רבי עקיבא איגר קעז

שבערוה ומייתא ראיה משבויה לכהן, הוי דבר שבערוה, וכאן ל"ש תירוצא דרומעכ"ת דהא לכהן לא כתיב טומאה כעריות, אלא ודאי כל שמעיד על ערוה שזינתה או נתיחדה עם האסור לה שלא תפסי עמו קדושין הוי כמעיד על דבר שבערוה עכ"ל: במהכ"ת לא דק דהא להדיא אמרינן יבמות (דף נ"ה) אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום טומאה: מה דרמז מעכ"ת ני' לענין יבמה לשוק מדמהני חליצה בינו לבינו כשר לרע"ק ולא הוי כמו גיטין וקדושין דלא מהני בלא עדים: במחכ"ת ההיא דחליצה בינו ובינו. היינו שלא בב"ד אבל שלא בעדים י"ל דלא מהני, דלהדיא אמרינן ביבמות אההיא דרע"ק דחלץ בינו ובינו דמיירי עדיו רואים אותו מבחוץ, ועי' בנ"י שם דבלא עדים לא מהני, אף אם שניהם מודים דהוי דבר שבערוה, כמו קדושין בלא עדים דלא מהני אלא דכ' שם די"ל עוד דלא מהמנינן ליה, וכ"כ בחידושי הריטב"א הרי דמספקא להו להנ"י והריטב"א אם הוא בכלל דבר שבערוה, ובאמת נלענ"ד דבכל חליצה ראוי לייחד עדים, דהא הב"ד הם יושבים ולאו בשם עדים נינהו: וביסוד ההיתר שכ' רומעכ"ת ני' דודאי בלא קול רק שבאו ב' עדים דאשה זו היה לה בעל אחר שאין מקום לספק על בניה חשש ממזרת וחושש מעכ"ת שהשלכתי דבריו אחרי גוי: חלילה לכבודו לחשוד אותי בזה, אנכי מחבב כל דיבור ודיבור היוצא מפי כל חכם אף כי של חביבי מעכ"ת הרמה, אך בדבר הזה לענ"ד יש לפקפק, אף דהאמת כפי שהסכים מעכ"ת עמי, דבנ"ד ליכא למיחש לקלא, דכן דרך ההמוני, דכל שלא הותר מפי הב"ד, קוראין אותה בשם א"א, מ"מ זהו רק לאוסר' מכח הקול, אבל מ"מ יש לחלק, דבאשה דעלמא דיושבת עם בעלה, ונודע שהיה לה בעל אחר דאין חוששין לה, היינו כיון דליכא שום ערעור אנו דנין דמסתמא התירוה בב"ד ממקום שבאה, וכל מעשיה לא עשתה רק עפ"י ב"ד, אבל הכא עכ"פ דמכח הקול מחזיקין דלא הותרה משום ב"ד, כיון דמיד בבואה בכל עיר ועיר היה הקול דהיא א"א הוי אפשר ראיה דלא הותרה בב"ד, כיון דלא עמדה נגד המערערין לסתור ולטעון כך וכך, י"ל אתרע טובא לחוש מהיכן יצא לה ההיתר: ומ''מ ביסוד הדין בנ"ד יש לדון הרבה בהיתר די"ל דמ"מ יש על האשה חזקת דייקא, כיון דנשאת מסתמא דייקא, ואף דאין אנו דנין כעת על האשה, מ"מ כמו דמקילינן משום עיגונא בעדות ע"א בצירוף דייקא, ה"נ י"ל דאין לך עיגון גדול יותר מזה, להתיר הולד בישראל ע"י ע"א בצירוף חזקת דייקא, וכיון שהעיד עתה שמאז קודם שנשאת. אמר אחי בעלה דשמע שמת, י''ל דמסייע לזה שבודאי כך היה דאלולי כן לא היתה נישאת לאחר להוי סיועת דייקא, וכיון דליכא דבר שבערוה ולהרבה פוסקים ע"א נאמן באיסורין גם באתחזק, וביותר דאפשר אף אם באתחזק איסורא אין ע"א נאמן, מ"מ י"ל כיון דמה"ת ספק ממזר מותר ויעויין בפ"י ומהורי"ט שכתבו אף באתחזק מותר מה"ת] י"ל דע"א נאמן כמ"ש הה"מ דמה"ט האם נאמנת להתיר הולד, ונראה ביאור דברי הה"מ אף דנאמנת להכשיר בתה לכהונה דהוי ספק דאורייתא, היינו משום דחזקת אם מסייע לה אבל הה"מ בא לתרץ במה דמבואר בהרמב"ם דא"א שאומרת לנכרי נתעברתי דנאמנת, ובזה הקשה הא היא בודאי נתחללה וליכא חזקת אם מש"ה צריך לטעמא הנ"ל, כיון דס' ממזר מותר לבא בקהל נאמנת [אמנם בהה"מ (ר"פ י"ח מהא"ב) משמע לכאורה דחזקת אם לא מהני כלל להולד וכדמשמע נמי בהרא"ש בסוגיא דפ"פ ובהרא"ה, וביותר מזה מבואר בהרא"ה דבאומרת מפלוני כהן נאמנת להכשיר בנה לכהונה לאכול בתרומה ולעבוד עבודה, הרי אף דבחזקה לא מסייע חזקת היתר דאם, דאולי מישראל נתעברה מ"מ נאמנת וצע"ג]: וכאשר יוסכם אצל ידידי מעכ"ת הגאון ני' בהחלט להתיר, הנני נטפל לטהר ונימטיי' כשיבא מכשורא ידידו אוהבו עקיבא סימן