רבי עקיבא איגר קעג

דהוי עד מפי עד וגם מעידי' שניהם רק מפי ע"א, מ"מ דכמו דבעלמ' יכולין להעיד שנתקבל עדות בב"ד פלוני שזה חייב כך וכך, ולא מקרי עד מפ"ע כיון דמעידין דנגמר עדותו ה"נ י"ל בעדות אשה, כיון שא"צ שיהא העדות דוקא בב"ד תיכף שאמר ר' שלמה שמת אחיו נגמר עדותו, ונעשה מעשה וכאלו נתקבל בב"ד דמי וכמ"ש הר"ן בשו"ת, דאף בלא התירוה ב"ד ונשאת שלא בהתרת בית דין, מכל מקום העד כשנים, ואין ע"א נאמן להכחישו, א"כ במה שב' מעידין שר' שלמה אמר שמת אחיו הוי כמעידים דנתקבל עדות בב"ד שמת בעלה והותרה להנשא, אך בנ"ד דהיה רק עד אחד שמעיד כן מפי ר"ש אפשר דאינו נאמן. גם ביש ב' עדים דמעידין כן בשם ר"ש, י"ל דלא הוי כמעידין שנתקבל עדות בב"ד, די"ל בעדות אשה אף דע"א ועמפ"ע נאמן, מ"מ בעי דוקא שנתקבל עדות בב"ד ובעד מפ"ע מהני כשמעיד הב' בב"ד אבל שלא בב"ד י"ל דלא הוי עדות, ומ"ש הר"ן בנשאת שלא ברשות ב"ד ג"כ אמרינן כיון דנישאת הוי כשנים ואין ע"א נאמן להכחישו לומר לא מת, היינו ג"כ שהעיד העד בב"ד, אלא דהיא לא המתינה עד שהורו ב"ד להנשא, וקדמה ונשאת בלי התרה מב"ד אבל כ"ז שלא העיד בב"ד י''ל דא''נ ומה"ט י"ל דבענין קב"ע נשים בב"ד של ג' כיון דצריכין להעיד בב"ד בעי ג' ככל דבר שצריך ב"ד, וכמו קב"ע דעלמא. ומ"ש בח"מ (ס"ק מ"ה) בארוכה דלא בעי ב"ד של שלשה, דהרי הטעם דהצריכו ג' לקב"ע ולא סגי ב' דהוי כעד מפ"ע ובעגונה דעמפ"ע כשר לא בעי ג', לענ"ד י"ל הא דאמרינן בעלמא דלא סגי בב' דהוי עד מפ"ע, היינו דבלא"ה הי' באפשרי לב' לקבל עדות ויעידו בפני ב"ד של ג' שהועד כן בפניהם ויהי' אז שם עדות, לזה צריכים לטעם דעד מפ"ע וכה"ג בעדות אשה מהני, אבל מ"מ כל שלא הועד בפני ב"ד לא גמר ההיתר, ומ"ש הח"מ ראיה ממה דמבואר בתשו' ב"י בעסק עיגונא דהסכימו כולם לאסור זולת המבי"ט וחד דעמיה, וכתב המבי"ט מאחר שהוא התירה לא תצא מהתירה הראשון, לעניית דעתי זהו אמת, דההוראה זו הוי רק כהוראת איסור והיתר ולא בעי ג', אבל מ"מ בעי ההוראה על ידי קב"ע בג' דצריך שיקבל העדות בפני ג': ולכאורה מה חידוש העד מפ"ע כשר, הא כיון דעדות הא' הי' מהני חוץ לב"ד א"כ העד הב' שמעיד מפיו, הוי כמעיד שנגמר עדות הא' בב"ד דמיד שהעיד נגמר עדותו, ובאיזה ענין מקרי עד מפ"ע, כיון דא"צ הגדה כלל בב"ד, א"ו משמע דבעי הגדה מעליא בב"ד דוקא, אם כן י"ל דגם בב' המעידים דשמעו מר' שלמה ששמע שמת אחיו, אין זה בגדר עדות מעליא כיון שר"ש לא העיד בב"ד לא מקרי נגמר עדותו