רבי עקיבא איגר קעד

לפנויה, ממילא אין עונשין עליו אבל לא על העבר, וכעין שכתב הרמב"ם (פ' ט"ז מהל' סנהדרין) ענין ע"א באיסורין דאחר שנתחזק על פי העד שזו החתיכה חלב אם בא אחד ואכל לוקה עליו וה"נ לענין פטור עונשין, אבל לא למפרע אף דנאמן לענין איסור, מ"מ לענין עונשין אינו נאמן: ובתוס' חולין (דף צ"ו) נראה דפליגי על הרמב"ם וס"ל בנישאת עפ"י ע"א וזינתה אין מענשין עליו דלענין עונש דיינינן דאינה כנשואה להבעל הב', ודנין אותה לפנויה, הרי אף דהתירו ב"ד הביאות של הבעל, ודנין דודאי בעלה הראשון מת מ"מ לענין לענוש על מי שמזנה עמה תחת בעלה הב' דיינינן דכשנשאה היה בעלה הא' חי ולא נתפסו הקדושין, ה"נ לא רחוק לומר דלענין נאמנת למפרע דמהני לענין היתר לעמוד עם בעלה הב', אבל לא לענין חיפוי דזנות: ועכ''פ אם נידון דהא בהא תליא, דאם נאמן למפרע ממילא א"א לענוש על הזנות, מ"מ י"ל דליכא כ"כ חשש חיפוי, כיון דעומד בקל להתברר אם מת אם לא, וכמו דצ"ל עכ"פ לס"ד דיבמות דע"א נאמן מדינא דהוא בכלל ע"א נאמן באיסורין, א"כ ממילא אין חילוק בין להבא בין למפרע, ואם בא ע"א אחר שנשאת והעיד דמת מקודם אמאי לא יהא נאמן באיסורין דהביאות של בעל זה להבעל יהיה בהיתר ע"י שבעלה הא' מת מקודם שנשאת לו, ויקשה ג"כ דיכול לחפות, א"כ כל מה דנתרץ לס"ד ה"נ י"ל לפי האמת מ"ש רומפכ"ת דא"א להאמינו למפרע דזמן מיתה לא עבידי לגלויי, אף למה שכתבנו דבקל ימצאו הרבה יודעים אם ראוהו חי מבערב, מ"מ י"ל כרו"מ דעבידי לאגלויי לא הוי ע"י עדות העדים, דמ"מ יכול להכחישם ששקר אתם, דאף דהתורה האמינה, מ"מ בכלל עבידי לאגלויי אפשר דלא מקרי גלוי לפנינו לעיני כל עד שיבא הבעל בעצמו לפנינו אמנם יש לדון כיון דהאמינוהו להבא, ממילא י"ל דנאמן למפרע, דבבאו ב' עדים שמת ולא ידעו אימת וע"א מעיד שמת מכבר י"ל דמדאורייתא נאמן דלהפוסקים ומכללם הרשב"א ביבמות דס"ל למסקנא ע"א נאמן באתחזק איסורא י"ל דהכא נאמן, דלא מקרי דבר שבערוה, כיון דעכ"פ השתא מת וליכא עוד איסור א"א אלא דאם מת עתה אסורה על הבעל הב' מדין סוטה, י"ל דלא מקרי דבר שבערוה, ואף דעיקר לימוד דבר דבר מממון כתיב גבי זינתה תחת בעלה, י"ל דדוקא לגבי בעל אבל לא לגבי בועל, כמ"ש תוס' יבמות (דף ג' ע"ב) דטומאה כתיב ביה כעריות הוא לגבי בעל, ולא לגבי בועל, ה"נ י"ל לענין אין דבר שבערוה, דליכא על הבועל רק איסור עשה וקדושין תופסין ואין הולד ממזר י"ל דאינו בכלל דבר שבערוה: ואף להפוסקים באתחזק איסורא, אין ע"א נאמן, י"ל דדוקא אם כפי דברי העד