רבי עקיבא איגר קעב

צ"ל כנ"ל דאין לנו לתלות שרבי לא ידע שום ברייתא, ונלענ"ד מה דסיימו תוס' שם ואמוראי נינהו ואליבא דר"י ר"ל דכ"ע ס"ל דר"י אמר הלכה כסתם משנה, אלא יש מתלמידיו, אמרו שאמר כן נגד מחלוקת במס' אחריתא דאין לנו לומר שחזר בו ממה שסתם, אבל מחלוקת בברייתא אפשר דלא ידע ואידך ס"ל דאמר הלכה כסתם נגד מחלוקת בברייתא דודאי ידע הכל סתם ומחלוקת בב' מתני', ל"א הלכה כסתמא: ובזה נתיישב קושיא עצומה מה שמקשין מרבב"ח חולין (דף מ"ג) דס"ל הלכה כסתם נגד משנה אחרת, ובגיטין (דף פ"א) ס"ל אין הלכה כסתמא נגד מ"א, והא"ש, יעויין תוס' כירה (דף ל"ז ע"ב) ד"ה ארבב"ח וממהרש"א שם ס"פ המוציא יין נראה שנעלמה ממנו פלוגתא דברייתא שבת (דף נ' סוף ע"א) מ"מ כ"ז לרבינו הקדוש דגברא רבא הוי, אבל לכ"ע אפשר דנעלמה מהם דברי הראשוני' ואלו הוי שמעי הוי הדרי בהו, וכמ"ש מהרי"ק דמייתי הרמ"א הנ"ל ופסקו הש"כ בהנהגת או"ה שלו, מ"מ הכא הראב"ן הי' רב גדול ומפורסם חבירו של ר"ת ורשב"ם וגדולי הפוסקים הם תלמידיו ובני בניו כידוע ואין אחד מהם מביא דעתו בזה אפילו לחלוק עליו, ואין לומר שלא הי' מפורסם להם, אע"כ דלא חששו לו כלל, ואין לעשות מזה אפילו שום סניף בשום מקום מפני הטועים, וכ"כ הגאון מוהר"ז הנ"ל ני' בעצמו בסוף דבריו, דיש למיחש דנפיק מיניה חורבא, ע"כ לענ"ד אין לעשות מזה שום סניף כלל לחלוץ בשמאל אפילו בקיטע, מכ"ש באינו קיטע וחולץ בשמאל אפילו א"א בענין אחר, כנלענ"ד, עכ"ל תשובתי, חתנו כבנו חותם באהבה רבה: הק' משה סופר מפ"פ דמיין אב'ה תשובת מרן כבוד אבא מארי ני' על דברי כבוד מר גיסי ני' לא מצאתי עד היום תוך כתבי יד קודש אאמ"ו ני', ואי''ה לכשאמצאנה אכתבנה בחלקים אחרים יזכני ד' להוציאם לאורה] סימן קכג נשאלתי פה ק"ק פרידלאנד, מר' אלכסנדר סענדר ב"ר יצחק הלוי שבא לכאן מלאנדען במקלו ותרמילו, ודמעתו על לחיו להזדקק בדינו אודות המערערים עליו ועל אחותו לפסול אותם ואת בניהם מלבא בקהל ישראל, מחמת שאמם נשאת לאביהם מבלי גביית עדות בב"ד שבעלה הראשון מת, ועתה מעיד ע"א ששמע מפי אחי בעלה הראשון קודם שנשאת להשני שמתאבל על אחיו, על ידי שכתב לו אחד שמת, והראה לי קונטרס מרב אחד שהורה להתיר: לפום רהיטא נראה להתיר, ע"י גביית עדות של הרב הנ"ל, שהעיד לפניו ר' וואלף ב"ר יצחק שזוכר ויודע בבירור שהר"ר שלמה נהג אבילות על אחיו ר' יוזפא בר"ק מחמת שבא לידו אגרת ממדינת האללנד שמת אחיו ר' יוזפא, עדות זו לכאורה מספיק להתיר לאשתו של ר' יוזפא להנשא, דאלו העיד רבי וו' ששמע מר' שלמה ששמע מפלוני שמת מהני' כדאיתא להדיא בהרמב"ם (פי"ג הט"ו מה"ג) אפילו שמע מאשה ששמעה מעבד וכן הוא בש"ע (סעיף ה') ובודאי לאו דוקא דשמע מהאשה שאמרה בפירוש ששמעה מפי העבד אלא דה"ה בשמע מאשה שאמרה סתם שמעתי שמת פלוני, דכמו במעיד שמעתי שמת פלוני מהני, אף דלא אמר באיזה אופן שמע, ולא חיישינן אולי שמע קול הברה בעלמא או ששמע מפי נכרי שאינו מסל"ת, וכמו שהעלה בשו"ת ב"י (סי' ד') ה"נ בודאי במעיד מפי עד שאמר ששמע שמת וכיון שכן ה"נ בנידון דידן במה שאמר ר' שלמה שמתאבל על אחיו, שבא לו מכתב שמת אחיו, הוי כאומר אמר לי אחד, דמה לי שאמר לו אחד, ומה לי שאמר שכתב לו אחד, וממילא עדות זו שהעיד ר' וואלף הוי כאומר שמעתי מר' שלמה שאמר ששמע מאחד שמת דמהני: ומה שמעיד ר' יחיאל דכשבאו הזוג ר' יצחק ואשתו לק"ק ברומשטם מיד יצא קול בכל העיר שהיא א"א, כי בעלה הלך למרחקים ועדיין לא נשמע ממיתתו, אין זה בגדר הכחשת עדות ר"וו הנ"ל, כי לא העידו שבעלה חי, רק שעדיין לא נשמע ממיתתו, והיה בהעלם ידיעה מהם