לעיל בשם הה"מ שלא תהא מותרת עוד במה שנאסרה אין זה כריתות, ואם כן אין הלשון מדוקדק., מה שאמר אין זה כריתות דהיינו תלוי ועומד לעולם: ומ"ש כיון דאין חוששין שמא תבעל הוי לי' כריתות. קשה בעיני הסברא, איך תלוי כריתות בזה שלא תבעל כיון דמ"מ אם תבעל יבוטל הגט עדיין תלוי הוא ואינו כריתות, והרי זה דבר חדש בעיני, ולדבריו המתנה ע"מ שלא תאכלי חזיר לעולם יהיה כריתות וזה לא שמענו ועל גוף תירוצו אני תמה. כיון דגם הוא יודה להדיוק דבע"מ שלא תבעלי לפלוני דין אחר יש לו, אלא דלפי דבריו אין האיסור מחשש שמא תעבור על התנאי אלא משום דאין זה כריתות, וקשה, כיון דלסברתו היכא דאין חוששין שמא יבוטל הגט, אף דביטולו במציאות מקרי כריתות. וידוע דכריתות אינו צריך להיות מיד, וגם לא צריך שיהיה בבירור, אלא כל שאפשר שיבא לידי כריתות כריתות הוי. וא"כ אתתא זו דלכשתנשא יופסק החשש שמא תבעל, דהא איסורא לא עבדה לבטל גיטה למפרע, ויהי' מאז כריתות אף דבטולו במציאות מכל מקום כיון דאין חוששין לה הוי כריתות וממילא גם מעתה ליהוי כריתות כיון דאפשר שיבא לידי כריתות כגון שתנשא: וכעת עפ"י דברינו י"ל דדבר גדול דיבר הנביא הראנ"ח (אף שרחוק לומר שכיון לזה) ודבריו דברי, והוא דבע"מ שלא תבעלי לפלוני כיון שיש המשך זמן לתנאי ל"ש לומר בו דהוי ככבר