היה האיסור עד עתה כמו בעידי גירושין ומיתה טבל והקדש דהוא מעיד דעד עתה היתה אסורה ועתה הותרה אבל הכא דאיסור אשת איש ודאי ליכא, דהרי מת לפנינו ע"י נאמנות עד אחד כבי תרי, ולגבי איסור סוטה לפי דברי העד לא היתה מעולם באיסור סוטה על זה הבעל ואף דהיתה אסורה עליו פעם אחת מטעם א"א, מ"מ אין מחזיקין מאיסור לאיסור, כיון דאיסור א"א בודאי פקע, וכמ"ש תוס' גבי בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת, ואך יש כאן חזקת חי ובזה י''ל ג"כ דהא דאין ע"א נאמן נגד החזקה, היינו בלא אתרע החזקה אבל באתרע ומת לפנינו, אלא דיש חזקה דהשתא הוא דאתרע, יש לומר דעד אחד נאמן בזה, וכעין דחילקו תוס' כתובות (דף כו) לענין תרי ותרי דאף דהוי ס' דרבנן ואוקמי אחזקה, מ"מ באתרע החזקה לפנינו לא מוקמינן אחזקה, עיי"ש, ובפרט בחזקת חי דדעת הרבה אחרונים במת לפנינו ליכא חזקת חי כ"כ, כיון דעומד אלהסתלק ולמות, א"כ י"ל דע"א נאמן, ואף דבנ"ד בע"א מעיד דאחר הנשואין, י"ל דא"נ כלל לא למפרע ולא להבא כיון דליכא יקא כמ"ש במכתבי הקדום מ"מ נ"מ לדינא במה דכתבנו בב' עדים מעידים שמת ולא ידעו אימת וע"א מעיד דמת מקודם שנשאת לזה אם מותרת לעמוד תחתיו, וצ"ע לדינא: מ"ש רומעכ"ת ני' לשטתו דא"נ למפרע דלא תקשה א"כ בע' א שמעיד שמת מכבר נימא דלא פלגינן דיבוריה וגם על להבא א"נ, היינו דהענין דל"פ דיבורי' הוא בגדר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, וכיון דעדות שמת בעלה בודאי, אם ע"א כשר וע"א גזלן מעידים שמת ל"א דבטלה כולה, מש"ה ג"כ פלגי' דיבורי' עכ"ד: גם אנכי עמדתי ביסוד הזה זה זמן רב, באם עדים מעידים שמת וגזלן בתוכם, אם נידון בי' דין נמצא אחד מהן גזלן דבטלה כולה, והיה דעתי נוטה כמעט בהחלט דלא בטלה כולה, די"ל דמה דגזלן פסול לכל העדות, אין הטעם דגם אינך חשודים לשקר דמהיכי תיתי וכי בשביל שהוא חשוד הם יחשדו, אלא דגזה"כ הוא דפסולו נתפשט על כל העדות א"כ העדים אחרים הם לעדות זה בכלל פסולי עדות שאין חשודים לשקר כמו קרובים ונשים וא"כ בעדות אשה דכל הפסולים שאינם חשודים לשקר כשרים לעדות זה, ה"נ במה שנפסלו ע"י צירוף הגזלן כשרים לעדות אשה, ושמחתי שכוונתי לדעת מעכ"ת דנקט כן בתכלית הפשיטות: אולם העומד לנגדי דברי הר"ן פ"ק דגיטין, בסוגיא עבד שהביא גטו וכתב בו עצמך ונכסייך קנויין לך, שכתב דגם בקרוב שהביא הגט נאמן על עצמו ולא על הנכסים, והא דל"א עדות שבטלה מקצתה, כמו בכתב נכסים לשני ב"א ונמצאו קרובים לא' אמרינן דבטלה כולה, כדאיתא בירושלמי, דאפשר