רק עד עתה בשעה שב' עדים מעידים בפני ב"ד של ג' ששמעו מפי ר"ש, א"כ הוי עמפ"ע וצריכים למיתי עלה מדין נאמנות דעמפ"ע בעדות אשה, והדרן לספיקא דידן דלמא לא הקילו רק בבא להתיר האשה אבל לא בבא לאחר מיתתה להתיר בניה: ומה"ט יש לדון ג"כ במה שיש עוד צד להתיר שהרב הנ"ל הזכיר בקנטריסו (ובענין גב"ע לא נזכר מזה דבר) שהאשה הזאת כל ימי חייה ימי שבתה תחת בעלה הב' ר"י ז"ל היתה אומרת שהיתה שומעת מפי ב' נערים שחזרו מאסטאינדיען ואמרו לה בפירוש שמת בעלה הא' ר' יצחק, והרב הנ"ל קיצר בזה, מהיכא ידעינן זה שאמת כן. ומי מעיד כן שפנינו אם ע"א או ב', ויש לדון דעתה אין ע"א נאמן כיון דבא להעיד רק על בניה, ואף בב' עדים יש לספק כיון דהוא ע"א, דהיא לא העידה בב"ד הוי עד מפ"ע: אמנם יש לצדד להקל דאף במעיד לאחר מיתתה מהני, כיון דחזינן דחז"ל האמינו לע"א מחמת סיועת דייקא דמחזיק לאמת העד ומשום עגונא, אף שמעיד אחר מיתתה, מכל מקום יש בפנינו ב' הסברות א' עדות העד, ב' סיועת דייקא דאמרינן אין דרך אשה להנשא לאחר מחשש החומר בסופה, וניכר לאמת שר"ש אמר כן והיא דייקא ונישאת, ובצירוף ב' הסברות כמו דמקילין משום עיגונא ה"נ במקום דחק ועיגון לפוסלו מקהל, דאין לך עיגון גדול מזה: והנה בודאי אם היינו דנין להעדות שמפי הבעל ר' יצחק שדר עמה באיסור בתורת הכחשה, הי' נראה דמהימן אף בבא אחר שנשאת, כיון דלא נתקבל עדות ר"ש מקודם לדונו כשנים, דאינו דומה להא דהר"ן בתשובה דבנשאת שלא בב"ד הוי ג"כ כב', היינו דעכ"פ העידו בב"ד והיא נישאת על פיו שלא ברשות ב"ד, משא"כ בנ"ד, אבל כבר כתבנו דזה לא מקרי הכחשה וכי', וא"כ העיקר תלוי בדין זה אם מהני עדות ע"א בבא אחר מיתתה להעיד על בניה, והנני רק כנושא ונותן בזה, ואם ב' רבנים מפורסמים יסכימו להיתר הרב הנ"ל ובהסכמת מרא דאתרא מחותני הגאב"ד לאנדען ני', הנני נטפל ככשורא לחיי' להעדפה יתירא בכחא דהיתירא כנלענ"ד: עקיבא גינז מא"ש סימן קכד בענין הנ"ל לכבוד חביבי רב ידידי הגאון רבי יעקב ני' בעהמ"ס חות דעת אב"ד דק"ק ליסא מ"ש רומעכ"ת הגאון ני' על דברי שמסרתי ביד ר' אלכסנדר מלנדאן שרציתי לומר דאשה הנשאת בלא עדים ואח"כ בא ע"א, והעיד שמת בעלה הראשון קודם שנשאת לזה, די"ל דא"נ להתירה לעמוד עם בעלה זה דל"ש דייקא כיון דכבר ניסת לו ולא תרויח אם תצא ממנו עתה דמ"מ יהיה כל החומר כיון דנשאת שלא ברשות, וע"ז כתב רומפכ"ת די"ל דבלא"ה א"נ למפרע דבעל שאמר גרשתי נאמן משום דבידו, ומ"מ א"נ למפרע ועיין בנ"י