קכו מבני יקירי קיר לבבי הרב המפורסם רבי שלמה ני' יסלח נא אבא מארי מ"ו ני' על הטריחי אותו הפעם לבקש ממנו לחות לי דעתו הקדושה בדבר הנוכחי שנשאלתי מחביבי הגאב"ד דק"ק סאכטשוב ני' וזה לשון הרב השואל: איש אחד עוד בימי נעוריו, עזב את אשתו ואת ביתו, וזה שנתים נודע כי אוה משכן לו במדינת האללאנד, והתאמצו הב"ד בכל כוחם והרעישו במכתבים להשתדל ממנו גט פטורים לאשתו, אך אבותיו ואחיו מגודל השנאה אשר שנאו להאשה המתגרשת מחמת הקנאה אשר בעו"ה מרקד בינינו, כי מסחר אחד לה ולהם, הרבו גם הם בדבריהם להטותו לגרש על תנאי שבעוד שנה תעקור משכנה מעירנו לעיר מולדתה לבית אבותיה, ומחשש עיגון הוסכם על גט בתנאי, והנה כמו ארבעה חדשים אחרי הגירושין שבק הבעל המגרש חיים לכל חי, והאשה רוצית לקיים תנאה שלא להצטרך חליצה, ויש מי שעורר לחוש לסברת בה"ג שכת' בשם רבנן קדמאי, הביאה הה"מ (פ"ח מגירושין) בהתנה ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני ונשאת לאחר, ומת בעלה הראשון בחיי פלוני ועברה ושתתה בחייו דלא נתבטל הגט, ומסתברא כמו דאין מעשיו שלאחר מות המגרש מבטל הגט כן אין מעשיו מועילים לקיים הגט, ודעתי נוטית שאין לחוש לסברא זו, חדא שהרי הר"ן פרק המגרש וכן הה"מ דחו אותה בראי' מכרעת, ותו דבש"ע לא הביא דעה זו כלל, עכ"ל הצריך לענין וזאת אשר השבתי טרם אענה, רואה אני חובה לעצמי לחקור בדין זה דהני רבנן סבוראי על שלשה דברים, האחד, בטעם הדין למה לא נתבטל הגט ע"י ביטול התנאי שאחר מיתתו, שנית, ליישב הסוגיות שנראות סותרות לדינם, הלא הם, א', זו שהקשו ממנה הה"מ והר"ן דלדבריהם במתנה ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי, מהראוי שיהי' כריתות כמו בכל ימי חיי, כיון דאם ימות תהי' רשאה לשתות, ב', קשיא לי מהא דע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך א"ח שמא תבעל להם, ודוק מיני' דבמתנה ע"מ שלא תבעלי לפלוני חוששים, והיינו ע"כ דחוששין שיבעלו אחר מיתת המגרש, וכמ"ש הראשונים והאחרונים, דהא בחיי המגרש יהיה להם איסור א"א כיון שיתבטל הגט, ואי אמרת דאחר מיתתו לא איכפת לן בביטול התנאי, א"כ שוב למה ניחוש, ג', למצוא מקום מאין הוציאו דין זה, כי לא מלבם יוציאו מילין כאלו: והנה בטעם הדין יש לפנינו שני דרכים, א', י"ל טעם חוקיי והוא דא"א שיתפעל הגט, (רצוני ענין הכריתות), ע"י מעשה הנעשה אחרי שכבר הותר האגוד ונפרד קשר האישות שביניהם, ב', י"ל טעם סבריי, דאומדין דעת הבעל שאינו חש על המעשה, תעשה או לא תעשה, אחרי שכבר הפריד המות ביניהם, וכשהתנה, דעתו רק על הנעשה עודם בחיים: ואולם הנראה בישוב קושיית הר"ן והמגיד עפ"י כל אחד מהדרכים אלו, בו נפתח ונאמר שלטעם הראשון שאין אנו אומדין דעת המתנה כלל, ואמרינן שהתנאי הי' סתמיי בחיי ובמותי, אלא שא"א שיפעול איזה מעשה או העדרה על הגט אחר מיתתו, מן הדומה שא"א שזהו שאנו אומרים דביטול התנאי אינו מזיק להגט שיהי' עדיין עדיף מאלו לא עברו, (רצוני אם שתייתה מה ששתתה בחיי פלוני אינה פועלת על הגט, מ"מ א"א שיהי' עדיף מאלו אינה שותית): והנה ידוע דרך החדש אשר להרמב"ם ז"ל בדיני תנאים בגיטין, ודרך הקודש ונפלא יקרא לו הה"מ (בפ"ח מגירושין הלכה כ"ב) והוא, שקיום התנאי וביטולו צריך להיות בפועל, ובהיותו בכח לבד ספיקא הוא אי מקרי קיומו וביטולו ביטול, ומטעם זה המתנה אם לא באתי מכאן ועד יב"ח ומת תוך יב"ח, אף ד דודא סוף התנאי להתקיים מ"מ אסורה להנשא תוך יב"ח, ידוע ג"כ סברתי הראשונים בגט הניתן על תנאי אי רשאה להנשא קודם שנתקיים התנאי אם לא, והנה לדרכו של הרמב"ם הנזכר בסמוך ודאי מהראוי שלא