דהכא דגלוי מלתא הקילו, עיי"ש, והרי כל עיקר דינא דנתן נכסיו לב' ב"א ונמצא קרובים לא' דימה הירושלמי לנמצא א' מהם קא"פ הובא בהרא"ש פ"ק דמכות, וא"כ בגט שחרור דכל הפסולים כשרין, לכאורה בנמצא א' מהם פסול דהיינו גזלן כשר, מש"ה ל"א דבטלה כולה, ופלגינן דיבוריה דלענין עצמו נאמנים ולענין הנכסים לא מהימנא וצע"ג: מ"ש רומעכ"ת ני' על דברי שכתבתי לדון דאף ב' עדים מעידין ששמעו מע"א מכבר שמת בעלה כיון דלא נתקבל עדותו דהאחד בב"ד הוויין עד מפ"ע והדרא לספיקן אם עדותו של ע"א ועמפ"ע האמינו רק להתיר האשה, אבל לא בבאין אחר מיתתה להתיר הבנים, וכן בבאין בחיי' לאחר שנשאת הדרן לספיקן אם ע"א ועד מפ"ע מהימן כיון דל"ש דייקא, וע"ז כתב רומ"פ הגאון ני' דא"כ ב' עדים דמעידים אחר שנשאת ששמעו אז מפי ע"א שמת פלוני שא"נ להתיר הבנים למפרע ונאמנים על להבא, א"כ למ"ד דלא פלגינן דיבוריה גם על להבא לא יהיו נאמנים, גם כיון דב' נאמנים לעולם על למפרע מה"ת יהיו הבנים ממזרים, דבשלמא בע"א א"נ למפרע דזמן מיתה לא עבידי לאגלויי אבל בב' שאמרו ששמעו אז שמת מה"ת מועיל עדותן להבא ולא למפרע, עכ"ד: לענ"ד במעידין לאחר מיתה הא ספיקא דידי כיון דהמה עד מפ"ע ואפילו במעידים מפי ב' כיון דעמפ"ע ליכא עדות בכל התורה, רק דחז"ל האמינוהו בעדות אשה, י"ל דמעידין לאחר מיתה, אינו בכלל עדות אשה, וא"נ להתיר על הבנים וגם במעידים בחיי' אחר שנשאת, שורש ספיקא דידי, כיון דהא' לא העיד בב"ד, ולא הוי כמעידים דנחקר עדותו והוי עמפ"ע א"כ במה דהאמינו חז"ל בעדות אשה עד מפ"ע היינו דבשעה שמעידין בב"ד מפי הע"א נגמר עדותו דהע"א עתה, וכאלו העיד העד כן בעצמו בב"ד, דהדין דמאמינים לו אם העיד עתה בב"ד, ומהימנינן ג"כ במה שמעידים מפיו, א"כ אם נידון דהע"א שמעיד אחר שנשאת א"נ כלל דליכא דייקא הכא נמי אין עדות זו שמעידים בשמו כלל, ובאמת גם על להבא לא מהני: ואף אם ננקוט כדעת רומפכ"ת דבע"א מעיד אחר שנשאת פלגינן דבוריה דא"נ על למפרע ונאמן על להבא, ה"נ י"ל ג"כ בב' עדים המעידים בשמו, דאף דבב' עדים ל"ש לחלק בין למפרע ללהבא, היינו דבודאי מאמינים כל מה שאומרים, היינו. שע"א אמר כן לפניהם קודם שנשאת דמת, אבל מ"מ אנו דנין על עדות הע"א דעדותו מתקבל ונגמר עתה בשעה שמעידין בשמו, והוי כאלו הוא בעצמו מעיד עתה שמת קודם וגם ידענו שאמר כן מקודם חוץ לב"ד, מ"מ כיון דאמירתו חוץ לב"ד לא מקרי הגדה, ובמה דמתקבל בב"ד דהיינו אחר שנשאת אין מאמינים למפרע רק מכאן ולהבא, ומה בכך דאמר ידענו כן מקודם, הא אמירה