מה שנכתב כן לר' שלמה הנ"ל, או שהם דנו שאין לדון להאמין על הכתב, ובעוד שלא נתברר ההוראה להתיר עפ"י עדות ידועה לכל שהיא באיסור א"א גם במה שמעיד ר' יעקב שהוכיח לבעל האשה ר' יצחק על פניו והשיב בעזות, הלא גם דוד מלך ישראל עשה כן בבת שבע, ג"ז אינו בכלל עדות שבעלה חי, אלא שהתנצל עצמו על שדר עמה מבלי התרה מב"ד דממילא ראוי לו להחזיקה באיסור א"א, גם בממנ"פ אם ידוע שבעלה ר' יוזפא חי, הוא רשע במה שדר עם א"א וא"נ להעיד. ולענין לחוש לקלא בודאי יש כמה סניפים גדולים לבטל קלא כי האי, ובפרט שהוא קצת קול ושוברו עמו, כי לא אמרו שהיא בודאי א"א. אלא שעדיין לא נשמע ממיתתו. והיינו שהדבר תלוי אם יבורר מיתתו אם לא, ודמי ליצא קול שנתקדשה בספק קדושין. אמנם כ"ז אם הי' ר''וו מעיד כן להתיר להאשה להנשא דהאמינו חז"ל לע"א ולעד מפ"ע בצירוף דמתוך חומר וכו' הקילו משום עיגונא, וכאשר האריכו רבותינו ביסוד ההיתר נגד ד"ת, דדעת רש"י בשבת קמ"ה) דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש , וכ"כ מהרי"ק (שורש ל"ב בשם הרשב"א) ודעת תוס' ביבמות שבדבר שדומה לחז"ל להאמין לא מקרי כ"כ עוקר דבר מה"ת, ועי' נזיר בתוס' (דף מ"ג ד"ה והאי מת מצוה וכו') כתבו בדבר שיש כח וטעם. כח ביד חכמים לעקור מה"ת בקום ועשה, והביאו ראיה מהא דנאמנת לומר מת בעלי, עכ"פ מצינו רק דמכח כל חומר דדייקי סמכו להקל משום עגונה, א"כ י"ל דכ"ז בבא להעיד להתירה, משא"כ כשמעיד העד אחר מיתתה, דעיקר העדות על הבנים שהולידה, י"ל בכה"ג לא האמינוהו, ואוקמי אדינא דבמקום חזקת אשת איש אין עד אחד נאמן: וביותר מסתפקנא באשה שנשאת בלי שום עדות, ואח"כ בא ע"א שמת בעלה הראשון מכבר די"ל דלא מהני דאף דהאמת סברת דייקא אינו דוקא בתחילת נשואין. אלא על כל רגע ורגע שיושבת תחת בעלה, כמ"ש תוס' ב"ב (דף ל"ב ע"א) ד"ה אנן לענין נישאת עפ"י ב' עדים ואח"כ באו עדים והכחישום, עיי"ש, מ"מ י"ל דבאשה זו דראינו דנשאת בלי שום עדות, ולא הי' לה ע"מ לדייק אתרע חזקה זו לגבה ודלמא גם עתה כשמעיד העד והיא יושבת תחת בעלה יושבת בלי דיוק. וביותר י"ל דל"ש כלל אצלה סברת דייקא, דדוקא התם בתרי ותרי אמרינן כשבאו כת הב' לא הי' לה לישב תחת בעלה וליחוש שמא יבא בעלה ויהי' לה כל חומר, והא טוב לה עתה לצאת מבעלה הב', דבזה אם יבא בעלה הא' לא יהי' לה החומר, כיון דנשאת עפ"י ב' עדים היא כאנוסה, אף למאי דקיי"ל כרבנן דר"ש דגם בנשאת בב' עדים ובא בעלה דתצא מזה ומזה, וא"כ לא תרויח במה דתצא עתה מבעלה הב', מ"מ להך מ"ד בלא"ה נשארה סברת דייקא מיראת החומר אף ע"י ב' עדים בלי הכחשת עדים אחרים, וכמו דמדוקדק בלשון תוס' כתובות (דף כ"ו ע"ב) משא"כ נישאת בלא עדים ואח"כ בא העד, דגם אח"כ ל"ש דייקא ומינסבא במה דיושבת תחת בעלה, דהא לא תרויח מידי בצאתה ממנו, דהא אם יבא בעלה הא' יהי' לה כל חומר על שנשאת להב' בלי עדות, וכיון דליכא דייקא בתחילת נשואין ולא אח"כ י"ל דאין ע"א נאמן (אב"ה פוק ועיין מה שכתב מרן אבא מ"ו ני' בנידון כעין זה להלן בתשובתו שהשיב להחכם רבי מאיר גבאי ני' מן דבור המתחיל עוד יש לדון דבמומר א"נ מת בעלי ובדבורים שאחריו ותתענג נפשך ועדיין לא מצאתי גילוי לדין זה, בפרט במעיד אחר מיתתה דכל עדות רק להכשיר הבן י"ל דינו כמו בעלמא, ואין ע"א נאמן נגד החזקה וגם מקרי דבר שבערוה דאין ע"א נאמן, וכיון דעדות ר"וו נגבה ביום י"ג אייר תקס"ו. ובאותו פעם כבר מתה האשה אם ר' סענדר הנ"ל יש לומר דאין ר' נאמן בעדות להתירו בקהל: ובאמת אם היו ב' מעידים שר' שלמה אמר ששמע שמת אחיו היה צד גדול להתיר אף דלא הוי עדות מעליא, כיון