דהטעם דיכול לחפות עלי' וה"נ כן הוא, דאם נאמן הע"א למפרע א"כ לעולם יכול קרובה לחפות לומר שיודע שמת עכ"ד.. לענ"ד בפשוטו יש לחלק דגבי גרשתי בקל יכול לחפות דעפ"י רוב אין באפשרות לברר ששקר בימינו, אבל לענין מיתה בקל ימצא הרבה שיעידו שראו אותו חי: גם נ"ל אף אם אין מאמינים לו למפרע, אין ממיתין אותה בלא בירור דהיה חי אז, כיון דהאמינו אותו על להבא, והוי כברור לנו ע"י ב' עדים שמת ואין ידוע אימת מת, דיש לדון דאין ממיתין אותה בספק על כל פנים בטענת ברי שמת מכבר, וכמו בגט שבידה ואין בו זמן דאין ממיתין אותה מספק. ובאמת לכאורה יש לעיין, דתמיד יכול לחפות ולומר גרשתי אשתי בסתם, או שיאמר גרשתי כבר למ''ד פלגינן דיבורא, וכיון דנאמן לו עכ''פ על להבא אם כן היא גרושה ושוב א"א להמיתה מספק דשמא נתגרשה כבר וצ"ל כיון דהנאמנות שלו רק מכח מגו דבידו לגרשה אין דנין עליה יותר ממה דאפשר לדון במגו זה לפנינו ואין משוין ספק על העבר כמו במגרשה לפנינו דליכא ספק על העבר, דכל שאתה בא לחדש דבר עפ"י דבורו יותר מאלו מגרשה בפנינו ממילא ליכא מגו, דהא אין בידו לגרשה ולהולד ספק למפרע, א"כ כ"ז באומר גרשתי אבל בע"א שמת בעלה דמהימן מדין עדות מצד עבידי לגלויי' ודייקא וכיון דהאמינוהו חז"ל כבי תרי לכאורה הדין דאין ממיתין אותה מספק בלי בירור דהיה חי כשזינתה גם לא מצאתי כן בנ"י דהטעם דאין הבעל נאמן למפרע משום דא"כ יבא לחפות עליה, אלא דכתב הטעם דאולי אירע מעשה ורצונו לחפות במה שא"י לעשות ע"י גירושין דעתה וליכא מגו, והיינו דמדינא א"נ כיון דליכא מגו דאולי עושה מאיזה טעם להחזיקה ש למפרע אבל לא דנידון דא"נ בכדי שלא יהא יכול לחפות, ואך תוס' הקשו כן בב"ב דא"א דמה דאמר ר"י גרשתי א"נ היינו רק למפרע ופלגינן דיבוריה, א"כ פשיטא דא"נ דמוכח כן מדאר"נ דתיקנו זמן משום חפוי, הא עדיין יכולין לחפות ולומר גירשתי והניחו בקושי': ובאמת מהכרח קושיא זו אפשר די"ל אף אם היה הדין דנאמן למפרע מאיזה טעם שיהיה לדונו כמו נאמנות ע"א באיסורין, מ"מ מועיל רק לענין איסור אבל לא לענין עונשין הן לחיוב והן לפטור, דכך היא המדה ד"ת הקדושה להאמין ע"א לענין איסורין ולא לענין עונשין וה"נ י"ל בע"א שמעיד מת בעלה מכבר נאמן על האיסור, דהיינו לענין שהותר לה לעמוד עם בעל זה שלא לאסור עליו מטעם סוטה דלגבי איסור האמינו חז"ל, אבל לא לחפות על זנות שלעבר דלענין חיובי ופטורי עונשין א"נ: ואף דעל זנות דלהבא נאמן לפטרו, היינו אחר דנתחזקה ע"י העד